שבות יעקב/א/ה
|
< הקודם · הבא > |
בחזרי על לימודי תמידין כסדרן המיימני עם כסף משנה פ"ב מה' ק"ש כתב וז"ל וכתב הר"ר מנוח דמי שאינו בעל בשר או חולה אסור לקרות אלא מיושב כאד' העומד באימה ובירא' עכ"ל וקש' דאיך יתיישב לדעתו סוגיא דש"ס דברכות דף ך"ד ע"א הא דאמרינן שנים שהיו ישנים בטלית אחד זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ואיך אוסר הוא אפי' בשוכב על צדו ממש ויאיר אדוני מ"ו עיני בזה תשובה הנה בתחלת עיוני עלה ברעיוני שתמיהתו תמיהא קיימת ולא מצאתי ישוב ומנוח לדבריו הנה באמת עיקר הקושיא כה"ג מצאתי ראיתי שהקשו תלמידי ר' יונ' בפ' מי שמתו והובא בב"י בא"ח ס"י וז"ל ואיכא למידק דהיכי אמרינן מחזיר פניו וקורא והיאך יכול לקרות ק"ש והוא שוכב מוטה על צדו דהא אמרינן מקרי אע"ג דמצלי אסור ומה דאמרינן מטין וקורין זהו במיושב אבל בהטיה בשכיבה לא אמרי והיכי אמרין הכא דשרי:
ואית דאמרי דכי אמרינן מקרי אע"ג דמצלי זה בהטיה כמו פרדקן ששוכב על קדקדו ומוטה מעט אבל זה שמוטה על צדו לגמרי מותר והנכון יותר לתרץ כיון דחזינן דהיכא דאיכא טרחא שרי כדאמרינן ר' יוחנן מצלי וקרא משום דהוי בעל בשר וה"ל טרחא הכא נמי התירו בהטיה משום דה"ל טרחא כיון שפשט את בגדיו לחזור וללבוש. עכ"ל אבל הרמב"ם כתב כל אדם קורין וכו' אבל קורא והוא שוכב על צדו ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא נר' שדעתו לומ' דכי אמרי' מקרי אע"ג דמצלי אסור היינו בפרדקן המוטה מעט אבל מוטה על צדו לגמרי מותר לקרות את שמע וכסברת אית דאמרי שכתב תלמידי ר"י וכך נראים מדברי רש"י וכך נוטים דברי רבינו עכ"ל הב"י ודברי הר"ר מנוח כדברי אית דאמרי ודאי לא סבר דהוא אוסר אפי' שוכב על צדו ממש ואינו מתיר אלא במיושב ולדעתייהו ודעת הרמב"ם מותר לכתחל' בשוכב על צדו ממש אינן כדעת תלמידי ה"ר יונה אפשר לדחוק בדבריו ולומר דהיכי דאיכא טרחא כגון שהוא ערום מותר כמו בחול' או הוא בעל בשר איברא שינויא דחיקא לא משנין לך כיון שהוא פורט והולך דוקא בעל בשר וחולה ומי שאינו כן צריך לקרות מיושב משמע דבכל ענין קאמר ומנלן לחלק בדבריו:
לכן נ"ל לומר דהר"ר מנוח סובר דדברי תלמידי הר"ר יונה לא נ"ל וכי משום טרחא קצת יתיר לו מה דקאמר בגמרא אסור לקרות כי מצלי ורב פפא דהתירו לו היינו משום שהיה בעל בשר ולא היה אפשר לו לשכב כלל על צדו ממש וכלשון הרמ"בם וגם לא היה אפשר לו להקים מעצמו ולישב כיון שהיה בעל בשר ולא היה אצלו אחד ממשרתיו ובני ביתו הגדולי' שיוכלו להקימו או להשכיב על צדו:
והא דאמרינן זה מחזיר פניו וקורא לא קשה מידי דהתם לא מיירו כלל מדין זה מקורא על צדו או מיושב רק מדין הרהור נגיעת ערומים זה בזה וא"כ איכא למימר דמה דקאמר זה מחזיר פניו וקורא דהיינו כדין הקריאה שהוא יושב רק דקאמר שצריכין להחזיר את פניהם זה מזה דאלו פונים זה לזה פנים כנגד פנים אפי' יושבי' או עומדין אסור כיון שהם ערומי' ומתכסי' בטלית אחד והא דנקט ישנים בטלית אחת נקט לשון ההוה ורגיל להיות שוכבים כך ערומים אבל לענין דין ק"ש אי לקרות מעומד או מיושב או מוטה על צדה מזה לא מיירו הש"ס וסמך עצמו על עיקר הדין ששנינו בפ"ק וזה נ"ל פשוט כוונת הראב"ד בהשגות שם בפ"ק שכתב וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל ויותר טוב אם יושב וצריך לעשו' כן אם יוכל עכ"ל כוונתו ג"כ להשיג על מה שפסק הרמב"ם דאפי' מי שאינו בעל בשר או חולה מותר לקרו' לכתחלה אם שוכב על צדו ועל זה השיג הראב"ד ודעתו לפרש כדעת הר"ר מנוח הסוגיא דפ' מי שמתו:
והכסף משנה הבין דהשגת הראב"ד קאי על מי שהוא חולה או בעל בשר דבשוכב על צדו ממש סובר להתר פשוט ע"פ סוגית הש"ס כמ"ש הכ"מ שם בדעת הרמ"בם לכן לפי שטתו יפה כתב וז"ל ואין בזה השגה לרבינו דאיהו ז"ל לא מיירו ביכול לישב עכ"ל (ובחנם השיג עליו גיסי הרב בספרי אלי' זוטא סי' ס"ג) אכן באמת דעת הראב"ד להשיג על הרמב"ם רק בדין זה דשוכב על צדו וכ"כ הלחם משנה שם. נמצא דדעת הרמב"ם הוא כדעת האית דאמרי שהובא בתר"י ודעת הראב"ד הוא דעת הר"ר מנוח ממש ומפרש סוגיא זו כמ"ש לכן נ"ל המחמיר כדעת הראב"ד והר"ר מנוח תע"ב ואגב רציתי לעורר ולכתוב לו מה שהשבתי לחכם אחד בהאי סוגיא דפרקדן דף י"ג ע"ב דפרשי' פרקדן שוכב על גבו ופניו למעלה.
והקשה מהא דאית' בסנהדרין פ' נגמר הדין דף מ"ה ע"א אחד מן העדים דחפו על מתניו נהפך על לבו הפכו על מתניו ופרש"י הפכו על מתניו כשהוא מושכב פרקדן הוא מגונה ביות' משמע דשוכב פרקדן פי' מונח על פנים ופי' כפי' הרמב"ם ושאר מפרשים דליכא למימ' שמהפכין כדי שיהא מגונה דהא כתוב ואהבת לרעיך כמוך ברור לו מיתה יפה עכ"ד השואל והשבתי לו באריכות בכמה דרכים כמו שרמזתי על זה בספרי חק יעקב ס"י תע"ב ס"ק וי"ו אך בשעת השריפה דפה שנת תמ"ט נשרף לי אותו תשובה עם שאר כתבי וספרי קודש ועתה אעתיק לך בקצרה מה שעלה בזכרוני דודאי דעת רש"י בכל מקו' דפרקדן היינו שוכב על גבו וכן פרש"י בפסחים דף ק"ח גבי פרקדן לא שמיה הסיבה:
וגם בסנהדרין נוכל לפרש על דרך זה ותחלה אציע לשון הרמב"ם פ"טו מ"ה סנהדרין דין א' ואחד מן העדים דוחפו על מתניו מאחוריו והו' נהפך ונופל על לבו לארץ עכ"ל וא"כ גם דעת רש"י כן הוא דבודאי הא דפרשי' שוכב פרקדן הוא מגונה לאו אמי שמת כבר קאי דאדרבה כך דרכו של מת וכדאית' בי"ד ס"י שס"ב נותנין המת על גבו ופניו למעלה וכן גבי מתי מדבר כדאית' בב"ב דף ע"ד אלא בעודו חי הוא מגונה מאן דשכיב אפרקדן וא"כ כך הפי' ברש"י דקשה לרש"י למה דחפו מתחלה על מתניו כדי שיפול על לבו ואח"כ צריך להפכו ה"ל לדחפו תחלה על לבו כדי שיפול על מתניו לכן פרש"י כי השוכב פרקדן בעודו חי מגונה ומשום ברור לו מיתה יפה לכן דחפו על מתניו ואח"כ כשכבר נפל לארץ מהפכין אותו ממ"נ אם כבר מת ליכא גנאי תו ואם לא מת צריך להפכו כדי שיתן האבן על לבו שימות מהרה נמצא דדברי רש"י עולים בקנה אחד בלי פקפוק כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |