שו"ת מבי"ט/א/שמד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן שדך בתו עם בנו של שמעון והתנו ביניהם שיהיה מחוייב ראובן לזון אותם זמן שתי נשים רצופים סמוך על שלחנו מזמן החופה ואילך וכשהגיע זמן הנישואין נתן ראובן לשמעון כ"ה פרחים ממעות הנדוניא להוצאת הנשואין ונעשה שם החופה בבית שמעון ובעל החתן בעילה של מצוה ופירש כדרך כל הארץ ואחר שעברו ימי החופה לקח ראובן חתנו ובתו והוליכם לביתו ועמדו שם ג' חדשים ובאלו ג' חדשים לא בא אליה כי הנערה היתה סוררת ומורדת מתשמיש ולא היתה נשמעת אליו אלא אדרבה היתה בורחת ונחבאת אל הכלים ואביה ואמה היו מכים אות' בכל עת ובכל שעה ומדברים על לב הנערה דברי רצוי ופיוס ולא היו מועילים עמה שתשמע אליו בשום ענין וגם היה קטטה ביניה' מצד המזונות ועתה בנו של שמעון בראות הדבר הקשה הזה הואיל ליסע משם מבית חמיו וליקח בית בפני עצמו ואולי בשינוי מקומה תשנה מרדה ילמדנו רבינו הדין עם מי לכל הפרטי' בין מענין מזונות אם ידור בפני עצמו ואביה יתן לו מזונות שתי שנים לפחות כפי ברכת הבית בין מפני מרדה אם לא תרצה לבא או אם תבא ולא תרצה לשמוע לו אם הוא כאומרת מאיס עלי ותטול בלאותיה וכו' והכ"ה פרחים שנתן לאבי החתן להוצאת הנישואין תפסיד אותם ותתגרש מיד מאחר שהבעל רוצה לגרש ואם היא אינה רוצה להתגרש אם מתירין אותו לינשא יבא דבר המורה מפורסם על כל חלק וחלק ושכרו כפול:
תשובה לא הוזכר בגמרא ולא במפרשים אלא ב' מיני מורדת מאיס עלי ובעינ' ליה וכו' לענין גט ולענין ממון ויש מורדת אחרת שאינ' אומר' מאיס עלי ולא בעינא ליה אלא שמואס' תשמיש בין מזה בין מאחר ולא בא למנין ענין זה דאפילו מיעוטא נשי כי הני ליכא דיצרה של אשה גדולה משל איש ורוצה אשה בקב תפלות וכו' ועכ"ז נ"ל דבכ"הג בנ"ד שאומרי' שהיא קטנה לא דיינינן לה כי הני מורדות דלא מ"ע קאמרה ולא בעינא ליה וכו' ומשום דנצטערה בהשרת בתולים בקטנותה היא מורדת מן התשמיש בין מזה בין מאחר שחושבת שלעולם תצטער ואינה שומעת לקול מלחש באזנה שלא תצטער להבא וליכ' בה נמי טעמא דשמא עיניה נתנה באחר כמו שכתבו המפרשים במאיס עלי ולא דיינינן לה כמורדת בהפסדת נדוניא דקטנה לאו בת עונשין וכמו שכתב הרב פ"י ועוד דקטנה שנתארסה בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל ותעשה נערה כדאיתא פ' אעפ"י וכיון דארוסה הויא בכלל מורדת כשהגיע זמנה לינשא כדתני' א' ארוסה וא' נשואה קטנה דליתא בכלל מורדת בארוס' כשהגיע זמן לינשא שיכולין לעכב ליתא נמי בנשואה לאו בת עונשין הוא ואפשר דנערה נמי לא דיינינן לה בדינא דמורדת עד שתבגר מפני שמצטערת בדמים מה שאין כן בבוגרת דאין לה טענת דמים ועוד דנערה דתבעוה לנישואין נותנין לה י"ב חדש מיום שתבעה וכשיגיע זמן ולא תנשא הויא מורדת והרי היא בוגרת מכמה חדשים וא"כ ליכא מורדת בנערה ארוסה עד שתבגר וה"נ נימא דליתא מורדת בנערה נשואה ואפשר דנערה כיון שנשאת ומרדה מונין לה י"ב חדש מזמן שמרדה משום דרוב הי"ב היא כבר בוגרת אבל קטנה אפי' נשאת כבר אם היא בת י' או בת י"א פחות יום א' ומרד' עדיין היא קטנ' ולהכי אין מונין לה י"ב חדש אלא משתגדיל דומי' דארוסה ואפי' היתה בת י"א וחצי כשנשאת אין מצטרפין ימי קטנות לימי נערות לי"ב חדש כמו שאין מצטרפין ימי קטנות לי"ב חדש של נתינת זמן לנישואין אבל נערה שמצטרפין ימי נערות לנתינת זמן מצטרפין לי"ב חדש של מורדת ואם ירצה לגרשה תוך י"ב חדש אפי' בזמן נערות תפסיד מה שכתב הר"ם ז"ל ונראה דאפילו קטנה דאמרינן דאין לה דין מורדת בקטנותה היינו לענין שלא תפסיד מנדונייתה אפילו מה שתפס הבעל אבל לענין מנה מאתים תפסיד דלא כתב לה ע"מ שתמרוד דדוקא נדוני' דהויא דידה הוי עונש ואינה בת עונשין אבל מנה מאתים ותוספת לא דהגע עצמך שכתב לה כתובה כשארסה ותבע לינשא ועברו י"ב חדש ועכבו אביה או היא וגרשה נרא' ודאי שלא יפרע לה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואם כן ה"ה נמי כשנשאת ומרדה אם ירצה לגרש תוך י"ב חדש בקטנות' שאם היתה גדולה היתה מפסדת מה שתפס הוא ונדונית' עכשיו שהיא קטנה נהי דלא תפסיד מנדונייתה אפילו תפס אבל מנה מאתים ותוספת תפסיד כדאמר' והכי משמע בגמ' גבי היא ואביה יכולין למאן ובתוספות:
ולענין מה שנתחייב אביה במזונותם ב' שנ' על שלחנו ועתה יצא חתנו מביתו כיון שבסבת' הוא יוצא מבית אביה חייב עדיין אביה לתת לו מזונות אף על פי שכתוב על שלחנו דהא באלמנה דאית לה תנאי ב"ד את תהא יתבה בביתי ומתזנה מנכסי שאם לא תרצה להיות בביתו נותנין לה מזונות לפי ברכת הבית וכשיש לה טענה מפני שהיא ילדה והם ילדים נותנים לה מזונות שלמי' והיא בבית אביה כדתנן התם פ' הנושא ובמרדכי הביא שם על מי שפסק לזון את חברו שנה או יותר אם הוצרך ללכת למקום אחר צריך לתת לו כפי מה שהיה מוציא בביתה וה"נ בנ"ד חייב במזונות חתנו גם כי אינו עומד בביתו על שלחנו כיון שהיא מורדת עליו ואינו יכול לשבת שמה גם מצד מה שהיה ביניהם קטטה מפני המזונות אם לא היו זנים אותו כפי מה שהוא מנהג בני העיר לפי כבוד' ועשרם יש לו טענה לצאת ויתנו לו מזונות הראויים לו דלא גרע א' מטענות אלו מטענה שהיא ילדה והם ילדים שנותנים לה מזונות הראויים לה:
ואם יראה לב"ד שהיא מורדת בסבת היות' בבית אביה תצא וידורו במקו' הראוי וחייב אביה במזונותיהם מצד תנאי שנתחייב בו ולא יתן לבתו כי אם לפי ברכ' הבית כיון שהיא המורדת ואם תעמוד במרדה משהיו לה י"ב חדש משתבגר ואז יגרשנה אם ירצה בלא כתובה כו' כמו שכתו' בטור סימן ע"ז ובתוך השנה אם בא לגרשה צריך ליתן לה כתובה כמו שכתוב שם ובמ"מ והכ"ה פרחים הם מנדוניית' ופשיטא דאינה מפסד' כשבא לגרש תוך י"ב חדש ולדעת הרמב"ם ז"ל אם נדין אותם כדין מ"ע וירצה הבעל לגרשה מיד תצא בלא כתובה כלל וכו' כל מה שכתוב הרמב"ם ז"ל דבכופין אותו הוא דלא עבדי כוותיה אבל אם ירצה הוא מרצונו לענין ממון תפסיד כמו שכתב הרב ואם נדין אותה כאומ' בעינא ליה וכו' לענין ממון אחר הכרזת ד' שבתות אם עמדה במרדה ולא חזרה נמלכין בה ותאבד כתובתה וכו' כמו שכתב הרב ז"ל ואם רוצה יתן לה גט מיד כי מה שכתב ואין נותנין לה גט עד י"ב חדש כבר כתב הרב בעל מ"מ אפשר שהוא סבור שלאחר שנים עשר חדש מכריחין הבעל לגרשה וכו' משמע דקודם אין מכריחין אלא מרצונו וכתב או אפשר שהוא סבור בזה כדעת קצת המפרשים ז"ל שאמרו דלעולם אין כופין אבל משהין אותה י"ב חדש ומבקשין ממנו שלא לגרש' תוך זה הזמן מפני שגנאי הוא לבנות ישראל וכו' וכפי זה בנ"ד נמי מבקשין ממנו וכו' ואם לא ירצה אלא לגרש מיד תאבד כתובתה וכן נר' בפי' ממה שכתב הרב ז"ל ואח' ההכרזה שולחין לה ב"ד וכו' נמלכין בה ונאבד כתובתה נר' שמיד אחר ההכרזה מאבד' כתובתה וכן כתב מ"מ ולדבריהם זהו דין המורדת לאח' ד' שבתות ובהמלכה שניה הפסי' כל עיקר כתובתה וכו' וכן הוא דעת רבי' בכל זה חוץ מן הבלאו' ומפני שהוקשה לו אם הפסידה מיד אחר ההכרזה כל כתובתה למה ימתין י"ב חדש להא כתב כי מה שכתב ואין נותנין לה גט עד י"ב חדש וכו' אפשר שהו' סבור שהו' לענין שאחר י"ב מכריחין אותה ולא קודם אבל שאם רוצ' פשי' שמפסדת או אפש' שהו' לענין שמבקשין ממנו וכו' ופשי' שאם לא רצה אלא לגרש אח' ההכרחה שתפסיד כיון שעמדה אחר ההכרזה בפי' אחר להרמב"ם ז"ל כתב נמלכין בה פי' מודיעין לה שאנו מבטלין שטר כתובתה ואין מגרשין אותה מיד מפני שהוא הנאה לה שתלך ותנשא לאחר לפי' אין נותנין לה גט עד שנה וכו' משמע שאם ירצה הוא להנאתו לגרשה מיד תפסיד ובפי' כתובות לרבי' ישעיה ז"ל כתב ורבותינו חזרו נמנו שיהו מכריזין פי' בבתי כנסיו' וכו' אולי תיבוש ותכלם ותחזור בה וגם שישמעו קרוביה וידברו על לבה ואם אינה רוצה לחזו' בה ורוצה הבעל לגרשה ולזכות בכל כתובתה נותן לה גיטה ומפסדת הכל ע"כ וכתב אח"כ אבל אם אמרה מ"ע ואיני חפצה בו כלל ויתן לי גיטי ואיני חוששת מכתובתי לא כפינן לה לעגנה ולעכבה שתפחות כתובתה ממנו אבל אם רוצה הבעל נותן לה גיטה ומפסדת כתובתה מיד ע"כ ובין כך וכך אם היא משמטת מלקבל גט נותנין לו רשות שישא אחרת אפילו נשבע שלא ישא עליה כי לא נשבע ע"ד שתהיה מורדת ואם קבל הבעל ממעות הנדוניא והוציאם אינו חייב לשלם מדינא דמ"ע אינה נוטלת אלא בלאותיה קיימים בין מנכסי צ"ב בין נ"מ כמו שכתב הרב ז"ל ובדינ' דבעי' ליה מה שתפס הבעל מנכסיה אין מוציאין מידו וכל מה שאבד מנכסיה שקבל הבעל אחריות עליו אינו משלם לה כלום כמו שכתב הרב ז"ל ואלו המעות של נדונייתה שהוציא הוא הוו נמי בכלל מה שאינו משלם לה. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |