שו"ת אהל יעקב/כא

שו"ת אהל יעקב ‏ כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה כא

מעשה שהיה כך היה ק"ק אלטאנא תובע מק"ק ואנזביק לתת חלקו עמהם בדורון שנתנו לשררה בהאמבורגו כדי לתת להם רשות להתישב ולהכנס ולבוא בעיר כאשר נהגו כמה שנים מקודם לכן, ובני ואנזביק משיבי' כיון שלא היית' מזכירים אותנו לפני השררה כאשר נודע לנו אח"כ הסכמנו בעצמנו לתתו על ידינו ונסתלקנו מכם, וק"ק אלטאנא אומרים שבכל פעם היו מזכירים אותם ואינם יכולים להסתלק לפי שהם מזיקים אותם שהשרר' אינ' מנכה להם מן הדמי' הקצובים שנהגו לקבל. ובני ואנזביק משיבי' שאין לכם היזק כלל כיון שאתם אומרים שהייתם מזכירים אותנו עמכם הם עכשיו רואים שאנו נתננו חלקנו בפני עצמו הרי אתם יכולים לנכות החסרון ההוא יכול להמנות במתנתנו בפני עצמה ולא הפסיד' השררה כלום, ואף את"ל שיבא לכם שום היזק הרי לא הזקנו אתכם בידים כי אם גרמא בנזיקין היינו ופטורים ומזה איגלאי מלתא שלא הייתם מזכירים אותנו לפני השררה מעולם והייתם נותנים הכל משמכם ולא משמנו דאי לא תימא הכי למה חרה לכם על שנתננו בפני עצמנו ועל זה רבו הדברים ביניהם אך לא עמדו לדין כלל וכאשר ראו ק"ק אלטאנא שלא רצו להכנע למאמר' הכריזו בעונש חרם ששום א' מהם לא ישתתף עמהם לא בדבר הרשות ולא בדבר מצוה וירדו עמהם עד לחייהם ונתעצמו הדברי' ומחלוקות וקטטות ורבה השנא' שהביאה ביניהם עד שכמעט נתחלל ש"ש מלבד ההיזק המצוי לכל הק"ק הנמצאים אם ח"ו יתמידו במחלוקת ומפני זה צעקו מר בני ואנזביק לב"ד הסמוך אליהם לשניהם דהיינו של ספרדים שבהאמבורגו שהוא בתוך ג' מילין לבני ואנזבי"ק ותחום שבת לאלטאנה לומר דלהם משפט הגאולה לגאול לראות אם הכרוז ההוא נעשה כדין כיון דצייתי דינא הוו וב"ד הסמוך כמתווך שלום כתב להם פעמים שלש ולא השיבו כראוי כי אם בדברי זילותא ועיקר דבריהם כי אינם חפצים כי אם בזבל"א וזבל"א או שילכו לבית הועד של חכמים אחרים והנתבעים בני ואנזבי"ק צריכים להיות נגררים אחריהם ובני ואנזביק אומרים כי בב"ד הסמוך הם רוצים ועל זה רבו החילוקים וא' מהת"ח שנתמנה לדיין מחדש השיב לנו דברים שאינם של טעם ופרץ גדר המוסר ועל זה חרה לי ודרך בזיון כתבתי לו בשם אחד מתלמידי כתב זה:

מבחר אלדים חדשים משלשת הראשים העומדים לדון ולהורות ויצא חוצץ כולו במשאות שוא ומדוחים בנודות נפוחים ובמאכלות מלוחים כמעט שיביא לידי סכנ' עם ה' ה"ה ה"ר משה יצ"ו יאיר ה' את עיניו במאור תורתו קודם שיבא לידי עורון עינים:

ראיתי רעה חולה תחת השמש ומאורות הלוקים בעד כותבי פלסתר ומורי' בתור' שלא כהלכ' מעידים עדות שקר ההוראה ומגדלי' בהמ' דקה קטנים הפורחים להחשיבם ולהושיבם בכסא כבוד חכמים וקוצצי אילנות טובות עץ עושה פרי האמת בארץ ישראל נבהלתי ונשתוממתי על המרא' לא ידעתי אם בחלום או בהקיץ:

ראיתי אותיות פורחות באויר ארצות העמי' במכתב אלדים אחרים חתומים בחותם צר הבול' שהותר לי לקיימו לשמצא ואולם בעד טבעת חותמו השוקע בתהומות הגידוף חל עלי ביעורו ולפרר ולזור' אפרו ומשום שלא תהיה לו מעל' כקדשים אסתיר שרפתו ממראית העין:

ראיתי על ימין המורים פרחא יקומו יצאו ניצבים פתח אהליהם של עראי לערות פתהן רגלם שלחו רגל מיעד' לשבור גדר המוסר בדרך הילוכו בהידוס והיתוז כתרנגולים ובדליל ופתיל הנערות הקשור בהן שיברו את כלי אוכל נפשם ונתחייבו בנזקי צרורות אשמם ושגגת תלמודם בהלכה דלא גמירי לה:

ראיתי חלושי ההרכבה רפויי המזג ניתרי' הקשרי' מפצם בידם להרוס חומת ברז"ל ועמודי ההוראה ונשל הברזל ומצאם עון ומתו כמאבדי עצמם לדעת וגם את רעיהם הנגררים אחריהם כאש' יראו אותם מביעים עסק ללכת בגדולות ונפלאות ובעודם תינוקות המגיעי' לעונת הפעוטות ישמיעו בחוץ קולם ויערב להם כשירי עגבים לתנות אהבים אז יפטירו בשפה יניעו ראש להודו' ולהסכים שיתמנו ראשים חבושים פאר וכבוד כתפארת אדם היושב על כסא ההוראה ואין מבין ומבחין לאמר ומה קול שקר הזה באזני מה ההבלים היוצאים מפי עוללים לא ראו אור ההלכה מימיהם הוללים מתהללים באלילי סעיפים נרפים מתרפקים דופקים על דלתי הניצוח להשמיע קולם כיענים במדבר בין משיבי טעם ולא שם לו על פני חוץ כי אם בין תעלולים בנים סכלים לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו:

הדור אתם ראו היש סכל ומתהלל במדת שקר כזה אשר נשאו לבו הטפש להכניס ראשו בין שן סלע ומצודה בלי השקיף אמות מות נפלו עליו ולא זה פחות מבהמה דאמדה נפשה וממקום גבוה יותר מדאי אינה קופצת וזה הדיוט קופץ ממקום שלא יגיע לחצי ההר תאותו עד שיעשה איברי' איברים אם לא שנאמר שמחשבתו הרעה לעשות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ חטפתו כמוץ וגנבתו סופה או עינו הכהויה הטעתו לכבוד בלתי ראוי אליו בראותו שאותו היום מינוהו עליהם לדיין ישב כתיב חסר ישיבה בסמיכה של זקנים סבי דבהתתא סבי דאתונא מרביעי נחשים לומר יורה יורה ידין ידין וקרה לו כההוא גדיא דחזא חושלא באיפומא ודגר ונפל מאיגרא לארעא:

ואני הצעיר קטן מתלמידי מורי הנודע בש"ש שערי"ם בראותי חרפת אדם נגד מורי וחבריו נפל עלי ג"כ ולא אוכל להתעלם, ועוד כי מקרא צווח לנגדי ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו ואוקמוה בגמרא במילי דאוריתא ואע"ג דתוך ג' פרסאות קאימנא כבר כתב הטור י"ד בסי' רמב דלא מיקרי הוראה אלא בדבר שיש בו חידוש לשואל אבל בהוראה ידועה שהיא פשוט' לכל כגון נותן טעם לפגם או איסור שנתערב בהיתר לבטלו בששים וכיוצא באלה שכשמתירין לו אינו נרא' דבר חידוש שכבר שמע הוראה זו ופשוטה שהרי עוד אמר שם ולאפרושי מאיסורא כגון שרוא' לאדם עובר עברה מפני שאינו יודע שהוא איסור או מפני רשעו מותר להפרישו ולומר לו שהוא איסור אפילו בפני רבו שבכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ואיזה עון חמור ממה שאחז זה העני בדעת במדת העזות המורידה לבאר שחת וכשל בהריסתו להקרא בשם קודם זמן בישול ידיעתו כמו שאמרו רז"ל כל תלמיד שלא הגיע להורא' ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח, ובפ"ג דסוטה מאי קטן שלא כלו לו חדשיו הכא תרגימו זה ת"ח המבעט ברבותיו ר' אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להורא' ומורה דאמר ר' אלעזר אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה ופי' רש"י כי רבים חללים הפילה באשה זרה קמשתעי ותלמיד שאינו נוהג כשורה קרי ליה נמי הכי הפילה לשון נפל שלא כלו לו חדשיו ועוד מסיים בה הטור ואלו התלמידים הקטני' שלא הרבו תורה כראוי ומבקשים להתגדל לפני עם הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל הם המרבים את המחלוקות והם המחריבים את העולם ומכבים נרה של תורה ומחבלים כרם ה' צבאות ועליהם אמר שלמה שועלים קטנים מחבלים כרמים עכ"ד ומה לי אפרושי מאיסורא לאיש עושה בעברת זדון יותר מזה אולי ישוב ונחם לבקש מחילה סליחה וכפרה ולהתאבק בעפר רגליהם של הרבנים המורים קודם שיתקצרו ימיו ושנותיו ומקבל עליו שלא ישוב יותר לכסלה: כל אלה חברו להניע אותי תנועה הכרחית להקים אותי ממקום שפלות ולעוררני משינת נערות להשיב על כבוד מורי על הדין ועל האמת וה' אלדי' יעזור לי:

וראשית אמרי אודיע קודם כל דבר כי בבא הכתב של הכותב בשם ב"ד וחתום מד' הדיוטות אשר אין גם א' בהם גמיר וסביר שנתנו רשות למתמנה על פיהם לכתוב ובראותו פסק של זה הפוסק שפתיו מחתה לו רק ושחק ובכה. רק ברוק עבה לבטל מעט צואה שראה כנגדו או צינורא ניתזה מפי חזיר כצוא' עוברת דמי ושחק מראותן החוח אשר בגורן האטד יוצא להתראות לפני הארז אשר בלבנון מבלי הבחין כי תעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח ובכה כי שלו כל בוגדי בגד והיה חפץ בתשובתן יותר ממיתתן וגם אנכי מעי המו על זה הנבער מדעת לולי שקנא' כבוד רבי עקצתני ולא נתנתני השב רוחי לנדנה מבלי דבר מעט אילי ירוח לי:

אמר זה הנפתה בתחיל' דברי פיהו סכלות והוללות ואם קריתם שניתם ושלישתם לא אסבור לכון עפרא בפומיה ואחר ימלא חצץ שאם הוא עדיין לא נכנס בגדר גמיר ומכ"ש סביר איך יוכל להבחין בין קורא ושונה למסביר ואם לפי דעתו המקולקלת וסברתו הנפסדת כי ב"ד באו לכלל טעות דעתו במה שלא הבינו מה שהבין הוא בזה יפה כחו מעט וניבא ולא ידע מה ניבא כי חלילה להם לטעות במילתא דפשיטא לקטן שבתלמידים ותינוק דלא טיפש ולא חכים יכול לקרותה ולהבינה יותר טוב ממנו שטעה בה:

עוד אמר המתגאה בלשון ספק וכף הדמיון כדי שלא יתפרש כבדאי ואם מעלתכם כחכמים אשר חרב פיפיות של תורה שבכתב ושבע"פ בידם אנו באים לפניכם דרך משא ומתן כתלמיד לפני רבו ולא להחליט הענין ע"כ לא ידעתי על מה אחזתו רוח קנאה כדברי מורי ובית דינו שכתב למנהיגים של ק"ק אלטאנא האומרים בכתבם שיש לאל ידם להשיב לב"ד על ראשו' ראשון שאין כח בהם לעמו' נגד אשר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות של תורה בידם יאמר נא ישראל בכללו אם יש כח באנשים הדיוטות הבאים בכח הזרוע לעמוד נגד הב"ד המדברים בכחה של תורה ואם הוא בא כחס על כבודם הנה ככחו אז כחו עתה ולא הוסיף בהם כלום בהצטרפותו עמהם אדרבא גרע טפי והפסידו הרבה בהתמנות עליהם נער חסר לב שרצו להתכבד בחברתו ותקילו במאזניא וכלהו אישתכחו חסרים לפי דעתי אפילו במשא ובמתן של עסק עדיין אינו יודע ומכ"ש משא ומתן של הלכה בדיני ממונות ולא נודע לנו אם רבותיו שמשו לשמעון בן ננס ואם על המנהיגים החתומים ידבר ואלואי יהיה משאם ומתנם עם הבריות באמונה ואולם במשא ומתן של הלכה למשא כבד יכבד מהם ובית דינם השקול החתום לבסוף יוכיח:

ומה שאמר כתלמיד לפני הרב אעפ"י שדבריו אלה הם אם כפי מה שנסתפק שאם חכמים אתם וממילא רצה לומר אם אינכם חכמים אין אנו באי' כתלמיד לפני הרב וזה היה אצלו קרוב לודאי כפי מה שנראה בדרך גאה וגאון שדיבר:

הנה לפי דעתי מלאך רוע כוונתו עונה בעל כרחו אמן ואמן ואף אם יבא כתלמיד להתלמד לא ידעתי אם יקבלהו וידיעוהו כדי שלא יהיו זורקים אבן למרקוליס כמו שזרקו רבותיו בלי כוונה כשגג' שיוצאת מלפני השליט וראה עד היכן הגיעה חולשת שכלו וקוצר ידיעתו שאף אם אמר שיבא לשאת ולתת עמה' עכ"ז לא רצה שיוחלט הענין כמתיירא שמא יצא מנוצח בדין ואם סברתך וראיותיך אמיתיות וחזקות למה לך להתירא מלהחליט הענין ולמה א"כ תהיה ביאתכם וכדרך שאתם באים בה אתם חוזרים והיא שיבה והיא ביאה:

עוד אמר זה הנמהר לב ונבהל להשיב בעד אחרים שלא היה נמנה עמהם ולא על ידם בתחילת כתבם של ב"ד שכתבו להם ראשון ושני ולא העלו את שמו ולא נזכר ולא נפקד וז"ל מעיקרא דדינא פירכא במה שכתבת' בכתב השני דאין לנו כח לכוף או להכריח לאנשי ואזנבי"ק לילך עמנו לועד או לב"ד והא תברא דודאי לע"ד יש לנו כח לפי דינא לכוף אותם לילך לועד ואפילו לב"ד הגדול אעפ"י שיש ב"ד הסמוך כאן עכ"ד: הנה מכאן נראה פחזותו ניוולו וקילקולו ושקר דיבר משני צדדים ואם יבא להתנצל אין לו מנוס כי אם בשיוד' שלא הבין פסק הב"ד לפי שהם ג"כ הביאו בפסק' דעת האומרת דשומעין לתבוע אם אמר נלך לבית הועד אבל הכריחו בראיות דהיכ' דיש ביד הסמוך לשניהם וליכא הוצאת מנה על מנה וגם התובע אין לו תביעה ודאי פשיט' דשומעין לנתבע ולבעבור תגלה רעתו הנני מעתיק דברי מורי נר"ו וז"ל ואחר כל אלה הדברים הננו באים כפי הדין להורות דבין אם אתם תובעים או נתבעים אין לכם לכוף לבני ואנזבי"ק לפניכם או לפני ב"ד שאתם חפצים בו כי אם לפני ב"ד הסמוך וקרוב אליכם ואין מי שיטעה לומר הפך זה דאם אתם תובעים כנראה משטחיות כתבכם נהי דקי"ל דהנתבע נגרר אחר התובע היינו דוקא לדון בעירו כדברי בה"ג אבל שלא בעירו לא, והכא דלא אפשר בעירו של תובע דהוו כלהו קרובי' בדבר המסים ואפילו אם יסתלקו לא מהני אם אמר הנתבע לילך לבית הועד היכא דליכא ביד הסמוך שומעין לו ואף לדברי ר"ת דאמר דהתובע נמי מצי אמר נלך לבי"ד הגדול היינו דוקא בהלואות ומשו' עבד לוה לאיש מלוה ובתביעה ודאית מבוררת אבל במידי אחרינא אין שומעין לו ואף את"ל כדעת הרא"ש דלאו דוקא במידי דהלואה הא לא כל דבר שיש בו תובע ונתבע אזלינן בתר התובע דוקא בתביעה ודאית ודוקא אי ליכא ב"ד הסמוך אבל היכא דאי' ב"ד הסמוך וב"ד היפה ויכולים אנו להעמיד הדבר על הדין והטעם כדי שלא יוציא מנה על מנה שומעין לו ללכת למקום אחר:

אלו הם דברי מורי בקיצור ופלפל יותר כדי להוכיח דבריו לך ולחבירך ולמה א"כ תאמר נסתר מעיני מורי דרך האומר דהתובע נמי מצי אמר נלך לבית הועד והוא בעצמו הבי' בכלל הדיעות דעת ר"ת ותוכן כל דבריו להוכיח שאין שומעין לתובע האומר נלך לבית הועד כשיש ב"ד הסמוך ואפילו בשאינן שוין והא' גדול מחברו כדכתב הסמ"ג והמרדכי ויותר מבורר הענין בתשובה להרמב"ן בסי' מ"ז המלוה כופה ללוה וכו' וחתם דבריו ומיהו אלו הי ב"ד יפה סמוך לעירם תוך ג' פרסאות א"נ שאין בעירם יודע בדין אף ללוה שומעין לו לומר נלך לב"ד הסמוך לנו וכדמוכח בפרק זה בורר וכו' אלמא תוך ג' פרסאות יכול אף הלוה לעכב ולומר לב"ד היפה אני הולך דעכשיו אין המלוה צריך להוציא הוצאות ואין לו טורח כ"כ עכ"ד:

וראה אם שקר ענה הכותב הזה באמרו על פסק מורי נר"ו דעיקרא דדינא פירכא והלא אף על דעת זה של ר"ת היה מסביר דעתו לשמוע לנתבע היכי דאיכא ב"ד הסמוך ומאחר שכל בנינו הרעוע של הכותב הוא על השקר הזה הנה א"כ עיקרא דדינא שלו פירכא :

גם שקר מצד אחר ומתחילתו בנוי על תהו שהרי התובע בכאן מעולם לא בא בטענת נלך לבי' הועד כי אם בזבל"א וזבל"א כאשר שמענו מפיהם ומפי כתבם של הפרנסים עד היום וכאשר רצה הכותב לשנות בדיבורו ולעשות רגלים לשקר אמר שלפנים מן השורה נתנהגו עם הנתבע בטענת זבל"א ואולם בדעתו היה ללכת לבית הועד והיה לשחוק הדיין החדש הזה שלא למראה עיניו ישפוט כי אם בדברים שבלב ואשאל ממנו שאלה קטנה ומתשובתה תוכר פתיותו ואם הנתבע אומר כשור' והתובע אותם לפנים מין השורה דברי מי שומעין הלא מחוייב להשיב שלדברי הנתבע שומעין וא"כ כיון שהתובע אומר זבל"א והנתבע אומר נלך לבית הועד לדברי ר"ת למי שומעין ובדברים פשוטים שאפילו נער לא יכתבם למה יאריך בהם מענית כמו שהאריך ונמצא שקרן או לפחות חסר דעה ועל זה היה אומר בכל פעם ופעם זכינו בדין ואני אומר אלו זכה היה קורא בחמשה חומשי תורה וכולי האי ואולי היה יכול להבינם אבל עכשיו שלא זכה בדינו יקרא מגילת קינות ויאמר אני הגבר ראה עני וגו' אותי נהג ויולך חשך ולא אור ושאר הדברים שכתב אסור לאבד הנייר והזמן בהם כאשר ג"כ חסר ממנו ידיעת לשון המרדכי במקומו על מה שכתב מורי בפסקו דאע"ג שהנתבע אומר נלך לב"ד הסמוך ולהם משפט הגאולה אפי' הכי אין לנו חפץ בזה ולמה לנו להכנס בתגר זה ואולם תכתבו תביעותכם במותב תלת' ויתקיימו וישתלחו למקו' שיסכימו עליו מאשכנז ופולין כי כן שורת הדין נותנת עכ"ד מורי נר"ו וכתב על זה הכותב ומדבר ולא מדעת אין זה דת ודין אם אין אנחנו רוצים בכך וכמו שכתב המרדכי סוף פר' זה בורר וז"ל אם אמר הלוה כתבו לי דבריו וישאר בביתו אין שומעין לו כי יברר דבריו אל הדיין פה אל פה יותר מבכתב לא ידעתי אהיכא קאי דברי הכות' באומרו גם אנחנו יכולים לברר דברינו אל הדיין אם הוא על ההליכה לבית הועד הם בעצמם או על הברורים שרצו לברר שאם על ההליכה לבית הועד הרי מעולם לא נתרצו על זה ואם הוא על זבל"א וזבל"א בכאן א"כ הרי כוונתם היא לטובתם ולא לטובת הנתבע כאשר אמרו שלפנים מן השורה בחרו להם זבל"א ואף אם נאמר דלטובת שניהם נתכוונו אם כן הוא יכולים הם לתקן את שניהם בהיותם נידונים לפני ב"ד הסמוך הא' לטובתם בהיותם מדברים פה אל פה והשני לטובת הנתבע ג"כ:

ועוד שדברי מורי כפי מה שהעלה ששומעין לנתבע אם התובע אומר נלך לבית הועד ולפיכך אמר כיון שהנתבע אומר לב"ד הסמוך קבעינא שומעין לו אבל עכ"ז אנו לפנים מן השורה נתנהג לסלק עצמנו ולכתוב תביעותכם בשוה לב"ד שתסכימו עליו לדון ועל כל פנים לאחר סילוקינו שורת הדין כך היא דהגע עצמך שקרבתם ריבכם לפני ב"ד הסמוך והם רצו לכתוב לב"ד הגדול ולשאול מפיהם האם אינם יכולים לעשות כן:

ועוד תראה הראיה שהביא דממש כי עוכלא לדנא שהרי דברי המרדכי שם הם כפי דעת האומר דשומעין לתובע ולא לנתבע דמשום שהנתבע מערים ואמר נלך לבית הועד כדי שלא יתבענו והם דברי ריב"א משם ר"י וכתב עוד משמו שאם אמר הלוה כתבו לי דבריו וישאר בביתו לאו כל כמיניה כי יברר דבריו אל הדיין פה אל פה יותר מעל פי הכתב דפירושו כיון דטעמא דאין שומעין ללוה אם הוא משום שמא יערי' באמרו נלך לבית הועד כדי שיהיה הדבר לטורח ומשא כבד על התובע ולא יתבענו אם אמר אני אלך והוא יכתוב בלבד וישאר בביתו דמוכחא מילתא דליכא הערמה אפילו הכי אין שומעין כי אם לתובע לדון בעירו שהרי יש לדחות דבריו ולומר לו שמוטב לו שיברר דבריו פה אל פה היכא דאיפשר ועל זה סמך דברי אבי העזרי אם רצה לפרוע לו היציאה ואחריות הדרך יכול לכופו ורפיא בידיה לעשות מעשה ע"כ וכללות הדברים דאף אם ניכר דליכא הערמה וגם לא שייך הוצאת מנה על מנה אפ"ה אין שומעין לנתבע לומר נלך לבית הועד כי אם לתובע דוקא וא"כ כיון דדברי ריב"א הם לדעת האומר שומעין לתובע דוקא ולא לנתבע ואנן סלקינן ונחתינן איליבא דמאן דאמר שומעין לשניהם ובכאן הנתבע אומר נלך לבית הועד ושומעין לו כשנתרצה בכתיבת שניה' בשוה מכ"ש וכ"ש שהרי גם הוא יכול לומר יותר טוב אברר דברי פה אל פה מבכתב ואפ"ה אני רוצה בכתב בשלמא התם דמדרכי הוא דהלוה רוצה שיכתבו לו דברי התובע והוא לבדו ילך אבל הכא כיון דשניהם נשארים בכאן למה יעדיף הא' על חבירו ואדרבא נתבע הוא אומר שיש בכאן ב"ד סמוך ונוכל לדבר לפניהם פה אל פה ולפנים מן השורה אני מתנהג עמך כיון שלא רצית לעמוד לפניהם ולפי זה אם התובע אומר נלך לבית הועד והלוה מתרצה בכתבו מכ"ש דאין שומעין לו דאף זו דליכא הוצאת מנה על מנה אפ"ה בירור הדברים פה אל פה עדיף ובנ"ד לא שייך כלל זה כיון דיש ב"ד הסמוך ושומעין לנתבע כמו שכתבתי אין ק"ק אלטאנא יכולים לומר אין אנו כותבין דהשתא שניהם שוין הם או לעמוד בדין בכאן לפני ב"ד הסמוך או לכתוב בשוה לב"ד הגדול כיון דב"ד הסמוך עצמו מתרצה בכך:

ומה שאמר על מה שכתב מורי דאין לך זילותא לב"ד הסמוך יותר מזה שלא רצו לדון לפניהם וכמעט שנידה מוהר"ר אהרן עליו כמו שכתב מוהר"י קולון בשורש א' ואמר דאין הנדון דומה לראיה דהתם לא היה טענת התובע מלוה או טענה מבוררת וכדאיתא התם שהיה לתובע כח לכוף לנתבע לילך לב"ד הגדול ואדרבא התובע היה רוצה לדון לפני אנשי וירצבור"ק והמה היו כולם נוגעים בדבר וכמו שכתב בתשובה ועיין עליו אבל בודאי במקום שיש לו טענת מלוה וכדומה לו שיש לו כח לכוף לילך לב"ד הגדול בזה אין שייך ב"ד הסמוך מאחר שיש לו כח לפי דינא לילך לב"ד הגדול וא"כ לא זלזלנו בדבורכם עכ"ד הכותב גם בזה חתם בשקרו כמו שהתחיל גמר אם לא שנאמר מקוצר ידיעתו לא הבין יותר ולכן אודיע לו אופן השאלה ההיא אנשי וירצבור"ק היו תובעים המס לר' משה שהיה מקודם בעירם ותבעוהו לדון לפניהם ע"י הסתלקות והוא צווח ללכת לב"ד הסמוך ועל זה השיב מוהר"י קולון מה שהשיב וראה אם התביעה של המס הקצוב ועומד לגוביינא ומונח בטפסא דמלכא אם הוא יותר ברור מטענתכ' שעדיין לא נתברר אם היא מס או מנחה וארוחה המוספת וגורעת וניתנה בחשאי דרך שחד לשר המתחדש בכל שנה ואתם קוראים לה טענה מבוררת כמו מלוה וכיוצא בה קודם העמדה לדין והבעל דין צועק וצוחק על שקריכם ולא עונה אלא שאמר הכותב בתחילת כתבו וז"ל זכינו לדין דבנ"ד ודאי יש לנו טענה המבוררת ברה כחמה לעין כי רואה ושומעתו כי אנשי ואנזבי"ק עצמם יגידו ולא כחדו וכמו שכתבתם בעצמכם במכתבכם הראשון שכמה שנים נשתתפו עמנו לתת דורון לשררה יר"ה ועל זה עשינו חשבון ליתן איזה סך לשרר' יר"ה ואותו סך מוכרחים אנו ליתן גם עתה ועכשיו רוצים להתפרד החבילה שלא כדין ושלא כדת וא"כ בודאי יודו ויצדיקו את הדין הרי היא טענ' מבוררת כמו דין נגזל או ניזק ויש לו ראיה ועדים דהודאת בעל דין כמא' עדים דמי והם לעצמן הודו על השיתוף שנשתתפו כמה שנים:

ומה שטוענים אנשי ואנזבי"ק נגד האמת שמנהיגנו לא הזכירו אותם לשבח לפני השררה זה שקר והרי כמו מלוה ולוה שטוען הלוה פרעתי דאעפ"י כן צריך לילך לב"ד הגדול מאחר שחייב לו אלא שפרע ע"כ עכ"ל יראה הרואה בעין רעה בדברי המשתגע הזה או מאותם שתים עשרה ריבוא של נינוה אם יש להם שייכות או יחס לענין זה שרצה להוכיח זכותו דמתהפך לחוב' לפני כת שכנגדו שבתחילה רצה להוכיח בירור טענתו במה שהודו בשיתוף עירו ובזה יש כח לבני עירו התובעים לומר נלך לך לבית הועד ושומעי' להם ואדרבא אם בא בטענת השיתוף אין הא' יכול לכוף את חברו דדוקא במלוה חשבו לטענה יותר מבוררת מטענת הלוה משום דעבד לוה לאיש מלוה והו"ה לטענת ניזק ונגזל כיון שלפי טענתו זה שכנגדו היזיקו או גזלו בידים שומעים להם כשרוצים לעלות לב"ד הגדול וה"ה לכל תביעות גדולות וכיוצא בהן אבל בשאר תביעות כגון שותפין שתבע א' לחברו או שזה תבעו ואומר נתחייבת לי וזה משיבו איני חייב לך וכיוצא בתביעות אלו חשובין הם טענת הנתבע בטענת התובע ואין שום א' מהם יכול להכריח לשני לילך עמו לב"ד הגדול ולפי דעתי כשהגיע הכותב למקור זה כהו עיניו וחשכו ראותיו ולא יוכל לראות בספר מאירת עינים בסימן י"ד שאלו היה רואה בו היה מתרפא מעורונו ויאורו עיניו וא"כ בשביל שהורו בשיתוף בשנים שעברו שהיו שולחים הדורון בשתוף אינה טענה מבוררת לתובע לכופו לדון לפני ב"ד ומכ"ש שמעולם לא באו בטענת נלך לב"ד הגדול ואח"כ יצא זה מדעתו זו ונכנס בשיטות אחרת להחשב כדין ניזק ואמר ועל זה עשינו חשבון ליתן איזה סך לשררה כפי מה שנהגו מקודם ועכשיו שרצו להתפרד הרי אנו מפסידי' שהיו נותנים עמנו מקודם והוי כמו דין נגזל או ניזק אף אם נודה שהיה הסך ההוא קצוב עליהם בכלל ועכשיו יצאו מכללכם וצריכים אתם להשלימו אין כאן דין ניזק דלא הזיקו בידים אלא גרמ' בנזיקין הוו ופטורי' היו ומכ"ש דאין כאן הפסד ולא נזק כלל שהרי זה ניתן דרך ארוחה ושחד בסתר ולא עומד במקום א' אלא כפי השופט וחפצו אשר יהיה בימים ההם ויכולים אתם להוסיף או לגרוע דאינו מונח בטפסא דמלכא כמסים הקבועים:

ועוד אם המנהיגים שלכם היו מזכירי' אותו לשררה בכל עת שהיו מוליכים הדורון לומר שגם בני ואזנבי"ק יש להם חלק בדורון הזה ובני ואנזבי"ק עדיין הם נותנים חלקם בפני עצמן לשררה א"כ מה הפסד ונזק יש לכם שהרי השררה לא הפסידה כלום כי מה שהיו מקבלים על ידיכם הם מקבלים אותו ע"י שניכם אם לא שנאמר שמעולם לא הייתם מעלים על שפתיכם ולא מחבירי' בני ואנזבי"ק בהבאת הדורון והייתם מיחסים הכל לעצמכם ועל זה קשה בעיניכם הפרידה בשביל הנזק המגיע לכם בעד ניכוי חלקם ולפי זה אמת דיברו בני ואנזבי"ק ולא שקר כאשר אמרתם ואף אם הייתם מזכירים את הדורון בשם היהודים בכלל ולא הייתם מזכירים בפירוש בני ואנזבי"ק עכ"ז אין כאן נזק בניכוי לפי שידעו השררה מה שמתנכה הוא חלק בניו ואזנבי"ק הכא בפני עצמו ומה היא א"כ הטענה המבוררת וודאית כאשר אמרתם יש לכם מאחר שעל התביעה של שנה זו שעליה אנו דנין עדיין לא נתבררה ואתם רוצים להכריחם לכוף אליכם וליתן היום ולהבא כדין ושלא כדין ועל זה הכרזתם עליהם והענשתם אותם קודם אזהרה וקודם העמדה לדין עשיתם דין לעצמכם וכאשר כתבו לכם ב"ד הסמוך על זה באת בזבל"א וזבל"א ועכשיו מחדש אמרתם שרצונכם ללכת לב"ד הגדול ויש לכם טענה מבוררת והיא זו ולא יבוש הכותב והחותם מהבליו ושגעונותיו ובאמ' הגמור כי אף אם שגגת תלמוד העולה זדון הכא אפילו שוגג ליכא כיון שבלא דעת ידבר מי שכתבה ראוי ללמד עליו זכות אם יודה בחסרון ידיעתו ובסכלותו הגמורה וגם אותם הממנים אותו לדיין ללמד עליהם זכות הם חסרי דעה שמינו עליהם מי שמחייבם בדין ולא ידע בין זכות לחובה ותחלת הודאת האי צורבא מרבנן לקלקולא דמתקלקלי בה רבים ולכן זאת עצתי קוד' כל דבר שלא יאבו לו ולא ישמעו אליו אותם העוסקים עם הצבור לש"ש שלא ינזקו בשגעונותיו ואחר זה ינשק עפרו כפות רגלי מורינו וחבריו ויפייס וירצה אותם לקבלו לתלמיד בישיבתם לאחר שיהיה תלמידו אולי עם תביעותו ועל חצי הוראה או להוראה שלמה ובזה יתקיים שלום הקהלות ויקרב קץ הגלות לגאולת נפשנו וגופנו בכללות ושלום מקטן שביוצקי מים ע"י מורי החותם ע"ש סדר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה:

שנת נפשנו חכתה לה' לפ"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף