שבות יעקב/ג/קעה
|
< הקודם · הבא > |
אורח אחד שבא מארץ רחוקה עם אמו וחלה והניח אחריו סך ממון וקודם מותו צוה הכל לאמו ונטלה הכל תחת ידה ורשותה אי צוואתו קיימת או לא:
הנה לכאורה הי' נראה דאין בצוואחו כלום כי שאלה כזו ממש מוזכר בשו"ת שארית יוסף שאלה ג' גבי מת שאין לו יורשים שאין צוואתו כלו' כדאי' בב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא ע"ש וכן בח"מ סי' רנ"ו אבל באמת אחר העיון בש"ס ובפוסקים שם יראה דקאי דוקא אגר דאין לו יורשים ודאי דכקטן שנולד דמי גם בניו שאין הורתו בקדושה אין יורשין אותו לכך מתנתו וצוואתו בטילה כיון דכירושה דמי וכמ"ש הרא"ש והרשב"א בחידושיו הובא בב"י בח"מ סי' רנ"ו וז"ל כל היכא דליתא בירושה ליתא במתנה משום דמתנת ש"מ אינה אלא לאחר גמר מיתה וכירושה היא לכל אדם ומן הדין אינה כלום בכל אדם שאין מתנה לאחר מיתה אלא משום ירושה תקנהו והלכך גר שנתן במתנת שכיב מרע כיון שאינו בר ירושה אף מתנתו אינה מתנה עכ"ל הרי דדוקא בגר נאמר כן שאינו כלל בכלל ירושה אבל זה שמת והוא בכלל ירושה ובודאי יש לו יורשים כי הירושה משמשת והולכת גמירי דלא כלה שבטא אינה בכלל זה ובר צוואה ואולי גם השארית יוסף כוונתו על הגר שאין לו יורשים גם שם בתשובת ש"י מעתיק דברי הרא"ש בתשובה ריש כלל ט"ו ג"כ כתב סתם שאין לו יורשי' והתם מיירי להדיא בגר אלא שבכוונתו לא רצה להעתיק גר והטעם עמו הנה באמת ראיתי בתשובת תרומת הדשן סי' שכ"ב כתב בשתוקי שצוה הבית לאמו כתב דדינו כגר לענין שצוואתו אינו כלום כמו בגר כיון שאין לו יורשים שלא ידענו אבוהו מנו במטלטלין אם צוה קודם מותו לאמו ותפסה אין מוציאין מידה אע"ג דמבואר במסכת קדושין דף ע"ה ע"א לחד תירוצא מאי שתוקי שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוהו מנו לא צריכא דתפס פי' רש"י ואשמעינן שמואל דמפקינן מיניה עכ"ל מ"מ תירוצא זו לא קיימא אלא כתירץ אבע"א מה שתוקי שבודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת וכרשב"ג וכן תי' סתמא דגמ' ביבמות ד' ק' ובכתובות דף י"ג ועי"ל והוא דאף לפי דעת הת"ה שם בתשובה שתופס תירץ זו לעיקר דאפי' תפס מפקינן מיניה היינו דוקא השתוקי ונמצא שלא ידע אבוהו מנו וכיון שהוא עצמו אינו יודע לא מהני תפיסה וכמבואר בקונטרס קים לי שלי סי' ב' ע"ש בתשובתי חלק ב' אבל אמו שיודעת למי נבעלת ויודעת שיש לו יורשים אם צוה לה בנה ותפסה ודאי צוואתו קיימת ואין להוצי' מידה ודלא כת"ה שם שמשמע מדבריו שמשוה לגמרי לגר וזה אינו ועיין בש"ע סי' רנ"ו ורע"ג אבל בגר שודאי אין לו יורשים לא מהני צוואת אמם לדעת הרא"ש אף שבתוספות דבב"ב דף קי"ד משמע מדעת התוספ' דגר יורש את אמו ד"ת התוס' לא כתבו כן רק אליבא דר"ש בן יהודא ולא ס"ל כוותיה דהלכת' כסתם מתני' דידן וכ"כ בתשובת הר"ש הלוי חלק ח"מ סי' ל"ה ובלא"ה דברי התוס' תמוהים ולא יתיישב אליבא דסוגיא דש"ס דמקשה שני קושיות ואי מיירי בגיורת לק"מ גם קושית התוס' בלא"ה אינם מוכרחים די"ל דלכך הקפידה התורה יותר באשה דמיד תסוב הנחלה בחייה דמה שקנתה אשה קנתה בעלה ועי"ל דיותר הזהירה התורה באשה דמיתה שכיחא בה יותר כמ"ש התוס' בכתובת דף פ"ג ע"ב ועפ"ז הצלתי הב"ח בח"מ סי' רפ"ה ממה שהשיג עליו הש"כ שם בס"ק וי"ו מה שמחלק בין נשים לזכרים ע"ש וכן מבואר מלשון התוס' בגיטין דף כ"ח ע"א וכ"כ התוס' בכתובת דף נ"ב ע"א ד"ה רצה אינו פודה ע"ש) וע"ש בחידושי כוס ישועת ומהא דמשמשת נחלה ג"כ לק"מ די"ל דמיירי באין לו אם אבל בשתוקי וכ"ש באורח כנדון שלפנינו כיון שידוע לאמו שיש לו יורשי' מצד האב גם צוואתו קיימת אם תפסה ואפשר אפי' אם לא תפסה כל שלא נתברר עליו שהוא גר כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |