שו"ת מבי"ט/א/רסה
|
< הקודם · הבא > |
ועל השאלה החמישי' ששאלת על האפטרופוס שחלק המתנות למקבלי המתנות בצואת ראובן השכיב מרע ורוצה אלמנת ראובן להוציאם ממקבלי המתנות לגביי' כתובתה כי לא נמצאו בנכסי עזבון ראובן נכסים תשלום כתובתה ושאלת אם יש יכולת ביד האשה להוציאם או לאו:
תשובה היה נראה דאין מוציאה מידם מה שקבלו דאף על גב דאמר רבא סוף פרק יש נוחלין גבי ההיא דאמר נכסי לפלוני אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה וסבר רב אדא למימר אין אלמנתו נזונית מנכסיו ואמ' לו רבא מי גרע גרעא השתא בירוש' דאורייתא כשראוי ליורשו אמרת אלמנתו ניזונת מנכסיו במתנ' דרבנן לא כ"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות זכי' דמוציאין לכתובה ולמזונות מידם משום דאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה כרבא ולא עם גמר מיתה כאביי וכ"ש הכא דהויא חוב דכתובה דעדיף ממזונות אלמנה דהוו תנאי ב"ד אפילו הכי אינה מוציאה מהם דנראה דהא דאמרינן דמוציאין היינו כשגבו קרקע לא מטלטלים דהא דכתב הרמב"ם ז"ל ואין אח' זוכה במה שצוה לו בין במקרקעי ובין במטלטלי אף לאחר מיתה לפיכך מוציאין לכתובה וכו' לאו דוקא מוציאין אלא כשגבו קרקע אבל במטלטלים נותנים לאלמנה קודם שיגבו מקבלי מתנה והיינו שמוציאין מהם שלא יתנו' להם דהא לא עדיף תנאי ב"ד מחוב אדרבא גרע דאינה גובה ממשעבדי ובעל חוב טורף משעבדי ואפילו הכי אינה גובה ממטלטלים שמכר או נתן הלוה וכ"ש למזונות שלא תוציא ממטלטלין שקבלו כבר מקבלי מתנה וכן נר' ממה שכתב רשב"ם ז"ל שם פרק יש נוחלין על ההיא דתניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים לפלוני ושלש מאו' לפלוני וכו' לפיכך יצא עליו ש"ח גובה מכולם וכתב רשב"ם ז"ל יצא עליו ש"ח קודם שקבלו המעות א"נ כגון דהני מאתים ושלש מאות זוז שדות ששוות כך וכך דמים הילכך אפי' לאחר שגבו גובה ב"ח מהם דמקבל מתנה כיורש שויו' רבנן כו' ובמרדכי הביא תשובת רגמ"ה מס"פ דדיינים דפי' האי בריתא במקרקעי דפסק דמתנת שכיב מרע מפקעת מידי שעבוד כהר"ש מבונבירג ולא כדברי ר"י וריב"ש וכן כתב בחשן משפט סי' רנ"ג על האי ברייתא ומיירי שנתן להם קרקע או שגבו קרקע במעות שחלק להם שאילו גבו מטלטלי' לא משתעבדי לבעל חוב ע"כ הרי לך דמקבל מתנת שכיב מרע שגבה דאין מוציאין אלא שמצאתי בנמקי יוסף בפי' ברייתא זו שכתב ואפי' תפש כל א' מטלטלי' מוציאין מידו שלא אמרו אין דין קדימ' במטלטלי' אלא בב"ח ודלא שעבדינהו באגב וזה ברור ע"כ דמשמע לפי זה דדוקא בב"ח מאוחר התופש או קונה או מקבל מתנת בריא הוא דאין מוציאין מידו משום דאין דין קדימה במטלטלין אבל מקבלי מתנת שכיב מרע התופש מטלטלין מוציאין מידו לתת לב"ח ואפי' לכתוב' בנין דכרין ולמזון האשה והבנות ובחשן משפט סי' קי"ג כתב אבל נתנם מתנת שכיב מרע גובה מהם ע"כ הפך ממה שכתב בסי' רנ"ג ונראה דטעמא משום דלא קנה כלל מקבל מתנה אלא לאחר מיתה כדאמר רבא התם ונכסים אלו כשמת זה לא חל עליהם שום חיוב כיון שאין נכסים אחרים לפרוע לב"ח שהיה חייב מקודם מיתה ולמזונות האשה והבנות שנתחייב עם גמר מיתה וכשתפס מקבל מתנה מוציאין מידו דהוי ליה כאניש דעלמא דתופס על מה שאינם חייבין לו דמוציאין מידו ונותנין למי שהוא חייב והכא מקבל מתנת ש"מ זו כיון שהמצוה לא היה חייב לו שום דבר ולא היה לו כשצוה נכסי' אלא כדי החוב או כדי המזונות לא חלה המתנה והוי כתופש בנכסים אחרים כדאמ' ולא כב"ח מאוח' שהוא תופש מפני שהיה לו זכות בנכסיו בחיי לוה ולכך כתב הרמב"ם ז"ל לפי' מוציאין לכתובה האשה ומזון כו' שהרי' במיתתו נתחייבו ר"ל עם גמר מיתה ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה וא"כ לא חלה המתנה כלל ואם תפש מפקינן מיניה אפילו ממטלטלין כמו שנראה מפשט לשון הרמב"ם ז"ל ולפי זה בנ"ד אפי' היו מטלטלי' ונמכרו המטלטלי' ונפסדו היו גובים מן המוכרים כי לא היה עליהם שום חיוב כמו שכתבתי ואם היו אלו המעות באים מכח מטלטלי' שמכרו אפי' היו ביד היתומים לא היה ב"ח גובה מהם וכמו שהביא באבן העזר סי' קי"ב בשם הרא"ש דפליג ארבינו האיי ז"ל וקאמר דכיון שמכרום ואינם יכולין לטרוף מהלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים ואפילו בקרקע שהיה ביד היתומים והיה עליו מלוה על פה על אביהם אם קדמו יתומים ומכרו אין מלוה על פה טורפת מלקוחות ואף אינו גובה מן הדמים וא"כ אם נתנום למקבלי מתנה אינם מוציאין מידם שהרי של יתומים הם לא כשחוב הוא בשטר ושעבוד מטלטלי באגב ונ"ד עדיף שהיא כתובה כמו שנכתב ובמשרים ג"כ נתיב כ"ו חלק שלישי הביא בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובפ' מי שמת תמה הרשב"א ז"ל על רבי' האיי ז"ל שכתב דמזונות הבנות ממעות שביד היתומים שמכרו היתומים וכתב כדברי הרא"ש ז"ל דכיון שמכרו אינן יכולות לגבות מהם והפסידו וכתב הא למה זה דומה למלוה על פה שיצא על היתומים ומכרו נכסים שאינו גובה מן הדמים שבידם דלא הני זוזי שבק אבוהון ע"כ ולשון זה הביא בח"מ סי' ק"ז ונר' לי דלמדו זה ממאי דאמרי' פי חזקת הבתים ומטלטלי לב"ח לא משתעבדי ואע"ג דכתב ליה מגלימה דעל כתפי' ה"מ דאיתנהו כו' אבל ליתנהו בעינייהו לא דמשמע אפילו המעות בעין כיון שהגלימה אינו בעין לא ובנ"ד דאלמנה תובעת כתובה מוציאין מהם כמו שכתבתי ואם אלו המעות שנתנו לאלו מקבלי מתנה נמצאו בנכסי המת ונתנו להם כל שכן דמוציאין מיד' אם הם בעין כמו שכתב בח"מ סי' ק"ד שהרי הם נכסי לוה ממש והם בני חורין כנדון זה ואפי' אינ' בעין חייבי' כי אלו שתפסום לא היה להם על המעות שום חיוב כי לא חלה המתנה כמו שכתבתי והוו כמי שתפש מטלטלי' וכן נראה ממה שכתב הרשב"א דלא הני זוז שבק אבוהון נר' שאם היה מניח אביהם אלו המעות היו גובים מהם מיד היתומים וא"כ אפי' הם עתה ביד מקבלי המתנה כיון שאין להם שום זכות עליהם כמו שכתבנו מוציאין מה' מי שיש לו זכות בהם ואפי' הוציאו המעות כדאמ' ואפי' היה מלוה ע"פ היו מוציאין מידם למלוה בשטר וכתובה דאיכא שעבוד מטלטלי אגב. עוד אני אומר אפי' לסבר' האומרים שאין מוציאין המטלטלין מידם כדאמרן לעיל היינו למזון האלמנה והבנות או למלוה ע"פ ואפי' למלוה בשטר שאין בה שעבוד מקרקעי ואגבן מטלטלי אבל כשיש לקודם שעבוד מטלטלי' מעות נמי הוי בכלל השעבוד שהרי בכל ש"ח הוא מזכיר סך זוזים או מעות ושהוא מחויב לפרוע הזוזים והמעות בעין והרי הוא כאלו הקנה המעות בפירוש אגב קרקע דמטבע שהוא בעין נקנה אגב קרקע ואם כתב דאקנה הוי המעות ג"כ בכלל אע"פ שלא היו אותם המעות בעין בשעת הקנין ורבינו ירוחם כתב נתיב כ"ד דאם אמר נכסי לפלו' הכל בכלל מטלטלי ובגדים וזוזי ושטרות כו' וכן כתב בצרור הכסף דרך חמישי שער שלישי דשטרות ומעו' הוו בכלל נכסים ובפי' הכתובה כתב הר"ש ב"ר צמח ז"ל כי מעו' הם בכלל נכסין וקניינין הכתו' בכתוב' וא"כ בכל הכתובות כתוב נכסין וקניינין והוו המעות בכלל מה שכתוב אח"כ שעבד מקרקעי ואגבן מטלטלי נכסין דאית להון אחריו' ודלי' להון הכל נכנס אגב מקרקעי כמו שכתב שם וא"כ אלו המעות שנמצאו ונתנום למקבלי המתנות מוציאין אותם כמו אם היו מטלטלי' הנקני' אגב שמוציאין אותם מדינא מיד מי שקנאם עוד אני אומר דהא דכתבו המפרשים דמעות הבאים ממכירת הקרקעות או המטלטלין אין מלוה גובה מהם כמו שכתבנו למעלה היינו במלוה ע"פ כמו שכתבו בפירוש אבל בשטר מטלטלי אגב מקרקעי אם מכרו קרקעות ומטלטלים והדמים בידם גובין מהם ואפי' בשטר בלא אגב אם מכר מקרקעי גובין מהם וא"כ כתובת אלמנה זו שכתוב בה אגב גובה ממעות אלו כדאמרן לעיל אם הם באים מכח מקרקעי ומטלטלי ובכי הא אמרי' בעלמא מה לי הן מה לי דמיהן וא"כ ואפי' גבו את המעות מקבלי המתנה יוציאום מידם דאתי מכח שעבוד ובנמקי יוסף פ' יש נוחלין כתב ומיהו אם היורשי' אחר שזכו או מקבלי מתנ' אלו מכרו או נתנו במתנת בריא הפסיד' ע"כ והיינו למזונות האשה כדמשמע התם אבל לב"ח או כתובה דכתיב בהו אגב אפי' הוציאום חייבים לשלם דכל דאתי מכח שעבוד חייב כיון שהדבר המשועבד אינו בעין והרי מעות אלו שהוציאו' אינם ניכרים בעין ביד מי הם דדוק' כשהקרקעות והמטלטלין הם בעין הוא דאזיל מלוה בתריהו אבל לא כשאינם בעין הגע עצמך שהיו פירות משועבדין לו ואכל' היורש מי לא משלם להו הא משתרשי ליה וכן מטלטלי' שנשתמש בהם עד שבלו וכלו חייב לשלם וכן מעו' אלו שהוציאן הרי נהנה מהם ואפילו אינם ניכרים איפה הם חיי' לשלם ובצרור הכסף דרך ראשון שער שביעי כתב דאם קונה הקרקע המשועבוד מכרו לאחר אין למלוה על המוכר כלום ולא על המעות אלא ילך ויגבה השדה מן הקונה אותו והיינו משו' דמוכר זה לא היה עליו חוב אלא מה שקנה קרקע משועבד והרי יצא מרשותו והו' בעין ביד מי שקנאו אבל היורש שמכ' הקרקע שהיה משועבד לחוב אביו ואין לו בו שום זכות עד שיפרע החוב אם מכרו והמעו' הם בידו חייב לפרוע לב"ח ודמי שעבודו הן וכשמכ' השני למי שאין אדם יכול להוצי' ממנו כתב דמחייב משום דמלוה טוען מסרת מטלטלי' המשועבדי' לי בידא דלא מצינ' לאישתעויי דינא בהדיה והוי מזיק שעבודו של חבירו שהוא חייב כמו שפסק הרי"ף ז"ל פ' השולח דדינא דגרמי הוא וכן הוא רמוזה פ' המניח וכן כתב רבי' ח' וכו' הילכך אי קנה מטלטלי' המשועבד' לאחר באגב ומכרן לגוי או למי שאינו ידוע ואי איפש' להוצי' ממנו חייב לשלם מדינא דגרמי לפי שהזי' שעבוד חבירו וכן כל כיוצא בזה וכן דעת הרמב"ן ז"ל בתשובה עכ"ל ובפ' שביעי דהלכו' חובל פסק הרמב"ם ז"ל דמזיק שעבוד חבירו חייב ונרא' דזהו כשאין ליורשין שמכרו מעות לפרוע למלוה דאם יש להם כיון שהם מכרו המטלטלי' המשועבדין וקבלו המעו' חייבים לפרוע מהן ואפי' הוציא אלו המעו' אם יש להם מה לפרוע חייבי' שהרי אם המוכ' חייב מפני שהזי' שעבוד חבירו עליה דידיה הדר שמכרו דבר המשועבד ואפוכי מטראתא למה לי ויפרע זה למלוה ויחזור ליפרע מן היורש כמו שכתב הראב"ד וכמו שהביא בח"מ סי' ק"ד יפרע היורש מדין מזיק ומצאתי שם בצרור הכסף על מלוה בעל פה הקודמת למלוה בשטר ויש מטלטלין ואע"ג דמטלטלי דיתמי משתעבדי בזמן הזה מתקנת הגאונים לא אתיא תקנת הגאוני' ומפק' מידי מלוה בשטר שנשתעבדו לו מדינא באגב ושטר קודם וכתב וז"ל ודוקא במטלטלין ידועים ללוה אבל אם פרעוהו היתומים במעות מה שגבה גבה אותו שבמלוה על פה אלא אם יש עדי' שאותם המעות היו מן הלוה ע"כ משמע דמעות שנמצאו ללוה אפי' גבאן אותו שבמלוה על פה מוציאי' ממנו למלו' בשטר שיש בה שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ומשמע דאפילו הוציאו המעו' חייבים לשלם וכמו שנכתוב להלן וכ"ש בנדון דידן דמלוה בשטר והיא הכתובה קודמת למתנו' ואפי' היו המתנו' מתנו' בריא ואפי' היתה מלוה ע"פ וא"כ מוציאי' המעו' מיד מקבלי מתנו' ואפי' הוציא אותם דהא חשבינן להו הכא למעו' כמטלטלי הנקנין אגב ובשע' מ"ג ב"ח עניני גבוי' חוב כתב דב"ח מאוחר שתפס מטלטלין שלא כדין ולא הספיק המוקדם לתבוע עד שמכרן אעפ"י שהמעות בעין אינו חוזר אלא על הלקוחות ואם מכרן לגוי או למי שאינו ידוע שא"א להוציאן לעולם חייב לשלם מדינא דגרמי לפי שהזיק שעבודו של חבירו אך אם הלוקח והמטלטלין מצויין ילך ויגבה מהן וכ"ש בכתובה שהמעו' הם בכלל נכסין כמו שכתבנו למעלה וכי היכי דמטלטלי אפילו מכרן אם אינו ידוע ביד מי הן הוי כמזיק שעבוד חבירו דחייב כדאמרן לעיל הכי נמי הני מעו' כיון שחל שעבו' עליה' שהרי מוציאי' אותם מיד מלוה ע"פ למלוה בשטר באגב אם הזיק שעבודו חייב וכיון דהוציאום ואין האשה יכולה לטורפ' שאינ' ידועי' מקבלי המתנה אלו חייבין לשלם ובחשן משפט סי' ק"ז כתב ונ"ל שאם מכרו קרקע שחייבים לשלם ולא מטעם חוב אביהם אלא מטעם מזיק שעבודו של חבירו דקיימ' לן שהוא חייב ואין לך מזיק גדול מזה כו' משמע דבמטלטלי דשעבד באגב נמי ומכרן חייבי' לשלם דהא דכת' בסמוך דבמטלטלין אינו חייב היינו כשלא כתב אגב אלא שבא לגבות מהם מתקנת הגאונים ז"ל ואע"ג דכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל דליכא הכא מזיק שעבוד הרי חילק הוא בזה והבאנו למעל' מה שכת' על מוכר קרקעי המשועבד סברת הרמב"ן ז"ל דמזיק שעבוד חייב וכמו שהביא ג"כ בשם ר"ח והרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל פרק שביעי מהלכות חובל ומזיק וכתב המ"מ שסוב' כמו הרמב"ן ז"ל בענין זה ובפרק י"ח מהלכות מלו' כתב דעבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו חיי' לשלם מדין מזיק שעבו' חבירו ונרא' דאפי' הרא"ש לא כת' דאין חייבי' אלא כשהית' מלוה ע"פ דאם מכרו לוה נמי לא טריף ליה מלוה אבל אם היה מלוה בשט' חייבין היינו דכת' למעל' ואין לך מזיק גדול מזה שהכניסו למקום שאינו יכול לגבותו וכן הרא"ש עצמו כלל פ"א סי' ט"ו כתב לשון זה ויתומי' שמכרו בנכסי אביהם ויצאו ב"ח ואינם יכולום לגבות הנכסים מיד הלקוחות אין ב"ח יכולין להוציא ואי מלוה בשטר אמאי אינו יכול לגבות מן הלקוחות ולמעל' בסי' ק"ד הביא בשם הראב"ד ז"ל גם כן מה שכתב דהוי מזיק שעבודו של חבירו וקרי ליה שעבו' אפי' שהי' מלוה ע"פ מה שהיה חייב ראובן לשמעון ואם כן מקרקעי ומטלטלי באגב נמי אם מסרם ביד מי שאין יכול להוציא ממנו הוי מזיק שעבודו וחייב וה"נ לא שנא במעות שהן בכלל השעבוד כדאמר' דאם הוציאום ואינם ידועים חייבים לשלם מדין מזיק שעבוד חבירו כדאמרן כלל העולה נ"ל שאם כשנתן האפוטרופוס מעות אלו למקבלי המתנות לא נשאר בנכסים כדי כתובה האלמנה מוציאין מידם לפי מה שהבאתי למעלה מנמקי יוסף שכתב ואפילו תפש וכו' עם הטעם שכתבתי דהוי כאיש בעלמא שתפש שמוציאין מידו כיון שלא היה לו שום זכות בחייו אלא לאחר מותו ואם כן מה לי תפש מעות או מטלטלים ואפילו הוציאום כדאמרן טעם שני אפילו היתה מתנת בריא או מלוה ע"פ כיון שהחוב הקוד' הוא בשטר ומטלטלי אגב מקרקעי מוציאין מיד היתומים המעות שמכרו בהן קרקע המשועב' דהא דכתבו הרשב"א והרא"ש דאין מוציאין היינו למלוה על פה כמו שכתבתי למעלה וכיון שהמעו' הבאי' מכח דבר אח' המשועבד קרקע או מטלטל מוציאין מידם הכי נמי אם הוציאום מידו וקנה מהם דבר אחר מוציאין מידו דהא משתרשי ליה ואפילו הפסידם חייב לשלם משאר נכסיו כי כשמכר הדבר המשועבד נתחייב בהם כמו תורת חוב ואם המעות שנתנו להם היו בעין כשמת המצו' מוציאין גם כן מידם כמו שמוציאין מיד היורשים כדמשמע מלשון הרשב"א ז"ל דלאו הני זוזי שבק אביהון דמשמע דאי מידע ידיע דשבקן אבוהון מוציאין מידם וכמו שכתב בצרור הכסף אלא אם יש עדים שאותם המעות היו מן הלוה כמו שהבאתי למעלה ואם כן אפילו הוציאם חייבים דהוו כמי שמוציא מעות של אחרים דכיון דמעו' אלו הוו בכלל שעבו' אפי' הוציאו' חיי דומי' דמוכ' קרקע המשועב' דאע"ג דמלוה טורף הקרקע ולא הדמים שביד יורש שמכר אפי' הכי היורש חיי' לפרוע למי שקנ' הקרקע וטרפוהו ממנו והם חוב עליו אפי' הוציאו' וה"נ יכול המלוה לגבותם ממנו מדינ' דר' נתן ומעיקר' נמי אפוכי מטרתה למה לי כאן שהוא חייב לקונה והקונה למלוה יקח ממנו כי הוא היורש ובידו היה דבר המשועבד למלו' וכמו שהבאתי למעל' ונכסוהי דבר אינש אינון ערבין ליה עד שיהי' נפרע המלו' מחיובו כל מה שבא מכח נכסי הלוה הוא בכלל החיוב ואחר שיש שעבוד בשטר בכל נכסיו סליק ליה דינא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח והכל משועב' ואם היורש או אחר מוציאין או מפסידים אות' הם חייבין לשלם כדאמרן וכ"ש בכתובה דמעו' נמי הוו בכלל לישני יתירי דכתיבי בכתובה כדאמרן לעיל טעם שלישי מדין מזיק שעבו' חבירו דהני זוזי משתעבדי לכתוב' כדאמרן ומקבל מתנה מוצי' אות' ונותנם למי שאינו יכול להוציא' מידו או אין ידוע איפה הם הוא מזי' שעבוד חברו וחייב כדאמרן לעיל והרשב"א ז"ל בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' נ"ו כתב על אשה שהיתה חייבת חוב בשטר ונשאת והפסיד הבעל מקצת הנכסים ובא ב"ח לגבות מן הבעל דמשום מזיק ליכא דלא אמרו מזיק אלא במזיק ממש כגון שורף שטרו' של חברו וכו' אבל ב"ח שמכר לאחר מטלטל ששעבד לב"ח והלוקח והמקבל מתנה אכלום אין אלו חייבי' שהם לא הזיקו כלום אלא המוכרן להם והנותנ' אבל הם בדין זכו בהם והוציאו' שאם אני אין אומ' כן כו' ע"כ ונר' דמוד' הוא בדינ' דמזי' שעבודי' דחברי' דחייב אלא דסובר דהמוכ' או הנותן הוא המזיק לא הקונ' או המקבל דבדין זכו ולהכי אין הבעל חיי' אלא האש' אבל במקו' שאין על מי יחול החיו' שאין כאן מוכ' או נותן בשע' נתינ' שלאח' מית' נתן להם האפוטרופו' ואין לו שום זכו' במה שנתן אלא שהו' כשלי' בעלמ' ומקבל מתנ' לא זכו בדין דאין להם זכי' אלא לאח' מיתה וכיון שלא היה בכל הנכסים כדי כתובות אלו עם אלו הנ' פרחים א"כ הוו כנכסי דידה וחייבים להחזירם אפי' אכלו' דהוי כמי שלקח מה שאינו שלו ואכלו דחייב להחזיר כגוזל ומניח לבניו לפני יאוש דאפי' אכלו חייבים לשלם ובתשובות הר"מ ריקנטי סי' תקי"ח כתב על מתנת בריא ויש מי שאומר שמקבל מתנה יש לו דין ב"ח מאוחר דקי"ל מה שגבה גבה כו' וי"א שאין דינו כב"ח מאוחר שאותו דין הו' מה שגבה גבה שכן נתן המעות אבל מקבל מתנה לא מפקיע שעבוד מטלטל שהרי לא נתן המעות כלל ונהי דקונה מפקי' מקבל מתנה איני מפקי' וראיה מדאמ' עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו דלית ליה קלא ואם נתנו במתנה ב"ח גובה ממנו אבל רבינו חננאל ורשב"ם ור"ת ור"י שוין בהא דמתנ' מפקע' משעבוד כמכר ע"כ משמע דלא פליגי הני רברבי אי"א אלא במתנת בריא אבל מתנת ש"מ מודו דמה שגבה לא גבה והיינו מטעמא דאמרן דהוי כמאן דתפיס דלאו דיליה דמפקי' מיניה ואם אכלו או הפסידו משלם כדאמר' והיינו נמי במטלטלין דלא שעבדינהו באגב דאי שעבדינהו באגב אפי' במתנת בריא לא גבה ומפקינן מיניה וכ"ש במתנת ש"מ כדא' את זה ראיתי ונתון אל לבי להשיב בחכמ' חמשת שאלות של כ"ת כי שאלו' חכמים ותיקי' הנה וכולן היו צריכות עיון וידעתי כי אתה וחבריך חכמים שכמותך היותם מגיעים עד תכליתן אלא ברוב ענותכם לא רצית' לסמוך על עצמכם וששאלתם לזקן בשנים מכם וגם אני נתקשיתי בחמשי' והוצרכתי להאריך בה ועמכם חכמה ותשיה להבין הדברים על בוריין נאם הצעיר דורש שלומכם ומתפלל לאל יתברך על הרחבת גבולכם בתלמידים המביט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |