שו"ת אהל יעקב/ס

שו"ת אהל יעקב ‏ ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

על התלמידים המתגאים ומתיהרים לפני הרב היושב בקתדרא ולא נהגו בו כבוד הנהוג והמוטל עליהם יצא בנו של הרב לדבר בשם אביו עם התלמידים בני גילו ושכמותו וז"ל

שאלה ס

אל מי מקדושים אפנה להיות לי מעיר ער בחכמים ובתלמידים עונ' מי יעצור במי הצור: מי יצרור אשר הנחלי' הזוחלים ומתרבים על הנוטפים ונוזלים מן לבנון מי ינוד לנו אש אוכלה מי יעלה לנו בתחילה לסקל המסילה העולה בב"ית אל ממתנה נחליאל דרך וה"ב בסופה מהר שאו"ן והר חרמון מערוע"ה עד נחל ארנון מי יחבור בחומות הפרוצים מי יגדור גדרי כרמי יבנה העשויים שורות שורות יסיר את העלים המדובללים מי יתיז את הנטישות הכחושות יכרו' הזלזלי' במזמרות אהלי אפדנו יושיב על נצר שרשיו כנו: מי יעולל עוללות ויבצור אשכולות מרורות כבוצר על סלסלו' מגפן פורייה וכנה אשר נטעה ימין עליון וכסו הררי ציון המצויינים צלה וענפיה ענפי:

עץ חיים ארזי אל החסונים כאלונים: מי יחזיר עטרה וכתר תורה ליושנה כי נשתנה חדרה לצלמות ולא סדרים סדרי זמנים קודם לכן בתלמידים הגונים לא זרקו אבן למרקוליס הרבנים לא השקום מים הזדונים לא חללו כבוד הרב לא חלצו תפילין בפניו ולא נהגו שררה בגאוני':

הן עתה רבים המתיהרים ומתפארים בטלית לבנה של ת"ח ושאולה או גזול' היא ביד' זה אומר מצאתי' וכולה שלי זה יאמר גם אני כמוהו ומשעת הגבה' זכיתי בה מדינא זה נשבע שיש לה יות' מחצי' וזה אומר כמו כן ויחלוקו במחלוק' שלא לשם שמים וכונה רצויה ובקול זועה להבין השמועה לקיים בשבועה שכך האמת המקובל מפי השמועה כל דבריהם לאהבת הניצוח ולקנטר להתעטר בנויי עבודה שהיא זרה וללומדי התורה בעד אגורת כסף הנקבעת להם בפרס שחרית ובין הערבים מנה בכל יום לגנוב דעת הממונים בציוחתם ולהטיב את מעשיהם במחלוקותם כי גדלה צעקתם לפני הרב היושב בקתדר' לזרוק מרה בחבריהם בתלמידים זה אומר אני גדול ממך בקדימת זמן ומעל' וזה אומר דחכימנא טפי ממך והאותיו' המחכימות מעידים זה יעמוד על עמדו בגובה אשו וזה ירעיש ארץ מקצפו זה יקרב וזה ירחיק זה יבכה וזה ישחק זה ירוק וזה צנורא מפיו יזרוק זה יטעון וזה יפרו' וזה ישרוק וזה יחרוק זה ינפץ צמרו וזה יסרוק זה יתחיל בשחיטה וחברו ימרוק זה עז פנים ישונא לאדום וזה לירוק לא שמו רסן בלשונם האריכו מענה בקרוא שם לחבריהם ומזכירים שמות אדוניהם וכמתיחיש' על הדוכן זה מזכיר אבי אסף בן קרח בן יצהר וזה אומ' עברי אנכי ואבי מעבר הנהר וכול' מלכים מלכות בלא תגא ליסק דרגא לצדי נרגא וכל דאלים גבר בגוברין הוא היה גבור ציד בפיו לבטל את הנוקפין ואת המעוררי' ולית דינא ולית דיינא ישפוט במשפ' צדק לחזק בית המדרש המתמלא בקיעים ורסיסים מבלי משים דיו לבא מן הדין להיות כנדון להשקי' ריב ומדון ממגבי' לשונו נגד רבונו לאמר מי אדון אין שבט ואין מחוקק אין מקל ורצועה לרדות אין מכת מרדות לעובר על דברי חכמים לבעל הלשון אשר שת בשמים פיו ולשונו תהלך באר"ץ ועל גפי מרומים קורא בגרון:

מי ישקיט המיית קול שאון גאה וגאון לפני שבר וכשלון בדבר הלכה קודם מעשה רב ולא ימצא נגע וקלון, מי פתי יסור לבית ועדו של הרב הלומדי' לפניו ולא יחכם בצורתא דשמעתתא מי בעל ראות לא יהנה מזיו אורו הבהיר ליזכי להרפתקא דאוריתא מי יסכל עלות השמש בגבהו לנוכח הראש ראשנו כתם פז אשר בו נתפאר תפארת אדם היושב על כסא הוראה מימי עדנתו ואף כי בזקנותו: מי בעל דברי' בסופרי' וספרי' יסכל האמת היוצאת ונראית על ראשי ההרים ההורים לאלופים המסובלים הנוחים בהלכה ואותם המפלפלים בחכמי ישראל נותנים וסובלים: מי לא ירד לסוף דעתו וכונתו הטובה ללמוד וללמד לקרא בלשון חיבה לבניו ותלמידיו למיגמר ולמיסבר ליודעי ספר ולממשלי משלי אפר נותר אמרי שפר וליושב בין משפתי הפתיות בהויות דרב ושמואל ואביי ורבא מטעמיו מטעמי' מפת בג המלך למען אשר לא יתגאל בגיעולי תבשילין וכלים אשר אין סומכין על סתמן דיש בהם דעת לישאל ושאינו יודע לשאול יפתח את ידו ביד ה' הטוב' עליו מתעמל בו ומטיפל בגידולו ביתרון עמלו יקימנו אחרי נפלו והלכתו הנעלמת ממנו מחזירה בפלפולו נפלאים מעשיו בדת ודין ונפש יושבי על מדין יודעת מאד כל מן דין ומן דין שמעתתיה נהירא וברירא כיומא דאסתנא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ופסקיו הנפסקים ומצודקים יצדיקו את דבריו לקרובים אל שער בת רבים ולגלילות הגלות הקרובים והרחוקים ולולי החוב המוטל עליו מהק"ק אשר העניקוהו מברכותם זה כמה שנים לא היה מטלטל עצמו לבא להתמנות ראש לשועלי' קטני' היוצאי' מקדש הקדשים אל הררי ציון הררי נמרי' עזים בתורה מקדמת דנא בכמה ספסלי מבעלי תריסים מלובשים כלי זייני של תורה במגן ושריון הן עתה נהפך הסדר ועליונים למטה ותחתונים למעלה במושב זקנים ולדבר כנגד' דרך גאוה ובוז ומראים גדולה: מי שמע כזאת מי ראה כאלה מדוע הוברי שמי' החוזים בכוכבים להוציא מזרות ההקש הטבעי ירידת פלאים הפלא ופלא לא דיברו מגזר' המערכת המתהפכת כאשר דיברו מבעלת הזנב ומכוכבא דשביט דעקר מהאי גיסא להאי גיסא ועוקצא דעקרבא מזנב טלה ורישא דעקרבי כי טלאים בטליותם נעשו שוורים מועדים מלאבירי בשן אשר קרניהם קרני ברזל ואנשי מדות וענקים שמעניקים חמת העוז בקומתן יערכו נגד' מלחמה ונסים גמד ארכם שפלי קומה כגמדים איזה מקום בינה לככב השכל והחכמה לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה ועושה ע"ש כסיל דמכנפי אהדרי ואוספו אסיפה על רב להביא מבול המבלבל ומוביל בטפות עבות ורוק עבה הטף יטיפון ועל כל טיפה וטיפה הסג כלימות בקלון מתמיד וחרפה חצופה:

אים איפה חכמי שלומי אמוני ישראל אשר חלק להם מכבודו וחכם הרזי' ובעלי ספר המדע להשיב חכמים בעיניהם אחור ונגד פניהם נבונים כהימן כלכל ודרדע לא ידעתי אם המדבר על העצים ועל האבני' וחכם מכל האדם כי ידבר עליהם ומיליהם לעצור מי יוכל ואף כי איתיאל ואוכל ואל יחשדני שומ' להיותי בעיניו כמתעתע ולא ישגיח בי ובדברי להיותי כנוגע כי אף אם בנו ותלמידו אנכי לא על פי עצמי בלבד הדברים נראים ולא יוחזקו כבדאים כי תתקיי' העדות בשאר הנמצאים:

ולכן אנכי הקטן ביוצקי מים על ידי אדוני אבי מ"ו נר"ו כאש' זכות אבותי זלה"ה סייעתני לימנות עם שאר תלמידיו במדרשו הקבוע לשמוע בלימודים להיות מהלכים בין העומדים כאשר ראיתי צנורות הלימוד מקולקלים והקטנים באיכותם אינם נשמעים לגדולים וכבוד רבם המוטל עליהם מחללים עגמה נפשי וקנאת א"א מ"ו נר"ו עקצתני לא נתנני השב רוחי לקחת לי גוילים מעובדים לשם אלדינו לכתוב מגילות מגוללים בדמעת עושק המהולל חכמים בעיניה' המתהללי' באלילי סעיפים נרפים דופקים על דלתות הניצוח וברוח שפתם המצוייה חושבים להפיל החומה הבנויה בעיר שחוברה לה ידיו כירושלים של מטה ויושביה מחזיקים בידי לומדי תורה להגדיל ולהאדיר הדרה ומתן שכרה בצדה לבעבור תהיה לקהילא הקדושה זכותא נפישא בבי מדרשא להוציא פרח בציצין ופרחים נאים כאשר יחדו באמונת' ואומנותם אבירי הרואים בדורות החולפים והבאי' ישרש יעקב מכאן ולהבא להרביץ תורה ביעקב סוכתים תרעתים שמעתי' ומה יקרו רעיו ורעיוניו להוציא יקר מזולל ולהתהלל ולהתפאר במעשה ידיו בראותו ילדיו ותלמידיו מחכימים את רבם ורוח ה' נוססה בם ברוח חכמה ובינה להיות מהם יתד מהם פנה וערבה לו כל שמחה ובאנחה המשברת כל גופו מתאנח וגונח כי יראה כי גדלה העזו' בקצתם לקח' גדולה שאינה ראויה להם לפי קטנותם ולהעלות במעלות אחז לאחוז בתי בית המדרש באמור כי אינם צריכי' לרב כי כבר למדו רוב חכמתם מאחרים וכדאים הם להספיק את עצמם ספק ורשות ולא צריכים למינקט רשותא ולשותא דינוקי מחזיקי דברי חבריהם הטובים מהם וכי ישמיעו בחוץ קולם וימצאו שומע להם יערב לאזנם כשירי עגבים ואין מוחה לאמר ומה קול שקר הזה באזני וקול ענו' אנכי שומע מצחוק אשר לפני העגל נשתוממתי על המראה ונתרחקתי מבבוא' דבבואה כמתרחק מבעלי ראתן ולולי זכות התורה דמגינ' ומצלה אשר אלצתני ואמצתני כמעט שיראה ורעד יבא בי ובכלי זיין הניתן לישראל ערכתי נגדם מלחמת חובה מסה ומריבה אמרתי אני בלבי עת לעשות לה' הפרו תורתך ואע"ג דבתוך ג' פרסאות של א"א מ"ו נר"ו קאימנא ואסור לי להורות או להתחייב בנפשי כדעת רוב הפוסקי' בהיותה דבר הלכה פשוטה כנותן טעם לפגם או לאפרושי מאיסור' כנ"ד אין בכך כלום:

ולמה אירא בימי רע לעמוד על עמדי לענו' אף אני חלקי ולמעבד כל טצדקי להוריד גאונם והמיית שאונם ולגלות קלונם ויגלו שמים עונם כי אם חכיתי עד אור הבקר יום ההגעה לגבול ההוראה ומצאני עון ומה לעשות כאשר יזכני המעודד נחשלים להגיע לפרקי הנאות ולראות ההתראות וההתגאות לאותם אשר כעת לא הגיעו לזמן ההוראה נפלים בתורת נפילים מפילים חללים ומכ"ש כאשר יתחילו להתבשל שליש בישולם שיחריבו את העולם ויבדילו עוברים בארץ הלזו צורה מעטירה מקדם קדמתא אשר הפירו חק טבעה ותחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה ועל כן כעת הזאת אשר עדיין דמי הנערות רותחים ודמים בדמים נגעו אערוך לפני גאוני עולם משפטם ופי אמלא תוכחות ונאצות ובחוצות ישתקשקון רכבי אלדים ודיינים בכל מקום לנקום נקמת ה' במדיינים לגמור דינם כמורדים בכבוד הרב הלומדים לפניו ולעשות בהם משפט כתוב בעד התפקרותם דאפיקורוס זה המבזה חברו בפני ת"ח ומכ"ש המבזה ת"ח עצמו וכ"ש רבם: ועתה אגלה את נבלותם סכלותם ניוולם קלקולם ופחזותם אשר פחז דמים לבם למהר להוציא דבר דבר בדין הפשוט אשר חבלו אמתתו כאשר זה דרכם בהתנשא נבלו ונואלו דרך ה' טרם עלותם לבימה כלוי בן סיסי:

וזה החילי:

מאויבי תחכמני מצותיך:

שלום רב לאוהבי תורתך:

הדרכני בנתיב מצותיך:

פרק מרובה ר' ור' חייא הוו שקלי ואזלי באורחא איסתלקו לצדי הדרכים הוה קמפסע ואזיל רבי יהודא ן' קנוסא קמייהו אמר ליה ר' לר' חייא מי הוא זה שמראה גדולה לפננו אמר ליה ר' לרב חייא שמא ר' יהודא ן' קנוס' תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים כי מטו לגביה חזייה אמרו ליה אי לאו יהוד' קנוסא את' גזרתינהו לשקיך בגיזר' דפרזלא ע"כ ופירש רש"י גדולתו שהוא מראה לנו שהו' ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע ומיחזי כיוהרא בגזרא דפרזלא כלומר נידוי: יראה הרוא' בעין שכלו משטחיות הדברים באיזה עונש נידונים אותם אשר בפני הרב מתיהרי' וא' המיוחד שבהם העדיף עליה באומרו לחבריו הלומדים עמו בהיותם מכוונים אל האמת יותר ממנו אין אני משגיח בכם ובדברכם כי האמת אתי ואין אני צריך למכריע אחר כי אני כדאי בעצמי וקודם שהגעתם להבין פשט ההלכה כבר הייתי בר סמכא וכיוצא בדברים הללו אשר כל שומעם רק וצחק ובכה רק ברוק עבה לבטל צואה עוברת ושחק על שגעונותיו כמתהולל ומתהלל ובכה בראות החוח אשר בגורן האטד מתראה לפני הארז אשר בלבנון ובדבר יוהר' ובגערה בגערת חכם מתנשא לאמר אני אמלוך ואם יהודא ן' קנוסא על שנהג מנהג חסידות והחמיר על עצמו לפסוע על היתדות ואף שהותר לו ללכת בגבול שדה חברו ולילך על המצר מתקנ' יהושע אפ"ה אמר עליו ר' מי הוא זה שמראה גדול' ומיחזי כיוהרא ומכ"ש אותם שנהגו קולא ביוהרתם ונתכוונו לכך ועוד דיהודא ן' קנוסא לא היה מתלמידיו של ר' ולא למד בפניו ומכ"ש אלו שלומדי' לפניו ויותר מג' שנים שנהנו מהאור שחלק להם מחכמתו להבינם ולהסבירם דבר יום ביומו אם גאותם תניח אותם להודות האמת ועוד יש בתוכיות הדברים דבר המחייב אות' העונש הנ"ל על רוב כוונתם כמו שנראה לקמן:

ואף אם יאמרו חכמים אנחנו ולא למדו ממנו דבר א' מה שלא יונח הלא לא יכחישו המוחש בהיות הרב גדול בחכמה ומעל' ומקומו יוכיח עליו וממלא מקו' הרבני' וקדמוהו ויאמר נא ישראל שבכל הגלילות אשר שמעו הולך אם אינו נמנה בכלל הרבנים שבדור ואם אין לו יד ושם עמהם ואם מלכותו במחוז המערב כל מקום אשר דרכה רגלו בגלותו אם אין העטרה הולמתו ומאחר שכן רבם הוי דחכם גדול לגבי קטן נקרא רבו ומכ"ש תלמיד אשר אינו נכנס בסוג עם תלמידיו המתמנים לדיינים בקהלות גדולות:

ותדע שכן הוא שהרי ר' יוחנן קורא לרב לקדם רבינו שבבבל ואע"ג דר"י גברא רבא כוותיה דאע"ג דרב תנא ופליג מ"מ לגבי ר' יוחנן לא חשיב תנא כדאמרי התוספות בפ"ק דכתובות ורב ור"י הלכתא כר"י בדיני וכן בנדה בפרק כל היד קאמר היאך מניחים דברי הרב ועושים דברי התלמיד וקורא ר' לר יוסי רב ואע"ג שלא למד בפניו דמי שגדול מחבירו נקרא רב למי שקטן ממנו:

איברא דלכאורה יקשה אשר טח עיניו מראות אור האמת מהא דקאמר בפרק אלו מגלחין כי נח נפשיה דר' זירא לא הוו קרעי רבנן עליה אמרי מי גמרינן מיניה ויאמר החולק דהרי שבשביל שלא למדו ממנו לא היו רוצים לקרוע דאפילו אם לא ירצה לחלק לענין קריע' דוק' כדמוכח בגמרא בפ' אלו מציאות ולשון הרמב"ם מ"מ יש לומר דשאני התם שהיו שוים בחכמה אבל היכא שלא יהיו שוים פשיטא שרב מיקרי למי שהוא קטן:

וראה כמה הקפיד רב הונא על רב ענן שקראו הונא חברין ושלח לרב ששת תלמידו בגזרת שמתא לבזותו ולומר לו ענן ענן בלשון ביזוי כדי לגנותו ואין לומר דתלמידו היה דא"כ איך רב ענן קורא לו חברין וגם רב הונא לא נידהו ועוד דמוכח דרב ענן גברא רבא דהוה רגיל אליהו גביה והוא מתני ליה סדר אליהו רבא וזוטא כדמוכח בפרק בתרא דכתובות וכן נראה מדברי רב ששת שכדי לקיים מאמר רבו ולא ישתמת הוצרך לבא אליו בתחילה לפייסו לומר אי לא דשמית לא הוה קאמינא:

ואל תטעה לומר שתלמידו הוה באמור לו רב ששת בפיוסו מר רבא ורב הונא רבא דרבא שהרי רש"י ז"ל פירש שלפייסו אמר לו כן שלא יכעוס עליו על שנעשה שליח בדבר ומראהו פנים שעל כרחו נעשה שליח לכך:

גם ליכא למימר דתלמיד חבר הי' דאפילו הכי לא הותר לו לקרא לו חברין דהא חייב הוא בכבוד הרב ואסור לו להתפלל בצדו כדי שלא יראה כאילו הם שוים דדוקא לאחריו הותר לו להתפלל כדמשמע בפרק תפלת השחר ועוד אם מה שאמר רב ששת הוא כפי האמת שרב ענן רבו הוא ורב הונא רבו של ענן לא היה לרב ששת לבא בשליחות זה כנגד רבו וגם רב ענן במכ"ש שהיה לו לכעוס עליו שהתלמיד יותר חייב הוא בכבוד רבו מכבוד רבו דרבו אלא עכ"ל שדרך פיוס אמר לו כן ושוים הם בחכמה אבל רב הונא גדול ממנו היה מצד מקומו ומצד מעלתו ורבו מיקרי ואיפש' שמטעם זה לא נידהו בפירוש ועוד דלא היה הביזוי כ"כ בקראותו חברין בהיות שהיה שוה לו בחכמה או שלא יראה כמתגאה על שקראו בשמו דאם היה ביזיון ממש היה נוקם ונוטר כנחש אבל בשביל שלא כיבדהו לא רצה להגדיל הדבר ובזה ניחא במיליה דמר עוקבא לרב ענן דלא עביד שפיר קרא ליה לרב הונא חברין משום דלא ידע מרזחא ולא אמר ליה משום שהיה רבו ומשום דלא ידע מרזחין ליכא לאוכוחי דרב הונא גדול בחכמה מרב ענן דאפשר דרב הונא ג"כ לא ידע מילתא אחרינא דידע רב ענן וכדאמר מר זוטרא לרב יהודא אטו מאי דלא ידע הראשונים היכן הם לא מר ניהו והשתא דאמינא האי דאמר רב ששת לרב ענן מר רבא ורב הונא רבא דרבא לאו דוקא אלא דרך פיוס או משום גדולתו ואע"פי שהיו שוים בחכמה ניחא מאי דאיתא בהגוזל בתרא דרב יוחנן על למערתא דרב כהנא חזא דהוה הדרא ליה עכנא אמר ליה עכנא פתח פיך ויכנס הרב אצל התלמיד ולא פתח חבר אצל חבר ולא פתח יכנס תלמיד אצל הרב פתח ליה והתם לאו דוקא תלמיד אצל הרב ואף לא חבר דלא היה ר' יוחנן א' מהם לפי גדולתם שרב כהנא היה אדם גדול כנודע מעובדא דהתם דאמר עליה אריה עלה מבבל דאקשי ליה עד דאשליף ז' בוסתרקי אתותיה ועל זה נהג בו רבי יוחנן כבוד זה לקרא לו רב משום גדולתו כי היכי דקרי רב ששת לרב הונא רביה דרב ענן מצד גדולתו דחכם קטן לגבי גדול תלמיד הוה ויוכיח על זה ג"כ בהתכעס רבי על יהודא ן' קנוסא וקרוב היה לנדותו ואעפ"י שאינו תלמידו אלא של ר' חייא ואף אם היה ר' חייא תלמידו אין התלמיד חייב בכבוד רבו של רבו כל כך והיה לו לר' חייא להתכעס כנגדו בתחילה ולחוש לו אלא הטעם משום דר' גדול היה ויהודה ן' קנוסא קטן גביה ואף אם היה שוה עמו בחכמה:

ואם כן אלו התלמידים המתיהרים ומראים גדולה לפני הרב גדול עונם מנשוא אף אם יונח שאינו רבם ולא למדו ממנו שום דבר אפילו הכי גדול מהם הוה וכולם כפופים לו כתלמיד לפני הרב:

ויראה הרואה בעין יפה מאי דאיתא בפרק זה בורר אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבים זה את זה דאלו ר' יוסי קיים היה כפוף ויושב לפי רבי דהא רבי ישמעאל בר ר' יוסי ממלא מקום אבותיו היה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקאמר כבר הורה זקן וכתבו התוספות בפ' כל היד בשם ר"ת דטעמא הוי משום דרב בחזקתו היה חכם יותר מר' יוסי משום הכי אמרינן שאלו היה ר' יוסי קיים היה כפוף לו לר' אבל לא משום נשיאותו כפירוש רש"י ז"ל ואפילו לפירוש רש"י שפירש משום נשיאותו כמו שכתבו התוספות בפרק כל היד משמו לאו משום דסבר שאם היה גדול ממנו שאינו כפוף תחתיו דהא מילתא דפשיטא היא שיהיה כפוף אלא משום דקשיא ליה מההיא דפרק כל היד דקאמרינן התם היאך מניחין דברי הרב דהיינו ר' יוסי ושומעין דברי התלמיד דהיינו ר' אלמא דר' יוסי גדול מר' הוה א"כ היאך קאמר שאם היה ר' יוסי קיים היה כפוף לו לר' ומשום הכי נדחק רש"י ז"ל ופירש משום נשיאותו אבל פשיטא שכל הקטן מחברו אם אין לו גדולה אחרת יותר מחברו כההיא דר' שמינוהו נשיא עליהם או מינוי אחר של רבנות כפוף הוא תחתיו אפילו לרש"י וחייב לנהוג בו כבוד כרבו וכדאמרינן כל היודע בחבירו שהוא גדול ממנו חייב לנהוג בו כבוד שנאמר כל קביל די רוח יתירא ביה וגומ' :

ואם כן בני"ד הן לפירוש התוספות משום חכמתו הן לפירוש רש"י משום נשיאותו וגדולתו למה לא יהיו כפופין לו ומ"כש דאיתא לתרוייהו חכמתו וגדולתו נשא לראש ולרב מהק"ק יצ"ו וראה עד היכן גדל מעלת החכמה והגדולה אף שלא למדו ממנו שום דבר כפי דעתם בגאותם המוכחשת שהרי ר' אמי ור' אסי סמוכין הוו ורב הונא לא סמיך דכל סמיך קרי ליה רבי ואפ"ה אמרינן בפ' כל הניזקין דר' אמי ור' אסי מיכף הוו כייפי ליה לרב הונא היינו משום גדולתו וחכמתו וגם שמואל מיכף הוה כייף לי' לרב והיינו משום שהיה גדול ממנו דאפילו רב אסי תלמידו של רב היה גדול משמואל כדאמרינן בפרק מרובה וכן נמי היה צריך שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט וכו' וכן בחולין בפ"ק בעא מניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים וכו' וכדכתבו התוספו' בפ"ק דגיטין ומזה הטעם שהיה רב גדול משמואל היה שמואל כפוף לו דהא שמואל היה ראש ישיבה לעמו בנהרדעא ורב היה נוהג בו כבוד כדאמרינ' התם בפרק מרובה ובפרק ג' דמגילה ואפ"ה אמרינן התם דמיכף כייף ליה שמואל לרב והיינו משום דגדול ממנו היה ומה שרב היה נוהג בו כבוד טעמ' מפרש בפרק מרובה:

ואל יטעה הטועה ויקשה על דברי ממה שכתבו התוספות בפרק הניזקין על הא דתנן התם אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום קורא ראשון וכו' אמרו בגמרא ואם בא לחלוק כבוד וכו' עד לא אמרן אלא בשבתות וי"ט אבל בשני וחמשי לא ופריך והא רב הונא קרי בכהני בשבתות וי"ט ומשני שאני רב הונא דאפי' רב אמי ור' אסי כהני חשיבי דארץ ישראל כייפי ליה וכתבו התוספו' וז"ל ואפילו ר' אמי ור' אסי וכו' משמע דאי לאו הכי אסור אפילו גדול מכל בני עירו ומזה יטעה החולק לומר דמכאן משמע דמשום דאדם גדול מחברו אין חברו כפוף תחתיו דהא התוספות כתבו דאי לאו הכי אסור אפילו הוא גדול מכל בני עירו אף שהוא טעות מפורסם לא אחדל מלסלק טעותו שלא להכשילו בדבר הלכה ואומר לא דפשיטא דכל הקטן מחבירו כפוף הוא תחתיו כדכתיבנא והא דקא אמרינן דאפילו ר' אמי ור' אסי כהני חשבי דארץ ישראל מיכף הוו כייפי ליה משום גדולתו קאמר שהיה גדול מכל בני דורו:

ומה שכתבו התוספות ז"ל דאי לאו הכי אסור אפילו היא גדול מכל בני עירו הכי קאמרי דטעמא דרב הונא קרי בכהני משום שהיה כל כך גדול בדורו ואפילו הגדולים שבארץ ישראל היו כפופים תחתיו מצד גדולתו אבל אם לא היה כל כך גדול אלא שהוא גדול מבני עירו אסר לקרות לו לכהן אע"ג דלענין מיכף אם היה גדול בעירו סגי:

מכל הני מוכח דהרב היושב על הכסא כל היושבים לפניו מחויי' להיות ככופי' לו כרב הן מצד חכמתו הן מצד גדולתו ומכ"ש בהצטרף שניהם יחד ועל זה סמכו לקרות תלמידים לאותם היושבים בישיבה בעלמא לפני הראש ואעפ"י שלא למדו ממנו וטעמא משום חכמתו או גדולתו וכמו שכתבו ההגהות בהלכו' כבוד רבו ואע"ג דהתם מייתי לה בתורת מנהג מנהגם של ישראל תורה ודין הוא ולא מנהג בעלמא כמו שכתב ז"ל:

ומזה נוכ' לומר דהא דתניא מנודה לרב מנוד' לתלמיד לאו תלמידו דוקא דא"כ היה לו לומר לתלמידו אלא כל קטן לגבי גדול הרי הוא תלמיד אצל רבו וכן ההיא דפרק ג' דברכות דאמר ר"יבל בכ"ד מקו' ב"ד מנדין לכבוד הרב על כרחין הכי פירושה דכל שגדול ממנו בחכמה קרי ליה רב והקטן תלמיד דהא מייתי התם ההיא דעקביא ן' מהללאל דאמ' על שמעיא ואבטליון דוגמת השקוה ולא היו רבותיו, וגם ר' אלעזר בן חצר שפקפק בנטילת ידים ומסיים תלמודא אלא בכ"ד מקומות היכא משכחת לה ר' יהושוע מדמה מילתא למלתא ופירש רש"י כל מקום שרא' במתניתין שנחלק היחיד על הרבי' מחלוקת גדולה או א' מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול ממנו אומר ראוי היה כאן נידוי עכ"ל:

הרי לך שפירוש הרב הוא הגדול בחכמה לגבי קטן ממנו ומההיא משמע נמי עד היכן הגיעה מעלתו עד דאיתקש לכבוד המקום דהא חדא מינייהו היא המגיס דעתו כלפי מעלה ומייתי ההיא דחוני המעגל דתנן שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי ופירש רש"י ז"ל והיינו נמי לכבוד הרב שכבוד המקום כבוד הרב הוא:

ומה לי להוכיח עוד כי כל מי שחננו אלדים חן ושכל טוב ישכיל האמת ויתיירא לו מן העונש של המתיהר לפני החכמים גדולים שהוקבעו לרבנים בבית המדרש והמחום רבים עליהם ללמוד תורה לכל הנמצאים בבית המדרש ועליו דרשו רז"ל זד יהיר לץ שמו עוש' בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם וכן דרשו רז"ל בפסוק גבר יהיר ולא יכוה ואותו שנשאו ראש לפרוק מעליה' עול כבודו של הרב אוי לנפשם כי גמלו להם רעה דלא אפש' שלא למדו ממנו דבר א' ולא אסבר להון או המה ליסטרון ונוסף על זה היותו חכם וגדול ואף אם היו חכמים והגיעו להוראה מכ"ש שגם הדיבור אין בהם וכגוזלות שלא נתפתחו עיניהם דמו ויש בבית המדרש שרבים בשנים ויותר חכמים מהם ואף אי יהביין להו שיבושייהו לומר דאין חייבים בכבודו אלא כשלמדו בפניו מה שלא יונח כדהוכחנו היינו אם יש להם ערך עמו באיזה דבר ואז אם ירצה שיכבדנו צריך שילמוד לפניו אבל היכא דאין מגיע לערכו כלל פשיטא שאין לחוש אם למד או לא למד שהרי כשבאו לחלוק ר' יהודא ור' יוסי באיז' רבי קאמר ר' יהוד' כל שרוב חכמתו ממנו דהיינו שיש לו חכמה הרבה ורובו ממנו וכן החכמים שאמרו ברבו מובהק דהיינו שלמד בפני רבנים אלא צריך שמזה ילמוד יותר והוא רבו מובהק משמע שהיה לו ערך עם הרב בחכמה ורובו הימנו או ממה שלמד מאחרים ויותר למד מזה הרב הוי רבו מובהק לכבדו בכל הדברים ההם אבל אם לא היה לו ערך עם החכם הרב בחכמה הוי קטן לגבי גדול וכן מוכיח לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בד"א ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים אפילו שלא למד ממנו וכו' עכ"ל הרי למדנו מדבריו ב' דברים הא' דקיימינן עליה דהיינו שהוא חכם ויש לו ערך עמו אבל למד רוב חכמתו ממנו אבל אם אינו בערך עמו אפילו שלא למד ולמדנו ג"כ דהא אמרינן דכשאינו רבו מובהק אינו חייב בכבודו דהיינו בכל הדברי' שאמרו למעלה אבל בקריעה וקימה והדור בזה הוא חייב ומכ"ש שלא יעשה דבר שבשבילו יבא לידי ביזיון ח"ו שפשיטא שאם כן עשו דיינינן להו כדין תלמיד לרב:

לפי דעתי שהתלמידים האלו לא ראו מדרש בר קפרא בפרקא בתרא דברכות באתר דלית גברא תמן הוי גבר אמר אביי שמע מינה באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך פשיטא ומשני לא נצרכא אלא כששניהם שוים הרי לך שאם יש שם רב לא הותר לקטן להראות את עצמו לנהוג גאוה להתיהר נגדו וזה פשיטא ולא היה צרי' אביי למשמע מכללא אלא אפי' בשוין כיון שהא' הוא רב וגדול במקומו או במינוייו דהכל מיקרי מקום אין לאחר להורות או לדרוש ולא להראות שררה לפניו וכ"ש ליטול את השם לגעור בתלמידים ולאמת את דבריו לומר צריך לראיה ולזכות והוא יספיק בעצמו ומזה תוכר סבלנות א"א נר"ו מה שלא נהג ולא ראה עם תלמידיו וחבריו נהג עמהן ואין בהם לא דעת ולא תבונה להכיר ערכם ומיעוט מוסרם במיעוט כבודם ורוע התנהגותם המביא לידי זלזול ולא יחושו לשמא חלשה דעתיה דאע"פ שאינו גוער בהם ושומע ושותק ממילא חלשא דעתיה ולכך הם מתכוונים הלא להם לקחת מוסר השכל מהראשוני' אשר להם ערך עמהם כמה היו נזהרי' שלא לדבר או לעשו' שום דבר הבא ממנו שום הרגש וצער למי שגדול מה' שהרי בר קפרא בשביל שאמר בפרק ואלו מגלחים מה רבי יודע זה ופירש רש"י ז"ל אין רבי בעולם היודע דבר זה וידע דרבי נקט מלתא בדעתיה נהג נזיפא בנפשיה תלתין יומין ואף שדברים אלו לא נאמר לפני רבי ואפשר דלא לזלזלו מיכוון אלא משום דקשיא לי שמעתתא טובא ומשום הפלגת הקושי אמר שלא ידע ולא משום חסרון ידיעת הרב ואפילו הכי נהג נזיפא בעצמו וכן נמי אמרינן התם שר' חייא נהג נזיפא בעצמו תלתין יומין משום דידע דרבי נקט מלתא בדעתיה ולא הוה ניחא ליה במאי דעבד ואע"ג דר' חייא תלמיד חבר הוה שמעשה ההוא היה בזקנתו שהיה גדול והראיה שהיה חולק עליו וכדפירש רש"י ז"ל בפרק כל היד ואף לדעת התוספות שמקשים על רש"י ז"ל דמצינו תלמידים הרבה שחולקים על רבותיהם בילדותם מכל מקום לדעתם האי עובדא בזקנותו הוא דהא הם ז"ל כתבו שם דמה שמדקדק התלמוד דבזקנתו הוה הטעם הוא או כדעת רשב"ם ז"ל דכתב דלעת זקנתו דר' חייא עלה מבבל ולמד עם רבי או משום דקאמר לרבי אף אתה ולא קאמר ליה אף אתה רבי:

ואם כן הכל מודי' דבזקנתו הוה דאי לא הוה בזקנתו לא הוה עבד עובדא נגד דבריו של רבי ואפילו הכי נהג נזיפא בעצמו משום דרבי נקט מילתא בנפשי' ומכל שכן אם אנו אומרים שהמעשה הוא היה קודם שישב לפניו ולמד והראיה ממה שעשה מעשה נגד דבריו ואפ"ה כיון שר' גדול ממנו והבין ר' חייא שאין דעתו של ר' נוחא עליו בשביל המעשה שעשה נהג נזיפה שלשים יום וכן מצינו שם בעובדא דמר שמואל ומר עוקבא דכד הוו יתבי וגרסי הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ארבע אמות כתלמיד לפני רבו דשמואל הוה חכים טפי וכי הוה יתבי בי דינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא כתלמיד דמר עוקבא אב"ד מזרע דוד היה כל יומא מלוה ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטרד בי דינא הוה שמואל אזיל בתריה כי מטא לביתיה אמר לי' שמואל אכתי לא נגהי לי כלומ' עדין לא תרשני ללכת לביתי לישרי לן מר בתיגרי כלומר התרני מצער זה והרשני ללכ' לביתי ידע מר עוקב' דנקט מלת' בדעתי ונהג נזיפה בנפשיה חד יומא ע"כ והרי המעשה הזה צווח וכדאי להוכיח כל מה שדיברנו בו עד כאן שבשביל ששמואל היה יותר חכם ממר עוקבא אעפ"י שלא למד ממנו שום דבר הי' נוהג לפניו כתלמיד לפני רב ושמואל בזמן ב"ד בשביל גדולת מר עוקבא אעפ"י שהיה חכם יותר ממנו היה נוהג לפניו כתלמיד וצדקו דברינו לעיל ומכ"ש בהצטרף שניהם ועוד למדנו שאף אם מר עוקבא היה גדול היה מלוה אותו ומשום דלא אזל יומא חד ללוותו משו' טירדא והבין דשמואל נקט מלתא בדעתיה נהג נזיפא בעצמו וכן נמי התם במר זוטרא דהוה פסק סדרא קמיה דרבי יהודא כי מטא אהאי פסוקא אלה דברי דוד האחרונים אמר ליה אחרונים מכלל דאיכא ראשונים מאי ניהו שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר אמר ליה אחרונים מכלל דאיכ' ראשונים וכו' אמר ליה מאי דעתך כל דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבא הוא ידע דנקט מלתא בלביה נהג נזיפות בנפשיה חד יומא והאנשים האלה לא די שידעו שהרב נקט בדעתיה דברי גאתם ובזיותם אלא מוסיפים חטאת על חטאת בעזותם וסמכו על דלית דינא ודיינא שיענישם במקום הזה שהרשות נתונה למתפקר ולא די מה שעשו בבית המדרש בהוראותם וזלזלולם נטילת שררה לפני הרב אלא בבה"כ בפומבי נתכוונו לזלזל בכבודו כי כאשר עלה לבימה לס"ת היו רגילים כל בני המדרש לעמוד לכבודו כל עוד שהוא קורא בס"ת דאף אם מדינא אינם צריכים כי אם מידי עברו עד שישב במקומו מכל מקום מעת הוסדה הקהלה הזאת מזמן כמוהרר"י עוזיאל וכמוהר"ר שאול הלוי לבית מורטירה ע"ה וכמוהר"ר יצחק אבוהב נהגו ענוה יתרה התלמידים לחלוק כבוד לרבו כל עוד היותו שם בבימה וזה דרך מוסר וכבוד להם ג"כ וגם לא"א נר"ו היו עושים כן כולם אך בפעם הזאת קצתם אשר נראה להם שיותר שאת יש להם על חבריהם וכבר הם אינם כפופים לרב לפי שאינו רבם לפי דעתם ישבו במקומם וחבריהם עומדים וכל הק"ק קינאו את קנאת ה' צבאות ורצו לשלוח בהם יד לומר למה תשנו מן הנהוג עד עכשיו הלא בזיון הוא לרב שאת' במדרשו והוצרכו לומר שכל מה שעשו עד עכשיו הוא מרצונם ואינו מפאת הדין ולא שמו אל לבם כי מה שכבר הונהג ונתקבל במקום הזה להיות כל התלמידים עומדים לכבוד רבם אף בהיותו קורא בס"ת בבימה הוא דין עכשיו לפי שנמשך מזה ביזיון לרב אף שיאמרו לא נתכונו לכך אפ"ה כיון דלא אפשר דלא אתי לידי זלזול הוי כמתכוון לבזותו הלא נראה מאי דאיתא בפ"ק דקידושין דקאמר התם רבי גנוזיא לא אתו לפרקיה דרב חסדא אמר לרב המנונא זיל צערינהו אזל אמר להו מאי טעמא לא אתו רבנן לפרקי א"ל דבעינא מינה מילתא ולא פשיט לן ע"כ ופירש רש"י אצנעינהו לשון נידוי לת"ח דרך כבוד ויתמה המתמיה על זה וכי בשביל שלא בא לדרשא שלו חייבים נידוי ושמא היו עסוקים ג"כ בד"ת וטרדת' לא נתנו להם מקום לבוא דהא התם נמי מייתי דבר קפרא ואמרי ליה ר' ישמעאל בר יוסי הוה יתיב בי מסותא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמי ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ולא עמד מפני ואמר לי שמא בהן היה יושב ומהרהר וטרוד היה ולא הבין בעברך לפניו ואף אנן נמי נימא למה גזר עליהם נידוי בשביל שלא באו לפרקיה:

אך באמת אין כאן תימה לפי שרב חסדא ראה שלא נהגו זה עם מי שקדמוהו ואף אם זאת הית' להם בתחילת מינוייו לראש ישיבה ומכ"ש אם לאחר שבאו פעמים אחריו לא באו יותר שאין לך בזיון גדול מזה ולכך גזר עליה' נידוי ואעפ"י שלא למדו ממנו דבר כיון שהיה גדול מהם כתלמידים הם חשובים:

ואף אם יאמר האומר דשאני התם שהיתה כוונתם לזלזל בכבודו משו' שלא היה פשיט להם מאי דבעו הלא רב חסדא לא ידע מזה ואמר לרב המנונא ליצנעיינהו אלא הטעם הוא בשביל שנראה לו שהוא בזיון שכל הרואים יאמרו שאינו נחשב בעיניהם לרב לכן נידו אותם אעפ"י שלא נתכוונו לכך בשביל בזיון הבא על ידם אף בלא כוונה זו כי אם בעד כוונה אחרת הרעה כיון דאתי בזיון מכוונתם היה להם להקפיד על בזיונו ולפסוק ממה שהיו עסוקים בו כמו שהיו עושים אחרים המחבבים את הדרשה ובאים לפירקא כדאיתא בפרק הבא על יבמתו רבי אבא בר זבדא איעתר מפירקיה דרב הונא וכן רב גידל ור' חלבו והרבה מהם שהיו חפצים בדרשה וליזל לפירקא ולאו לא החשיבוהו לכלום ולא נתנהגו עמו כאחרים ועל בזיונם דן אותם בכך ואעפ"י שלא נתכוונו לכך דהכי איתא בסוף פרק כיצד הרגל דחייב על הבושת ואף אם לא נתכוון לבייש דאמר רבא נפל מראש הגג ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בארבעה דברים ופטור עלהבושת ואם נתהפך חייב אף על הבושת דתניא ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה מה תלמוד לומר והחזיקה לומר לך כיון שנתכוון להזיק אעפ"י שלא נתכוון לבייש הרי לך שאעפ"י שלא נתכוון לבייש חייב כיון דאתי על כרחיה ממעשיו שהוא עושה:

ואל תשבני דדוקא את נתכוון להזיק אעפ"י שלא נתכון לבייש אבל אם לא נתכוון להזיק או נתכוון לדבר אחר דאתי הביוש מיניה אינו חייב עליה דאי אפשר לומר כן שהרי המפתה חייב ליתן לו בושת ופגם אעפ"י שלא כוון להזיק אלא על כרחין כיון שכיון לעשות מלאכה ויודע שע"י אותה מלאכה יתבייש חבירו לאפוקי אם היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה שהוא פטור מפני שלא כוון וא"כ נתכוין להזיק לאו דוקא אלא אם נתכון למלאכה שממנה בא הבושת חייב וכן נראה שמטעם זה רצה רב לנדות ליהודה בן נקוסא מאחר שהיה לו בזיון ממה שהיה עושה אע"ג דלא נתכוין לבזותו אם לא שדנהו לשוגג בדבר ולא עשה מעשה כלל:

הלא שמואל הקפיד על מר עוקבא שלא בא ללוותו כמנהגו עד היום ההוא ואעפ"י שהיה טרוד במלאכתו עכ"ז כיון שעל ידי זה בא לידי זלזול הקפיד וגם מר עוקבא הודה לדבריו ועל דחלש דעתיה נהג נזיפא: ועוד במועד קטן מייתי התם ההיא אתתא דלא אכנעא מקמיה דצורבא מרבנן ואמר לה ר' נחמן שתנהוג נזיפא ואע"ג דאפשר דלאו דעתה ולא שמה על לב כשעבר הצורבא מרבנן קמה ואע"ג שבאה לפני רב נחמן לשאול לא מפני זה נוכיח שראתה הצורבא מרבנן והזידה שלא להכנע דאיפשר דמשו' דקאמר לה ההוא צורבא מרבנן כמה חציפא האי איתתא דחקה עצמה לבוא לפני רב נחמן ולשאול ולא מפני שפשעה בדבר וכ"ש אשר כוונתו

לבזות בהדיא בפומבי ואף אם הם אומרים שכוונת' להגדיל את עצמם ולהראות שאינם תלמידים הרי בפירוש גילו דעתם דלהגדיל את עצמם ולהתכבד בקלון הרב ולא איכפת להו אם ע"י כבוד עצמן יתבזה הרב ואי אפשר להם להתכבד כי אם בביזיונו ונתכונו להזיק לבייש וראויים הם לעונש כפי המבייש והמתבייש:

והשתא יקבלו הריבי"ם את תשובתם יתקנו עוותותם יחזרו מסורם יכירו מקומם וגדרם לעלות במעלות התורה ולקטתה ומה שעשתה חכמה עטר' לראשה עשתה ענוה עקב לחוליתא כי כבוד חכמים ינחלו ומרימים את נפשם כהרים מטה לא עץ בא' יבערו ויכסלו היתפאר הגרזן עשוי מסיג עופרת על החוצב בו אם יתגדל המשור ומגרה ששיניו עקומות על מניפם בהניף שבט את מרימו על גבו אם ירום ונשא וגבה קטן שבבית הספר על רבו אם יותן לסוס גבורה להגביר כחו על רוכבו לעשותו טפלה לו אף אם ילביש צוארו רגמה והוד נחרו אימה הלא יהפוך ידו עליו כבדו בשוט לשון מקל ורצועה לרדותו במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליו בצהלתו:

ומדוע חכמים בעיניה' יסכלו מעלת חי מדבר אשר רוח אל עשתהו ונשמת שדי הנופחת בו מעצמותו על הנבראים מגוש עפר ורוח החיונית המניע אותם לתאותם הבהמית להנא' גופם לעבוד ולמשא כי לכך נוצרו בראשיהם ורוחם יורדת היא למטה לארץ באחריתם:

האם הוכו בשיגעון ועורון בעד רוע לבם לבזות את החכמים ובמאסם חקי האלדים החולק כבוד להם בכמה מקומות וכמה פעמים הורידו רירם על זקנם ולשנות את טעמם כמתהוללים ולכתוב על דלתות בתי המדרש אותיות גדולות וקטנות ווי"ם ויודי"ם אשר נער יכתבם מפי עוללים וכמוכים בסנוירי הפתיות לא הבדילו יתרון האור מן החשך ואור חשך בעדם ונתקלו בקוצים וברקנים ונפלו לא' הפחתים וחתחתים בדרך האתנים ושחצנים:

הלא טוב להם לאחוז במדת הענוה ומוסר הידועה לת"ח עם הכל ומכ"ש לא"א מ"ו נר"ו אשר כל החכמים נוהגים בו כבוד הראוי לו כפי חכמתו ורבנותו בכל הגלילות אשר דרכה כף רגליו ואל יכוו בגחלתו כי אש היא עד אבדון תאכל גופם ונפשותם וכמה נצטער עליהם כי לא יחפוץ בהשחתתם ואני תפל' לאל שיטע בלבבם ובלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ויהי רצון שיהיו אלו הימים עקבות משיחא וזאת נחמתנו בעניינו:

כ"ד קטן שבבנים ובתלמידים של מעלת א"א מ"ו הרב נר"ו משה ששפורטש ס"ט

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף