שו"ת הריב"ש/קה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת הכתובה שנעשית בבלנסיא"ה וחיו נוהגין ע"פ ההלכה שהבעל יורש את אשתו שלא היה ביניהם שום תקנה בענין הנשואין על דבר הכתובות אם יבא הבן ויתבע כתובת אמו אם שומעין לו ואף מן המתנה לחוד אם כבר אין לו מתנה ממנה ואמרת שכבר ראית מה שכתב הרשב"א ז"ל על דבר המתנה לחוד אמנם מנהג מקומכם היה להגבותה:
תשובה מה ששאלת אם שומעין לבן הבא לתבוע כתובת אמו אחרי מיתתה מה שאלה היא זו פשיטא שאין שומעין לו אחרי שאין שם תקלה בענין הכתובות שהרי הבעל יורש הכל מן הדין כתובה ותוספת ונדוניא ואין לבן במקום בעל כלום ואולי מה שהביא אותך לשאול הוא אם האשה מתה במקום שיש איזה זכות לבן בירושת אמו מחמת תקנתם ועדיין אין לספק בזה שאין לדון אלא כפי מקום שנכתבה הכתובה שלא נתחייב בה הבעל אלא כפי המנהג שבמקום ההוא וכ"ש שהמנהג הוא כפי ד"ת גם המתנה לחוד אם היא סתם שאין בה שום תנאי גם היא הבעל יורש אותה דאע"ג דקיי"ל (בפ' חזקת נ"א:) דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות כבר הסכימו הגאונים ור"ת וכל האחרונים ז"ל שאם מתה הבעל יורש אותו מתנה ואף אם מכרה בחייה או נתנה לאחר כשמתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כמו שהוא דין הגמרא מתקנת אושא. אבל אם יש בפירוש במתנה ההיא תנאים אחרים שמזכה לה הבעל לגמרי לעשות כל אות נפשה למכור ולתת ולהוריש ולהנחיל הולכים אחר התנאים ההם. ומה שדקדק הרשב"א ז"ל באותה תשובה שאם המתנה היא מסך מעות צריך שיהיו המעות ההם בעין בשעת המתנה כי אם אינם בעין אינה חלה על דבר והמתנה מעיקרא בטלה ואם היו אז בעין והוציאם הבעל בעניניו הרי חזר אותו ממון עליו בחוב והרי הוא כמלוה ע"פ אם הוציאו ברצון האשה ויכול הבעל לומר פרעתי ואם הוציאו שלא ברצון האשה הרי הוא כגזלן ועדיין אפשר שיוכל לומר החזרתי כפי סברת הרמב"ן שהגוזל את חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים אמנם גם הרשב"א ז"ל כתב באותה תשובה שהולכין אחר המנהג וכן הוא באמת לפי שבעניני הנדוניא והכתובה לעולם הולכין אחר מנהג המדינה כמ"ש (בפ' המקבל ק"ד:) מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה וכמו שבאר זה הר"ם ז"ל (פכ"ג מה' אישות) מנהגות רבות יש בנדוניא וכו' וכתב בסוף דבריו וכל הדברים האלה וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהי' אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ ולכן אם לשון השטר אינו מספיק מן הדין כל שנהגו לגבות בכיוצא בו הולכין אחר המנהג ואם באנו לדקדק אחר לשונות הסופרים ולא היינו סומכין על המנהג לא היה שום שטר הקנאה באגב מועלת כלום ואפי' הי' על כלים ידועים לפי שמנהג סופרים לכתוב סתם אגב ד' אמות קרקע ואינו מסיים הקרקע ולפי סברת הר"ם לא קנה בקרקע כלום כיון שלא סיימו שכך כתב (פ"ג מה' זכיה ומתנה) והיא סברת רבו הרב בן מאגש ז"ל שמי שמקנה דבר באגב צריך לסיים לו הקרקע שאל"כ לא קנה דלהכי אמרינן אקנינהו ניהליה אגב אסיפא דביתיה כמש"כ זה הרמב"ן ז"ל בשם הרב מאגש ז"ל (בפ"ק דגיטין) בחדושיו בארוכה אלא שכתב שאין דבריו נכונים אבל לאותם שיש להם לדון ע"פ הרמב"ם ז"ל מפני הסכמת הקהל מה יעשו בזה גם אני כשבאתי בעיר בלנסיא"ה וראיתי שדנין ע"פ הר"ם ז"ל מכח הסכמתם וראיתי מנהג הסופרים לכתוב סתם אגב ד"א קרקע אמרתי אין קנין זה מועיל לפי הסכמתם ועלה בלבי לתקן לסופרים הלשון ולסיים הד' אמות ואח"כ נמלכתי שלא להוציא לעז על השטרות הראשונות וסמכתי להכשירם מכח המנהג דכיון דרגילי למקני בהכי קני דומיא דסיטומתא דבאתרא דרגילי למקני ממש קני כדאיתא בפ' איזהו נשך (ע"ד.) ופי' רש"י ז"ל שהוא הרושם שרושמין החנונים החבית כשקונין אותה ור"ח פירש כגון שנוהגים בגמר המקח שתוקע כף לכף חבירו ובזה נגמר המקח וכתב הרא"ש ז"ל דבכל ענין כיוצא בזה שנהגו לקנות כגון מקומות שנותן הלוקח פשוט אחד למוכר ובזה נגמר המקח אף אנו נאמר כן באגב ומבואר אמרו בירושלמי גבי מתני' דריש פרק השוכר את הפועלים והביאו הריא"ף ז"ל בהלכות אמר ר' הושעיא זאת אומרת המנהג מבטל הלכה ובודאי לא במנהג שהתנו עליו בני העיר שא"כ למה היה צריך ר' יוחנן בן מתיא לומר לבנו עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת וכו' וכי עלה על דעתו שלא יועיל תנאי שהתנו עליו בני העיר אלא ודאי בסתם מנהג אמר כן ואפ"ה קיי"ל כרשב"ג דאמר הכל במנהג המדינה ואפשר שיש דברים שאין סתם מנהג מבטל הלכה אלא הלכה רופפת אבל הלכה ברורה אין מנהג סתם מבטלה אלא מנהג שהתלו עליו בני העיר כמו שנטה הרמב"ן ז"ל לסברא זו כמ"ש (בפרק מי שמת) שאם נהגו על דרך משל שהמלוה את חבירו בעדים לא יהיה נאמן לומר פרעתי או ששומר חנם יהיה חייב כשואל אין מנהגם כלום לבטל ההלכה אא"כ התנו עליו בני העיר בפירוש אבל בעניני הקניות וכן בשכירות הפועלים ודומה לזה כל שנהגו כן הסוחרים בקנית הסחורה ואין חוזרין בהן וכן הפועלים בשכירותן הולכין אחר מנהגם אפי' בסתם מנהג ומבעל הלכ' המצריכה קנין או משיכה וכן בעניני הנדוניא והתנאין הרגילין לעשות בה הולכין אחר המנהג אפילו לא התנו עליו בני העיר וכבר שאל החכם ר' שלמה ב"ר ראובן נ"ע מקנע"ה איוב בהיותו בבלנסיא"ה על ענין מתנה לחוד ובארתי לו כל הצדדין והלשונות המועילים בה מן הדין וכן המועיל מצד המנהג והתשובה ההיא ארוכה ורחבה מאד הלא היא כתובה בספר התשובות שלי וכתבתי לך בקצרה מה שראוי לסמוך עליו מצד המנהג כי לא ראיתי להאריך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |