שו"ת הרמ"א/עב

שו"ת הרמ"א ‏ עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן שהיה חייב לשמעון סך מה ולוי אחי ראובן נשתעבד עמו נגד שמעון בעד החוב ההוא ואחר כלות זמן הפרעון בא שמעון לגבות מעותיו והרויחו הזמן ביחד ולא נשתעבד ראובן נגד שמעון רק לוי דבר עם בן ראובן שנכנס עמו לשעבוד נגד שמעון ונתנו על זה כתב ידן ערבים קבלנים זה כנגד זה כדרך הארץ, לאחר ימים נפלה מחלוקת בין ראובן ללוי אחיו וחשבו יחד ואמר לוי לראובן הלא אני מחוייב לפרוע בעדך במקומות שנשתעבדתי בעבורך וחשב גם חוב זה של שמעון עם שאר חובות ואחר כך השוו עצמן האחים הנ"ל שלוי יפרע כלל החובות שנשתעבד בעד ראובן אחיו ונגד זה עשה לו ראובן פטור על מה שבידו משל ראובן ואחר כך בא שמעון לגבות חובו מלוי ובן ראובן טען הלא אתה ידעת שאין לי פרוטה בזה החוב אלא שאני נכנסתי ערב בעד לוי דודי וערב שלא בשעת מתן מעות לא משתעבד בלא קנין ושמעון מודה בדבר שבן ראובן נתערב בעד לוי. זאת ועוד אחרת נפל בזה כי בן ראובן טען על לוי מאחר שנתערב בעדו לשמעון שיפטרנו ולוי כופר ואומר שלא נתערב בעדו ושיש לו חלק בערבות בעד ראובן כמו שהוא נתערב בעד ראובן ולא שנתערב בן ראובן בעדו רק בעד אביו ראובן והלה בן ראובן תופס משל לוי ואומר מאחר שאני מוחזק משלך ואין כאן רואה אני נאמן לטעון כנגדך שערבתי בעדך נגד מה שבידי במיגו דאי בעית איכפר בשלך במה שבידי ולוי טוען שלא אמרינן מגו נגד השטר. עכ"ל השאלה:

תשובה ברור הוא דערב שלא בשעת מתן מעות לא נשתעבד וכדפסקינן בהדיא בגמרא סוף ב"ב ואין חילוק בזה בין קבלן לשאר ערב מדקאמר התם (דף קע"ו) הא דאמר ר' יוחנן הלכתא כר' ישמעאל דאמר ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מבני חורין פליג ארב נחמן דאמר ערב שלא בשעת מתן מעות בעי קנין ואם היה לחלק מנ"ל דפליגי דלמא ר' יוחנן בקבלן קאמר ורב נחמן מיירי בלא קבלן אלא ש"מ דאין לחלק, וכן כתב בח"מ סימן קכ"ט בהדיא דבכל מקום דבערב לא משתעבד גם קבלן לא משתעבד ושאין לחלק ביניהם אלא לענין שיעבוד כתובה, וכן נראה שם דעת הרא"ש והתוס' דקבלן ג"כ בעי קנין, והוא דגריס שם והלכתא ערב דב"ד לא בעי קנין ואידך כולהו בעו קנין ואפילו ערב קבלן בכלל כדמשמע במרדכי שם וגירסת הראש הוא גירסת הרי"ף והרמב"ם פכ"ה מהלכות מלוה ולוה ואף ע"ג דרשב"ם לא גריס ואידך כולהו בעו קנין לאו משום דאית ליה דקבלן לא בעי קנין אלא משום דלא צריך למגרס הכא כמו שכתבו שם התוס' טעם גירסת הרשב"א, ומאחר דכל הני רבוותא ס"ל דקבלן בעי קנין פשיטא דפסקינן כוותייהו (ודלא כר"ת שכתב המרדכי בשמו דקבלן לא בעי קנין). גם אין לחלק בין נתן לו שטר על הערבות בין ערב לו בעל פה דבכל ענין לא משתעבד בלא קנין כמו שכתב הטור בהדיא סי' הנ"ל וכן כתבו התוס' שם בהדיא בשם ר"ח. ולכן נראה דאם בעל השטר מודה שבן ראובן אינו אלא ערב בעד לוי ושלא היה בשעת מתן מעות פשוט הוא דבן ראובן פטור ואם יש כפירה ביניהם צריך בעל השטר לישבע ואע"ג דכתב המרדכי סוף גט פשוט דאם החזיר לו שטרו או משכונו הוי כערב בשעת מתן מעות וכאן החזיר לו שטרו שהיה משועבד בן ראובן וא"כ נכנס בנו במקומו והוי כערב בשעת מתן מעות. נראה דשאני כאן דלא ידע הערב מחזרת השטר על פיו ובזה לא נתחייב הערב דלא נתחייב הערב אלא במה שיודע והוא פשוט. ועוד דכאן לא החזיר כל השטר אלא שחולק עצמו מראובן ועדיין שיעבודו של לוי קיים ולאו מידי עבד על פי בן ראובן כי ידוע שאף אם היה ראובן משועבד אי אפשר לגבות ממנו אלא מלוי שהוא עתיר נכסי, מיהו צ"ע. אך נראה לזכותו מטעם שני דנאמן לטעון שנתערב בעד לוי ושהוא החייב במיגו דאי בעי כפר מה שתחת ידו דאמרינן מיגו במקום שטר כדאמרינן בסוף המוכר בית (דף ע') דהמפקיד אצל חבירו בשטר יכול למימר ליה החזרתי ולא יוכל למימר שטרך בידי מאי בעי במגו דנאנסו וכן פסקו שם הרי"ף והרא"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ג דהלכות שכירות וכן אמרי' פ"ב דכתובות (דף י"ט:) דאמר מר בר רב אשי עדים שאמרו מודעא היו דברינו נאמנין במגו דאי בעו אמרי אין זה כתב ידינו ואע"ג דרב נחמן פליג התם וס"ל דאין נאמנין דמאחר דמודים בשטר לא אתי בעל פה ומרע לשטרא הלכה פסקו כל הפוסקים כמר בר רב אשי דנאמנים ועוד דמוכח התם (דף י"ח ע"ב) מדברי התוספות דאמרינן מגו במקום השטר דהא מקשו התם אהא דאמרינן התם במתני' עדים שאמרו אנוסים היינו קטנים היינו אם כתב ידם יוצא ממקום אחד אינן נאמנין ומקשו התם ואמאי לא מהימני במגו דאי בעו אמרו פרוע הוא ומשני דמאחר דמקויים הוא ואנן סהדי דלא היו פסולים ואנוסים הוי כמגו במקום עדים וכו', והשתא איכא למידק דהוי כמגו במקום השטר אלא ש"מ דאמרינן מגו במקום שטר אם לא במקום דאנן סהדי דמשקר בטענתו דהוה מגו במקום עדים אבל במקום דליכא למיקם עלה דמילתא פשיטא דאמרינן מגו במקום שטר וכ"ש בנדון דידן דליכא כאן שטר כלל דהא בן ראובן לא נשתעבד רק נגד שמעון ולא נגד לוי ומאי מהני שטרו של שמעון ללוי דלא נאמר מגו בזה ופשיטא דאם כבר פרע לוי לשמעון הוה מצי בן ראובן למטען נגד לוי פרעתי לך כמו דאמרינן פרק גט פשוט (דף קע"ד) לגבי ערב שיצא שטר חוב מתחת ידו אינו יכול לגבות באותו שטר אלא א"כ כתב לו המלוה קבלתי דהוי שלוחו של מלוה וכמו שפסק הטור סי' ק"ל א"כ שמעינן דאין זה השטר שייך לגבי הערב כלל. וה"ה בכאן אין זה השטר שייך ללוי כלל ואם כן אמאי לא נאמר מגו כנגדו דלא יוכל למימר שטרך בידי מאי בעי דהא לית ליה שטר מיניה כלל. וכן כתב הטור בהדיא סוף סי' ע"ד וז"ל איש ואשה שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה שהיא לענין חצי החוב כאילו לותה בפני עצמה ואם הבעל או יתומים פרעו כל החוב חוזרין ונפרעין ממנה החצי ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל המעות אלא שאני נכנסתי עמך בשטר אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך החצי עכ"ל. הרי קמן נדון דידן בעצמו דפסקו דבמקום דאית ליה מגו דפרעתיך יוכל למימר אתה לקחת כל המעות אלא שאני נכנסתי עמך בשטר וה"ה כאן במיגו זה דיוכל למימר אתה לקחת הכל במגו דאי בעי כפר ליה מה שתחת ידו והוא פשוט לדעתי. ועוד נראה כאן לזכות בן ראובן נגד לוי מאחר שהוא כתב לראובן שהוא יפרע כל חובותיו שנשתעבד בעדו א"כ צריך לפרוע גם זה החוב דזהו ג"כ מה שנשתעבד בעדו דהא אם ירצה שמעון יוכל לתבוע מכל החוב א"כ זהו מקרי ג"כ בכלל חובותיו. (ע"כ נמצא בהעתק):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.