שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קו

סימן קו

להרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה נתן פייטל נ"י אבד"ק מאדא:

שאלה באם א' פדה בנו הבכור במתנה ע"מ להחזיר ונאבד המעות בפשיעה אם חייב הכהן להחזיר משלו וגם אם הבן פדוי אפי' אם לא החזיר:

תשובה דבר זה מבואר בגמ' בבכורות דבמתנה עמ"ל מהני וכן בקידושין [ו' ע"ב] וז"ל הגמ' שם א"ר הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אינו בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנרא' ככהן המסייע בבית הגרנות כו' עד אלא אר"א בכלהו קני לבר מאשה לפי שאין שאשה ניקנית בחליפין עכ"ל והנה יש גרסות שם בקידושין וז"ל הריטב"א שם ה"ג בכלהו קני לבר מאשה שמא יאמרו אשה ניקנית בחליפין אבל בספרים שלנו כתוב לפי שאין אשה ניקנית בחליפין ולא מיחוורא דמשמע מינה דמתנה עמ"ל הוא תורת חליפין והא ליתא ועוד דאין מטבע נעשה חליפין ויש לפרש דה"ק דלפי שאין אשה ניקנית בחליפין אינה ניקנית בזו גזירה אטו חליפין כיון שזה דומה כעין חליפין שהן קני ע"מ להקנות עכ"ל הרי דלכל הגירסות בנו פדוי בע"מ להחזיר ורק דלכתחילה אסור לעשות כן כדי שלא יהי' כהן המסייע בבית הגרנית ובהרמב"ם ז"ל [פי"א מה' בכורים] אינו מפורש לאיסור גבי פדיון בכור (והמ"מ) [והמגי' שם בכ"מ] כתב דבפדיון אין שייך ככהן המסייע אולם התוס' רי"ד בקידושין כ' וז"ל מפני שנראה ככהן המסייע בבה"ג פי' מדאו' בכל טצדקי דיהיב הוי נתינה וחכמים אסרו ליתן לכהן המסייע משום דמצוה מן המובחר ליתן לכהן דבר שיגיע לו הנאה ולא שיתן לו בשכרו ואף כאן כשנותן לו עמ"ל אין לו לכהן שום הנאה ואע"ג דמדאו' יצא מדרבנן אסור לעשותו עכ"ל אלמא דלכל הטעמים שייך בבכור ככהן המסייע וכן קיי"ל בש"ע ואין לפקפק בכ"ז אך מאוד נתקשיתי במה דמשמע מקידושין דאם לא החזיר בפה"ב אין בנו פדוי וכ"כ הפוסקים וגם אם לא נתן לו רק ע"ד שיחזירם לו אין פדוי ופרש"י ז"ל בכורות נ"א ב'] בל"ב וגם הרא"ש ז"ל אפי' אם אינו מחזיר אין בנו פדוי וק' הלא לא בעי' דעת בעלים כלל בפה"ב דהא למ"ד מלוה הכתובה בתורה כמב"ש דמי' גובין מנכסים משועבדים ולמה לא יוכל הכהן לתפוס בעד הפדיון הבן ונהי שאם לא נתן מדעתי לא עשה מצוה מ"מ זה שני ענינים חדא שמצוה ליתנו לכהן והשני שהוא חוב ורמי השיעבוד על נכסיו לכ"ע מב"ח וא"כ למה לא יוכל הכהן לתופסו וכמו שיוכל לתפוס שארי מתנות כהונה כמבואר בתו' בב"מ בסוגי' דת"כ [ד"ו ע"ב סד"ה והא הכא] והנה מצאתי במחנה אפרים בהל' זכי' [ומתנה סי' ח'] שעמד בזה והכריע מתוך כך דבפה"ב לא מהני תפיסה כיון דאין המעות גופא למתנה לכהן רק מכח שיעבוד ולכן ל"מ תפיסה ומהרי"ט [אלגזי] אשר סביב לרמב"ן בכורות בספרי הרי"ף הנדפסים בפ"ב מפקפק הרבה בזה יעו"ש ואני אומר שלא זכיתי להבין כלל סברת מח"א שכ' הואיל ואינם רק משועבדים לא יוכל לתופסם ויכול לומר לכהן אחר אתנם דא"כ אם אחד חייב לכמה ב"ח במטלטלין באופן שאין להם דין קדומה אם אחד תפסם בודאי שלא יוכל הלוה לומר לאחר אתנם רק כל הקודם זכה כמו שקיי"ל בח"מ [סי' ק"ד ס"ג] וא"כ ה"נ נכסיו משועבדים על ה' סלעים לכל כהני דעלמא וא"כ אם אחד תפסה למה לא יהני התפיסה וכ"נ להדי' מדברי הרדב"ז שכ' בספרו על הרמב"ם הל' בכורים פי"א וז"ל ואיכא למידק דגבי ס' בכור בהמה כ' רבינו ואי תפס כהן לא מפקינן מיני' הכא גבי בכור אדם אם תפס כהן חמשה סלעים מהו ואע"ג דבפ"ק דמציעא משמע למסקנא דגמ' דאם תקפו כהן מוציאין מידו וכן העלו התו' והרא"ש וכבר הארכתי בהל' תרומות ליישב דברי רבינו והכא גבי פטר חמור נמי לא כתב רבינו אי תפס כהן מה דינו ולגבי ס' בכור אדם פשיטא לי דאפי' רבינו מודה דאי תפס כהן מפקינן מיני' שהרי לא תפס הדבר שנפל בו הספק אלא ה' שקלים עכ"ל אלמא דבודאי בכור יכול לתפוס רק בספ' ל"א ת"כ א"מ דאין בגוף הדבר חיוב אבל אם נימא דאפילו בודאי בכור ל"מ תפיסה דמעות מעיקרא לא (מקשה) [קמבע"ל] מידי וכן נראה מדברי התו' בכורות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ואם וז"ל וי"ל כיון דמתחילה נותן לו בתורת מת"כ אעפ"י שאח"כ נתגלה שאם לא נטל לא הי' ראוי ליטלו מס' ל"א מוציאין מידו עכ"ל אלמא דכיון דנותנו לו בתורת מ"כ מהני תפיסה א"כ ה"נ הרי נתנם לו בתורת פדיון נהי שרוצה (לחזור) [שיחזור לו] למה לא יוכל הכהן לתופסו והנה לכאורה י"ל כיון דכ' התי' ב"מ [ד"ו ע"ב הנ"ל] דצריך הכהן ליתן לו דמי הטה"נ וא"כ בכאן אם יחזיר לו הכהן הטה"נ (יחזרו) [יחסרו] מה' סלעים ולא יהי' פדוי כלל אך דבאמת זה ליתא חדא דמהרמב"ם ז"ל משמע דא"צ להחזיר כלל הטה"נ ותו דבפה"ב ליכא כלל טה"נ לבעלים וכן מבואר להדי' בנה"מ הל' מתנה [סי' רמ"ג סק"ח] הגם שטעמו שם דחוק אך הטעם פשוט דבשלמא בשאר מ"כ הטה"נ חלים על החפץ ואפי' למ"ד אינו ממון מ"מ יש חלות מה על המתנות ועיין בש"ך ז"ל [אולי כוונתו לש"ך ח"מ סי' ר"ג סק"א] אבל הכא בפדיון דאין כאן רק חוב דבר שאין גופו ממון לא חל ע"ז כלל טה"נ וא"כ לכאורה ק' למה לא יוכל הכהן לתופסו והנלענ"ד הוא דמטעם זה לא יוכל לתופסו דהנה קיי"ל המפסיד ברכה או מצוה לחבירו צריך לשלם כמבואר בכל הפוסקים ובש"ע [סי' שפ"ב] והוא מדברי הש"ס [ב"ק צ"א וחולין פ"ז] והנה אם הכהן תופס דמי פדיון נהי שנשתלם חובו אבל הבעלים לא עשו מצוה כלל וא"כ בודאי כופין אותו שיחזירם כדי שהבעלים יקיימו מצות פדיון בנו אך לכאורה לא משמע כן מדברי הר"ן ז"ל בחולין ר"פ הזרוע שכ' וז"ל ועוד דבמתנות נתינה כתיבה בהו ויש בהם טה"נ לבעלים ומשמע דכל שיש טה"נ לבעלים בא כהן ונטל מוציאין מידו דהא ודאי אפי' מידי דל"ל טה"נ לבעלים כלקט שכחה ופיאה כדאי' בגמ' אם בא עני ושאל ממנו אם רצה אינו נותן לו דא"א דכל שאין בו טה"נ נותן על כרחו למי שתובע ראשון מה פרכינן לר"ח מבעה"ב העובר ממקום למקום דלקט שכחה ופיאה אין בהם טה"נ ואם הוא מחויב ליתנו למי שתובע ראשון הו"ל ממון שיל"ת א"ו אפי' בדבר שאין בו טה"נ לבעלים אינו מחויב ליתן אלא למי שהוא רוצה אלא שאם בא ולקחו א"מ מידו וממילא במידי דאית בי' טה"נ אפי' לקחו מוציאין מידו עכ"ל וקשה למה לא (תירץ) [כ' כצ"ל. ר"ל לחלק בין לקט שכחה ופיאה לבין מת"כ] שאינו יכול לתופסו משום שצריך הבעלים לקיים מצות נתינה ונ"מ במקום שאין טה"נ ש"פ מ"מ מוציאין משום המצוה דהוא של הבעלים ותו ק' א"כ גבי ס' למה מהני תפיסה לר"ע [בבכורות הנ"ל] כנ"ל וכן להרמב"ם ז"ל והלא כופין אותו להחזיר משום מצוה שהוא של הבעלים אולם זה אין קו' דהא אם יחזור המתנה שהוא בס' שוב ליכא כלל מצוה ליתן דהא אם לא נתן לא יתן וא"כ אין כאן רק משום החוב ומש"ה מהני תפיסה אבל גבי ודאי פדיון שגם אם יחזירו לבעלים מוטל עליו המצוה לתתו לכהן בודאי כופין אותו להכהן שיחזור ולא יגזול המצוה מיד בעליו אך מדברי הר"ן ז"ל לכאורה ק' דלמה לא (תי') [כ' כנ"ל] דמש"ה לא מהני תפיסה במתנות משום המצוה אך דגם זה לק"מ דהא יוכל הכהן לומר כיון שמוטל עליו להחזיר ואין תפיסתו כלום א"כ הוי רק כפקדון אצלו א"כ אם רצון הבעלים רק לקיים המצוה יקיים המצוה בזה שמקנהו לו מעתה דבודאי אין המצוה דצריך ליתן התרומה דוקא ליד הכהן רק אם מקנה לו אפי' בחצירו סגי וכמבואר בש"ס מס' קידושין [דכ"ו ע"ב] גבי ר"ג שכ' התו' דכל ההקנאה הי' רק לקיים המצוה נתינה לכהן א"כ לא יוכל הבעלים במתנות לבוא לכהן שיחזירם לו כי רוצה לקיים המצוה כי יאמר לו אם תקנהו לי ג"כ תקיים המצוה ולכן צריך הר"ן ז"ל לומר מטעם טה"נ שיש לישראל בו מש"ה מוציאין משא"כ גבי פה"ב מוציאין מהכהן כי יוכל אבי הבן לומר בתפיסתך תפסיד מצותי שעלי ליתן לכהן ומה יאמר דהוי כאלו פקדון בידו דאם הוא כפקדון יוכל לתת לו במתנה עמ"ל כיון דתפיסתו לא אהני לומר שקיים כבר ונפרע החוב שעל אבי הבן כיון שלא עשה אבי הבן המצוה צריך להחזירו לאביו דיהא כאלו היא פקדון בידו ולא נתנם לו עדיין בתורת פדיון וא"כ כיון שעדיין עומד המעות ברשות אבי הבן בודאי יוכל לומר אקיים המצוה במתנה עמ"ל אך עדיין קשה גבי אם נתן לכהן שיחזירם לו דקיי"ל בש"ע [סי' ש"ה ס"ח] דאין בנו פדוי והוא מהש"ס בכורות הנ"ל וק' למה לא יוכל הכהן לתפוס בפדיונו ואי משום המצוה הא יכול הכהן לומר תקנם לי ואז תעשה ג"כ המצוה כמו שאר מת"כ ואי דיאמר לו הבעל שרוצה ליתן לו במעמ"ל למה לא יוכל הכהן לומר שגם הוא יחזירם לו ובאמת בל"ז קשה הא קיי"ל [בספ"ו דפאה] גבי שכחה אם אמר הריני קוצר ע"מ כל מה שאני שוכח אטול יש לו שכחה דהוי מתנה עמש"ב כמבואר שם בפיה"מ להרמב"ם ז"ל והר"ש ז"ל א"כ למה לא נימא גם בפדיון דהוי מתנה עמש"ב ותנאו בטל [כיון דעכ"פ דע"י תנאו ודעתו אין בנו פדוי] נהי דמה שמק' תוס' ז"ל [בקידושין ד"ו וב"ב קל"ז] דהוי תנאי ומעשה בד"א [ותי' התו' שם דע"מ כמעכשיו ל"ש כאן דלא מיירי בע"מ] י"ל כדברי הט"ז ז"ל במה שמשיג על הדרישה ביו"ד סי' ש"ה ס"ק ו' וז"ל ובפרישה כ' וז"ל דעת המחבר הוא דאם נראה מה נותן כו' עד ע"ד כן פדוי עכ"ל ודבריו תמוהים מאוד לעיני הרואה במה שתלה הדבר האיך חושב הכהן להחזיר אם בדרך ע"מ או בדרך אחר ובאמת אין חילוק כלל בזה אלא בכל גווני שדעת שניהם שוה הוי פדוי אבל אם האב חושב שיחזיר והכהן חושב שלא יחזיר כלל לא הוי פדוי אם יחזור וכמ"ש בסמוך עכ"ל כמ"כ נימא דזה לא הוי כתנאי ומעשה בר"א [דלט"ז גם בלא ע"מ הוי עכ"פ מתנה לזמן וע"כ בדעת שניהם שוה מהני וא"כ לא הוי תנאי ומעשה בד"א] אבל ק' דהוי מתנה עמש"ב ולכאורה לפמ"ש התוס' בכתובות נ"ו ד"ה ה"ז מקודשת וז"ל שם וא"ת הא דתנן בהשוכר את הפועלים (צ"ד) מתנה ש"ח להיות פטור משבועה ופריך בגמ' הא מתנה עמש"ב הוא וכו' ומסיק אפ"ת ר"מ שאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשי' ומאי משני והא ה"נ לא קדשה ע"מ כן ולא שיעבד נפשי' וי"ל דש"ה כיון דרבתה התורה שומרים הרבה ש"ח והשואל נ"ש כו' יכול נמי כ"א להיות לפי תנאו א"נ ש"ה דחייבת התורה ש"ש על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה הלכך במקום שאין משעבדים עצמם פטורים עכ"ל ה"נ כיון דהכא מהני מתנה עמ"ל כמ"כ לא הוי זה מתנה עמש"ב [ר"ל דניהו דאין הכהן רוצה רק מתנה גמורה וא"כ ע"י תנאו עוקר מצות התורה לפדות בנו בה' סלעים מ"מ כיון דעכ"פ משכח"ל פדיון במתנה עמ"ל יוכל להתנות ולא הוי מתנה עמש"ב] אולם עדיין יקשה חילוקו של הרשב"א ז"ל ומביאו הש"ך ז"ל סי' ש"ה ס"ק ח' וז"ל ודוקא שאמר כו' דבכה"ג נגמר בלבו שעה אחת לשם מתנה ומ"ש ע"מ כאומר מעכשיו דמי כלומר מעכשיו תהא נתונה לך מיהו תחזירהו לי אח"כ אבל כשאומר הילך ה' סלעים בפדיון בני ואתה תחזירהו לי וכיוצא בזה שלא בע"מ אין בנו פדוי ואפי' לא אמר מידי אלא שדעתו שיחזירו הכהן כולם או מקצתם ולולי זה לא הי' נותנם לכהן אפי' לא החזיר לו הכהן כלום אין בנו פדוי דגרסי' בבכורות פ' י"ב רב כהנא הוי רגיל כו' כ"כ הרשב"א בתשובה ור"ל כיון דלא גמר בלבו שעה א' לשם מתנה אין בנו פדוי ועיין בא"ח סי' תרנ"ח ס"ד וה' עכ"ל אלמא דעיקר הטעם דבמתנה ע"מ מקנה לו גוף המעות על תנאי אבל ותחזירם לא מקנה לו כלל וע"ז קשה למה לא יהי' דבריו בטל כמו בשכחה שאמר מה שאשכח אני נוטל דהוי מתנה עמש"ב ה"נ דנותן לכהן ומתנה שלא יהי' בו שום זכי' זה הוא מתנה עמש"ב ממש דתנאו בטל ולכן באמת י"ל דמטעם זה כתבו התו' [בכורות שם ד"ה הלכך] דאין דעת הכהן רק למתנה גמורה הא אם הכהן הי' מתכווין להחזירו לו הי' מהני משום דהמתנה עמש"ב ת"ב והוי עכ"פ מתנה עמ"ל [דאם כוונת הבעלים דלא יהי' אפי' מתנה לשעה א"כ בזה מתנה עמש"ב ותנאו בטל] ורק משום דדעת הכהן ליטלה ולא להחזיר כלל וע"ז יוכל הבעלים להתנות ולא הוי מתנה עמש"ב מש"ה אין בנו פדוי [וזה כדעת הט"ז הנ"ל] וזה מדוקדק בלשון הריטב"א קידושין דז"ל שם דהא אמרי' התם בבכורות פ' י"ב רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי ר' חנינא שקיל ומהדר חזי' לההיא גברא דהוי אזיל ואתא קמי' א"ל לא גמרית ויהבית לי מדעם הלכך אין בנו פדוי פי' משום דגלי דעתי' דלא גמיר ויהיב אלא ע"ד שיחזירהו לו אלמא אם נתן הפדיון עמ"ל אין בנו פדוי ולאו קושי' הוא דהתם שנתן סתם ולא פירש והוי אזיל ואתי גלי דעתי' שלא גמר למתנה כלל שיהי' כהן זוכה בו ואפי' במתנה עמ"ל ור"ח נמי הי' דעתו ליטלו ע"ד לעכבו אצלו אם ירצה וכיון שכן זה לא נתכוין להקנות אינה מתנה ואין בנו פדוי אבל כשפירש וגמרו שתיהם להיות מעמ"ל זו מתנה גמורה הוא ובנו פדוי אלמא דעיקר הטעם משום שלא הי' דעת שניהם שוה ודעת הש"ך והרשב"א לכאורה צ"ע דלמה לא נימא דהוי מתנה עמש"ב ולכאורה י"ל דבשלמא בקידושין דמתנה ע"מ שלא יהי' לך שאר כ"ו או במוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה וכדומה הוי מתנה עמש"ב כיון שעושה מעשה המקח והקידושין ומתנה תנאו נגד התורה [דהקידושין והחיוב שכ"ו הם שני דברים] אבל הכא כיון שכל המצוה היא שיתן לכהן ואם אינו נותן לו לא התחיל כלל הפדיון ולא מקרי מתנה עמש"ב רק הוי לא עשה שום מעשה פדיון אך דעת התו' והריטב"א כדכתיבנא וכן הוא דעת הט"ז ז"ל וכמה מאחרונים ויותר י"ל דלזה דעת הרמב"ם וש"ע ולשון ראשון ברש"י ז"ל שאם נתנו אדעתא להחזירו ואינו מחזיר שבנו פדוי מטעם דהוי מתנה עמש"ב דאז התנאי בטל וממילא המעשה קיים והוי כולו של הכהן והמצוה שפיר קיים וא"ל בזה מצות צריכות כוונה דלפי מה דקיי"ל גבי ברכות אפי' אם טעה בדעתו לומר ברכה אחרת ואמר זו ג"כ הוי כוונה כמבואר במ"א בכמה מקומות [בר"ס ר"ט ותפ"ז] ובהל' ר"ה [סי' תקפ"ב סק"ב] שכן דעת (הרמ"א) [רוב הפוסקי'] ז"ל ורק אפי' לדעת המחבר [סי' ר"ט] בכה"ג שהוא מכווין לעשות המצוה ורק רצה להטיל איזה דבר תנאי והתורה בטלתו להתנאי ממילא קיים המצוה ולכן סבר הרמב"ם ז"ל דבנו פדוי אם אינו מחזיר וא"כ לפי"ז באם נתן במעמ"ל ונאבד המעות בפשיעה כבנ"ד דלפ"ד הרא"ש ז"ל בסוכה [דמ"א] דחייב אפי' באונסין דכל כמה דלא קיים התנאי אפי' באונס בטלה המתנה למפרע וכאשר האריך במח"א ז"ל [ה"ז ומתנה סי' י"ח י"ט] וא"כ הוי למפרע המעות של הבעלים ומ"מ יוכל הכהן לתופסם עבור חיוב של הפדיון אך דז"א דהא לא כוונו אז לקנותם רק עמ"ל ואם אינם מחזירים הוי גזל למפרע אך באמת לפי מה שהעלה הפ"ח [בס' מים חיים] דאפי' נתן לחש"ו דמי פדיון יצא א"כ י"ל כיון דבא דמי פדיונו לכהן יצא ובפרט אם נימא דהוי מתנה עמש"ב והתנאי בטל דאז ממילא של הכהן הגם דיש דיעות [שלא] כדברי הפ"ח כאשר האריכו הקצות [בסי' רמ"ג סק"ד] והנ"מ [סק"ח] מ"מ מספק א"מ ממון מהכהן ואז ממילא מס בנו פדוי ובפרט לפי מה דפסק בח"מ סי' רמ"א דמתנה עמ"ל רק בפשיעה חייב ולא באונסין וע"כ צ"ל דלא ס"ל לדינא כדברי הרא"ש ז"ל בסוכה דהוי גזל למפרע דהתנאי לא הי' רק אם יהי' בעין יחזירנ' לא אם יאבד ומה שחייב בפשיעה הוא מטעם דאין אדם תופס דבר מחבירו ולא יתחייב בפשיעה כמבואר ברמב"ן במלחמות פרק [שור שנגח] ד' וה' וכן כתב בהדי' (המג"א) [המח"א ה"ז ומתנה הנ"ל] דזה הטעם הש"ע והאחרונים במעמ"ל אינו חייב רק בפשיעה וא"כ הכא דמה שנתן לו הוא שלו מה שמגיע לו לכהן ומשועבד לו והמתנה דעמ"ל אינו בתורת מתנה רק בתורת פריעת חוב וא"כ לא תפס של חבירו מידי בודאי דפטור אפי' בפשיעה ואפי' לדברי הפוסקים דפשיעה הוי מזיק [כמבואר ברמב"ם רפ"ב דשכירות ובש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ו] מ"מ אינו נקרא מזיק רק אם קיבל עליו שמירה אבל אדם דעלמא שלא קיבל עליו שמירה כמו כנוס שורך בחצרך ויעו"ש ברמב"ן [במלחמות הנ"ל] בודאי פטור אפי' מפשיעה ולא מקרי אפי' גרמי וא"כ מש"ה הכהן שלא נעשה שומר כלל ומחמת התנאי פשוט דהכוונה הי' רק אם יהי' בעין יחזירם דמש"ה פטור באונסין וא"כ מש"ה פטור הכהן להחזיר ובנו פדוי כנלפע"ד. ועתה אבוא להשתעשע בדבריו הנעימים בראשונה מה שהשיג על הח"ס ז"ל [סי' ר"צ] בהבנת דברי הרע"ב כבר בארתי לעיל דלכל הגרסאות בפ"ה בנו פדוי כמבואר בהריטב"א ז"ל [הנ"ל] ומה שתמה מעכ"ת על מה שכתב [הח"ס סי' רצ"א ד"ה לכאורה] שלא נגמר המצוה במתנה עמ"ל י"ל כוונתו בזה דעדיין הוא ספק שמא לא יחזור ויעוין באה"ע [סי' ל"ח וקמ"ג] גבי תנאי דתלוי בקום ועשה לא מקרי עדיין קיום המעשה ומה שדחק על מה שאמרו חכמים [בבכורות נ"א ע"ב] קיים ר"ט הלכה זו הנה דברי מעכ"ת אינם נוחים לי בזה דלפי' הראשון הכוונה דקיים הלכה זו היינו שלא לקח מתחילה ע"מ להחזיר דבגמ' משמע איפכא דקיים הלכה זו מה שהחזיר המעות ומה שכתב בפי' השני דקיים היינו שחיזק התיקון גם זה לא כפשט שאמר בש"ס בכל דוכתי לשון קיום ממש ולפענ"ד לפי מה שבארתי לעיל דאם הכהן מקבל בתחילה עמ"ל מהני אפי' שדעת אבי הבן הי' להחזיר בלא ע"מ ויהי' מה שיהי' התוס' ז"ל [שם בד"ה הלכך] בפשטות דבריהם משמע דאי הוי נטל הכהן בתחילה להחזירם הי' מהני והנה התוס' ז"ל כתבו שלא הי' מחזירים תמיד וגם מעיקרא לא ידע הנותן ולפענד"נ השינוי שהי' בין ר"ט לר"ח בלשון הגמ' דבר"ט איתא הי' [מנהגו] נוטל ומחזיר משמע תמיד הי' נוהג כן ובר"ח איתא ר"ח הוי רגיל דשקיל ומהדר מלשון זה משמע כדברי התוס' ז"ל דלא תמיד הי' מחזיר והנה באמת לר"ט לא הי' יכול לבוא בשום פעם לידי מכשול שהי' תמיד נוטל עמ"ל ולפיכך אפי' אם דעת בעה"ב הי' שיחזור תיכף בלא ע"מ נמי הי' הבן פדוי כמבואר בתוס' ז"ל משא"כ לר"ח דרק רגיל הי' אבל לפעמים לא הי' מחזיר וכיון שבאמת עכשיו במעשה זה הי' דעתו לקבל מתנה עולמית והי' ח"ו יכול לבוא לידי מכשול לולא שהקב"ה אין מביא חטא ע"י צדיק ולזה שבחוהו חכמים לר"ט דקיים זה הלכה זו דמחמת שנטל תמיד ומחזיר א"כ תמיד בנו פדוי משא"כ אם הי' לעשיר או לפעמים אינו מחזיר לא קיים המצוה דיכול לבוא לידי מכשול וז"ב לפענ"ד ומה שהקשה על המקנה במש"כ דהוי כמכר והק' עליו מעכ"ת הא כתב הת"ה [בפסקיו סי' רל"ה] וכל האחרונים דאין הבן של הכהן כלל הנה באמת אין לחשוד מאורן של ישראל בדבר שתינוקות של ב"ר יודעין ורק כוונתו כמש"כ בעצמות יוסף שם בהדי' דנהי דאין הבן נמכר כנ"ל, מ"מ התורה עשהו כמכר יע"ש בדבריו ומה שהקשה מעכ"ת על המקנה שכתב דמתנה עמ"ל מותר בשבת קשה למה לא פודין בשבת במתנה עמ"ל י"ל המקנה ס"ל משום דהוי כמכר אסור ומה שיישב מעכ"ת קו' מ"א יפה כתב שוב כתב מה שחקר הח"ס [חי"ד סי' ר"צ ורצ"א] החילוק בין מתנה עמ"ל בין מתנה לזמן הנה זה שאילת דור שלפנינו ויעוין במ"ל [פ"ג מזכי'] ובמח"א [הז"ו הנ"ל] ובקצות והנ"מ [סי' רמ"א] שהאריכו בזה ומה שכתב מעכ"ת בפי' המג"א באו"ח (תרנ"א) [תרנ"ח סק"ג] כוון לסברת המק"ח בהגהותיו מביאו יד אפרים שם אך באמת חילוקו של היא"פ נכון ומיושב יותר יעו"ש ומה שכתב כ"ת לומר דבה"ע [המובא ברא"ש פ"ק דקידו' סי' כ' ובטור אה"ע סי' כ"ח] לשיטתו דפטור מגו"א [ע' במ"ל פ"ג מזכי'] מש"א ל"א דניחא לי' למיעבד מצוה תמי' לי דהנה הוא לא אמר רק בלשון שאלה רק אנן אמרינן מסתמא הי' עושה לו טובה ומקנהו לו עמ"ל וא"כ עלינו לומר אפילו לבה"ע דפטור מגו"א אלו ידע דלא מהני לשון שאלה הוי מתנה שנתחייב לשלם לו אם יגנוב ובודאי דאעפ"כ הוי מתנה ול"ד לדבית חורין [נדרים מ"ח] כמבואר בראשונים ומה שפלפל מעכ"ת בדברי הראב"ד והרמב"ם גבי פשיעה [הנ"ל] מחמת שהוא מקצוע גדול וכעת אני מוטרד במס' אחרות לא אוכל להרחיב הדיבור ובפרט לענין דינא כבר כתבתי דלפסק הש"ע פטור בפשיעה (לב"ע) [לכ"ע] דאינו בגדר תופס של חבירו דתופס רק שלו במה שמגיע לו שכירות חלף עבודתו כמבואר בפ"י ז"ל וא"כ כיון שהוא אינו בגדר שומר כלל ודאי פטור הפושע ואין צריך לפנים. והנה אודיע למעכ"ת מנהני בזה מעוד הייתי רך ונער כי הנה מבואר בתשו' יעב"ץ [ח"א סי' קנ"ה] דצריך ליתן רק במעמ"ל משום דכל כהני זמנינו אינם רק לנ"כ ואפי' לא לתרומה דרבנן וא"כ אם הי' אביו תובע לכהן ודאי מחויב לו להחזיר דמי פדיונו וא"כ הוי המעות רק פקדון בידו ואפי' אם הוא כהן אמתי מ"מ כיון שצריך להחזיר המעות לא הוי נתינה כלל ומש"ה צריך לפדות דוקא במעמ"ל דאז אם הוא כהן אמתי יצא וחייב למהדר כל מה דאפשר לפדות מכל כהן שרואה דדילמא זה הוא כהן האמת והנה הח"ס ראיתי עתה שהגיהו ויעוין בתשו' יעב"ץ (וא"צ) [ואנ"ל] והנה באמת דברי היעב"ץ ז"ל צ"ע דא"כ בכל כהן נימא כן אפי' בהוחזק למזבח דילמא לאו אביו הוא ואי משום חזקה ורובא הא בממון אין הולכין אחר הרוב ויעוין [ספ"ק דכתובות] גבי אם רוב ישראל אך דזה ודאי כיון שהתורה צותה ליתן להכהן כזה שוב הוא ממונו בודאי וכעין שמחלק הרמב"ם ז"ל [בפט"ז מסנהדרין] שהאיסור בע"א הוחזק ולפ"ז ה"ה בכהני דידן כיון שמצוה מדרבנן ליתן לכהן כזה אין הכהן צריך להחזיר כלל ואין הספר אתי כעת לעיין בו ולכן אני נוהג מעודי לעשות פשר דבר דהיינו שיעור המבואר ברמ"א [רס"י ש"ה] נותן במתנה צמותה היינו ב' זהובים פוליש והשאר עד דמי ה' לויט כסף המבואר באחרונים זה ניתן במתנה עמ"ל וככה אומר לו הרי לך בפדיונך סך ב' זהובים פוליש למתנה גמורה והשאר עד ה' לויט כסף יהי' במתנה עמ"ל וכן אני נוהג באיש כילי או עני אבל העשיר נותן ה' לויט כסף במתנה גמורה כן נוהגין בכל גלילותינו העשירים שאין לוקחין בחזרה מאומה ובוחרים בכהן שאינו עשיר שיהי' המצוה שלימה מתנת כהונה וצדקה והי' שלום כדברי ידידו דו"ש יום ב' ך' שבט תרכ"ל צאנז. הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף