שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/מז

סימן מז

לידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי כו' מו"ה נחום ראובן נ"י האבד"ק רישא והקרייז:

שאלה אשה א' מפה ק' רישא הי' לה בעל בק' מעליעץ ושמו ישראל קאמיטא והוגד לה שנפטר ביענדריחוב וחיים לכל ישראל שבק וכתבתי ליענדריחוב והשיב לי גבאי דבהכ"נ דשם שמו ר' יקיר שחקר אצל הגבאי דח"ק שאמר לו שהנפטר שם ביום כ' כסלו כאשר הובא שמה הי' חלוש מאד ולא הגיד מחמת חולשתו לא שמו ולא שם אביו רק שם עירו שהוא מק' מעליטץ ולא נמצא אצלו רק המארש ראטהע אשר נתנו לו בעיר לינדן בערג יען כי הי' במלון במקום אחד ונגנב ממנו דברים רבים וגם הפאס ע"כ נתנו לו בלינדן בערג המארשראטע לביתו ושם הי' כתוב שמו ישראל קאמיטא מעיר מעליטץ ויותר לא נכתב שם כידוע גם חקרתי אצל אנשים שהיו אצלו אחר תואר מראהו ולא ידעו להגיד רק שהי' לו זקן שחור וקטן כי הי' אצלם מילתא דלא רמיא גם זאת שמעתי מאיש א' מעירו כי יום א' קודם שנחלש הי' בא אצלו ללון ודיבר עמו וסיפר לו כי הוא מעיר מעליטץ והולך עתה לביתו כי הי' אצל אחיו אשר לו במדינת מעהרין ועוד אמר כי יש לו אשה ושלשה בנים זאת שמעתי וחקרתי ואגיד להרב כמ"ה הק' יקיר אונגר עכ"ד. עוד בא לידי אגרת בחת"י הגבאי דח"ק. בעצמו מקוים בג' חתימות של נגידים מיענדרחוב כתב שם כדברים הנ"ל כהווייתן ורצוף בהאגרת מכתב מהרב המאה"ג מ' יעקלי זאטירר מק' אושפצין שכתב שמכיר באיזה חתימות של הנגידים וגם החתימה השלישית של הקיום הוא של השו"ב דשם וכתב הרב ר' יעקלי הנ"ל שאף שאין מכירה מ"מ סומך עלי' מחמת שהוא כתב האדרעס ע"ש השו"ב שיחקור בזה והשו"ב שלח לו האגרת המקוים הנ"ל וחת"י של הרב ר' יעקלי אני מכיר וגם אשה הנ"ל אומרת שנסע לאחיו ודרך הליכתו הי' דרך יענדרחוב ע"כ השאלה:

תשובה הנה כיון שלא אמר הנפטר רק שהוא ממעליטץ גם לא נודע ממנו אימת יצא משם ובכה"ג שלא הזכיר שמו רק שם עיר ובלא הגבלת הזמן לכ"ע לא מהני חיפוש כמבואר בב"ש בק"ע [סי' ע"ט] ובהפנים ובתשובת מהרח"ש כמעט לא מצאתי מי דיאמר דמהני חיפוש בכה"ג זולת מה דמשמע מתשובת המיימוני ודבריו סתומים ואין כח ביד שום אדם להקל ובמ"ב ז"ל סי' ק"ט [ובסי' מ"ד] שמיקל בחיפוש בשם עיר לבד היינו עכ"פ בזמן מוגבל שהי' מעיר פ' באותו הזמן כפי מה שמבואר שם המעשה אבל בודאי אין להקל בחיפוש מכמה שנים בעיר מעליטץ וכל הסמוכים הנקראים על שמה כמבואר [במלחמות יבמות קט"ו] גבי כל היכא דסגי גבאי דנהרדעא ובודאי שאין אדם זוכר מהמעשים שנעשה בסביבות ההם מכמה שנים ומ"ש, מעכ"ת בשם בית אפרים להקל לא ידעתי מקומו הלא אדרבה כתב בפירוש להחמיר בלא זמן מוגבל יעי"ש [סי' כ"א כ"ד ל"ב] ולכן בודאי אין להקל כלל ע"י חיפוש. ומה שרצונו להקל ע"י הפאס ולומר דפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה וא"כ הוי כשמו ושם עירו ושם אביו דשם הכינוי הוי כשם אביו אם הוא שם דאינו מצוי כ"כ ובודאי דלא שייך לומר חיישינן לשני שוירי כיון שכתב שם המדינה והקרייז וגם יוכל להתוודע ע"י החתימה מהשר שנתן הפאס אי הי' אז מושל בק' מעליטץ הלזו הסמוך לקהלתכם ואז לכ"ע ל"ח לשני שוירי א"כ בודאי ראי' שהנפטר שנמצא הפאס אצלו שהי' בעל העגונה הזאת אך באמת אני חוכך מאד בזה שהמציא הגאון שלפני דורינו [בשו"ת עגונה שבס' אבני מילואים. סוף ה' קידושין] לסמוך על הפאס מחמת שאין דרך לשאלו והוי כארנקי דלא מושלי אינשי דל"ח לשאלה וזה לפלא בעיני דהלא רש"י ז"ל ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מצאו קשור כ' וז"ל מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשור בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל. אלמא דחיישינן דנשאר הגט בהכלי ששאלו א"כ בשלמא בשיש לו סימן בארנקי שנמצא בו הגט שפיר י"ל דל"ח לשאלה דלא מושלי הארנקי לאחר ובודאי דממנו נאבד אך הכא בנ"ד גבי פאס שנמצא מונח בתוך בגדיו או באמתחת בודאי י"ל שהשאיל לו איזה איש שהוא ממעליטץ את הבגד או האמתחת שדרך להשאיל ובתוכו שכח הפאס שהי' לו ובודאי דע"ז לא שייך לומר לא מושלי אינשי דהא באמת לא השאיל לו הפאס רק נשכח ממנו ושאלו לו את הבגד או את אמתחתו שהפאס נמצא בתוכו ואם באנו לחדש ולומר דדבר כזה לא נשכח מאדם כי הוא צריך לו ובודאי לא נשכח ממנו זה לא מצאנו בש"ס ולא בפוסקים סברא כזו ומנין לנו לחדש דדבר כזה לא נשכח מאדם ודי לנו בזה דלא מושלי אינשי וגם בזה יש מחלוקת ידוע אבל לחדש ולומר דדבר המקפיד עליו לא נשכח מאדם זה לא שמענו מן הש"ס ולא מפוסקים ראשונים ולכן בודאי אין לסמוך כלל על היתר זה וגם זו גופא דחידשו לנו דפאס אין דרך לשאול גם זה הוא נגד המנהג כידוע ששואלין פאס ואולי המה דיברו בזמן שהי' סכנה לשאול פאס לא בעתים הללו וד"ל וביותר ע"י מה ששמענו בבירור בכמה מקומות שבאים אנשים מעיירות ומדינות אחרות ולוקחים פאס ע"ש בן העיר בלא ידיעתו וא"כ אין כאן חשש זה לחוד לחוש לשאלה רק דלמא איזה עובר אורח לקח לו פאס ע"ש בעל העגונה ולכן אין מהפאס שום ראי' שהוא בעל האשה ולא נשאר לנו רק מה שאמר שהוא ממעליטץ ושם עיר לחוד לא מהני חיפוש בלא הגבלת זמן כנ"ל ולכן לכאורה אין לעניה זו תקנה להתירה. אולם נלע"ד דיש מקום לומר ולבטל כל החששות חששה ראשונה חשש שאלה היינו לומר שהוא באמת ממעליטץ שיצא זה כמה שנים ורק שהשאיל מבעל העגונה הפאס היינו שנשכח בבגד ששאל ממנו בזה י"ל כדברי זקני הח"ץ ז"ל [סי' קל"ד] דהוי שאלה דיחיד שאיש ממעליץ שיצא כמה שנים שאל פאס דוקא ג"כ מאיש זה של מעליטץ הגם שיש לבע"ד לומר דלא הוי שאלה דיחיד כי אולי הרבה אנשים יצאו ממעליטץ אך באמת זה אינו דלזה עכ"פ מהני חיפוש כל דהו שלא יצאו כ"כ אנשים שנעלמו ואבד זכרם ואם יצאו איזה יחידים הוי ג"כ שאלה דיחיד דכל שאינו בגדר רבים הוי דבר דלא שכיח כמו נפילה דיחיד וז"ב כמו גבי חבו בן נאנאי שכיח טובא דאמרי' ביבמות [קט"ז עיי"ש בתוס'] דהוי נפילה דיחיד אפילו שהי' כמה חבי בר נאנאי מ"מ לענין זה מקרי נפילה דיחיד דל"ח לדחבי ב"נ אבד וחבי ב"נ כמוהו דוקא מצאו וז"ב ולכן ל"ח לשאלה דיחיד לומר שבעל העגונה השאיל הפאס הזה לאיזה איש ממעליטץ. והנה ראיתי בנ"ב [מה"ק סי' נ"א] שמתקשה בדברי זקני ז"ל וכתב דודאי רבא פליג על סברא זו מדחייש לנפילה וכל עיקר הראי' [דרבא] מהך דשני יב"ש מוציאין שטר על אחרים ושם הוי נפילה דיחיד א"ו דלרבא אין חילוק כלל בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד וכוותי' דרבא קיי"ל ונלע"ד דז"א דבודאי גם רבא ס"ל דיותר לא שכיח נפילה דיחיד מדרבים ורק הוכחתו מהמשנה דשני יב"ש הוא עד"ז דהא התוס' ז"ל כתבו ביבמות [הנ"ל ד"ה אותיות] להקשות וכי ס"ד בעולם בדבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר לומר להמחזיק ממני נפל או שאלתים לך ותירצו דבגוף הדבר [שמוחזק] ודאי המוחזק נאמן רק להוציא מעות הלוה כו' דאין חזקתו שמחזיק בהשטר ראי' שהיא שלו וי"ל מאחר נפלו יעי"ש. והנה זה סברת אביי דכל שבא להוציא חיישינן גם בדבר שאין לחוש בו דהא לענין גוף הדבר שמוחזק בו אין מוציאין (ממון) [ממנו] ואין חשש נפילה כלל רק להוציא ס"ל לאביי דחוששין ולכן הביא רבא ראי' ממתני' דל"ח גבי שני יב"ש לנפילה ואי דלא שכיח משום דהוי נפילה דיחיד מ"מ אם הוי ס"ד לומר דלענין להוציא חיישינן גם במידי דלא שכיח גם בנפילה דיחיד הי' לנו לחוש א"ו דאפי' להוציא אין חוששין נגד החזקה כל מה שביד האדם היא שלו ומש"ה גם לנפילה [דרבים] לא חיישינן ואך אביי אמר דזה אינו ראי' דלמא לנפילה דיחיד ל"ח דלא שכיח כלל אבל לנפילה דעלמא גם שהוא לא שכיח חיישינן זה הוא פלוגתת אביי ורבא אבל באמת מודה רבא דיותר ל"ח למילתא דיחיד כמו דחיישינן מרבים דהוא סברא חושית ולכן בשאלה נהי דרבא ס"ל דחיישינן דשכיח [וכדמוכח בסוגי' דסי' בב"מ כ"ז ויבמות ק"כ] אבל בשאלה דיחיד דל"ש ל"ח וז"ב כדי שלא נימא דאביי ורבא חלוקים בסברות הפוכות דרבא דל"ח לנפילה אפילו דרבים יחוש לשאלה אפי' ביחיד ואביי יסבור להיפך ודו"ק:

שוב ראיתי בא"מ [שם] שהגאון השואל משם מקשה אזקני הח"צ ז"ל מדברי הש"ס משם דאמר שם פקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' משמע דלולי זאת הסברא חיישינן לפקדון ואמאי הא הוי פקדון דיחיד א"ו לשאלה או פקדון אפי' דיחיד חיישינן כן תורף דברי הגאון משם ואני בער ולא אבין דהאיך שייך בפקדון שאלה דיחיד הא אם חבירו יאמר השטר הוא שלי שהפקדתי בידך מה ישיב לו ל"ח ליחיד שהפקדת אצלו זה דבר שאין לו שחר בשלמא גבי נפילה שזה שאמר שנפל ממנו השטר א"י דלמא גם יב"ש זה הלוה לזה ואין לו שום טענה על זה המוציא השטר ורק הלוה טוען לא אתה הוא המלוה ומאחר נפל ואתה מצאת לזה אמרינן דלנפילה דיחיד ל"ח אבל אם באו שני יב"ש ואמר אחד לחבירו הפקדתי דבר גבך בודאי אין שייכות כלל לנפילה דיחיד ועיין בח"ץ ז"ל מה שטרח להמציא הראי' דגם שאלה שני ב"א אמרינן ל"ש אבל באם אומר בפירוש דבר זה שלי שהפקדתי בידך אין שייך כלל לשאלה דיחיד ולהכי צריך אביי לתרץ דחזקה כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ודו"ק. עכ"פ דברי זקני הח"ץ הנ"ל ראוי לסמוך עליו ולכן גם בנ"ד לחוש לזה דלמא אחד יצא כבר ממעליטץ וזה בעל העגונה השאיל לו הפאס זה הוא שאלה דיחיד דל"ח אך עדיין עלינו לחוש דלמא הנפטר הוא מרבים דעלמא ושאל לו הפאס זה בעל העגונה דזה הוי כמו כל שאלה דעלמא דחיישי' להו ז"א דהא הגיד בפי' שהוא ממעליטץ ואינו מעלמא וא"כ הרי מוחזק לנו שהוא ממעליטץ ואין לנו לחוש רק שהוא מיחידים אשר אולי נעלמו מאתנו ואבד זכרם והוא היחידי שאלו הפאס מזה בעל העגונה וזה הוי ממש שאלה דיחיד דל"ח ואין לומר דמה שאמר שהוא ממעליטץ הוא מחמת שהי' לו פאס מש"ה כיחש לומר שהוא ממעליטץ כדי שלא יותפס זה ליתא דא"כ בכל שנמצא תח"י פאס שהוא מאותה העיר גם שאומר שמו ושם אביו נימא שאינו נאמן ורק שנאמר כן משום שלקח לו פאס מעיר הזאת כאשר שכיח זה כנ"ל א"ו אין זה חשש כלל דמה לן להפאס אין לנו רק לילך בתר השם שהחזיק בו ובאמת כן משמע משם דבאומר שמו כן נאמן מה"ת ול"ח כלל כמבואר באריכות תשו' אחרונים ולכן אין לנו לחוש רק באמת שהוא ממעליטץ רק דלמא יצא זמן רב ואינו בעל העגונה וע"ז אין לחוש דהוי שאלה דיחיד גם נלע"ד דאין לחוש לאיש אחד מארחי ופרחי נטל פאס על שם בעל האשה דהנה רוב שיטות הוא לא החזיק היינו לא נודע שיש עוד יב"ש. והנה בודאי זה מקרי לא הוחזק שני יב"ש דלא ברור והוחזק זה שלקח אחר פאס בכאן ודמי ממש ליוסף בן מיכאל וליצחק ר"ג לפי פירוש הרא"ש ז"ל [בתשו' כלל נ"א מובא בב"י סי' י"ז] דל"ח שאחר בא לשם יעו"ש ולכן אין לחוש לאחרים ורק אם באנו לחוש הוא דילמא אחד יצא מזמן רב ממעליטץ ושאלו לו זה הפאס מבעל העגונה ולזה ל"ח דהוי שאלה דיחיד ואם באנו לחוש דלמא איזה איש ממעליטץ לקח פאס על שם בעל העגונה לזה שוב מהני חיפוש כיון דהוי זמן לא כביר והוא הגביל זמן לזה מהני חיפוש ולכן אם יכריזו בביהכ"נ בק' מעליטץ וגם ידרוש הרב והבד"צ דשם מיושבי כפרי' הנקראים ע"ש מעליטץ אם במשך זמן הפאס לא נחסר משם אדם בודאי מותרת האשה הזאת להנשא:

ומה שחשש מעכ"ת שאמר שיש לו בנים והוא אין לו בנים באמת בספר מאיר נתיבים [סי' פ"ה] החמיר בזה ודבריו נכונים בעיני מאד ות"ל כבר כוונתי לדעתו בענין עגונה בתשובה אחרת דממ"נ אם אתה אומר שמשקר א"כ על מה תסמוך ול"ד להא דתשו' משאת בנימין דלענין עדים שאני אבל מפיו אם משקר א"כ כולו שקר ואם אומר אמת א"כ בודאי הוא איש אחר לא בעל העגונה [ע' בח"א סי' ל"ד ל"ה ל"ו]. אולם נ"ד שאני כיון דיש תח"י הפאס והוכחנו דשאלה דיחיד הוי מילתא דל"ש בכה"ג ודאי תלינן מה שאמר דהי' לו בנים הי' מאיזה טעם דדבר זה שכיח בארחי ופרחי שמשקר וזה שאלה דיחיד לא שכיח כלל ואפילו שאלה דרבים הרבה מאחרונים מסקי' דל"ח לשאלה יעוין בשו"ת גאוני בתראי [סי' כ' כ"א] ולכן בודאי תלינן יותר דמשקר בדבר שדרך אינשי כהני לשקר ולומר שהוא בעל בנים מטופל וכעין דאיתא בתשו' הר"ן ז"ל סי' ל"ג וז"ל שם ולענין הספק שנסתפק לכם בפני העדות שהעיד על קריאת שמו חיים אנו אומרים שכיון שיש עדות מספיק בדבר שבעלה של זאת מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות שכבר הועד בפניכם שהוא אמר שכשיצא מעירכם שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהי' אשתו עגונה כו' וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעות' מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו הסימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שעשוי להשתנות ויש לי לדבר זה ראי' מדאמרי' בפ' מ"ש איתיבי' ר"י לר"ש ב"ל מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאין לנוולו ועוד סימנין עשוין להשתנות לאח"מ בשלמא לדידי דאמינא ראי' בעדים כיון דלא אשכחי עדים דקאתו אמרו לי' מהו לבודקו אלא לדידך דאמרת ראי' בקיום השטר למ"ל לבודקו לקיימו שטרייהו ולוקמי בנכסי ודחינ' מי סברת נכסים בחזקת בני משפחה קיימי וקאתו לקוחות ומערערי נכסי' בחזקת לקוחות קיימו וקאתו ב"מ ומערערי ובודאי כי אמרי נכסין בחזקת לקוחות קיימו לא משום דלקוחות תפסו להו דהא הך עובדא דב"ב בקרקעות הוא כדמוכח התם בפ' מש"מ ותפיסה בקרקע לא מהני ולא מידי ולעולם כל שנסתפק לנו בקרקעות של מי הם מעמידין אותם בחזקתם הראשונה וכדמוכח בפ' האשה שנתארמלה בעובדא דבר שטיא אלא ה"ק מי סברת נכסים בחזקת ב"מ קיימו [נכסים בחזקת לקוחות קיימו] משום דס"ל ראי' בקיום השטר וב"מ הוא דמערערי לומר קטן הי' ולא הי' ערעורן כלום שמכיון שאין אנו רואין ריעות' בדבר אין לחוש לו ועל בני משפחה להביא ראי' אפילו היכא דב"מ תפסו להו להני ארעתא אלא שבאו ב"מ ואמרו לבודקו וא"ל רע"ק דסימני' עשוי' להשתנות לאח"מ כלומר שאפי' ימצא כדבריהם שלא ימצא לו שתי שערות או שלא ימצאו בעיקרן גומות אין בדבריהם כלום דסי' הללו עשוין להשתנות לאח"מ הלכך אפי' אם כשנבדקו אותו נראה בסימנים שקטן הי' אין זה ריעות' כלל כיון שהן עשוין להשתנות ואין לספק בדבר מחמתן אלמא כל סימן שהוא עשוי להשתנות אינו מטיל ספק בדבר שאלו הי' הדבר מסופק מחמתו כלל אין ספק שמעמידין הנכסים בחזקת ב"מ דאוקי ארעא בחזקת אבהתא והרי הדברים ק"ו שהרי נראה משמועה זאת שאעפ"י שמתוך השטר לא הי' מוכיח שגדול הי' דהא בההיא שקלא וטרי' דהתם לא מסקינן אכתי אדעתן האי חזקה דאמרי' בסוף סוגיין דהתם דאין העדים מעידין על השטר אא"כ נעשה בגדול אלא שהיינו סבורים לומר שכיון שאין הריעות' נראה אין חוששין לו ואפילו נאמר דבריש הסוגי' נמי אהאי חזקה דסוף סוגיין סמכינא אעפ"י שאין הדבר נראה כן מסוגיין דהתם מ"מ ההוא חזקה אינה ודאית וראי' לדבר מדאמרי' בהך סוגי' דהתם והלא משמך אמרו דיפה ערערו ב"מ וה"פ בשלמא א"א וס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו א"ש דיפה ערערו דאע"ג דקי"ל חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול מ"מ אין הדבר ברור ומצי למימר דקטן הוי משום מיגו דמצי למימר דשטרא [לאו] כלום היא אלמא שאין הדבר ברור אצלינו לומר שגדול הי' דא"כ הו"ל מיגו במקום עדים ואפ"ה אמרי' התם שאפי' יבואו ב"מ לבדקו וימצאו שקטן הי' אין ערעורן כלום שמכיון שעם כ"ז (אין) אנו מעמידין אותו בחזקת גדול אעפ"י שסי' זה מראה שקטן הי' תולין אותו בשינוייו ואפילו ספק אין כאן שאילו הי' בדבר ספק כלל מעמידין הנכסים בחזקת בני משפחה עכ"ל. אלמא דאפילו בדבר שאינו מוחלט לגמרי רק שמחזקינן אנו שכן הוא לא נחוש אם נמצא איזה דבר הסותר דיש לתלות בדבר הסותר בדבר עשוי להשתנות ובחנם האריך הב"א ז"ל [בתשובה ז' עיי"ש] להקשות בדברי הר"נ ז"ל כי הלא המעיין יראה שהמעשה הי' שאיש זה הי' לו שם היחוס משפחה כדרך הספרדים ניבוט דמישטרי איצק וגם שם ניתן לו בעת מילתו עיי"ש וזה האיש שנסתפק בבעל האשה הי' שם משפחתו כבעל האשה ועיקר שמו ממילתו החזיק לשמו חיים וזה נודע לנו בבירור שזה א"א ואחד מהם שקר או שם משפחתו הוא שקר או שם מילתו והנה באמת לפע"ד שם מילתו אינו רגיל גבי הספרדי' רק לקרוא לו רק לס"ת או לפרקים ושם משפחתו עיקר קריאתו ולזה השיב הר"נ ז"ל כיון דע"כ אחד מהשמות בדו אותו תלינן בשם שעשוי להשתנות שאמר טרם צאתו מביתו שישנה שמו שם מילתו ולכן ל"ק על הר"נ ז"ל כלל מה שהקשה הב"א ז"ל וכמ"כ בנ"ד כיון שלפום הנראה לולא השינוי היינו תולין דזה הנפטר הוא בעל העגונה במה ששינה שמו לומר שיש לו בנים לא נגרע דבר מחזקתינו בו שהוא בעל האשה דזה שאמר שיש לו בנים הוא דבר השכיח באנשים כאלה לשנות ולכן האשה מותרת ובפרט לפי מה שנראה מהשאלה שזה האיש שאמר שלן אצלו ואמר לו שיש לו בנים הוא לא ראהו עוד רק שאמר שזה הנפטר ממעליטץ לן אצלו ואם כן הוא אין כאן חשש כלל די"ל זה הלן אצלו הלך לעלמא וזה הנפטר בא לאח"כ לשם והוא בעל האשה אולם בל"ז נ"ל דמותרת להנשא כנ"ל אך מחמת טרדתי וצערי לא אסמוך זולת אם יסכימו עמי שני גדולי הדור אמתיים:

אחר כותבי זאת ראיתי באבני מילואים שהגאון השואל הרגיש בזה לאמר דל"ח שהשאיל לו בגד ובתוכו פאס וא"כ גם בכיס וארנקי נימא כן ולכן הוליד מזה דין חדש דדבר שמקפיד עליו אינו שוכח ובאמת זה הוא דבר חדש אשר לא שערום אבותינו ז"ל ואדרבה משמע להיפוך בח"מ ובאחרונים ולא קשה מכיס וארנקי דלמא הי' בתוך הבגד שהשאיל להם דזה ליתא דל"ח לדבר שאין לפנינו וגם אין דרך ארנקי רק ללבשו כמו שהוא וטבעת י"ל ג"כ בדרך זה שאין דרכו ליתנו בכלי ועיין פ"י גיטין [כ"ח א'] דלחששא רחוקה כי האי לא חששו שהי' הכיס מונח בכלי דמושלי יעו"ש. והנה כ"ז אם הי' נמצא פאס והי' ידוע לנו שלקח בעל העגונה פאס זה אז שפיר הוכחנו לומר דל"ח לשאלה דיחיד אך כפי המבואר בהגב"ע שלא הי' לו פאס רק הי' לו כתב תעודה מערכאות שנאבד לו הפאס במלון ונתנו לו זה לילך בו לביתו ולפי הנראה שהערכאות לא הכירו את האיש ואת שמו רק ע"י איזה חקירה נתוודע להם שהוא מק"ק מעליטץ או שהאמינו לו שאמר כן ובכה"ג חשש הרבה הגאון המובא בס' ב"א דמה שאמר לפני עכו"ם שכן שמו לא מהני מידי דדלמא אמר כן לאיזה סיבה המועיל לו וגם אם עפ"י חקירה כתבו שמו לאו דבר ברור לסמוך על חקירתם בא"א ולכן אני נבוך מאד בהיתרא דהך אתתא ואם אולי תיסע לעיר אשר משם ניתן המארשראטהע אולי תוכל לברר מהיכן נודע ששמו כך. אך לע"ע לא אומר איסור ולא היתר ואם יתירו גדולי דורנו יוכל לסמוך אהיתרם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף