שו"ת הב"ח (הישנות)/יז

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרוכת נעשה ממעיל ישן שהיה מלבוש לאשה ידועה בקהל ושמה של האשה חקוק על הפרוכת לזכר נשמתה והוא קרוע אי שרי לעשות ממנה פריסה על השלחן או על העמוד לפני הש"ץ או פריסה לחופת חתן וכלה:

תשובה לא עשו כהוגן לתקן פרוכת ממעיל שנשתמש בו הדיוט (א"ח סי' קכ"ג סי' כ"א) וכמ"ש באגודה פרק הקומץ רבה והביאו מהרי"ל בתשובה בסי' קי"ד ואין צריך לומר מלבוש אשה דבפרק קמא דע"ז קאמרינן ולא בגדי צבע אשה אמר רב יהודא אמר שמואל אפילו שטוחין על גבי כותל ואף עפ"י דאיכא למימר דוקא בחייה אבל לאחר מותה לא שייך הרהור וכדאמר פרק נגמר הדין אליבא דר' יהודא דלגבי סוטה חייש להרהורי ולגבי אשה הנסקלת ערום לא חייש להרהור וקאמר רבה דגבי סוטה היינו טעמא שמא יוצאה מב"ד זכאי ויתגרו בה פרחי כהונה הכא הא איקטלא וכ"ת אתא לאיתגורויי באחרינייתא אמר רבה גמירא אין היצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות א"ה איכא למדחי ולמימר דעכ"פ איכא חששא והרהורא במקצת אלא דלגבי אשה הנסקלת ערום כיון דהכי הוי דינא דאורייתא לסקלינה ערום לא חיישינן להך הרהורא ותדע שהרי פ"ק דתעני' ופ"ק דמגילה קאמר ר"י כל האומר רחב רחב ב' פעמים מיד נקרי א"ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי א"ל כי קאמרינא ביודעה ובמכירה ובמזכיר את שמה קאמרינא ופי' רש"י ביודעה היינו מכירה אלמא משמע דביודעה אף לאחר מיתה מיד נקרי דאי בחיי' דווקא פשיטא דאיכא הרהור בכל אשה בחייה כשנותן דעת עליה ואפילו אינו מזכיר את שמה אלא בעל כרחך מדקאמר ומזכיר את שמה דלאחר מיתה קא מיירי והשתא הרואה בגדי צבע אשה ביודעה איכא הרהורי אף לאחר מיתה ותו דהא למדינו דבגדי צבע אשה מביאים לידי הרהורים וא"כ עשויין ליצה"ר ואין ראויין לתשמיש קדושה וראי' ממראות הצובאות שלא קבלם מרע"ה אלא ע"פ הדיבור אכן נראה ודאי דהקדש חל עליה בדיעבד כמו שאבאר אלא דאין להשתמש בו לפני הארון כיון דאיכא פרוכת אחר ומה שרוצים לעשות ממנו פריסה על השלחן וכו' נראה דאין לעשות ממנו חופה דאף ע"פ דב"י כתב (שם קנ"ד ס"ו הגה') דפרוכת שלנו תשמיש דתשמיש הוא שהרי אין מנהגינו כלל להניח ס"ת על הפרוכת א"כ אינו תשמיש לס"ת אלא לארון עכ"ד מ"מ ודאי דקדושת ב"ה אית ביה והשתא הוי הורדה לעשות ממנו חופה דתשמיש הדיוט הוא וכמ"ש הרשב"א (שם ס"י) בתשובה שאסור לעשות עטרות ס"ת בראשי חתנים משום דתשמיש הדיוט הוא דאין זה לומר דווקא עטרות ס"ת שהם תשמיש קדושה שהרי מהרי"ו בכתביו רכ"ה פסק דאסור לשנות הכלונסות לפחים מפני שהכלונסות שהם תשמיש דתשמיש קדושת ב"ה יש בם והפחים אינן אלא לסימנים בעלמא כו' אלמא אפילו תשמיש דתשמיש אסור לשנותו לדבר שהוא צורך להדיוט אף ע"פ שהוא לדבר מצוה כיון דלית ביה קדושה והוא דבר פשוט ואין לומר דכיון דלא היה ראוי לעשות ממנו תשמיש לקדושה א"כ לא חלה עליו שם קדושה דכה"ג כתב במרדכי בשם הר"י מווינא על ארון שנעשה מבנין אבנים ז"ל ותו נראה בעיני דהואיל שהיו מקלקלים ס"ת שהיו מונחים בתוכו א"כ לא היה ראוי לתשמיש קדושה ולא חלה עליו שם קדושה דהא לא מיקרי תשמישתי' דידיה אלא מזיק דידיה הואיל והוא מקלקלה עכ"ל דהא וודאי שאני התם דהוה מזיק דידיה אבל נ"ד דליכא מזיק למה לא יחול עליו שום קדושה וה"א להדיא בפרק נגמר הדין כפה שהוא טמא מדרס ונתנוהו לספר טהור מן המדרס אבל טמא מגע מרדס כו' אלמא דאף מלבוש לאשה כמו צעיף כמו שפירש רש"י לשם פעמים שמקפלתו ויושבת עליו או נשענת ראשה עליה אם נתנוהו לס"ת קדוש בדיעבד אף עפ"י שהיה משתמש בו הדיוט מקודם ואף עפ"י שהוא בגדי צבע אשה:

ועוד נראה דע"כ לא אסור ספר האגודה אלא לעשות ממנו תשמיש קדושה אבל תשמיש דתשמיש שרי לעשותו מדבר שנשתמש בו הדיוט ואף עפ"י דבתשובות מהרי"ל כתב להך איסורא אפרוכת וכן נראה מדברי מהר"מ במרדכי ר"פ ר' ישמעאל וזה לשונו ר"מ פסק תכשיטי כומרים נהי דמותרים מ"מ לדבר מצוה לציץ טלית אין נכון לעשותו ממנו וכה"ג איכא פ' דם חטאת דבעינין מזבח שלא נשתמש בו הדיוט ונהי דלגבי טלית לא היינו אוסרין אם נשתמש בו הדיוט מ"מ אם נשתמש בו לעכומ"ז נראה דאסור עכ"ל אלמא דאף לגבי טלית שאין שם תשמיש קדושה כל עיקר רצה להביא ראייה מההיא דפרק דם חטאת ואותה ראייה הביא האגודה על תשמיש קדושה משמע שאוסר כל מילי דקדושה ואפילו אינו אלא תשמיש דתשמיש ואע"ג דר"מ מסיק דלגבי טלית לא היינו אוסרין כו' מכל מקום פרוכת ודאי אסור לפי הראייה דפרק דם חטאת אפי' הכי נראה דכל זה אינו אלא איסורא לכתחיל' אבל דיעבד ודאי לית לן בה כיון דאינו אלא תשמיש דתשמיש אכן לעשות לו ממנו פריסה על השלחן נראה דשרי דעליי' היא דהפריסה על השלחן הוה תשמיש קדושה שהס"ת מונחת עליו ממש ודינו כשאר מפות שמכסין בם הס"ת וכך פסק מהר"מ מפדואה סימן פ"ב והוא דבר פשוט אבל לעשות ממנה פריסה על העמוד שלפני הארון להניח עליו מחזור וסידור שהש"ץ מתפלל מתוכו צל"ע דלכאורה היה נראה דאסור דמה קדושה יש בפריסה זו דאינו תשמיש לסידור ומחזור בזמנינו זה שהספרים מכורכים בדפים ובעורות וא"כ הורדה היא לפרוכת דהוה תשמיש דתשמיש לס"ת אכן נראה עיקר דשרי שהרי בפ' בני העיר שנינו מכרו תיבה לוקחין מטפחת מטפחת יקחו ספרים ספרים לוקחין תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחת מטפחת לא יקחו תיבה כו' ופי' תיבה היינו הארון לפי פירוש רש"י כהא דאמר פ' ואלו נאמרין אין הש"ץ רשאי להפשיט התיבה בציבור כו' וכך פירוש הטור וכן בריש פ' תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחוב' של עיר כו' וכן בפרק בני העיר אמר רבא האי תיבותא דאירפט כו' ותו איתא התם האי בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתוח לההיא אידרונא כו' עד א"ל דלו תיבותא כו' ופירש רש"י הגביהו הארון ממקומו וזהו מ"ש שם הש"ץ היורד לפני התיבה ר"ל לפני הארון מכל הלין נראה דתיבה שהוזכר בגמרא בענין זה פירושו הארון שמונחים בו ס"ת ויש לתמוה במ"ש ב"י בשם מהר"י ן' חביב בטור סימן ק"ן דמ"ש וכלפי התיבה קאי על הבימה הפך מה שכתבנו דתיבה הוא הארון ותו שהרי הטור כתב להדיא בסי' קנ"ד אין עושין מתיבה כסא לס"ת כו' וכסא לס"ת היינו כורסייא הנזכר בגמרא ורש"י פי' להדיא כורסייא בימה של עץ אלמא דאי אפשר לפרש תיבה על הבימה אלא על הארון וצריך לומר דהוה קשה למהר"י ן' חביב מ"ש הטור וכלפי התיבה אחר שכבר אמר וכלפי ההיכל דאם נפרש דתיבה היינו ארון א"כ היינו היכל וע"כ נדחק לפרש דמ"ש וכלפי התיבה קאי על הבימה:

ולפע"ד נראה דאין פירושו נכון כדפרישית וקושייתו נמי אינו קושיא שהרי גם הרמב"ם כתוב להדיא כך בפי"א מ"ה וז"ל ובונין בו היכל שמניחן בו ס"ת ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדה באותה העיר כדי שיהו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי שאומר לעם דברי כיבושין כדי שישמעו כולם וכשמעמידין התיבה שיש בה ס"ת מעמידן באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם כיצד כו' מבואר להדיא דתיבה ובימה והיכל שלשה דברים נפרדים הם דההיכל קבוע בכותל והוא הנקרא ארון הקדש והבימה היא קבוע באמצע הבית והתיבה היא בין ההיכל לבימה ואיננה קבוע אלא כמו כלי דעלמא ובשורה אחד ישבו הזקנים בין ההיכל לתיבה ופניהם כלפי התיבה וכלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבים שורות שורות ופניהם כלפי התיבה וכלפי הזקנים וכלפי העם ואחוריהם מקצת כלפי הבימה ומקצת כלפי הכותל שאחורי הבימה כך הוא מבואר מלשון הרמב"ם ואחריו נמשך הטור ומה שקשה לפי זה דמה צורך בשניהם בתיבה וגם בהיכל תשובה לדבר התיבה הי' צריכין להוציאן לרחוב העיר בתעניות ובמעמדות ולפיכך לא היתה קבוע אלא מיטלטל והיכל הי' צריך לבנות בנין קבוע לס"ת לכבוד ולקדושה דוגמת ארון העדות שהיה בקדש הקדשים והיינו דאמרי בפרק ב"מ רשב"א בעון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לארון הקדש ארנא ולבה"כ בית והשתא קשה הלא רבא קרי לי' תיבות כדאמר האי תיבותא דאירפט כו' וכן דלו תיבותא כו' ומה לי ארנא ומה לי תיבותא אלא וודאי דתרתי נינהו דהך תיבותא לא הוי כי אם כלי בעלמא ולא בנין אבל ההיכל עשה ביופי וננוי לכבוד ולקדושה דוגמת ארון העדות שהי' מצופה זהב מבית ומבחוץ וע"כ היו נענשים על שהיו קוראין אותו ארנא והכא משמע במרדכי בתשובת הר"י מווינא כדפירישי' ודלא כמה שפירש התוספת פרק במה מדליקין והשתא לפי זה דתיבה הוא כלי שמונח בו ס"ת ושנינו מכרו תיבה לוקחים מטפחת מטפחת יקחו ספרים כו' אלמא דקדושת ספרים גדולה מקדושת התיבה וכיון דפרוכת איננה אלא תשמיש לארון כ"ש שיכולין לעשות ממנו תשמיש לספרים והשתא שפיר יכול לעשות מפרוכת פריסה על העמוד שמניח לשם הש"ץ מחזור וסידור דהפריס' הוא לכבוד הספרים שמניחים על העמוד דוגמת פריסת השלחן לס"ת ואף עפ"י שאינו דומה ממש לס"ת שהיא ערומה מה שאין כן ספרים בזמנינו שהם כרוכים בדפים ובעורות דסוף סוף כיון דהפריסה היא לכבוד לתשמיש הספרים ה"ל דין תשמיש קדושה והוא יותר מקדושת פרוכת דאיננה אלא תשמיש לארון:

אכן יש לדקדק מפרש"י במתני' שכתב וז"ל לוקחים ספרים נביאים וכתובי' והרמב"ם והטור כתבו מכרו מטפחות לוקחין בדמיו חומשים נראה דדוקא חומשים ונביאים וכתובים אבל סידורים ומחזורים אין בהם קדושת חומשים ובנביאים וכתובים מיהו נראה דאין חילוק והא דנקטו הגאונים בדבריהם נביאים וכתובים וחומשים אינו אלא כדי ליישב הא דתניא בסיפא ספרים לוקחים תורה אלמא שאין בכלל הספרים ס"ת כי אם קדושות חומשין ולפירש רש"י איירי בנביאים וכתובים אבל וודאי דגם סידורים ומחזורים יש בהן קדושת נביאים וכתובים וחומשין כשהן בכתיבה אלא דאותן שנדפסו וודאי דאין בהן כ"כ קדושה כקדושת כתיבה:

מכל הלין נראה דהפרוכת דהוא תשמיש לארון אם יעשה ממנו פרוסה על השלחן או פרוסה על העמוד עלייה הוא ואף ע"פ דהטור בסי' קנ"ד כתב וז"ל וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לס"ת אבל לעשות ממנה כיס לחומש אסור כו' היינו דווקא בוילון שדרכו לפעמים להניח עליו ס"ת כאשר נזכר בגמרא וכמו שהוא בקהילות קטנות לשם וודאי אסור לעשות מפרוכת פרוסה על העמוד כי אם פריסה על השלחן דזהו וודאי שרי דאותו וילון הוא תשמיש קדושה כמ"ש הטור קודם לזה וילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגונזן כו' ולפיכך כשעושין ממנו כיס לחומש הורדה היא אבל פרוכת בקהלות גדולות שמעולם אין פורסין עליו ס"ת ואיננו אלא תשמיש דתשמיש אם יעשה ממנו פריסה לספרים עלייה היא לו אכן צריכים אנו למודעי בפירש רש"י שכתב אהא דקאמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסה תשמיש דתשמיש הוא כו' כתב רש"י פריסה יריעה שפורסים סביבות הארון מבפנים כו' דמאחר שלא פירש ג"כ שפורסים סביבות הארון מבחוץ וכמו שפירש התוספות יראה דס"ל לרש"י דפריסה שמבחוץ לא הוה תשמיש דתשמיש אפילו לא עייפי ביה ס"ת כלל והנה דכל מידי שתולין סביבות הארון מבחוץ לכבוד ס"ת עבידי שהרי עטרות כסף וזהב שתולין סביבות הארון מבחוץ בע"כ דלכבוד ס"ת עבידי ואף ע"פ שאינו על הס"ת ממש א"כ ה"ה הפרוכת שמבחוץ דדוקא היריעה שפורסי' סביבות הארון מבפנים שאיננו בא כי אם לייפות פנימית הארון מבפנים שהרי היריעה היא קבועה בווין שבגוף הארון מבפנים לכבוד הארון הוא ולפיכך ס"ד דרבא דהוה תשמיש דתשמיש אבל הוילון שמבחוץ לפני הארון הוא דוגמת הפרוכת שבמשכן שכתוב בו והבדילה לכם הפרוכת וגו' ולפיכך הוא פרוס לפני הארון ולא גם מצידי הארון דלכבוד הס"ת עבידי וא"כ לפי זה הוה ליה תשמיש קדושה ואסור לעשות ממנו פרוסה על העמוד ואעפ"י שתו' חלקו על פירש רש"י וכן הערוך בערך פרס והסכימו לזה האחרונים ב"י ומהר"מ מפדואה ומהרמ"א כנראה מדבריהם א"ה אין להקל כנגד פ' רש"י אכן נראה עיקר דרש"י ז"ל לא היתה כוונתו להורות דין ולומר דדוקא מבפנים אבל מבחוץ הוי תשמיש קדושה דפשיטא דאפילו מבחוץ נמי לא הוה אלא תשמיש דתשמיש ומה שפירש מבפנים הוא לפי שכך היה המנהג ארצו ואף עכשיו כך הוא המנהג בקצת ארצות לפי מה ששמענו אבל לענין דינא אין לחלק בין מבפנים למבחוץ והלכך יש להתיר לעשות מפרוכת שהוא תשמיש דתשמיש פרוסה על העמוד ומניח לשם הש"ץ הסידור והמחזור כל שכן שיש לעשות ממנו פרוסה על השלחן אבל אסור לעשות ממנו חופה לחתן ולכלה הנראה לפע"ד כתבתי בקצרה אני הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף