שבות יעקב/א/כה
|
< הקודם · הבא > |
בחול המועד של סוכות ויהי כנגן המנגן בכלי שיר ונפסקה לו נימון אי רשאי לתקן על ידי קשירה וכה"ג בחול המועד או לא:
גרסינן בעירובין דף ק"ב קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה וכל זה בשבת אמרו וה"ה ביום טוב דאין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד אבל בחול המועד אין הכרעה לאיסו' ואדרבה יש קצת סמך להית' מהא דאית' בפ' משילין דף ל"ו ע"ב כל שחייבין עליו' משו' שבות חייבין עליו בי"ט ואלו הן משום שבות לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ובגמרא שמא יתקן כלי שיר הרי משמע דדוקא בי"ט אסרו ולא במועד והטעם צ"ל כיון דאפשר שאינו מעשה אומן וגם הוא לצורך שמחת מועד לכן מותר לתקן במועד וראי' ברורה לזה מסוגית התו' פ' השואל דף קמ"ח ע"ב ד"ה לא מספקין ולא מטפחין ולא כפי' הקונטרס משום אבל דא"כ מאי אריא בי"ט אפי' בחול המועד נמי אסור כדתנן במועד קטן פ' בתרא נשים במועד מענות אבל וכו' אלא נראה לרבי משום שמחה רגילין לספק ולטפח בהשמעות קול ואסור שמא יתקן כלי שיר עכ"ל הרי מבואר להדיא מדברי תוספ' אלו דכל היכא דקתני בי"ט דוקא בי"ט קאמר גם מבואר בבירור דמשום שמחה מותר במועד ולא גזרינן שמא יתקן כלי שיר דמותר במועד ואם ירצה הבעל דין לחלוק ולתלות עצמו באילן גדול בתשובת שער אפרי' שאלה ל"ו שכתב וז"ל אי שרי לנגן ולהכות בחש"מ על כלי זמר בנבל וכינור דהא גזירה שמא יתקן כלי שיר וגם באמת מתקנים כשנקרע נימא מן הכלי שיר תשובה לכאורה יש להבי' ראי' מהא דאמרינן בגמ' דסוכה פ' החליל דשמח' של בית השואב' אינו דוח' לא את הי"ט ולא את השב' אבל חול המוע' דחי היינו דוק' חליל של בית השואב' שהו' שמח' של מצו' וכו' וא"ת שמח' י"ט נמי שמח' של מצו' הי' אבל זה אינו שהרי כתבו התוספ' שם בריש הפר' וז"ל הלא זהו רק גזיר' שמא יתקן כלי שיר ואין שבו' במקד' ותירצו לפי ששמחת בית השואבה הוא רק שמחה יתירה וע"ש וא"כ ה"ה אותן שמכין על כלי זמר בחש"מ עבור שמחת י"ט נקרא ג"כ שמחה יתירה ואסור עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו הרי מצדו תברא דהרי התם אף שהוא רק שמחה יתירה אפ"ה מותרת בחש"מ כיון דאית ביה צורך מצוה קצת רק י"ט ושבת לא דחי ה"ה עבור שמחת י"ט דשרי ובר מן כל דין נעלם מתשובת ש"א סוגיא דש"ס בביצה והתוספ' דשבת שהוכחנו דהוא היתר גמור ואף גם פוק חזי מה עמא דבר ונוהגין היתר פשוט בפני חכמים וזקנים בלי שום מוחה כלל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהרי מצינו בסוגיא דש"ס דשבת דף קמ"ח ובביצה דף ל' דקאמר הש"ס תנן לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין בי"ט וקחזינן דעבדין ולא אמרין ולא מידי אלא הנח לישראל שיהא שוגגין ולא יהא מזידין מ"מ בחש"מ אין פוצה פה כלל אפי' יראים ושלימים נוהגין היתר לפי שאין כאן חשש איסור לגמרי ובפרטות לפמ"ש תוספ' פ' משילין דף ע' ע"א ד"ה תנן וכו' ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיה בקיאין לעשות כלי שירים שייך למגדר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר עכ"ל התוספת' והביאו בהג"ה ש"ע לפסק הלכה א"כ פשיטא דשרי בחש"מ והטעם צ"ל דאף שתקון הנימין הלא דבר המצוי לתקן אצל כל המנגני' מ"מ לא הוי מלאכת אומן ממש שיגזור בשביל זה וזה ג"כ כוונת הריב"ש הובא בש"ע סי' תקמ"ו דריקודין ומחולת בחש"מ שרי ובתשובת שער אפרים שם בהג"ה לבן המחבר הרגיש קצת בראיה זו דביצה בדף ל"ו ושאר קצת ראיות וסיים וכתב וז"ל אמנה מכל זה אין ראיה דהא דאין מרקדין ומטפחין היינו בלא כלי שיר אלא ביד ובכף וברגל וכמו שפרש"י שם להדיא ע"ש ודחוי כזה חזור ונראה דאדרבה משמעות הש"ס מבואר דאף ע"י כלי קאמר ולכן גזרינן שמא יתקן כלי שיר והיינו שמרקדין ברגל או מכין בכף כמו נעימות כגון הכלי שיר נמצא דאין שום ראיה מפרש"י וראיה ברורה לזה ממה דאיתא באגודה פ' משילין וז"ל כתבו הגאונים דלא אסרו טיפוח וריקוד אלא לישראל אבל כותי המנגן בכלי שיר מותר לישראל לומר לו עכ"ל וכ"כ המרדכי שם והובא ג"כ בש"ע סי' של"ח לפסק הלכה ע"ש הרי להדיא כמ"ש דאכלי שיר קאי לכן נ"ל פשוט דשרי ודברי הגאון בעל שער אפרים קשים להולמם אם לא שנאמר שזה גם כן כאחד משאלותיו שעדיין לא נגמרו מלאכת האומן ככהן וזמר וכל כלי שיר במועד שרי אף גם לתקן נימא א' או שתים ואם אפשר לשנות קצת ישנה כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |