שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב סא

סימן סא

בן אשתו הרב שבט בנימן בסי' קל"ה הביא מה שכתוב בתשובת מוהר"ם שבהגהת מיימון שבספר משפטים סימן מ"ח בקצרה ולפי שראיתי בספרן של צדיקים שמפלפלים בדין זה ויסודתם על פי תשובה הלזו (אשר אזכיר דבריהם להלן איה"ש) ראיתי נכון להעתיק דב"ק כלם כמות שהם ואחריה אביא מילתייהו דרבנן קדישי המדברים בזה בס"ד ואלה דברי התשובה וששאלתם ראובן ואשתו שכתבו שטר לבן אשתו וכתוב בו ותנו לבנינו נראה דלישנא מעליא הוא שהרי המגדל יתום ויתומה כאילו ילדו ואית לן כמה קריין ואין להאריך אם ראובן כתב לחמותו וכתבו בו אמי פלונית בת פלוני לא מרענא לשטרא בהכי דכיון דשמה פלונית בת פלוני אם נכתב בו מה בכך דמסיק שמה אמי דילמא משום דמרחמא ליה כאם וטובא אשכחן כי האי גוונא ולשון חביבות הוא כמו בני לדברי הקשיבה בתי הלא אבקש לך בעטרה שעטרה לו אמו ובלשון תלמוד אבא שאול בן אימא מרים אימא פלונית ועוד כיון דהמגדל יתום נקרא בנו אז גם היתום ראוי לקרות לאלוף נעוריו אבי ולאשה אמי ואין כאן בית מיחוש ועוד דהבעל כאשתו וקרינא ביה לא יומתו אבות על בנים ושלום מאיר בר' ברוך עכ"ל התשובה ומה שכתב ואית לן כמה קריין כנראה כוונתו למאי דאמרינן בפרק כהן גדול ד' י"ט ע"ב וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה אלא מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו רבי חנינא אמר מהכא וכו' אלא רות ילדה ונעמי גדלה לפיכך נקרא על שמה רבי יוחנן אמר מהכא וכו' אלא יוכבד ילדה ובתיה גדלה ורבי אלעזר אמר וכו' אלא יעקב ילד ויוסף כילכל ולפיכך וכו' הרי שיש כמה ילפותות דהמגדל וכו' נקרא על שמו וכן כתב הרב נחמד למראה בח"א ד' כ"ח ע"ד בכונת מוהר"ם הנ"ל ועי"ש שהאריך קצת בכלל זה ועל מה שכתב ועוד דבעל כאשתו וכו' כתב הרב שבט בנימן שדבריו צריכים ביאור הנה הגאון חתם סופר באבן העזר ח"א סי' ע"ו (בסוף ד"ה הנה ראשון) ביאר שרצונו לומר דדרשינן לא יומתו אבות בעדות בנים וקיימא לן בעל כאשתו ולא יומתו אבות על עדות בני אשתו וקרא להו קרא בנים זהו כונת מוהר"ם עכ"ל:

ועל דברי תשובת מוהר"ם הלזו כתב הרב שבט בנימן בשם הרב בני אהרן בסימן פ"ה דתהי עלה דנהי דכל שגדלה בביתו מעלה עליו כאילו ילדו אבל בבן אשתו שלא נתגדל בביתו מנא לן שיקרא על שם הבעל כאשתו וניחא ליה דאולי בההוא עובדא בן האשה נתגדל בבית הבעל ולכן קאמר דשפיר שייך לקרותו בנינו אי נמי שאף שלא נתגדל בביתו כיון דאמור רבנן דמשום שגידלו בביתו הוי כאילו ילדו הכי נמי כשאמו נשואה לו שפיר קרי ליה בנו אלו תורף דברי הרב בני אהרן שהביא שם:

והנה ספר בני אהרן אין מצוי אצלי ולפום ריהטא לדידי חזה שנעלם מעיני דמר מה שכתב הרמ"א בחשן משפט סוף סי' מ"ב וז"ל מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי לא מיקרי מזוייף וכשר הואיל וגידלוהו ראוי לכתוב כך תשובת מיימוני סוף משפטים סי' מ"ח עכ"ל ופסק כן גם הרב הלבוש שם ומדלא הזכירו כלל ק אשתו מתבאר יפה דמשמע להו דאף שבתשובת מוהר"ם הנ"ל היתה השאלה על בן אשתו מכל מקום מדברי תשובתו מוכח והרי הוא כמבואר שכל חיליה דמוהר"ם בזה לא משום שהוא בן אשתו קאמר דשפיר קרי ליה בנו אלא העיקר הוא משום שגדלו בביתו והשואלים שאלו כפי המעשה שהיה ובתשובתו הורה לדעת דלא תלי בהיותו בן אשתו דאף אם היה איניש דעלמא שגדלו בביתו וכתב עליו בני לישנא מעליא הוא וזה שלא כמו שכתב הרב בני אהרן בתירוץ השני דמתבאר דמשמע ליה בדעת מוהר"ם בתשובה הנ"ל דלבן אשתו אף שלא גידלו בביתו קאמר דשפיר קרי ליה בנו וכנראה שגם הרב המחבר שבט בנימן לא ראה דברי הרמ"א והרב הלבוש מדלא העיר עליו מדבריהם:

גם מדברי מוהר"ם עצמו מוכח כמו שהבינו הרמ"א והרב הלבוש שהרי כתב ואית לן כמה קריין וכונתו שיש לנו הוכחה מכמה מקראי קדש דהמגדל יתום נקרא על שמו כמו שאמרו בסנהדרין דף י"ט ע"ב שהבאתי למעלה אבל היכן מצינו דבן אשתו נקרא על שם בעל אמו אלא ודאי כמו שהבינו בכונתו הרמ"א ורב הלבוש ואין לפרש דכונתו דכשם שמצינו במגדל יתום דנקרא על שמו כדמוכח מכמה מקראות הכי נמי אמרינן בבן אשתו דזה אינו שהרי יש לומר דשאני מגדל יתום דמצינו בכתובים לא אחת ולא שתים שקראו על שמו לא כן בבן אשתו ומה שאמר הרב כיון דאמור רבנן במגדל יתום דנקרא על שמו וכו' הנה מדברי הש"ס דסנהדרין הנ"ל מוכח דהני לאו מילתא דאמור רבנן היא אלא הכתובים בעצמם קורין אותו כן ואם כן בבן אשתו שלא מצינו בקרא שנקרא על שם בעל אביו אין לנו ללמוד ממגדל יתום שיהא נקרא בנו אלא ודאי קושטא דמילתא דבגידלו בביתו מיירי ולא תלי בבן אשתו כלל דאף אם לא היה בן אשתו היה הדין כן משום שגידלו בביתו וכמו שכתב הרב בני אהרן בתירוץ הראשון שוב ראיתי שמדברי מרן הבית יוסף בסי' רמ"ז (שאביא להלן איה"ש בד"ה ורבין חסידא) משמע שהבין דברי מוהר"ם כמו שהבין הרב בתירוץ השני ולי הדל קשה לומר כן כמו שכתבתי ועל מה שכתב הרב כיון דאמור רבנן וכו' עיין לקמן בד"ה אחר זמן:

והרב המחבר (שבט בנימן) כתב שיש לגמגם בהוראת מוהר"ם דלמאן דאמר עדים אכוליה מילתא מסהדי נפיק חורבא דעל ידי שכתוב בשטר בנינו זה יבא לירד לנכסיו באומרו שהוא אביו והרי עדים מעידים שהוא בן ראובן וסיים ונראה ודאי דלא נאמרו דברי תשובה זו אלא לענין הטענות שהיו בין בעל השטר עם כשנגדו החלוק עליו לפסול השטר בטענה שכתוב בו בני והנה איננו לזה השיב מוהר"ם לקיים השטר אבל ודאי לכתחלה אין לכתוב כן דחיישינן לקילקולא ובמחילת כבודו אין נראה לי כן דהא קאמר ולישנא מעלייא הוא משמע ודאי שגם לכתחלה נכון לכתוב כן ועל מה שגמגם הרב הנה מר בריה דרב המחבר כתב ליישב גמגום זה במה שהקדים שודאי בשטר ההוא היה כתוב בנינו זה פלוני בן פלוני שמלבד שאין דרך לכתוב שם בעל דבר בלא שם אביו ועוד מסתמא המעשה הזה היה על דרך מה שכתב אחר כך על הכותב על חמותו אמו מדכיילינהו בחדא מחתא ספק הבן עם ספק חמותו ושם כתב מפורש אמי פלונית בת פלוני ואם כן הספק היה דהוו תרתי דסתרי דמלשון בנינו משמע שהוא בן ראובן ובן פלוני מורה שאינו בנו ולזה כתב לקיים השטר דבן פלוני הוא דוקא ולשון בנינו לאו דוקא בנו ממש אלא לבן אשתו קרי בנינו וכן בחמותו שייך לומר אמה והרי זה דומה למה שכתב מרן בית יוסף בסי' מ"ב סעיף ח' (על מה שכתב רבינו הטור דכשלשון השטר סותר תופסין לשון אחרון) דהיינו דוקא היכא דאי אפשר לקיים את שתיהם אבל אם אפשר לקיים את שתיהם מקיימין אותם אף אם הם מרוחקים וכל שכן כשסמוכים דלאו אורחא לסתור תוך כדי דבור והכא נמי יש לקיים שתי הלשונות דבן פלוני דוקא ושייך לומר בנינו משום שהוא בן אשתו ואין חשש קילקול שיבא לירד לנכסי ראובן דהא כתיב ביה בן פלוני (ולא בן ראובן) וכל שכן שהוא בא להוציא והמוציא עליו להביא ראיה אלו תורף דב"ק:

ואני ההדיוט אומר אם גימגום הרב הוא גימגום אין בישוב מר בריה כדי שביעה דיכולני לומר דבאותו שטר לא היה כתוב שם המקבל כלל כי אם תנו לבנינו ומה שכתב דמסתמא דומיא דאידך דלחמותו כתב אמי הוי נמי האי עובדא וכי היכי דהתם כתבו בו פלונית בת פלונית הכי נמי בהאי עובדא דוחקו ניכר וכל כי הא לא דרשינן סמוכים וטפי מיסתברא למימר דלא הוה כתיב בגויה פלוני בן פלוני מדלא אדכירו הכי בהשאלה וראיתי שהרב הלבוש כשכתב דין זה הוסיף תיבת פלוני (פלוני בני) ולא ידעתי למה לא נמשך בזה אחר לשון מר רבו הרמ"א שכתב הדין כמו שהוא בתשובת מוהר"ם בלתי תיבת פלוני ובכותב לחמותו אמי שבתשובת מוהר"ם כתוב פלונית וכו' השמיט הרב הלבוש תיבת פלונית ומסתברא לי דתיבת פלוני נכתבה שלא בדקדוק ואין דעתי נוחה לומר שהרב הלבוש רצה לבאר לנו דברי הרמ"א שצריך להזכיר פלוני לעיכובא ומה שלא הזכיר גבי כותב לחמותו הוא לפי שמובן ממה שכתב גבי כותב בני לבן אשתו ועיין לקמן (בד"ה ולפי מה שמפרש) מה שכתבתי על דברי הרב שאלת יעבץ ומה שכתב (מר בריה דרב שבט בנימן) שאין דרך לכתוב שם בעל דבר בלא שם אביו אמת נכון אם כותב שם הבן אבל יכול לכתוב בסתם לבנינו בלי הזכרת שם כלל שאפשר שלא היה להם בנים כלל רק את זה שמחזיקו כבן ולכן לא הוצרך לכתוב שם המקבל כלל ונמצא שלא היה בשטר ההוא תרתי דסתרי כלל ובהכרח לומר שמקום הספק היה משום שהשטר הוא מזוייף מתוכו ועוד אף אם היה כתוב בו בן פלוני אין לנו הוכחה שהיה שום סתירה בשטר ההוא דאפשר ששם אבי היתום הזה היה ראובן (כשם הנותן המתנה). אם כן אם מקום הספק היה זה היה צריך לבאר שבשטר נכתב אברהם בן שמעון כדי שנוכל להבין הסתירה (שכתב בנינו זה וכתב בן שמעון) אלא ודאי לא היה הספק משום דסתרי אהדדי אלא הספק היה משום דהוי מזוייף מתוכו וכמו שהבין הרב מר אביו ויש לו עדים נאמנים הרמ"א והרב הלבוש שכתבו כן מפורש כמו שכתבתי למעלה (בד"ה והנה) בשמם דלא הוי מזוייף וכו' ולכן בהורמנותיה דמר אין דעתי נוחה בישוב זה:

אלא דעיקר הגימגום נראה דליתיה כלל אחרי המחילה רבה והוא על פי מה שכתב מרן החבי"ב בכנסת הגדולה שם בסוף סי' מ"ב בהגהות הטור (אחר שהביא מה שכתב הרמ"א בשם תשובת מוהר"ם הנ"ל) וז"ל נראה לי שאין דבריהם אמורים אלא כשאין להמגדל בנים הרי דמוקי לעובדא דבמוהר"ם שהמגדל אין לו בנים ואם כן יש לומר דנהי שאם היה לו בנים היה מקום לחשש זה משום דמסתמא יש לנו לומר שאין אדם רוצה שיבוזו זרים חילו ודעתו קרובה אצל בנו יותר מכל אדם וזה שאומר על היתום בני ודאי אינו רוצה שירש הוא במקום בנו ואם כן הרי יש בזה תקלה שעל ידי השטר יבא זה לירש נכסיו אבל כשאין לו בנים עביד איניש דקורא להיתום החביב לו בני ואינו חושש שמא יבא זה לירש בנחלתו דלא איכפת ליה כולי האי ואפשר דניחא ליה בהכי טפי וכמו שביאר כל זה הגאון חתם סופר באבן העזר ח"א סי' ע"ו שאביא דבריו להלן איה"ש (עיין בד"ה והגאון חתם) ואם כן אין כאן גימגום כל עיקר בתשובת מוהר"ם הנ"ל ואף שהגאון באורים ותומים תמה על הכנסת הגדולה דמנא ליה לחלק כן וכו' כבר ביאר דבריו בחתם סופר שאביא דב"ק להלן איה"ש:

עוד כתב הרב שבט בנימן בשם הרב בני אהרן שבשם רבו הביא ראיה מדכתיב בפרשת פנחס (כ"ו מ"ו) ושם בת אשר שרח ותרגם בתרגום ירושלמי ושום בת איתת אשר שרח ששרח היתה בת אשת אשר מאיש אחר וקראה הכתוב בת אשר וסיים הרב המחבר וז"ל אף שרש"י פירש שם שהיתה בתו ולא בת אשתו אפילו הכי נראה דהשטר קיים דכל שהשטר מתבטל לגמרי לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכו' וממוצא דבר מה שהקשה הרב (בני אהרן) שם דיש לגמגם בזה דלשון תורה לחוד דאיכא למימר דבלשון בני אדם לא קרו לבן אשתו בנו לדעתי נהפוך הוא דבלשון השטר כדי שלא יתבטל מפרשינן ליה בלשון השייך להעמידו שלא יהיו דבריו לבטלה ועיין לקמן סי' חל"ק עכ"ל ומשמעות דברים אלו הוא שמסקנת הרב בני אהרן ומר רבו וגם הרב המחבר מסכים דמה שכתב מוהר"ם בתשובה הנז' על בן אשתו דלישנא מעליא הוי הוא אף באם לא נתגדל בביתו וכתירוץ השני שכתב הרב בני אהרן וכבר כתבתי שמדברי הרבנים הרמ"א והלבוש מתבאר שטעמו של דין זה הוא משום שנתגדל בביתו אבל אם הוא בן אשתו ולא נתגדל בביתו משמע מדבריהם דאין השטר כשר וצריך לומר לדעתם דמה שסיים בתשובה הנ"ל ועוד דבעל כאשתו וכו' לא בא לומר שמטעם זה לבדו ראוי להכשיר השטר אלא טעם זה חזי לאיצטרופי ועשאו סניף לעיקר הטעם דכל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו שעל פי טעם זה לבדו כתב על מה שנשאל בכותב על בן אשתו בני דלישנא מעליא הוא וכו' (ועיין לקמן בד"ה והרב ערך השלחן):

ושם (בשבט בנימן) בסימן חל"ק כתב וז"ל עיין מה שכתבתי בסימן קל"ה אם שייך לכתוב על בן אשתו בנו דבתשובות דשייכי כתוב דמטעמא דכל המגדל יתום בתוך ביתו נקרא בנו (אמר המחבר אין לשונו מדוקדק דממה שכתב אם שייך לכתוב וכו' משמע שדברי מוהר"ם על לכתחלה הם והוא היפך ממה שכתב בסי' קל"ה שאין דברי מוהר"ם אמורים על לכתחלה דלכתחלה אין לכתוב כן וכו') והתוספות בפרק מקום שנהגו דף נ"ב (צריך להיות דף ד"ן) בד"ה אלא כתבו בענין צבעון האמור שם דלא מצינו בתורה שיקראו לבן אשתו בנו ובקידושין דף כ"ב ד"ה שלא ילחצנה כתבו דתמר לא היתה בת דוד ומה דכתיב כן תלבשנה בנות המלך מעילים לא משום שהיתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד וכתב דלכאורה סתרן אהדדי שוב כתב דאינו סותר למה שכתבו בפסחים הנ"ל דודאי כשנתגדלה בביתו שפיר מצינו שיוכל לקרות בתו וכן מצינו גבי ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע שאמרו בסוף מסכת סופרים שהיתה בת שכם מדינה ומיכאל הורידה בבית פוטי פרע וכן הוא שם בתרגום יונתן עכ"ל ולא כתב ליישב מה שנראה סתירה למוהר"ם בתשובה הנ"ל מדברי התוספות דפסחים (שכתבו דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בנו) לפי מה שנראה ממסקנת הרב בני אהרן דאף שלא נתגדל בביתו שפיר קרי ליה בנו ולא ניחא לי לומר דשאני התם שקראו בנינו בשיתוף עם אשתו דלגבי דידה הרי הוא בנה באמת אבל שיקרא אותו הוא לבדי בני זה לא מצינו כמו שכתבו התוספות דאין זה במשמע בלשון התשובה שהרי סיים ואית לן כמה קריין ורחוק לומר שהמקראות שרמז הם בכגון זה אלא כונתו ודאי להמקראות שהביאו בש"ס סנהדרין ד' י"ט ע"ב במגדל יתום בביתו שנקרא על שמו כמו שכתבתי למעלה והם בלא צירוף ועוד דמרן בחשן משפט סי' רמ"ז שאביא להלן לא שמר הלשון ככתוב בתשובה הנ"ל (בנינו) אלא כתב בני שמעינן דלאו משום דאמר בנינו הוא וכן מתבאר מדברי הרמ"א והרב הלבוש בסוף סימן מ"ב שכתבו הדין בלשון יחידי ולא כתבו בנינו וכו':

ולקושית הרב שבט בנימן דברי התוספות דקידושין אדבריהם שבפסחים ד' ד"ן כנ"ל כתב מר בריה שם (בד"ה אמר הבן) דבהשקפה ראשונה אמר שדברי התוספות בקידושין הם לדעת רש"י ליישב מה שהקשו לדעת רש"י ואפשר דלא סבירא להו הכי שוב כתב אבל קושטא דמילתא נראה שהתוספות בפסחים סוברים דלבן אשתו שפיר קרינן ליה בן והוא ממה שכתבו ויש לומר דקרי ליה בנו לפי שהיה בן בנו כדאמרינן ביש נוחלין והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב אלא ענה לחודיה שמעת מינה לפי שהיה נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא הכא עם שאר בני שעיר עכ"ד התוספות הרי מפורש דמשום דענה היה בן אשתו של שעיר כתביה קרא לענה בכלל בני שעיר ונקרא בנו אף על פי שאינו אלא בן אשתו ולכן לא נה גם לאיה שהיה בן בנו משום שלא היה בן אשתו וכן משמע מדברי הר"ן הובאו דבריו בשיטה מקובצת בבבא בתרא ד' קט"ו וזה מוכרח מתוך הסוגיא דבבא בתרא לעין כל רואה יעי"ש ומן התימה להמשפטים דשייכי דלמה לא הביא לדין זה מסוגיא הנז' דמשמע שפיר דבן אשתו נקרא בן כמו שהכריחו התוספות והר"ן הנ"ל עכ"ל והנה דברי הר"ן שרמז הם על מה שאמרו בגמרא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה וז"ל ואם תאמר ומנא לן הכי דילמא משום דבני בנים כבנים חשיב לענה מבני שעיר ויש לומר אי הכי הוה ליה למיחשביה נמי לאיה ומיהו כיון דקרי ליה מבני שעיר שמעינן דבני בנים הם כבנים לפי שעומדין במקום בנים וכו' אלו הם דברי הר"ן שהביא בשיטה מקובצת שם השייכים לענייננו וראה זה חדש הוא אשר לא שיערו רבותינו כל הרבנים המוזכרים בדבריו באות זו שכולם כתבו בדעת התוספות דפסחים דלא קרי בן לבן אשתו והרב מדקדק מדבריהם בהיפך:

אמנם בהורמנותיה דמר נראה שצדקו דברי כל הרבנים שהבינו שדעת התוספות היא שלא מצינו בתורה שקורא לבן אשתו בנו דמלבד שכן כתוב בפסקי תוספות דפסחים שם בסי' קמ"ה וז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו ומציין שם לדברי התוס' שבד"ה אלא וכו' הרי שמעידים על עצמם דסברי דבן אשתו לא נקרא בנו כלומר בלשון הכתוב ובני בנים נקראים בנים בלשון תורה (דאילו בלשון בני אדם אין בני בנים נקראים בנים כדתניא הנודר מן הבנים מותר בבני בנים) ואף שאין הכל מודים שחבור פסקי התוספות מרבותינו בעלי התוספות נגזר ויש מבוכה רבה בדברי רבני האחרונים כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים (הנספח לחלק אסיפת דינים שממערכת הדל"ת וכו') מיהו כולי עלמא מודו שמחבר פסקי תוספות גדול כבודו ויש אומרים שהרא"ש חברם ומרן חיד"א כתב שעל הרוב אחד מן הראשונים חברם וכיון שכותב כן בשם התוספות באותו פרק באותו מקום עדות נאמנה שכן הבין מדברי התוספות ועוד דל מהכא דברי הפסקי תוספות איני מבין היכי מוכח מדברי התוספות שבן אשתו נקרא בנו היפך ממה שכתבו בתחלה שהרי לא כתבו שנקרא בנו אלא משום שהיה בן בנו ומטעם זה היה ראוי לכתוב גם איה (אף שלא היה בן אשתו) אלא שהכתוב מילתא אגב ארחיה אשמועינן דענה היה בן אשתו ולכן כתב רק אותו ועל כל פנים מה שנקרא בנו של שעיר לא משום שהיה בן אשתו אלא משום בן הבן אבל בן אשתו לבד (שאינו בן בנו) ודאי לא נקרא בנו כלל וזו היא גם כונת דברי הר"ן כן נראה פשוט ודברי הרב קשים ובפרט מה שמתמיה על דברי מוהר"ם שלא הביא ראיה מזה דבן אשתו נקרא בנו כדמוכח בסוגיא וכו' וכל לגבי דידי אין הכרח מהסוגיא ולא מדברי התוספות והר"ן:

ורבין חסידא בספר קהלת יעקב במענה לשון חלק שני לשון בני אדם אות כ"ט הביא מה שכתב מרן בבית יוסף חשן משפט סימן רמ"ז בסעיף ד' כתוב בתשובת מיימון דספר משפטים סי' מ"ח שאם כתב שטר מתנה לבן אשתו וכתוב בו ותנו לבני שפיר דמי וכן אם כתב שטר מתנה לחמותו וכתוב בו ותנו לאמי פלונית בת פלוני שפיר דמי ונרגש ממה שכתבו התוספות בפסחים הנ"ל וכן כתוב בפסקי תוספות שם בן אשתו אינו קורא אותו בנו וכתב ליישב דלשון תורה לחוד דבלשון תורה הוא דאינו קורא אותו בנו ולשון הדיוט לחוד דבלשון הדיוט קורא שפיר לבן אשתו דכגופו דמיא בנו עד כאן לשונו וכן כתב שם בחלק מידות חכמים סימן ב"ן וכנראה שלפי שלא עיין הרב בגוף התשובה הנ"ל כתב כן שהרי סיים ואית לן כמה קריין הרי שמעיד שגם בלשון הכתובים מצינו כן אלא שלפי שמרן לא הביא סיום זה לכן ניחא ליה לחלק בהכי אבל לפי מה שכתוב בגוף התשובה כנז"ל נראה שאין זה מן הישוב ומלבד זה דחוק מאד לומר מדעתינו שלשון בני אדם חלוק מלשון תורה ועיין להרב פתחי תשובה שם בסימן רמ"ז ס"ק ב' בשם הרב משכנות יעקב שכתב גם כן שאין לומר כן מדעתינו ושם (במענה לשון) באות ע"ב כתב בשם הרב בני אהרן סימן פ"ה שאין קורין בן רק למי שהוא בנו ממש וציין לעיין במה שכתב לעיל אות כ"ט הנ"ל ואין בידי ספר בני אהרן ולפי מה שכתב בשמו הרב שבט בנימן הנ"ל נראה שמסקנתו היא דשפיר שייך לקרוא לבן אשתו בנו אף אם לא נתגדל בביתו שלא כמו שכתב הרב בשמו (שוב ראיתי סגנון דברי הרב בני אהרן שהובאו בשו"ת חיים שאל שאביא להלן איה"ש ונראה שמסקנתו שאינו קורא לבן אשתו בנו ובהכרח שדעתו ליישב תשובת מוהר"ם כמו שכתב בתחלה דמיירי בההוא עובדא שהבן אשתו נתגדל בביתו עיין לקמן (בד"ה אחר כל זה) ומה שכתב לחלק בין לשון תורה ללשון בני אדם דבלשון בני אדם נקרא בן אשתו בנו אף שבלשון תורה אינו נקרא בנו הנה מצד הסברא נראה שאם היה מקום לחלק היה צריך לחלק בהיפך דבלשון תורה נקרא בנו ובלשון בני אדם לא נקרא בנו כמו שמצינו כן לענין בני בנים דאף דבלשון תורה הם כבנים בנדרים שהולכין בהם אחר לשון בני אדם אינם כבנים ומעתה לענין בן אשתו דבכתוב לא חשיב בנו יש לומר דכל שכן בלשון בני אדם (ובאמת הרב בני אהרן כתב לחלק כן כמו שכתבו בשמו הרבנים שבט בנימן וחיים שאל שאביא להלן איה"ש):

ומרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות ל"א הביא דברי התוספות דפרק מקום שנהגו הנ"ל שכתבו דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בנו בכל התורה וציין שבות יעקב ח"א סימן קס"ט וסיים ואין זה סותר למה שכתוב בתשובות דשייכי לספר משפטים דלשון ותנו לבנינו מתפרש לבן אשתו דהתם מיירי דנתגדל בתוך ביתם דהמגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו כמו שסיים שם ועוד דהתם איש ואשתו הם המדברים ואמרו ותנו לבנינו ולפי האמת הוא בן אשתו והנה צורף בעל האשה ואמרי תרוייהו ותנו לבנינו ומאי דכתיב ושם בת אשר שרח ותרגם הירושלמי ושום בת איתת אשר שרח כבר כתבו התוספות בנימוקי החומש כתיבת יד דמשום דאשר גידל לשרח בת אשתו נקראת בתו (אמר המחבר כדברי התוספות הללו כתב הרמב"ן בפרשת פנחס סי' כ"ו מ"ו על פסוק ושם בת אשר שרח בשם תרגום אונקלוס וביאר שם מי הכריחו לפרש כן שאם לא כן מה ענין הבת בנוחלי הארץ אלא על כרחין היתה בת אשתו מבעל אחר משבט אחר והיתה בת יורשת נחלה לכן נחשבת בפרשה זו ודקדק כן מלשון ושם בת אשר ולא כתיב ובת אשר שרח לומר דרק השם היה בת אשר אבל לא היתה בתו ממש אלא בת אשתו ומה שהיו קורין אותה בת אשר הוא לפי שגדלה כבתו עיין בחתם סופר אבן העזר ח"א סי' ע"ו בד"ה הנה ראשון תחלה) וסיים ביעיר אזן שוב ראיתי מה שכתב הרב החסיד במידות חכמים אות ב"ן ומתוך מה שכתבתי יראה המעיין מה שיש לדקדק בדבריו ועיין מה שכתב עוד בחלק לשון בני אדם אות כ"ט ונעלם מהרב תשובת הרב בני אהרן סימן פ"ה ואני בעניי זה שנים רבות הארכתי בזה בתשובה עכ"ל וכבר כתבתי אני הדל למעלה שעלה בדעתי ליישב כדכתב מני"ר דבצירוף אשתו נקרא שפיר בנינו אך לא נתקררה דעתי מפני סיום הלשון שבתשובה הנ"ל וגם דמלשון מרן הבית יוסף משמע להדיא דלא סבירא ליה הכי וגם מה שכתב דהתם שאני דלפי שגידלו בביתו וכו' איברא שכן צדד הרב בני אהרן כמו שכתב בשמו הרב שבט בנימן אמנם מדברי מר"ן הבית יוסף בסימן רמ"ז הנ"ל נראה לדעתי הקלושה שלא הבין כן בדעת התשובה הנ"ל שאם כן לא הוה מישתמיט מלהביא סיום דברי התשובה בטעם הדבר (שהמגדל יתום בתוך ביתו וכו') כי היכי דנשמע מינה שלבן אשתו שלא גידלו בביתו אין שייך לקרות בנו אלא מוכח שהבין מדברי התשובה דעל בן אשתו אף שלא גידלו שייך שפיר לכתוב בני וכהצד השני של הרב בני אהרן ומה שכתב שנעלם מהרב קהלת יעקב דברי הרב בני אהרן כבר כתבתי שבאות ע"ב הביא דברי הרב בני אהרן בקצרה וכבר העיר עליו בזה הרב נחמד למראה בח"א:

ומה שרמז שבתשובה האריך וכו' הלא היא בשו"ת חיים שאל ח"א סי' מ"א על מה שכתב מרן בסי' רמ"ז דין ג' דמי שאמר נכסי לבני לשון רבים והיה לו בן אחד ובנות דזוכה הבן לבדו יש מי שאומר דאי לית ליה ברא אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר ועל זה נשאל היכא דלית ליה ברא ולא בר ברא ויש לו יתום שגדלו בביתו מי אמרינן דשפיר מיקרי בריה דכל המגדל יתום וכו' ועליה הוא דאמר או דילמא דוקא לבר בריה הוא דקרי ברא ופשיט לה מתשובת מוהר"ם לספר המשפטים הנ"ל דשפיר מיקרי בריה וזוכה היתום וציין לעיין במה שכתב הרב אש דת סוף פרשת מסעי ושוב ביאר שאם יש לו בת ויתום שגדלו בביתו אין לו להיתום כלום אלא הבת זוכה שהיא יורשת והאריך קצת בזה ועוד כתב שאם אין לו זרע ויש לו בן אשתו ויתום שגידלו בביתו ואמר נכסי לבני בלשון יחיד שיש להסתפק לכאורה מי זוכה אם בן אשתו או היתום וכתב שהיתום שנתגדל בביתו זוכה ולא בן אשתו שלא נתגדל בביתו שהרי יתום שנתגדל בביתו קרוי בנו כמו שכתב מוהר"ם בתשובה הנ"ל ואילו בן אשתו כתבו התוספות ובפסקי התוספות בפסחים ד' ד"ן שלא מצינו שנקרא בנו בכל התורה וכו' שוב כתב דצריך לברר אם גם בן אשתו נתגדל בביתו ואמר נכסי לבני בלשון יחיד מי משניהם זוכה ולזה הביא לשון התוספות בפסחים הנ"ל ולמד מדבריהם דאף דאיה וענה שניהם בני בנים כתב קרא ענה לחוד לפי שהיה בן אשתו דאלמא היותו בן אשתו עדיף מאיה (שגם הוא היה מבני בנים) שלא היה בן אשתו והכי נמי כששניהם נתגדלו בביתו זה שהוא בן אשתו זוכה דעדיף מחברו שגדלו בביתו ואינו בן אשתו ושוב דחה ראיתו מדברי התוספות ומסיק לדון בשודא דדייני לחקור היטב עם מי היתה דעת המצוה קרובה רצוף אהבה אם עם בן אשתו או עם היתום ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות:

אחר כל זה כתב שראה להרב הגדול בספר בני אהרן סוף סי' פ"ה שהביא תשובת מוהר"ם הנ"ל ושכתב לתמוה דנהי דכל שגידלו בביתו מעלה עליו כאילו ילדו אבל בן אשתו דלא נתגדל בביתו מנא לן דיקרא בנו ושמא כך היה המעשה דאותו בן אשתו נתגדל בביתו עוד אפשר דכונת ראייתו היא כיון דמצינו דבסבה כל דהו קורין למי שאינו בנו בנו הוא הדין דבסבת אשתו קורא אותו בנו (כמו שכתב בשמו הרב שבט בנימן בסי' קל"ה הנז"ל והוסיף עוד בשמו וז"ל) והרב מורי הביא ראיה לדבריו מדכתיב ושם בת אשר שרח ופירש הרמב"ן בשם הירושלמי ושם בת איתת אשר הרי שהיתה בת אשתו וכו' ומצאתי בתוספות פרק מקום שנהגו שכתבו דלא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו עכ"ל הרב בני אהרן וכתב על דבריו וז"ל והרב קיצר בדבריו ונראה ודאי דמאחר דהתוספות כתבו לא מצינו וכו' תו ליכא פרושי דסבר מוהר"ם דבן אשתו נקרא בנו אף שלא נתגדל בביתו כדכתב הרב הנז' לחד פירושא אלא הנכון לומר דמוהר"ם מודה להתוספות ובנדונו אייר דההוא בן אשתו נתגדל בביתו כדכתב ברישא ואין להקשות מדתרגם הירושלמי ושום בת איתת אשר שר דאלמא בת אשתו קרי לה בתו היפך דברי התוספות דיש לומר דשרח נתגדלה אצל אשר ולהכי חשיבא כבתו וכן מצאתי להתוספות בנימוקי החומש שכתבו דמשום דאשר גידל את שרח בת אשתו לכך נקראת בתו ומוהריק"ש בהגהותיו הביא תשובת מוהר"ם הנז' אך הלשון מוטעה בדפוס ומה שכתב עוד הרב בני אהרן דיש לגמגם בראיות אלו דלשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד וכיון שכן אפשר דבלשון בני אדם משתנה הדבור ואין קורין בן רק לבנו ממש לי ההדיוט אינו גימגום דודאי אם יש לו בנים ואמר נכסי לבני אפילו בן הבן לית ליה כלום ואף דבעלמא בני בנים הרי הם כבנים בלשון בני אדם אין בני בנים בכלל והיינו דמייתי בפרק יש נוחלין דף קמ"ג ראיה מנדרים כדכתב הרא"ש בכלל פ"ב סימן ג' אמנם כשאין לו בנים אף שיש לו בנות הרי כתבו הפוסקים דעל בן הבן קאמר דנקרא בן למדנו דכשאין לו בנים לא אזלינן בתר לשון בני אדם אלא אנו רואים אם זה נקרא מאיזה צד הוי לישנא מעליא ועל פי זה או קרוב לזה אתי שפיר תשובת מוהר"ם ועיין שבות יעקב ח"א סימן קס"ט עכ"ד מרן חיד"א בחיים שאל הנ"ל ונמצא דמסקנתו לדינא דלא מיקרי בן אשתו בנו מצד היותו בן אשתו אלא משום שנתגדל בביתו וגם איניש דעלמא שאינו בן אשתו אם נתגדל בביתו נקרא בנו ואין שום עדיפות להבן אשתו מהאחר שנתגדל בביתו וכשיש ספק על איזה מהם היתה כונתו דנין אותם בשודא דדייני ומה שכתב בשם הרב בני אהרן שיש לגמגם בראיות אלו הנה לפי הנראה כונתו היא על מה שהרב מר רבו סייע לדברי התשובת מוהר"ם מקרא דשם בת אשר ואי הכי יש לגמגם בראיה זו מיבעי ליה ואולי יש עוד ראיות בדברי הרב ואנכי לא ידעתי כי אינו מצוי אצלי:

ודברי הגאון שבות יעקב בסימן קס"ט שציין ביעיר אזן ובחיים שאל הם במעשה שהיה ששכיב מרע ציוה ליתן כל ספריו לבנו ולא היה לו בן כי אם בן חורגו ובן הבן ושאל השואל מי יזכה בהספרים כי לכאורה ראוי לצדד לזכות הבן חורגו שהוא צורבא מרבנן ובתשובתו כתב דודאי ראוי לפתוח בזכות הצורבא מרבנן וכו' והביא הא דאמרו בכתובות דף פ"ה ע"ב ההוא דאמר נכסי לטוביה אתו שני טוביה שכן ותלמיד חכם וכו' קרוב ותלמיד חכם קודם והביא מחלוקת הפוסקים בהאי קרוב דתלמיד חכם קודמו אם הוא אפילו אם ראוי ליורשו ועם שהיה נראה לו שהעיקר כדעת הסוברים דבאינו ראוי ליורשו מיירי מכל מקום כיון ששאר גדולי הראשונים לא חילקו כיון דלא מחלק הש"ס בהכי גם בשלחן ערוך והאחרונים סתמו כן לא מלאו לבו לומר בהיפך להלכה וכל שכן למעשה אך בנדון השאלה אין מקום להסתפק בבן חורגו כלל דמהיכא תיתי לומר שקורא בנו לבן חורגו ואפילו בן בנו לא מיקרי בנו לענין זה כדאמר מר בר רב אשי בבתרא ד' קמ"ג ע"ב לא קרו אינשי לבר ברא ברא ותניא כוותיה הנודר מבנים מותר בבני בנים והכי פסקינן ביו"ד סי' רי"ז סעיף ל"ז ובחשן משפט סימן זמ"ר והביא לשון הנמקי יוסף דהאומר נכסי לבני ויש לו בנות ובני בנים שדעת רבותיו דעל בני בנים קאמר שראוים ליורשו ועומדים במקום בנים ואם יש לבן הבן קדימה נגד הבנות כל שכן נגד בן חורגו וכו' ובן הבן אינו נקרא בלו בלשון בני אדם כשיש לו בן אבל כשאין לו בן ודאי כונתו אבן הבן ולא אבן חורגו דהוא אחר ממש ולא נקרא בנו כלל וכדי שלא להוציאו חלק בלי ראיה כלל העתיק להשואל דברי התוספות בפסחים ד' ד"ן הנ"ל ושכן כתבו בפסקי תוספות דבן אשתו אינו קורא אותו בנו כלל וכן כתב מוהרש"א בבבא בתרא דף קט"ו ע"ב בפשיטות הרי להדיא דכונתו אבן בנו ולא אבן חורגו ומובטחני בהאי צורבא מרבנן שאם יראה תשובתי זו הוא עצמו לא ירצה ליהנות ממה שאינו שלו ע"כ תורף דב"ק ולפי הנראה לא ראה תשובת מוהר"ם שבספר משפטים הנז"ל שאם כן היה לו לעמוד ולבאר מה שנראה לכאורה שדברי מוהר"ם הם היפך מה שכתבו התוספות אם לא שנאמר שבנדונו נתגדל הבן אשתו בביתו ולכן קאמר מוהר"ם דשפיר קרי לבן אשתו בנו אבל בלאו הכי לא מיקרי בנו וכו' וכאמור למעלה:

ומדברי הגאון שאלת יעב"ץ בח"א סוף סי' קס"ה יש ללמוד ישוב אחר שלא יהיו דברי תשובת מוהר"ם הנ"ל היפך דברי התוספות דפרק מקום שנהגו הנ"ל ולרגל מלאכתי אעתיק כל דב"ק שיש ללמוד מהם דברים מחודשים ואין הספר מצוי ביד כל אדם וגם אנכי זה זמן לא כביר שהשגתיו (והרב פתחי תשובה ביו"ד סי' רטו"ב סעיף מ"ו הביא דבריו בקצרה) והוא שנשאל על המגדל יתום בביתו וגם יש לו בנים ונדר מבנים סתם אם היתום בכלל:

והשיב מדקמבעיא לך ביש לו בנים מכלל דבדלית ליה פשיטא לך דנאסר ולדידי מספקא לי דאף דלענין שכר מצוה אמרו המגדל יתום כאילו ילדו מכל מקום לדינא דנדרים לא שמעינן ולכאורה לא עדיף מבני בנים דחשובים כבנים בכמה מקומות ואפילו הכי לענין נדרים (וכן במתנה) אינם בכלל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולשון תורה לחוד ואפילו הכי מספיקא לא נפקא דאיברא איכא למימר דעדיף אם מגדלו לשם שמים שהרי הוא ודאי כאילו ילדו ולא ביתום בלבד אלא אפילו יש לו אב ואם ומתגדל אצל אחר לשם מצוה אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו לבן ליורשו וזה קוראו אב והוא קוראו בני גם בזה אני מסופק וקרובני לומר שנאסרים זה בזה כשנדר זה מאביו והוא מבנו שזה נחשב אצלו כאילו ילדו ממש והרי זה דרך לשון בני אדם גם כן ולא עוד אלא שלפעמים הולכים אחר לשון תרה אף כשאינו כל כך לשון בני אדם כההוא עובדא דפרק מי שמת דף קמ"ג ע"ב רק מפני קצת ספק אמרו יבא לשון הכתוב ויכריע ועיין בריב"ש סימן ר"ז ומה שכתבתי בהגהותיי לחשן משפט סימן רמ"ז כל שכן היכא דלשון בני אדם מסייע ללשון תורה:

מיהו ביש לו בנים לזה המגדל בן חבירו נראה שלבניו ממש נתכוון וראיה מדקיימא לן בחשן משפט סימן רמ"ז במי שאמר נכסי לבני ואית ליה בר ברא וברתא לבר בריה קאמר ומפסדינן לברתא אף דקיימא לן כמאן דאמר לא קרו אינשי לבר ברא ברא במקום בן ואפילו הכי במקום בת אמרינן דלדידיה נתכוון ואם להקל כך דהיינו להפסיד זכותה של בת קל וחומר להחמיר בסתם נדרים דאיסורא דאורייתא הוא ואם בבני בנים עם הבת כך על אחת כמה וכמה בבנים עם בן איש אחר שהולכין להקל אף בנדרים דכי האי גוונא סתמו כפירושו ודאי בנים ממש דוקא עד שיפרש ואין צריך לומר בממון כי האי גוונא דאזלינן לקולא לנתבע אך ביש לו אב אף שהמגדל מחשיבו לבנו ונאסר בו גם זה מידי ספק לא יצא כי מכל מקום כשנדר הבן יש לומר שלאביו האמיתי נתכוון כי אי אפשר לו להיות בר מאה פפי עם היות שיש לומר שאם זה מגדלו לתורה ולמצות והוא רבו אפשר דחשוב יותר לאב גמור מוחלט ממי שהולידו שזה הביאו לחיי העולם הזה ואב לגופו בלבד הוא וזה הביאו לחיי העולם הבא ואביו לנפשו ונשמתו שכן אלישע קורא לאליהו אבי ומלך ישראל לאלישע וכיון שהדבר שקול כי ליכא הוכחא מדעת הנודר והנותן אזלינן הכא והכא לחומרא וחורגו שאינו מגדלו פשיטא דלאו בכלל בן הוא וכלב שמא נתגדל אצל קנז ואפילו הכי הקניזי גרידא איקרי בן לא איקרי:

שוב זיכני השם ומצאתי כדברי בתשובת לספר משפטים שאם כתב לבן אשתו מתנה בלשון ותנו לבנינו לישנא מעליא הוא דאית ליה קריין טובא ואם כן פשיטא הוא הדין לענין נדר אלאו דסיוע גמור לא הוי דילמא התם שאני משום דאשתו נמי כתבה בהדיה הוא דמוכחא מילתא גם שם לא נתבאר אם היה לו בנים אמיתיים דאילו כי האי גוונא אפילו בכתבה איהי נמי אכתי איכא לספוקי דמאי חזית דאזיל מר בתר דידיה ולא בתר דידה דהא דכוותה אשכחן נמי במגדלת כדאמרינן והלא מירב ילדה ומיכל גידלה וכו' אלא דבהא איכא למימר מכל מקום אומדנא דמוכח הוא דמדכתבה בהדיה מכלל דמנכסי דידה קיהבה ליה ואפילו הכי כתב ליה איהו נמי נפקא מינה דילמא מייתא איהי מקמיה מיהו ודאי לא שבקא לבניה דידה ויהבה לבני דידיה ובכולי האי לא מייתבא דעתאי בהך תשובה דאימא נמי איפכא דילמא חייש דמיית איהו מקמה ושקלא לכולהו נכסי בכתובתה אהכי איצטריך למיכתב לדידה נמי וזיל בתר דידיה דלא שבק לבניה ממש דדמא דידהו סומק טפי משום הכי לא קאימנא שפיר אההיא ומסתברא מסתמא לא הוה ליה בנין לדידיה ולא קמיבעיא מילתא אלא אי איכא למיחש לזיופא ושיקרא ופשטה דקושטא הכי הוא ואפשר דאדכיר ליה בשמיה נמי והכי מוכח קצת ממאי דעסיק התם תו בדקרי נמי לחמותו אמו דליכא למיחש למידי מדאסיק לה בשמה וקמשמע לן דלא הוה ליה בהכי מזויף מתוכו כיון דאורחיה דקרא דמשתעי הכי הא לאו הכי לא סא"ד (סליק אדעתין) לפרושי לשטרא דאימא אחמותו הכי נמי דכוותה בדפריש שם עצמי של חורגו קמיירי אם כן מהכא ליכא למשמע מידי לדעתי בנודר ונודר סתם הן במקום בנים או שלא במקום בנים עכ"ל וחידוש הוא שלא זכר שר דברי התוספות דפרק מקום שנהגו הנז"ל שכתבו דלא מצינו דקורא בנו לבן אשתו וכנראה נרגש בעצמו מזה שבהגהותיו לפסחים על דברי התוספות הנ"ל ציין לעיין בשאלת יעב"ץ הנ"ל:

ולפי מה שמפרש הגאון דברי תשובת מוהר"ם דמיירי דאסיקו בשמיה ואמרו בנינו זה פלוני בן פלוני ומקום הספק היה אם נפסול השטר משום דהוי מזויף מתוכו וכו' ועל זה הוא דאמר רבינו המוהר"ם דאין לחוש וכו' נראה שאין מקום להקשות מדברי התוספות דפסחים שהם לא כתבו אלא כשאינו מזכיר השם רק לקרותו בנו בסתם זה לא מצינו אבל אם קורא אותו בשמו אלא שכותב לו גם תואר בן (בני פלוני בן פלוני) בזה לא מיירו התוספות ושפיר קאמר מוהר"ם אלא שמדברי מרן הבית יוסף בסי' רמ"ז שרמזתי לעיל (בד"ה ורבין חסידא) משמע לי שלא הבין כן מדברי מוהר"ם שאם כן היה לו לכתוב כן מפורש שכתבו בשטר תנו לבנינו פלוני בן פלוני וגם מגוף דברי מוהר"ם בתשובה הנ"ל משמע לי הדל דרק בעובדא דחמות הוא שכתבו השם בתואר אמי שאם גם בההיא דבן אשתו מיירי בהכי היה מפרש כן ועל כל פנים מדברי מרן וכל הפוסקים שהביאו הא דמוהר"ם בסתם מוכח שהבינו דברים כפשטן שלא הזכירו שם הבן ומפני זה הוקשה לקצתם מדברי התוספות דפסחים והוצרכו ליישובים כנז"ל ועיין במה שכתבתי למעלה (בד"ה ואני ההדיוט) על דברי הרב המגיה בספר שבט בנימן:

והגאון חתם סופר אף שבחלק יו"ד סי' קס"ד הביא דברי התשובה שבספר משפטים הנ"ל דמגדל יתום בביתו קורא אותו בנו וכתב דמקרא מסייעו ושם בת אשר שרח שתירגם הירושלמי בת איתת אשר וכו' ולא הזכיר כלל דברי התוספות דפסחים שנראה מדבריהם בהיפך הנה בחלק אבן העזר בח"א סי' ע"ו הן כל יקר ראתה עינו דברי התוספות דפסחים והוקשה לו על מה שכתב בתשוב' שבספר משפטים הנ"ל ועוד במסקנת התוספות שם מבואר למעיין דסתמא דתלמודא בפרק יש נוחלין סבירא ליה לכלל מונח שאי אפשר שיקרא בן אשתו בנו וכתב ליישב על פי מה שכתב הרב כנסת הגדולה בחשן משפט סוף סי' מ"ב לחלק מסברא דעד כאן לא קאמר מוהר"ם דקורא אדם את חורגו בנו אלא כשאין לו בנים של עצמו אבל כשיש לו בנים לא יתכן שיקרא לחורגו בנו וכתב דבאורים ותומים פליג עליה דמנא לן לחלק בהכי והוא כתב לתמוה ביותר שהרי אשר היו לו בנים ואפילו הכי קרי לשרח בת אשתו בתו (אמר המחבר לפום ריהטא נראה דמה שכתב הרב כנסת הגדולה הוא שהאדם עצמו שיש לו בנים לא יקרא לחורגו בנו ואשר לא קרא את שרח בתי רק שהעולם הורגלו לקרותה בת אשר לפי שנתגדלה בביתו ועוד אפשר שאשר לא היו לו בנות ולכן שייך לקרות את חורגתו בתו כדרך שקורא את חורגו בנו כשאין לו בנים של עצמו) שוב כתב (החתם סופר) דאדרבא מכאן מוכח כסברת הכנסת הגדולה דהנה סברתו יש לפרש כך דבשלמא כשאין לו בנים עביד איניש דמחמת חבה קורא לו בני ולא חייש דנפיק חורבה והפסד בנחלתו שיבא זה לירש בנחלתו דלא איכפת ליה כולי האי ואפשר שנוח לו יותר שירש בן אשתו האהוב את נכסיו מאשר ירשו אחיו וקרוביו ומעשים בכל יום יוכיחו מה שאין כן כשיש לו בנים שלו אז חושש טובא שלא יבא מזה טעות והפסד להפקיע בניו מנחלתם וחזקה לא שביק איניש בריה ויהיב לאחריני ולכן אינו קורא לחורגו בנו ושטר שנכתב כן פסול זה נראה דעת הכנסת הגדולה ואם כן בזה מיושב סתירה הנ"ל דש"ס פרק יש נוחלין מוכיח שפיר דבני בנים הרי הם כבנים מבני שעיר החורי דאין לומר שמשום שהיה בן אשתו קורא לו בנו דזה אינו דאי סלקא דעתך דבני בנים אינם כבנים לא היה מחזיקו בנו במקום שיש לו בנים יורשים דנכרי יורש אביו אלא על כרחין דבני בנים הרי הם כבנים באמת ואמנם בת אשר שרח שהיתה בת בין הבנים שאפילו יטעו העולם שהיא בתו ממש לא נפיק מניה חורבא שהרי בת במקום בן לא תירש לכן שפיר קורא לה בת אשר וזהו שדקדקו תוספות בפסחים נ"ד ע"א הנ"ל בצחות לשונם שלא מצינו בכל התורה שיקרא בן אשתו בנו כלומר אבל בת אשתו מצינו שפיר היינו בת אשר שרח אבל בן אשתו היכא שיש לו בנים דומיא דבני שעיר החורי זה לא מצינו עכ"ל והביא דבריו בקצרה הגאון פתחי תשובה בסוף סי' מ"ב:

וראיתי בספר ערוך השלחן החדש לידידי הגאון אבד"ק נאווהרדק יצ"ו בסוף סי' מ"ב שכתב וז"ל מי שמגדל יתום בביתו וכתב עליו בשטר בני או היתום כתב עליו אבי או על אשתו אמי לא מיקרי מזויף וכשר דדרך העולם כן הוא שמפני שמגדלו נחשב לו כבן והוא מחזיק אותם לאב ואם ואפילו כשיש להם בנים קורים אותו בן אמנם אם יש להם בן ששמו כשם היתום ונכתב על היתום בשטר בני פלוני פסול דהוי שטר שיכול לזייף אותו עכ"ל ונראה ודאי שלא היה בידו שלחן ערוך עם פתחי תשובה ומר מדנפשיה לא זכר שר דברי הגאון חתם סופר ולכן נגרר אחר דברי הגאון אורים ותומים אבל כל לגבי דידן דחזינן דברי טעם הגאון חתם סופר שפיר נקטינן כדמחלק מרן החבי"ב בכנסת הגדולה וכן ראיתי בספר חקות הדיינים להגאון אבד"ק בוקרעשט בסוף סי' מ"ג שכתב כחילוק הכנסת הגדולה וציון פתחי תשובה לומר שכבר ראה מה שחולק עליו באורים ובכל זאת סתם כמותו על פי דברי הרב פתחי תשובה בשם הרב חתם סופר ועיין לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ט"ז דף פ"א ע"ג אות ל"א שהאריך קצת בהערות נכונות ובאיזה דברים כיונתי לדעתו ויש דברים נוטים לך נא ראה ועיין בקונטרס הערות לחלקי הכללים בסימן נו"ן אות ה':

אחר זמן מדי דברי עם ידידי הרב הכולל מוהר"ר רבינו חאסון יצ"ו את אשר כתוב לי בענין זה הביא לי שני ספרים (שאין מצוים אצלי והם מטה שמעון וערוך השלחן חלק ח"מ) לעיין בהם אולי אמצא שדברו במה שכתבתי וראיתי להרב מטה שמעון בסי' רמ"ז אות ו' בהגהת בית יוסף שהביא דברי הרב בני אהרן הנז"ל ולפי סיגנון הלשון שהביא בשמו נסתלק מה שדקדקתי על דבריו לעיל (בד"ה גם מדברי מוהר"ם) במה שכתב כיון דאמור רבנן דמגדל יתום וכו' דהא לאו מילתא דאמור רבנן היא וכו' עי"ש ואילו הרב מטה שמעון כתב בשמו בלשון אחר וז"ל ועוד אפשר לומר דכונת ראיתו היא כיון דראינו דבסבה כל דהו רגילות הוא שקורין למי שאינו בנו בני אם כן הוא הדין והוא הטעם דבסבת אשתו קורא אותו בני עכ"ד הרב בני אהרן שם ולא כתב בשמו לישנא דאמור רבנן (כמו שכתב בשמו הרב שבט בנימן) ועוד ראיתי שם שכתב שהרב בני אהרן הביא דברי התוספות דלא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בני ומסתמא כונתו לדברי התוספות דפסחים דף ד"ן הנ"ל ואני הדל פקפקתי קצת (בד"ה ושם בסי' חל"ק) על הרב שבט בנימן שלא כתב ליישב דברי תשובת מוהר"ם דלא תיקשי ליה ממה שהכריחו התוספות (כי עמד רק בסתירת דברי התוספות בפסחים וקידושין) ואין זו מן הקושי' אחרי שהרב בני אהרן כבר הזכיר דברי התוספות על דברי מוהר"ם הנ"ל וכמצוה להביא מן החדש הביא דברי התוספות דקידושין ושקיל וטרי בהו עוד ראיתי שם (בד"ה האמנם) שעלה בדעתו לומר דלא כתב מוהר"ם דשייך לקרות בני לבן אשתו אלא בנדונו שהוא לשון האיש והאשה ביחד בנינו זה דנגרר אחר האשה שהוא בנה ממש ולא נחה דעתו מפני לשון מרן הבית יוסף בסי' רמ"ז שלא כתב כמו שכתב בתשובות מוהר"ם ממש וכתב בלשון בני וכו' וכמו שכתבתי אני הדל למעלה (בד"ה ושם בסימן) וכנראה גם מעיני דמר נעלמו דברי הרמ"א והרב הלבוש בסוף סי' מ"ב שהבאתי למעלה (בד"ה והנה ספר) להוכיח מדבריהם דמשמע להו דלאו דוקא בבן אשתו אמר מוהר"ם דהשטר כשר וכו' עיין שם:

והרב ערך השלחן בסי' רמ"ז אות ה' (על דברי מרן הב"י בשם תשובת מוהר"ם שבספר משפטים הנ"ל) כתב שהרב קהלת יעקב הביא בשם התוספות בפסחים בהיפך ושכתב לחלק בין לשון תורה ללשון הדיוט ואני הדל כבר הבאתי דברי הרב קהלת יעקב ויש להעיר על הרב ערוך השלחן ככל אשר כתבתי על דברי הרב קהלת יעקב (עיין לעיל בד"ה ורבין חסידא) עוד כתב הרב ערך השלחן ונראה דאם אין לו בן אלא בן אשתו ודאי דבן אשתו קאמר ותשובות מיימוניות מיירי בהכי אבל התוספות בפסחים מיירו כשיש לו בנים דלא מצינו שיקרא לבן אשתו בני בכלל בניו כי התם שוב ראיתי בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קס"א (קס"ה) שם מבואר דמיירי שאין לו בנים ועיין חיים שאל סי' מ"א שהסכים דמוהר"ם מודה דבן אשתו לא מיקרי בני ונדון מוהר"ם מיירי בבן אשתו שנתגדל בביתו כמו שכתב הרב בני אהרן ואין נראה כן שהרי מוהר"ם סיים ועוד דבעל כאשתו וקרינן ביה לא יומתו אבות על בנים עכ"ל ואיני בקי בטיב ספר זה (כי זה היום ראשון הוא שראיתי ספר הקדוש הזה) אם רגיל להביא דברי הרב כנסת הגדולה וכבר כתבתי למעלה שהרב חתם סופר הביא מה שכתב הרב בכנסת הגדולה דלא כתב מוהר"ם דבן אשתו נקרא בנו אלא כשאין לו בנים שלו ויישב בזה מה שנראה סתירה להתשובה ההיא מדברי התוספות דפסחים (עיין בד"ה והגאון חתם סופר) ומה שדחה מה שכתב בחיים שאל מפני סיום דברי מוהר"ם עיין במה שכתבתי לעיל (בד"ה עוד כתב הרב שבט בנימן):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף