שו"ת חתם סופר/ד/מג
שו"ת חתם סופר 
ד מג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שנית להחכם הנ"ל:
טרם אענה אני שוגג בהבנת כונת הב"ח בתשובה סי' ק"א כי מפני שנמשכתי אחר פשטות כונות לשון הב"ש סי' קמ"א סק"מ שלא העתיק דברי השואל בב"ח כהוגן וקיצר בו ואני לא ראיתי בב"ח לשון השאלה כלל רק דבריו בתשובה ולפי שסבור הייתי שדבריו בנוים על עובדא שהי' כעין הכתוב בב"ש לפי הבנתי הי' לי ממנו תנא דמסייע מדברי הב"ח מדהבי' בעצמו בסוף דבריו דברי רבותינו הצרפתים שילכו העדי' עם השליח והוא בעובדא דילי' לא ציוה כן אלא שתלך האשה למקום הבעל וחשבתי למשפט הוא מטעמי' דידי דרבותי' הצרפתים לא מיירי מעיתים שוטה לכן סגי בהליכות העדים עם השליח והב"ח מיירי מעתים שוטה לכן הצריך שהאשה בעצמה תלך לשם ואז לא עיינתי בלשון השואל ובהעתק שהשארתי פה לפני רמזתי הנ"ל ולכבודו לא כתבתי דברי הב"ח מפני דרך מוסר הואיל ומעלתו כיון מדעתו לדעת רבותינו הצרפתים יהי' איך שיהי' השתא הכא ראיתי בלשון השואל שבב"ח שעוררני עליו פר"מ וראיתי שלא כונתי האמת בכונת ב"ש אדרבא מדבריהם מוכח לכאורה דלא חשו לכל האמור עם הספר באגרות ראשונות שלי אך מפני זה לא ארפה ידי יד כהה לבדוק עד מקום שהיא מגעת ואשנה פרק זה אי"ה וה' עמנו:
ואען ואומר הנה בס' מרכבת המשנה בהלכות גירושין מייתי מחלוקת חכמי ליסא וגאון מקאריטשין בענין בעל שנשתטית אשתו וכ' לה גט בעת שטיותה ומוסרו לשליח ליתן לה לכשתחלים ותתרפא שחכמי ליסא חשו לי' מטעם המבואר בנזיר י"ב דבמידי דלא אפשר למיעבד האידנא לא מצי לשוי' שליח והגאון הנ"ל העלה נהי דשליח לא הוי עתה מ"מ גילוי דעת הוי דניחא לי' לגרש אשתו וה"ל זכי' ואז אחר שנשתפה יעשה אז שלוחו מטעם זכי' לאדם שלא בפניו ויען כי דברי הגאון ז"ל אמתים בלי ספק לקיים דברי חכמים הראשונים אשר מעולם הנהיגו להתיר ע"י מאה רבנים לישא אשה על אשתו שטיא ולא רפרף אדם מעולם וע"כ כנ"ל מטעם זכי' מועיל אלא שצריכי' ליישב דברי ש"ס ותוס' דנזיר י"ב ע"א וזה לי עשר שנים ערכתי בזה תשובה ארוכה [הוא חלק אה"ע ח"א סי' י"א] ומה שנוגע לענין הזה הוא מה שהעליתי דוקא באומר קדש לי אשה ואינו פורט איזה אשה יקדש לו וכן בנותן רשות להפריש חלה מכל עיסותיו על כמה זמנים וכן הממנה אפטרופוס להפר כל נדרי אשתו ולא על נדר פרטי לא שייך לומר משום זכי' דמי יודע איזה אשה יקדש לו אשר אולי לא יהי' בו זכות ויהי ניחא לי' טפי באחותה שנאסרת עליו ע"י הקידושין וכן שמא יזדמן הפרשת חלה במקום שהיא יכולה להמתין עד שיבואו הבעלים ויפרישו בעצמן ויזכו במצותו ואין כאן זכי' לולי השליחות וכן בנדרים אולי תידור מה דניחא לי' בקיומו ואין כאן זכי' בהפרה ולא אתאינן עלה אלא מטעם שליחות וכיון דנעשה שליח בעידנא דלא הוי מיקם קמי לא נעשה שליח אבל אה"נ אי הי' ממנה שליח קדש לי אשה פלונית לכשתתגרש אם קדשה אחר הגירושי' הרי היא מקודשת מטעם זכי':
אך כל זה באיש הממנה שליח לגרש אשתו שוטית מכיון שגילה דעתו שזכות לו לגרשה ומה אחר שכבר נשא אחרת א"כ הגירושי' באו להציל מחרגמ"ה הוי שפיר זכות אך הא לן באשה שעושה שליח לקבלה בשעה שהבעל שוטה ואינו ראוי לגרש דהכא לא שייך לומר מטעם זכי' דהרי איתא בירושלמי ומייתי לי' נימוקי יוסף סוף פ' האשה שלום ור"ן בגיטין ר"פ התקבל ובטור סי' ק"מ דאפי' צווחת להתגרש ובא א' וזכה בשבילה גט מלעלה אפ"ה אינה מגורשת דחוב הוא לה ואפי' אמרה אח"כ שעדיין מרוצית בכך חיישי' שמא בשעה שקבל הגט נתחרטה מרצונה הראשון ועתה שוב מתרצית ומסידורו של נימוק"י מבואר דאפי' במוכה שחין שהיא חוזרת להתגרש ואנן סהדי שזכי' הוא לה דהרי לא מיתדר לה עמו מ"מ לא מהני כל גילוי דעת הנ"ל וכן מבואר להדי' בתשו' הר"ן סי' מ"ג ד"ה ואשר עוד כ' רבנו וכו' יע"ש ויעיין תוס' גיטין י"א ע"ב ד"ה בגטי נשים ויעיין עוד תוס' שם ל"ב ע"ב ד"ה להולך לאו כזכי וכו' שכתבו בגט ליכא נ"מ דאפי' זכי' לא מהני ואי הוי משכחת אופן לזכות גט לאשה לא הי' צריכי' לדחוק בזה ומבואר דס"ל לתוס' כר"ן ר"פ המקבל דאפי' במקום קטטה לא איפשטא איבעי' ומטעם שכ' ב"י סי' ק"מ ויעיין תוס' ב"ק ס"פ הגוזל קמא ד"ה אדעתי' דהכא וכו' ומרדכי יבמות סי' למ"ד ויעיי' תה"ד סי' רל"ז אלא שבסופו נעשה קצת כמסתפק בדברי רא"ש דפ"ק דקידושי' ואינו ראי' מקידושי' לגירושי אשה דחוב הוא לה ובאמת לא קיי"ל הכי אפי' במומר מכ"ש בשארי נידונים באופן שלכאורה א"א שבגילוי דעתה דניחא לה תתגרש אם לא מטעם מינוי שליחות לקבלה וכיון דבמידי דלא קיימא קמי' לא מצי למיעבד שליח א"כ בשעה שהבעל שוטה לא מהני מינוי השליחות וזכי' ליכא וצ"ע ויעיי' ה"ה פ"ד מהל' זכי' הלכה ב' בשם רמב"ן:
והיום בפתחי ספרים מצאתי במה שנתקשה פני יהושע ר"פ התקבל ד"ה קבל אקבלה וכו' שמסוגי' מוכח בפי' אפי' עשתה היא שליח להולכה דקיי"ל דנעשה ידו כידה לענין הולכה עכ"פ וכ' הר"ן משום דהוי כאלו התנית שיהי' ידו כידה על תנאי זה דוקא שיביאנו לידה והקשה פ"י א"כ אין לנו גילוי דעת שרוצית בגירושי' יותר מזה הגילוי דעת והשתא אם אמר הבעל זכה לה ותהי שליח לקבלה אמאי לא יועיל והכא לא שייך סברת הירושלמי שמא חזרה בה אח"כ כיון דעשתה מעשה רב למנות שליח לא חיישי' לאמלוכי דא"כ בכל שליח ניחוש להכי ולא העלה מזור כ"א שמצא פלוגתא בזה בתוספתא ומ"מ ת"ק שם ס"ל כמשמעות ש"ס דילן דאפי' מינוי שליחות לא יועיל ומצאתי היום הגאון בית מאיר סי' ק"מ כ' שטעות נזדמנה לו בתוספתא רפ"ד דגיטן כאשר יראה הרואה ולא פליגי בהכי כלל וקושייתו לק"מ דכיון שעשאה לשליח להולכה ואמרי' דה"ל כאלו התנו עמו שלא תרצה להתגרש עד שיבוא לידה הרי קמי שאין זכות לה במהירות הגירושי' ומשו"ה לא מהני משא"כ בעשאה שליח לקבלה לא חיישי' שמא חזרה בו שע"כ החליטה הגירושי' בדעתה שהרי אינה בטוחה כל שעה שמא סבר קיבל הגט וכבר נתגרשה בקבלתו יע"ש ואם דבריו מוכרחים יש לנו מזור למבוקשנו דהרי בנידון שלפנינו היא ממנה אותו שליח לקבלה ואם יתברר שבשעת מינוי השליח הי' הבעל שפוי הרי תתגרש מיד בהגעת גט לידה הרי החליטה הגירושי' לגמרי ושוב לא חיישינן לחזרה מדעתו וא"כ אפי' לא הי' שפוי בשעת מינוי השליחות לכשישתפה אח"כ יקבל השליח הגט מטעם זכי' וצריך קצת יישוב לפ"ז דברי תוס' גטין ל"ב ע"ב הנ"ל:
איברא אני לא זכיתי להבין דברי הגאונים ובמה נתקשו מעיקרא בשלמא העושה שליח בין להולכה בין לקבלה ונעשה ידו כיד המשלח הרי השליח בחזקתו שידו כיד המשלח ולא חיישי' שמא הדר בו המשלח דכל דבר מוקמי' אחזקתי' בדבר שאינו עשוי להשתנות ואין אדם עשוי לבטל דבריו ומעשיו אע"ג דעשתנותיו ומחשבותיו של אדם עשוים להשתנות בכל שעה מ"מ מעשה לא עביד לשוי נפשי' הדרנא משא"כ אי לא אתאינן עלה מטעם שליחות רק מטעם זכי' לאדם והיא כבר גילתה דעתה דניחא להו מ"מ כיון דכלל מונח טב למיתב טן דו וכו' א"כ אינינו מוחלט שיהי' זכי' מוחלטת וחיישי' שתחשוב מחשבה בעלמא לומר דניחא לי בהאי בעל ואם תהי מחשבתה זאת באותה רגע שהשליח מקבל הגט ה"ל אין חבין לאדם אלא בפניו והכא לא שייך מוקמא איתתא אחזקתה שחשבה לזכות דמחשבה עשוי בכל רגע להשתנות גם כי חז"ל העידו אפי' במוכה שחין טב למיתב וכו' א"כ מעיקרא לק"מ ק' הנ"ל:
שוב מצאתי בב"ח סי' ק"מ שהקשו מ"ט לא ניחש בשליח קבלה שמא בטלה השליח בנתיים ותי' דצריך לבטלו בפני עדים משו"ה לא חיישי' ע"ש ולכאורה דבריו צ"ע דמשמע מתוס' גטין ל"ב ע"ב ד"ה ר"נ בסוף הדבור דמדאורייתא אפי' ביטול בינו לבין עצמו מועיל רק מדרבנן תקנו בבעל המבטל ומשום חשש ממזרות אבל באשה המבטלת לא מצינו תקנה זו ודלעקרא רבנן קידושי' אם בטלה בינה לבין עצמה וא"כ דברי הב"ח תמוהים אמנם פני יהושע שם העלה דמן התורה אין ביטול בפחו' משנים דאין דבר שבערוה פחות משנים וצדקו דברי הב"ח ואין כאן מקום להעמיק עיון בפרט זה מ"מ גם דברי הב"ח נוטי' לחלק בין ביטול השליחו' לביטול הזכי' וא"כ הדרן להנ"ל דבשעה שהבעל שוטה לא מהני מינוי השליחות דאין לסמוך על זכי' לאדם:
ואי לדידי הוי צייתי באשת מומר וכדומה שנתלבטו כל הגאונים איך יזכה גט לאשתו כאשר האריך בתה"ד סי' רל"ז הנ"ל ויעיי' ט"ז סי' ק"מ הייתי ממציא לה א' שיתקשר עמה עתה בקשר שידוכין שישאנה לאחר שתתגרש ויכתבו תנאי' בחרם ות"כ וחצי נדן קנס כנהוג ואח"כ תעשה שליח קבלה והמומר יזכה לה הגט דהשתא ליכא למימר דלמא לא ניחא לה משום טב למיתב טן דו וכו' דהרי כבר מוכן אחר במקומו בהיתר ולא שבקה התירא ועבדה איסורא ונמלטנו נמי ממ"ש תוס' גטין ל"ב ע"ב ד"ה להולך וכו' דמשמע דאין שום מציאת שהבעל יזכה גט לאשתו היינו משום דבימי חכמי התלמוד לא הי' נוהגי' בכתיבת תנאי' כאלו רק הי' מארסים והמארס אשה לאחר שתתגרש ה"ל דברים שלא ב"ל ואינה מקודשת אבל לכתיבת תנאי' שבזמנינו כופי' אותו לקיים שבועתו אפי' בדבר שלא ב"ל וצ"ע סמ"ע סי' ר"ט סק"כ וק"ל:
בכל זאת לא מזגינא רישא אבי' סדי' עד דמהפיכנא בזכותי' ונבוא אל מקור הדין של הירושלמי שהחליט אפי' צווחת להתגרש וגם אח"כ עומדת בדברי' חיישי' שמא הדרא בה ביני וביני ולא עוד אפילו עשתה שליח להבאה מ"מ חיישינן כדמוכח בש"ס דילן כנ"ל וצ"ע אמאי לא נימא הוכיח סופה על תחלתו מי לא תנן בגטין ס"ו ע"א הברי' שאמר וכו' ואמרינן טעמא דרשב"ג משו' הוכיח סופו על תחלתו וא"כ ה"נ נימא הכי דהא התם נמי במגרש אשתו אמרינן בעלמא לא מקדים איניש פורענותא לנפשי' יחשב פורענות והרי קמן דמשו"ה אמרינן כתבו בלא תנו ה"ל כמשחק אפילו ספיקא לא הוי דסתם אשה לאו לגירושי' קיימא אפ"ה אם הוכיח סופו על תחלתו ה"ל גט ואע"ג דבחולין ל"ט ע"ב מסיק שאני התם שכבר אמר כתבו והאי לאו דחי' בעלמא אלא קושטא דמלתא כך הוא דלהלכה פסק רמב"ם דספיקא הוה פ"ד מזכי' הל' ג' וע"כ הכא שאני משום שכבר אמר כתבו מעיקרא ועב"ש סי' קמ"א סקכ"ז מ"מ ה"נ הרי כבר עשתה שליח מעיקרא וכמדומה לי דבעל שאין לו שום קטטה עם אשתו במתני' דברי' שאמר כתבו וכו' קשים הגירושי' טפי ממאי דטב למיתב באשת מוכה שחין ואפ"ה אמרינן התם הוכיח סופו וכו' ושרינן א"א לעלמא ואמאי לא נימא הכא הכי:
ואעתיק בכאן דבור א' מחידושי וז"ל ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחלתו בטי"ד סי' ב' פסק דספיקא הוי כרבנן דקסרי ובטח"מ סי' רמ"ה פסק דלא כרשב"ג והרגיש יש"ש ספ"ב דחולין ולפע"ד הא צ"ע במעשה דקסרי לא אמרו איסור משום כבודו דרבנן דלמא ע"כ לא אמרו רבנן אלא בממון דקי"ל דברים שבלב אין דברים משו"ה א"נ אמרינן שהוכיח סופו שגם בתחלתו כך הי' דעתו מ"מ כיון שנניח דשתיקה הוי הודאה אפי' חשב בלבו בהיפוך דברים שבלב אינו דברים ורשב"ג דס"ל הוכיח וכו' צ"ל כיון דשתיקה גופי' דהוי כהודאה איננו אלא שב ואל תעשה א"כ מחשבה מוציא מידי מחשבה מ"מ רבנן דרשב"ג מה"ט פליגי וס"ל דברים שבלב אינו דברים ועיי' ב"מ ל"ז ריש ע"ב וכל זה בממון משא"כ במעשה דקסרי דהוה מחשבות ע"ז דמחשבה בעלמא בלא דבור מהני א"כ כיון שהוכיח סוף מחשבתו שגם בתחילה חישב כך אפי' רבנן מודו ואפושי פלוגתא לא מפשינן עמ"ש תוס' חולין ל"ט ע"א ד"ה אלא וכו' ס"פ המפקיד ד"ה החושב וכו' ועיי' זבחים כ"ט ע"ב משמע מפלגי' בלא דבור דאל"ה הוי עקימת שפתיו מעשה ודברי פ"י בסוגי' כהנים שפגלו במקדש צ"ע בענין זה ועיי' דברי המגיה במשנה למלך רפי"ג מפסולי מוקדשין ועיי' בהרא"ש בהלכות ס"ת גבי מקדש השם במחשבה משמע דדבור בעי מ"מ להנ"ל נ"ל דאה"נ הא דלא אמרו היתר משום כבודן דרבנן היינו רבנן דכריתות אלא רבנן דפליגי עלייהו דרשב"ג בגטין דאפי' בכתבו פליגי ולא ס"ל הוכיחו סופו מכ"ש בשחיטה ואמנם בר"ן כ' דרשב"ג לפרושי ת"ק אתי ולא פליגי ונ"ל דהטור ס"ל דפליגי רבנן בעלמא בשום מקום כדמשמע קצת בסוגי' דחולין וא"כ אנן קיי"ל כרשב"ג במשנתינו דגטין היכי דאמר כתבו מעיקרא ופסקינן נמי כרבנן דרשב"ג בכריתות בשתק ולבסוף צווח דבברייתא קיי"ל כרבנן נגד רשב"ג והיינו בממון דדברים שבלב אינו דברים ומ"מ במחשב בשחיטה הוי ספיקא ולק"מ אפסקי הטור עכ"ל בחידושיי:
בהא סליקי שמעתא אליבי' דהלכתא דהיכי דאיכא גילוי דעת בתחילה כמו דאמר כתבו וגם בסוף אמרי' הוכיח סופו על תחלתו א"כ מ"ט דהכא לא נימא הכי ונ"ל דהתם נמי לא אמרי' הוכיח אלא אם מיד עלה לגג ונפל דאין זמן רב בין התחלה והסוף אבל אם זמן רב ביניהם לא אמרי' הוכיח כדאית' בר"ן ורא"ש שם וברמב"ם וראב"ד פ"ג מגירושין וכאשר האריך ב"י סי' קמ"א ובש"ע שם סעי' ט"ז משא"כ הכא המזכה גט לאשתו ע"י שליח סתמא דמילתא אין שלשתן בעיר א' כמבואר בתוס' גטין ס"ד ע"א ד"ה בעל וכו' ואיכא בין ההתחלה שהיא ממנה שליח להובאה ובין מה שהשליח מביא לה הגט שזכה עבורה והיא שמח בו איכא זמן רב ביניהם שפיר חיישי' לשינוי דעת ולא אמרי' הוכיח וכו' כן צ"ל ליישב חקירה הנ"ל והנה מ"מ נ"ל דלאו לאלתר ממש קאמר דאדרבא אי אמר כתבו גט וסמוך מיד עלה לגג ונפל ומת אע"ג שעדיין נשארה בו נשמה אין כותבי' ונותני' דהוכיח סופו שלא נתכוון מתחלה לפטור אשתו מייבום דהרי הוא סבר שימית עצמו בנפילתו ואיך יכתוב גט לאחר מיתה אע"כ על אתר דבירושלמי היינו שהמתין כדי שיעור שיכלו לכתוב וליתן גט ואח"כ עלה לגג שאז נאמר ששיער בנפשו שכבר כתבו ונתנו ואז אם עדיין לא כתבו ונתנו אם אחר ההפלה נשארה נשמתו בו יכולין לכתוב וליתן ומדסתמו כל הפוסקים וכתבו סתם מיד ולאלתר ולא פירשו השיעור ש"מ שהשיעור כמו כתיבת גט בזמנינו לפי המסודר עכשיו בזמנינו והוא שיעור איזה שעות ובתוך זה הזמן אמרינן הוכיח סופו על תחלתו והרוחנו בזה לנידון שלפנינו שאשה שעשתה שליח הובאה וגם זיכה לה הבעל גט וגם אח"כ נתרצית אם לא הי' בין הכל כשיעור כתיבת הגט ונתינתו אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ומגורשת ומשכחת לה אפי' בשלשתן בעיר א' ואפ"ה מגרש ע"י שליח כגון מהגמוני' להגמוניא ובזה מיושב ק' תוס' בגיטין ד' ע"ב ד"ה ואמר ר' יצחק וכו' דבלא ר"י ה"א בח"ל מיירי ובאותה עיר לא בעי למימר בפ"נ דמה הועילו בתקנתן כקו' תוס' ס"ד ע"א משא"כ בהגמוני' שמקפידי' וק"ל:
והנה הטור סי' קמ"א מייתי דעת העיטור דהמזכה גט לאשתו והיא רוצה מגורשת והטור פליג מהירושלמי הנ"ל ודעת הב"ח דהעיטור נמי לא קאמר אלא כשהי' עדים מצויין אצלה בשעת נתינת הגט ליד השליח ומעידין שהיא מרוצה כל אותו זמן דלא שייך חששא דהירושלמי והטור מחמיר אפי' בהא משו' דהרי הבעל לא ידע שהיא מרוצה באותה שעה ע"ש ונ"ל כוונת הב"ח דבריש פ' התקבל אמרי הבעל שאמר התקבל או הולך לאשתי נעשה עכ"פ שליח להולכה מטעמא דאדם יודע שאין בעל עושה שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה ע"ש והנה הכא דהבעל לא ידע שהיא מרוצית באותו שעה א"כ גמר ונתן לשם הולכה כנ"ל כוונת הב"ח ומ"מ הפרישה חולק וס"ל דהטור לא יחליק ומקיל בזה עיי"ש ובב"ש סק"ו והנה בנידון שלפנינו שהיא עושה באמת שליח קבלה וגם הבעל יודע כן אלא שאנו חוששי' שמא בשעת עשיית השליח לא הי' הבעל שפוי ואתאינן עלה מטעם זכי' עכ"פ אם אז בשעת נתינת הגט ליד השליח הי' ב' עדים אצל האשה ושמעו ממנה שנתרצית אז באותה שעה כ"ע מודי' דמועיל דלא שייך לומר שהבעל לא ידע מרצונה וגמר ונתן לשם הולכה אדרבא הבעל סובר שהוא שליח קבלה גמור אטו דינא גמיר שאנו חוששין לחששא הנ"ל הוא סבר שהוא שליח קבלה ומזכה לו בזכי' גמורה ומהני לכ"ע:
והשתא מצינו תקנה לאחותינו נהי שאין אנו יודעין ברחוק מקום כזה באיזה שעה יסודר הגט וגם א"א שידורו ב' עדים עמה ולא יזיזו ידם מתוך ידה לשמוע מפיה תמיד שלא חזרה מהרצון מ"מ מיום הסיעה השליח קבלה ממקום האשה יהי' ב' עדים מוכנים שני פעמים בכל יום א' שחרית וא' ערבית ושאלו את פיה אם עומדת ברצונה ושאם יקבל השליח היום גט מבעלה שהיא רוצית בזכי' זו ואע"פ שא"א לכוון אותה הרגע ממש שיארע סידור הגט מ"מ הא כבר הוכחנו לעיל דאמרי' הוכיח סופו על תחלתו על זמן איזה שעות וא"כ כיון שהיא עשתה שליח קבלה הו"ל טפי מהאומר כתבו ובכל איזה זמן שיזדמנו הגירושי' במקום שהבעל שם יהי' זכיות השליח בהגט ממוצע בין זמן גילוי דעתה לפני עדים שרצונה בגירושי' באופן שלא יהי' ביניהם יותר מאיזה שעות שהוא שיעור לאלתר כמו שהוכחנו לעיל וא"כ תהי' מגורשת.
ובוודאי הדמיון לבריא שאמר כתבו ועלה לגג הנ"ל אינו עולה יפה בשלמא התם אמרי' הוכיח סוף נפילתו על תחילת אמירתו כתבו שכבר הי' דעתו להפיל עצמו וכתבו ותנו קאמר ואף אם נאמר שאין לנו הוכחה על אמצעות הזמן שאולי בין כך נמלך שלא להשליך עצמו לאיבוד וחזר ונמלך והשליך עצמו מ"מ אין בהמלכה זו ביטול שליחות שאמר מתחילה כתבו וכוונתו תנו נמצא הוכיח סופו על תחילתו אבל לא על אמצעו משא"כ הכא על תחלתה אין צריך הוכחה שהרי עשתה שליח קבלה להדי' ועל שלא נמלכה ונתחרטה שעה א' בנתים צריכי' הוכחה וזה אינינו מוכח מהנ"ל מ"מ נ"ל להוכיח כן ממקבל מתנה דשתק ולבסוף צווח בכריתות וברמב"ם פ"ד מזכי' וטח"מ סי' רמ"ה דמשמע מטעם שאין גילוי דעת בתחלתו שלא אמר כתבו הוא דפליגי רבנן אבל אי הי' שום גילוי דעת כמו באומר כתבו הוה מודו לרשב"ג וכמ"ש ב"ש להדי' סי' קמ"א סקכ"ו והא הכא אי באמצע בשעה ששתק נמלך שעה א' ורצה במתנה זכה המזכה בעבורו ממילא ואיך יאכלו עבדי' בתרומה אע"כ כיון דאיכא תחילה וסוף לא ניחוש לאימלוכי באמצע בזמן מועט וה"נ דכוותי':
אך מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שיטת הרי"ף ז"ל פ"ק דגיטין י"א ע"ב דתן שחרור זה לעבדי הוי כזכי שאין האדון יכול לחזור בו אבל העבד אינו משוחרר עד שיגיע גט לידו ודעת מהרי"ק שורש קמ"א דס"ל להרי"ף כן אפי' בגיטי נשים במקום יבמה וקטטה מדמייתי הנך איבעי' סמוך לזה ולאו דוקא בתן אלא ה"ה בזכי ואע"ג דהרמב"ם פ"ו דעבדי' לא פסק כן אלא בתנו מ"מ להרי"ף ה"ה בזכי וכ' עליו שאין להקל נגדו באיסור א"א ובאמת כן משמע מהקושי' שהקשה הר"ן על הרי"ף שגם הוא פי' כן דעת הרי"ף שאינו מחלק בין שחרור לגט אשה ובין תן לזכי וא"כ הכא בנידון שלפנינו אפי' לכשיגיע גט לידה אינה מגורשת דדלמא שוטה הוא באותה שעה ותנן לא יתננו לאחר מיתה שמזה הוציא הרי"ף דינו יע"ש:
מ"מ נלפע"ד להתישב בדבר ולהקל דלכאורה צלע"ג איך אפשר להעלות על הדעת דבאומר זכה שטר שחרור זכה לחצאין דהרי אפי' בנותן שטר שחרור ליד העבד עצמו אינו משתחרר אלא מטעם דגיטו וידו באים כאחד כמבואר פ"ק דקידושי' דאל"ה יד עבד כיד רבו ורשב"א דס"ל התם כ"ג ע"א דבשטר ע"י אחרים דוקא כבר כ' מורי בהפלא"ה שם דצריכי' למימר דשטרו וזכיותיו באים כא' משום דאל"ה כיון דאיהו לא מצי לקבל איך יזכה מטעם שליחות עבורו ע"ש בספר המקנה ד"ה גמרא והא קמ"ל וכו' ויותר נראה דלרשב"א גז"ה לה לה מאשה אך להרי"ף צ"ע כיון דאין העבד משתחרר עד דאתי לידי' וא"כ זה הזוכה בעבורו ויהי' ידו כיד עבד במה יזכה שלא יכול הרב לחזור בו הלא יד עבד כיד רבו וידו כיד העבד מיהו להרמב"ם דס"ל דוקא באומר תן שחרור זה דינו הכי ולא בזכי י"ל עפי"מ שכ' בלח"מ ומבואר יותר בפני יהושע הטעם כיון דאמר לשון תן אע"ג דדינו כזכי מ"מ הוי כאלו התנו שיתננו לידו ואז יזכה בו למפרע מיום קבלתו ומ"מ לא יתננו לאחר מיתה ואז משתחרר למפרע וגיטו וידו למפרע באים כאחד ולא יכול האדון לחזור בו דלרוב הפוסקים בכל תנאי אין יכול לחזור אלא מרצון שניהם וא"ש אך למהרי"ק דגם בזכי דינא הכי דלא שייך טעם הנ"ל קשה לכאור' וצ"ע:
והנה הר"ן הקשה אהרי"ף ממתני' דתרומו' עבד שאמרו לו שחררך רבך ע"ש ולא ניחא לר"ן למימר כיון שיודע שא"א לחזור ה"ל כמיאש וכהפקר ואינו אוכל בתרומה עיי' כריתות כ"ז וגטין מ"ב י"ל ס"ל כיון שכתב שטר לא כיון להקנותו אלא בשטר ואינו מופקר מיהו לדידן בלא"ה א"א לומר דמטעם מפקיר עבדו יש לו יד דהיא גופי' קשי' נימא דיכול לחזור כיון שאין לעבד יד ולא יהי' מופקר ואין לומר מכיון שנתן דעתו לשחררו ה"ל מופקר וממילא לא הוה קנין כספו ואין ידו כיד רבו ויכול לזה לזכות השחרור עבורו א"כ אמאי דחיק הש"ס גטו וידו באי' כאחד ועיי' ר"פ הזורק בגטין לימא דמיד פקע שיעבוד אע"כ לא אמרי' הכי וא"כ קושיתי צ"ע לכאורה:
וי"ל עפ"י מ"ש פ"י שבתחלה רצה לומר בטעם הרי"ף משום דהשחרור מתלי תלי וקאי דאע"ג דזכו' הוא לו מ"מ אם יאמר לא בעינא לקבלו אינו נעשה שליח קבלה ע"כ של עבד ע"כ אינו משתחרר עד דאתי לידי' ושוב חזר בו דא"כ אמאי לא יתננו לאחר מיתה ע"ש ולענ"ד ליישב סברא זו עפ"י מה דאמרי' ר"פ התקבל בעל שאמר התקבל הוה שליח להולכה דאדם יודע שאין בעל עושה שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה וה"נ דכוותי' נהי דזכות הוא מ"מ אדם יודע דמתלי תלי וא"א להחליט השחרור בקבלתו של זה וגמר ונתן לשם תנו כלומר זכי הוא כמו תן דהוי כאלו התנה אם יגיע לידו יהי' משוחרר למפרע מהשתא ומ"מ מיד אינו יכול לחזור בו ואל תתמה שיהי' זכי כאלו אמר תן שהרי בעל שאמר התקבל אמרי' דה"ל כהולך וה"נ דכוותי' וזה יצדק נמי במזכה גט לאשהו במקום יבום או קטטה דאדם יודע דמיתלי תלי וקאי וגמר ונתן לכשיגיע לידה תהי' מגורשת למפרע ומ"מ אינו יכול לחזור בו מיד וא"ש שיטת מהרי"ק בדעת הרי"ף:
וכיון שזכינו לדין נאמר היינו דוקא במזכה לאשתו והיא לא עשתה שליח קבלה אבל הכא שהיא עשתה שליח קבלה א"כ נהפוך הוא שהבעל סבר שמגורשת מיד בקבלתו וגומר ונותן לשם זכי' גמורה ואפי' הרי"ף מודה וכיון דבלא"ה כל הפוסקים מחולקים על הרי"ף והרמב"ם נמי דסבר בתן כוותי' פליג עלה בזכה א"כ שפיר נוכל לסמוך על סברה זו שכתבתי במקום עיגון כזה באופן שהאשה תעשה שליח קבלה בעדים לפני ב"ד שבעירה והעדים ילכו עם השליח למקום הבעל ויקבלו הגט וישגיחו עליו שיהי' שפוי כבר זמן מה שלא יהי' בסוף שטיותו ותחלת שפיותו וכן יהי' שפוי זמן מה אחר גט כמ"ש בתשובה ראשונה והאשה תזמין לה עוד ב' עדים שבפניהם תאמר בכל יום פעמי' א' בבוקר וא' בערב שיהי' בדעתה ורצונה להתגרש מבעלה ולאחר שיבורר ויודע לב"ד באיזה זמן שקבל השליח קבלה הגט מיד הבעל יחקרו הב"ד את העדים אם באותו יום עמדה האשה בדעתה וברצונה ואז יתירה האשה לעלמא והנה עדיין יש לפקפק א' דה"ל חצי דבר דעדי מסירה לא ידעו שהיתה ברצונה ועדי' המעידי' שהיתה ברצונה לא ידעו מהמסירה ותו יש לפקפק דכיון דעדי המסירה לא ידעו שהיתה ברצונה א"כ ה"ל כמגרש בלא עדים עיי' ב"ש סי' ל' סק"ט אברא חזינא דהרב"י סי' ק"מ מסתפק בהא דאי בשעת נתינת הגט הי' עדים אצלה שהיתה ברצונה והפרישה חלט להכשיר והב"ח נמי כ' דעת העיטור להכשיר והטור לא פליג אלא משום דהבעל לא ידע אבל מעדים לא הזכיר דבר ש"מ ס"ל דמיקרי דבר שלם כיון דכל כת ראו מה שהי' יכולין לראות באותו פעם וכמו שהזכרתי בתשובה שלפני זה מזה ולענין עדי גירושי' נמי נ"ל דלא דמי כלל לספק קרוב לו או קרוב לה שלא יתברר עוד לעולם יפה כ' הב"ש דה"ל כמקדש בלא עדים הגע עצמך אם זרק ספק קרוב לו או לה והעדים עמדו שם והביאו קנה ומדדו ונתברר להם שהי' קרוב לה וכי נימא הואיל ולא ידעו ברגע ראשונה הוה מקדש בלא עדים זה לא יעלה על הדעת וה"נ דכותי' והעדים שראו מסירת הגט לכשיודע להם שהיא היתה ברצונה באותה שעה ההי' מגורשת וכנ"ל להלכה אבל למעשה לא יסמכו עלי כי פנ"מ נ"י ואחוזת מרעיו מופלגי תורה יעיינו הדק היטב ואם ישרו הדברים אשר ערכתי לפניהם יעשו כרצונם ואנכי מיראי הוראה ובביתי אין לחם ושמלה וכשאני לעצמי מה אני ואחתום בברכה:
אחרי כותבי זאת עיינתי עוד וי"ל דאעפ"י דמוכח מהש"ס דבעשתה שליח להלכה וגם הבעל מזכה לה גט מ"מ חיישי' שמא בנתיים חזרה בה רגע א' מ"מ בעשתה שליח לקבלה וכעין נידון שלפנינו לא חיישי' כלל דהא בודאי אחר שנתן הבעל הגט ליד השליח הרי היא אסורה לבעלה בלי קידושי' מחדש ככל פנוי' וכשניחוש נמי שמא לא הי' הזכי' כראוי' אסורה גם לעלמא וא"כ למה תתחרט על הזכי' כי טב למיתב טן דו הלא בין כך אסורה עליו עד שיחזור ויקדשנה א"כ למה תאסר עצמה לבעלה במחשבת הבל הלא אם תרצה להתקדש לו לעולם הרשות בידה א"כ אם נודיע לה מטרם שאחר שעשתה שליח לקבלה והגט יגיע ליד השליח שוב אסורה לו בלא קידושי' תו ליכא למיחש למידי וראי' המוציא אשתו משום שם רע שאין אומדנא גדולה מזו שמחשב בדעתו שאם השם רע שקר לא הי' מגרשה ולדעת רש"י הבנים ממזרים מטעם האומדנא הזה ואפ"ה ע"י שאנו מודיעים לו שאפי' הי' השם רע שקר מ"מ אסורה לו ועי"ז עמדו חז"ל על סוף דעתו דגמיר ומגרש מבלי שיתחרט כלל מכ"ש וק"ו בנידון שלפנינו באופן שבסברא זו שנ"ל לעניות דעתי אמת אני מסכי' בשריותא ומ"מ מהיות טוב אל תקרי רע ויעשה גם מ"ש לעיל ואז דרינא בהדי' דלימטינא שיבא מכשורי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |