שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/נו

סימן נו

שאלה זה ימים אשר נמצא בהס"ת בפסוק למען הביא ה' שנמחק השם הקדוש הוי"ה ב"ה עד שנדבק למעלה היו"ד עם הה' והוא"ו בכל עובי הכתב עד שנראה למעלה קו אחד משוך והבחנתי ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש ולא הי' מבחין האותיות כלל ודומה ממש לדין המבואר בהדי' בש"ע יו"ד סי' רע"ו סי"א דמותר לגרר אף לדעת הר"י אסכנדרי שהובא בב"י שם:

תשובה הנה בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעי' י"א] כתב וז"ל ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנו אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל א"כ מבואר מזה דהיכי דהוי סתימא מעלי' הרגל ההוא בהד' שבראשו והוי כחי"ת או שנתקלקל צורת האות ה' לגמרי שמותר למחוק דאין קדושת השם עליו כלל אך כ"ז באם נעשה תיכף הדיבוק בתחלת (התיבה) [הכתיבה] אבל אם מתחלה נכתב בהכשר ואח"כ נדבק י"ל דכבר קידשו השם וגם שנתקלקל אסור למחקו וכ"כ בהדיא מהרמ"ע בתשו' סי' ל"ו וז"ל אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחר שכבר נקרא שם ה' עליו בכל אופן שיהי' אין לנו אלא דברי הר"י אסכנדרי הובאו בב"י בטור יו"ד סי' רע"ו שאמר יגנזו כי חוייבנו להזהר מאד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. ובספר בני יונה כתב ע"ז וז"ל והנה האמת שקצת משמעות יש מלשוניהם שם גם בדברי [תה"ד בכתביו] סי' ע"ב דכ' אך לא ברור לן דאפשר דהרב איירי דנטשטש האות אבל כאן דאינו מחיסר רק דיקדוק א' כו' וע"ז סיים שם א"ד שאני הכא שאינו צריך למחוק רק הרגל שנכתב בטעות מזה משמע דמיירי שאירע הדיבוק בכתיבה ממש וכן בדברי הר"י אסכנדרי שכ' וכ"ש זו שנעשה בפיסול מתחלה משמע דוקא בזאת שנכתב מתחלה מיד בדיבוק אבל לא אם נעשה הדיבוק אח"כ ולי אין משם ראי' דאדרבה הראי' שמביאים מני' דנפל טפות דיו משמע אפי' אם נכתב השם מתחלה בתשלומו ומלואו אפ"ה אחרי שנפל עליו דיו מותר למוחקו וקלקלתו תקנתו עכ"ל יעו"ש והנה באמת בלשון הריא"ס שכ' וז"ל וכ"ש זו שנעשי' בפיסול ולא זו בלבד אלא אפי' נדבק לו בכה"ג ה' אחרונה שבשם ונעשית חי"ת עם היות שנתקדש השם בחצי הראשון שיכול לגררו ולתקנם עכ"ל משמע דוקא באם שם י"ה נכתב והדר נתקלקל מותר למחוק אבל אם נתקלקל לאחר גמר השם כולו אסור למחוק דאם איתא דגם בנתקלקל לאח"כ מותר למחוק לימא רבותא טפי אפי' נגמר השם כולו ונתקלקל אות אחד מותר למוחקו א"ו כדברי הרמ"ע ז"ל דבגמר השם כולו ואח"כ נתקלקל אסור לתקן. אולם נראה דאפי' להבני יונה ז"ל שרצה לחלוק על דברי הרמ"ע ולומר דאפי' בגמר השם ונתקלקל לאח"כ מותר לתקן מ"מ י"ל דהיינו דוקא שמותר למחוק אות שנתקלקל אבל אותו האות שנשאר מהשם הקדוש בודאי אסור למחוק אפי' נתקלקלו יתר אותיות דכ"כ בהדי' הב"י וז"ל ועדיין צ"ע בשם הנכתב כהלכתו ונגמר בקדושה ואח"כ נמחק ממנו חצי' מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אם עדיין על חצי שנשאר או אות א' ממנו חיוב דלא תעשון כן הא ודאי איסורו דרכיב עליו עדיין עלי' קאי דהרי כבר קדשו השם בעת שנגמר ולא יהא אלא תשמישי קדושה שבלו דקיי"ל דקדושתן רכיב עלייהו ואסור להורידן מקדושתן אפי' רק לקדושה קלה מינה ה"נ דכוותייהו עד ודלא כתשו' חות יאיר סוף דף ק"ה ע"ב דמשמע לי' כל שבטל מקצת השם בטל כולו יע"ש עכ"ל. אלמא אפי' נתקלקל מקצת השם אסור למחוק הנשאר וא"כ ע"כ מה שכ' הב"י כאן לחלוק על הרמ"ע ולומר שמותר למחוק אפילו אם נתקלקל לאחר גמר השם היינו למחוק האות שנתקלקל אבל שארי האותיות אסור למחוק ואם תינוק דל"ח קורא שפיר ה' ורק רשימה דקה נוגע למעלה ג"כ אסור לתקן כמבואר בהרמ"א ז"ל שהבאתי וכן פסק הרמ"ע וב"י וכן מבואר במ"ב ובב"ש סי' קכ"ז וכמה אחרונים שבמדינתינו להחמיר ומה שכ' באו"ק [סי' ל"ב סעי' כ"ז] וז"ל אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם עכ"ל. זה קאי על דביקות האותיות זה לזה משא"כ בנגיעתן למעלה ההי"ן וקופי"ן דאסור לתקן כמבואר כ"ז בב"י בא"ח [בסי' ל"ב] בהדי' ודלא כחתם סופר [סי' רפ"ז חלק יו"ד] שכ' כיון שכתב הב"י שיש לסמוך אהר"י והרא"ש ז"ל בדבוקין ולהתיר פרודין בתפילין א"כ כוונת הב"י גם על ההי"ן הנוגעין למעלה ובמחכ"ת ז"א כמבואר בב"י שם בהדי' והמרדכי סוף הקומץ שהר"י קאי אדביקות האותיות ולא אדביקות הגגין כללו ש"ד בדביקות הרגל הה"א וקו"ף בגגה כל גדולי האחרוני' האשכנזים אוסרים יעוין במ"ב [סי' נ"ז] ובב"ש ובתשו' רמ"א וגם הרבה חכמי ספרדים אוסרים והרמ"ע ז"ל עמהם לאסור והנה יצא לנו הדין דאין למחוק השם אחרי שנגמר ונקדש בקדושה גם [מה] שנתקלקל אסור לרוב הפוסקים ושארי האותיות שנקדשו ולא נתקלקלו בודאי המוחקם עובר על לאו לכ"ע ואם לא נתקלקל רק שריטה דקה על הרגל לגג רוב אוסרים לגרור וכן ראוי לנהוג. והנה לקדור השמות איסורו נובע מהא דתנינא בערכין [דף ו' ע"א] וז"ל הש"ס נכרי שהתנדב קורה ושם כתוב עליו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים טעמא דשם כתוב עליו דבעי גניזה הא אין שם כתוב עליו לא בעי גניזה ה"ה דאע"ג דאין שם כתוב עליו נמי בעי גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליו יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש עכ"ל הש"ס ופירש"י כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותו חתיכה תגזז והשאר יבנה בבהכ"נ כי אמר בדעת ישראל הפרשתי. ל"א שם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא היי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש וראשון שמעתי והוא עיקר עכ"ל. אלמא דהגוזז מקום שקדוש עובר על לא תעשון כן ורק בכתוב על מקום שאינו מקומו יגוד אבל על היריעה שנכתב כתיקנה קידש כל היריעה והקודרו עובר בלאו. [א"ה כוונתו דגם ללשון ראשון הפי' הוא משום דהוא שלא במקומו לכך אינו קדוש רק מקום השם. אבל במקומו ממש בס"ת לכ"ע אסור לקדור וכן מוכרח לומר להמדקדק בסוגי' שם וע' בת' מהרלב"ח סי' ב'] וז"ל ב"י והנה אחרי כל הבא אין אנחנו רואים לאסור לקדור שם הנכתב מיותר ביריעות בט"ס ולגנוז אותה והשאר בקדושת ס"ת. עד ועכ"ז הי' היותר טוב שלא לקדרו ולהחליף היריעה כמש"כ הרא"ש ובנו ואפי' אם עבר וקדר ונעשה כך כ' הר"י בן הרא"ש שמן הראוי להחליף היריעה ההוא שנעשה בה עבירה אבל למאן דמכוין לשמים אין כח בידינו למנוע כ"כ והזהיר תע"ב. עד וכ"ז בשם הנכתב בטעות אבל שם שלא נכתב בטעות אלא שטעה ושכח שארי תיבות והוצרך להכניסם בין השיטות וא"א להכניסן אם לא יקדור שמות השייכים שמה הא ודאי לא שפיר עבדי שזה השם קנה מקומו בכל היריעות ההוא ואין לנו כח להוסיף היתר בזה גם שיהי' מותר לקדור ועל כזה אנחנו יוצאים חלוצים נגד הסופרים הנוהגים כן אחרי שהנהיגו הראשונים שלא לקדור כלל כמו שהבאתי כולם כאחד מסכימין כן אם לא במקום שנהנו היתר והבו דלא להוסיף עלי' מה שעושין מחדש עכ"ל. אלמא דשם הנכתב בקדושה לא יכולין לקודרו והקודרו עובר בל"ת ולא ידעתי דעת המקילין וספר יעב"ץ מד"ז אינו ת"י אולם ח"ו לשמוע להמקיל ולא כאשר נראה מפשטא דחתם סופר [בסי' רס"ד] דאין איסור כלל לקדור אזכרות כי באמת הוא בכלל לאו דלא תעשון כן וא"כ בנ"ד דנתקלקל השם לאחר שנכתב כתיקונו לדברי הרמ"ע ז"ל בודאי אסור למחוק ואפי' לדברי ב"י ז"ל שנסתפק מ"מ בודאי היו"ד ה"א הראשונה שנשארו [א"ה אולי צ"ל הה' האחרונה או היו"ד מה"א הראשונה וד"ל] אסור למחוק והוא כבד מאד להזהר במחיקה זו וגם לקדור האזכרות אסור כמבואר בב"י ולכן צריך לגנוז היריעה כולו. וידעתי כי דברי החתם סופר נגד דברי וגם הרבה אחרונים כתבו דברים לא כן על דין זה. ואני בתומי אלך ובעז"ה כוונתי אל האמת כי לא חדשתי דבר רק בררתי הסולת ולכן יד הנוגע כו'. והנה ראיתי מעכ"ת הולך אחרי רבו לפלפל בפלפולים. הנה ידידי אתפלא עליו מדוע לא ירד מקודם להפלפול לבאר עיקר הדין של התיקון והקדירה אם אסור והח"ס ז"ל בגודל צדקתו והדרת גאונו קיצר מאד לרוחב השגתו ואנו הפעוטים עלינו לחקור מקודם עיקר הדין ואח"כ לפלפל. ואני בעניותי אחרי הודיע דעתי בעיקר הדין איישב מה שנתקשה מעכ"ת. בריש הקשה למה התירו כלי ביהמ"ק שנמסרו ביד עכו"ם והובאו בית אלהיהם ועי"ז ר"ל שהתיכום מה שהכתובים לא יתפרשו כן ובהדי' כתיב בכתובי' [עזרא ח'] אתם קדש והכלים קודש תיכף כשמסרם עזרא לכהנים אלמא שקידשם קודם התכה אך על הכל אתפלא מאד לדברי כ"ת שנאסרו בבואם לבית ע"א א"כ למה לא נאסר הארון שנתנו הפלשתים לבית ע"ז שלהם ואם נאמר שהי' ע"י נביא הלא אדרבה גבי כלים מקרא מלא הוא עד יום פקדי אותם הרי שצוה ד' שבחזרתם יבואו לביהמ"ק לא ע"י היתוך ופנים חדשות רק אותן הגולים יחזירום לביהמ"ק ולכן הקו' לק"מ שע"י הנביא הי' הדבר אך בלא"ה לק"מ כי מי הגיד לכ"ת שנתנהו לשם תכשיט או מוקצה ח"ו הלא לא הובאו רק לעמוד שם ולחרף אותנו בעוה"ר אבל לא לתכשיט ומוקצה כאשר עלה על דעת מעכ"ת:

גם מ"ש כ"ת מזה למדנו דכשמתיך כלי שרת עובר על לאו ולא ידעתי למה לא למד כן מדברי הרמב"ם [פ"ו מה' יסוה"ת] שכ"כ בהדי' וכן מביאו הח"ס ודבר פשוט הוא. גם מה שמביא מעכ"ת ראי' דהאיך נתץ יאשי' הרצפה לתת שם הארון אשתמיטתי' מיני' דמר (הגמ') [הבריי' דמלאכת המשכן פ"ד] ומבי' (רש"י) [הרמב"ם רפ"ד מה' בית הבחירה] וכל מפרשי המקרא [ערד"ק ד"ה ב' ל"ה] שזה הבנין עשה המלך שלמה בבנותו הביהמ"ק וראה בנבואה כי עתיד הבית לחרוב ועשה מקום לארון וכיסה פתח המערה באבנים לפותחן בעת שיצטרכו וא"כ הוי כמו פתח ולאו שם נתיצה עלה:

ומה שרצה מעכ"ת להוכיח מסנהדרין דאמרי' שם וזל"ה [קי"א ע"ב] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל גו' שללה ולא שלל שמים וכתבי קודש יגנזו ואמר הש"ס [קי"ג א'] מתני' דלא כר"א דרא"א כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת מצלת את כל העיר שנאמר ושרפת את כל שללה והיכי דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן וגו' והקשה מעכ"ת דא"א דמותר לקדור אזכרות למה לא יקדרו האזכרות ולשרוף השאר. הן אמת שכבר כ' בשם ב"י דשמות שנכתבו בקדושה קדשו כל היריעה אך מכאן אין ראי' דהא מבואר בש"ס שם דדבר שמחוסר מעשה אינו נשרף בעיר הנדחת וזה הוי מחוסר מעשה כמבואר גבי שער נשים וגם דהוי בדבר המחובר לגוף בודאי מותר ע"ש:

גם מה שהקשה מעכ"ת דליתי עשה דכל שללה ולדחי' ל"ת דלת"כ אתמה מאד הלא לגבי מזוזה דהוא שלל שמים ליכא עשה כלל ממילא ניצל שאר העיר לר"א וכי בשביל שיעשה מצוה בשריפת עיר הנדחת יעבור בשאט נפש על איסור ל"ת דע"י עבירה לא יקוים המצוה ויתר מזה מבואר בא"ח בדם שנתערב דא"ל בכה"ג עשה דוחה ל"ת ויעוין בברוך טעם האריך בפלפול זה אך בכה"ג לעבור על לאו בדבר נפרד לקיים מ"ע אחרת בד"א זה לא ניתן להאמר כלל ולפענ"ד זה כוונת רש"י וז"ל דכתיב ואבדתם את שמם מן גו' וסמיך לי' לא תעשין כן ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות א"א לשורפה משום קרא דלא תעשון ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא עכ"ל. ודבריו משוללי הבנה המה דמה כ' ולא שלל שמים הלא כבר אמר רש"י משום ל"ת ולפי מ"ש א"ש דבא לתרץ שלא נאמר ניתי עשה ולדחי ל"ת לזה אמר ואנן בעינן שללה לקיים עשה אך זה שלל שמים ולא מקיים בזה העשה ואינו דוחה הל"ת וז"ב. ומה שמשיג על הח"ס [הנ"ל] דלא קיי"ל כר"פ [בע"ז דף נ"ב] לא רציתי להאריך בפירוש זה דהרואה יראה שם דדברי ר"פ מוסכם בלא חולק מהא דלא אימנו אמטבע [שם בע"ז דנ"ב ביקשו לגנוז כל כסף וזהב כו' מפני טבעה של ירושלים] וכו' וגם רש"י ור"ן לא כ' דפליגי רק על הא [דתי' שם] דלאו א"א לאשתמושי להדיוטא אבל על גוף הדין דבאו בה פריצים לא פליג אדם. ומה שהביא מעכ"ת ראי' מדברי הש"ס [זבחים ל"ט א'] (שאמר) [שהקשה] שם על רב [מהא] דאמר כל הקדשים שקדשו עד שלא נהרס [ופריך נהרס] הא איזקן פרש"י נהרס משמע בימי נ"נ והקשה מעכ"ת למה לא פי' בימי חשמונאים ולא הבנתי הדברים כלל דבודאי לכ"ע גנזו החשמונאים אבני מזבח וא"כ נהרס המזבח ומה יועיל לזה אם פליגי אר"פ או לא ס"ס נפסלו הקדשים. אך באמת לק"מ כי נהרס משמע בימי נ"נ כי בימי חשמונאים לא מקרי נהרס רק גניזה:

ומה שרצה שוב לחלק בין קדושת עזרא לקדושת יהושע אישתמיטתי' מיני' תוס' מגילה [דף י' ד"ה למה] שכ' דלענין זה אין חילוק בין ימי עזרא רק לענין מעשרות וא"כ נפל כל יסוד בנינו. ומה שהאריך לפלפל יותר לא רציתי לעיין בהם היטב כי תרי תמיהא חזינא הכא שבא לחזק דפליגי על ר"פ מה שנראה לענ"ד דפשוט שאינו כן גם בדבר ההיתר לא נכון בעיני מפשט לשון המקרא כמבואר למודה על האמת ולזה לא שמתי לבי היטב לזה אך דרך כלל אני אומר מה דהרעיש עולם בחתם סופר דמותר לקלקל ע"מ לתקן ולפענ"ד בזה לא יסופק שום אדם ואין ראי' יותר דמותר לסתור ביהכ"נ אם לא משום פשיעותא והורדוס סתר כותלי ביהמ"ק עפ"י בבא בן בוטא ונוב וגבעון יוכיח דלמה סתר המזבח מנוב ואטו ח"ו שאול נקי כבן שנה הרס המזבח בנוב הגם שהרג הכהנים וא"כ למה נעקר המזבח לגבעון א"ו כיון שראו שיותר טוב הוא ובטח בגבעון מנוב שלא נותרו הכהנים התהלך המזבח לגבעון ואם ח"ו הי' איסור נתיצה לא היו ישראל עושין כן שעודן ברשות עצמן תחת ממלכת שאול ודהמע"ה והפלשתים לא ישבו רק בערי עבר הירדן כמבואר בכתוב א"ו שלפי ראות עיני הב"ד להשכין המשכן שמה ישכונו לפ"ד ודבר זה אין צריך לפנים ובהדי' כתבו כל המונין מצות הנותץ אבן דרך השחתה משמע אבל לתקן מותר אך באמת אין זה ראי' שמותר למחוק השם ולתקן דהנה הנותץ אבן מהמקדש או ממזבח הוא שפוגם בקדושת המזבח וביהמ"ק שנותץ ממנו אבן ולכן אם בזה עקירת האבן מתקן את ביהמ"ק או את המזבח בודאי אין זה נתיצה ולא שייך לא תעשון כן אולם בשם הקדוש המחיקה הוא בגוף השם והתיקון יהי' בהספר לא בהשם א"כ מה יהני התיקון שיהי' בדבר אחר זולתו להקלקול הנעשה בגופו ולכן בודאי אפי' ע"מ לתקן אסור כי מה לנו בזה השם למחקו ח"ו בשביל שיכתוב ס"ת אחר כשרה היעלה זה על הדעת להתיר וזה מדוקדק בדברי הריא"ס [המובא בב"י ס"ס רע"ו] שכ' וז"ל וה"ה למוחק רגל הה"א כולה עד ששבה להיות דל"ת שזה נקרא מוחק אות אחד מן השם וחייב משעת מחיקה ומאחר שנתחייב מה נ"מ במה שמתקן אח"כ ולא דמי לטפת דיו שנפלה על השם או מקצתו דאמרי' לעיל שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורת האות וע"כ יכול לגררה אבל הכא כל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגגה ובפ' הקומץ רמי בר תמרי איפסק' לי' וי"ו וכו' מהא שמעינן דגרירת קצת אות עד שנשתנה ע"י אותו חסרון לאות אחרת שנחשב כמחיקת אות שלם וה"ה למוחק רגל הה"א ומחזירה דלי"ת שיחשב לו זה כמחיקת כל אות וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי דהנותץ אבן מן המזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש אחר שמקום המזבח מכוון ביותר כדאיתא ביומא אבל הכא אפשר וכו' עיי"ש והיינו דבאמת במה שמתקן אח"כ לא יהני למה שכבר קלקל ורק מאבני מזבח שפיר ראי' שגוף המזבח נהרס בשביל לבנות אחר דזה דמי ממש לשם שמותר למוחקו לתקן אחר ולזה שפיר כתב דא"א בענין אחר דהיא מצוה דרבים דדוחה אפילו עשה ול"ת ול"ד לשארי דחיות עשה ול"ת הגם דבריש יבמות מדמי להו אהדדי מ"מ בדבר שא"א לבנות מזבח באופן אחר לכ"ע מודו דל"ד לדחיות עשה ול"ת ובזה יופלו רוב דברי חתם סופר ודברי מעכ"ת היוצא לנו מזה דיגנז כל היריעה ואין לה שום תיקון אחר כנלע"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף