שו"ת הב"ח (הישנות)/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון שותפים בשורים וזמן מכירתם הוא בסוף חדש אב ונפל ריב ביניהם ועמדו פשרנים ופישרו אותם והסכימו שניהם שראובן ימחול לשמעון החוב שהיה חייב לו ואז יחלוק עמו השורים מיד ועשה כך ראובן ומחל לו החוב ושמעון גם הוא אמר שיחלוק עמו השורים ומחל לו על שיעבוד השותפים לאחר יום ויומים נתחרט שמעון ואמר שאינו רוצה לקיים הפשר לחלוק קודם זמן מכירת השורים ואומר כיון שלא היה שם אלא דיבור בעלמא יכול לחזור בו וראובן מביא עדים שהיו שניהם קונין בקנין סודר על ההסכמה החלוקה כמו שעשו הפשרנים:
תשובה שמעון חייב לקיים הפשרה ולא משום דהקנה בק"ס על זה דפשיטא דהקנין אינו מועיל כמ"ש הרמב"ם בספ"ה דה' מכירה וז"ל הדברים שאין בהם ממש אין הקנין מועיל בהם כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני או שיחלוקו השדה שביניהם וכו' ה"ז קנין דברים ואינו מועיל כלום שהרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וידוע לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע וכ"כ בח"מ סי' ר"ג ע"ש וראייתם מריש בתרא דקאמר גבי חלוקת חצר וכי קנו מידו מאי הוה קנין דברים בעלמא הוא ומשני בקנו מידו ברוחות. אלא דאפי' דל קנין מהכא מ"מ מאחר שהסכימו בהסכמת גמור' לחלוק השורים מיד א"כ כל אחד מחל לחבירו השיעבוד שהיה לו עליו ומחילת השיעבוד אין צריך קנין כמבואר לשם שכתב דהמשחרר עבדו אין צריך קנין ואם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות הדבר זה אין צריך דבר אחר כלל וכדמוכח בפ"ק דקידושין דקאמר ש"מ עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל אלמא דמחילת השיעבוד אם לא היה גופו קנוי באמירה בפני שנים סגי וכדכתב הרב המגיד לשם ואע"ג דבחלוקת קרקע כיון דקנין דברים הוא ואין קנין מועיל כלום אף ההסכמה בפני שנים אפילו הסכמה גמורה בלב שלם אינו כלום דאל"כ לאיזה צורך כתב הרמב"ם דאין הקנין מועיל כלום כשהסכימו שיחלוקו השדה שביניהם תיפוק ליה דצריך לחלוק מכח ההסכמה בלא קנין אלא וודאי דאין ההסכמה מחייבת לחלוק השדה וכדמוכח להדיא מהך דריש בתרא:
וכן פסק בח"מ להדיא בריש סימן קנ"ז אפילו נתרצו לחלוק יכולין לחזור בהן וע"ש נראה דבחלוקת קרקע היאך דאין בה דין חלוקה ודאי שאני כיון דיד שניהם מוחזקים בכל הקרקע אינן יוצאת מתחת יד כ"א בריצוי והסכמה בלא קנין המועיל אבל שותפים במטלטלים כשהסכימו לחלוק סחורותם אין שם אלא מחילת השיעבוד דהא כשנשתתפו ביחד כ"א נעשה שומר שכיר זה לזה ונשתעבד לחבירו בשמירת חלקו ותיקן ענייניהם א"כ ממילא וודאי מיד שכל אחד ואחד מוחל לחבירו שיעבודו שהיה מחויב לשמור את שלו וגם כן מוחל לו מה שהיה משתעבד למטרח קמיה כל זמן משך השותפות נסתלק אז כל אחד ואחד מחבירו בדיבורו בהסכמה גמורה בפני שנים וממילא נמשך כיון שכל אחד נסתלק מעל חבירו במה שהיה משתעבד לו דמחוייבי' לחלוק הסחורה מיד דכל אחד יאמר אני אשמור את שלי בטוב ואשא ואתן בשלי ולא אאמין לשום אדם והלכך אפילו יאמר שמעון אני משתעבד עכשיו לישא וליתן גם בחלק של ראובן ולא אבקש ממנו שום שכר דמזלא דראובן עדיף ולכן לא אחלוק קודם הזמן מצי ראובן לעכב ולומר לא אניח את שלי ביד שום אדם וכיון דנסתלקתי משיעבודי לא מצי כייף לי להיות שוב שותף עמו:
ולא מבעיא להר"ר ישעי' שהביא בח"מ בסימן קע"ז דכל שותף יכול לכוף את חבירו לחלוק בתוך הזמן השותפות וכתב ב"י דכך היא דעת התוספת והרא"ש דפשיטא דאין שמעון יכול לעכב על החלוקה כל עיקר אלא דאפילו להרמב"ם והראב"ד ומסכימיו דכל אחד יכול לעכב מלחלוק תוך הזמן והכי פסק בש"ע (סעי' ט"ו) מ"מ בנ"ד מודי' דיכול לכוף אותו לחלוק דכיון שהסכים ע"פ פשרנים לחלוק ומחל לחבירו שיעבוד גופו שהיה משתעבד לשמור ולמטרח קמיה אין אחר מחילה זו כלום ולא מבעיא בנ"ד דהשוורים שהם שותפים גם עומדים באגם א"נ בשדה המושכרת להם דיד שניהם שוה אלא אפילו היה כל עסק השותפות תחת יד שמעון בלבדו לא מצי למימר כיון דאני מוחזק אחזיר מדיבורי ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאין זה אלא במוכר ולוקח דכיון דהלוקח בא להוציא את של חבירו מרשותו ולהכניסו לרשותו א"נ המוכר בא להכניסו לרשותו של לוקח בע"כ לא מצי כייף ליה אחד לחבירו אא"כ קנו ממנו כדין וה"ה לגבי מתנה באומר לחבירו מתנה אני נותן לך דמותר לחזור בו אפילו לכתחילה ואין בו משום מחוסרי אמנה כדר' יוחנן בפרק הזהב אלא דבמתנה מועטת מודה ר' יוחנן דסמכה דעתיה ואית ביה משום מחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנה אבל ליכא מי שפרע בדברים בלא מעות וה"ה בחוזר בו מחמת יוקרא דהוה נמי כמו מתנה מועטת כדאיתא בסוגיא פ' הזהב בפי' רש"י ובתוספת. אבל חלוקת השותפות דאינו בא להוציא מרשות חבירו כל עיקר אלא לברר לכל אחד חלקו אין ספק דמיד שמחל לו שיעבוד גופו שהיה משתעבד לחבירו נסתלק שוב ממנו לגמרי וממילא חייב לחלוק עמו אפילו קודם הזמן ואין בזה מחלוקת כדפרישית והא דתניא בס"פ החובל לשמור ולא לאבד ופריך מיניה אמתניתן דשבר כדי וקרע כסותי חייב ופריק רבא הא דאתא לידיה בתורת קריעה פי' דמשעת נתינה א"ל כך וכיון שא"ל כך קודם שנעשה שומר אינו חושש אם יקרע הא דאתא לידי' בתורת שמירה פי' דמה שאמר לו אח"כ לקרוע אינו אלא משטה ופטומי מילי כך פי' התוס' ונ"י והמרדכי וכתב במרדכי ע"ש דמהר"מ דמכאן ראייה דאם אומר המלוה ללוה המנה שאתה חייב לי יהא למחצי' שכר ונאנסו דחייב הלוה באונסים דאין המעשה נשתנה בחליפות דברים ובתורת מלוה קאי ולא משתנה לעסקא יש לומר דהתם בדיבורו גרידא שלא היו פשרנים ביניהם וגם הלוה לא עשה עמו מעמד גמור אלא המלוה אמר כך דיבור בעלמא מצי למימר אנא פטומי מילי בעלמא קאמרי וכההיא דקרע כסותי חייב מה שאין כן בנדון דידן דעשו מעמד גמור ע"י פשרנים הוה מחילה גמורה ולא פטומי מילי ותדע שהרי בפרק הזהב בעובדא דשומשמי דאמר לו שקול זוזך דקאמר רבא גופיה דאפי' שומר חנם לא הוי ואעפ"י דלחד תירוצא דתוספות פרק המפקיד (דף מ"ג) בנתן מעותיו ולא משך הוי שואל עלייהו וחייב אפילו באונסין אפ"ה כשאמר לו שקול זוזך אפילו ש"ח לא הוי והיינו משום דלא אמר לו כך לפטומי מילי אלא לקושטא דמלתא כיון דאייקר שומשמי ואף על גב דבפרק האומנים גבי אומן קאמרינן טול שלך והבא מעות הוי ש"ח התם וודאי מאחר דמעיקרא היה שומר שכר משום דתפיס ליה אאגרא כדאיתא התם א"כ כשא"ל טול שלך והבא מעות לא בא אלא להודיעו דלא תפיס ליה אאגריה כדפי' רש"י לשם וא"כ לא לסליק עצמו לגמרי משמירה קאמר אלא שלא יהיה ש"ש עוד כיון דלא תפיס ליה אאגריה אבל בנתן מעות ולא משך אפילו את"ל דהוי שואל עלייהו מ"מ כשא"ל שקול זוזך לגמרי נסתלק והיינו כשאמר ליה כך לקושטא דמלתא לא לפטומי מילי כדפרישית וזו היא דעת מהר"מ במרדכי פרק האומנים וכ"כ בתוס' בקצרה פ' הזהב ואם כן דהכא דהוו פשרנים ביניהם ליכא למימר פטומי מילי והוה מחילה גמורה כדפריש' והוא דבר פשוט לפענ"ד זה כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |