שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/יט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png אסיפת דינים TriangleArrow-Left.png חמץ ומצה TriangleArrow-Left.png ט

יט) אשה שבעלה נשתטה ואינו מפרנסה ולא נוהג עמה מנהג אישות והשכירה עצמה כמה שנים וצמצמה וקמצה ממעשה ידיה וקבצה איזה סך והיא נושאת ונותנת במשא ומתן חמץ אף דהחמץ שייך להבעל ויש לומר דמה שהנפקד או אשתו מוכרים החמץ שלא מדעת המפקיד הוא מתורת שליחות וזכיה והיינו דוקא בבר דעת אבל בנשתטה אין לאשתו רשות למכור אך כיון דחמץ אחר הפסח הוא קנס יש לומר דלנשתטה לא קנסוהו רבנן ובהצטרף הסניפים שכתבתי (משום מה שאינו נוהג עמה מנהג אישות ודין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית מה שעשתה עשוי וכו') התרתי למכור החמץ כן כתב הרב אגודות אזוב מדברי ד' ו' ע"ג (ד"ה והנה) ואופן הקנאת החמץ באשה זו שאין לה קרקע כי הקרקע הוא של הבעל ואינה יכולה למוכרו כדי להקנות החמץ אגבו וכסף לבד לא מהני ולמשוך כל החמץ הדבר קשה וקנין סטומתא לא מהני ואודיתא שמכרה לו אגב קרקע גם כן לא מהני ואפילו תימא דמהני מכל מקום הא הוי כאחריות אלם לדעת המקור חיים וצריך להיות החמץ ברשות נכרי דוקא לכן אין שום תקנה אלא למכור החמץ להשוכר הישראל שדר בהבית של בעלה והוא ימכור עם החמץ שלו וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש ומה שכתב דלשוטה לא קנסו אחר הפסח עיין בפרי מגדים הבאתיו בסי' ח' אות מ"ג:

וכתב עוד באגודת א"מ שם (בד"ה ודע) דקרקע של נכסי מלוג אין הבעל רשאי למוכרו כדי להקנות החמץ אגבו בלתי רשות אשתו והיא תחלה ואחריה בעלה ולהשכירה גם כן לא מהני אף דקרקע שהוא בשכירות יכול להשכירו ולהקנות אגבו כמו שכתב מקור חיים סי' ת"מ סק"ג מכל מקום לגבי בעל דהוי לוקח או יורש לא מהני לפי שאינו מסתלק על ידי השכירות מכל זכות שיש לו (כמו שוכר שמשכיר) וכו' עי"ש עוד ובענין מכירת חמץ של נכסי מלוג איך להתנהג עיין בספר שבילי דוד ליו"ד בקונטריס (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ד' אות ז' ואות ח':

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף