רש"ש/חולין/לג/ב

רש"ש חולין לג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא דלמא כי קאמר ר"ע כו' אבל לחולין שניות הוויין. לכאורה מאי אהני בהו שניות כיון דלית בהו שלישי והל"ל אבל לחולין טהורות. ואולי דנ"מ לאכילה דנהמא דבעו נטילה. והא דארשב"א משום ר"מ לעיל שניות לחולין לא. ר"ל דאפי' לאכילה דנהמא לא בעו נטילה ולא מיירי בסתם ידים. ורש"י לא פי' כן וצ"ע בסוגיא דחגיגה (יח ב):

שם ר' אלעזר א"ר הושעיא הכא כו'. כצ"ל ומלת אמר הראשון למחוק או דהוא שייך לעיל אבל בדרבנן לא אמר:

רש"י ד"ה ונוקמה. דהא סתימתאה הוא כו'. ואע"ג דקיי"ל ג"כ סתם משנה ר"מ והכא רשב"א אמר משמו. משום דמשמע דרבנן פליגי עליה ואמרו של"א ר"מ כן. וכ"מ מדאמר ורשב"א היא. ול"ק ור"מ היא:

תד"ה ודלמא. וברייתא מוכחת כן. וכן קרו ברייתא לקמן (לד ריש ע"ב) וזו וזו משניות הן ועמש"כ בנדרים (כו):

תד"ה והא. וא"ת ואפי' כו' דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כו' כיון דאין גופו טמא כו'. ר"ל דכל הגוף טהור רק דהידים טמאות אמאי לא יאכל. ועל הא דקאמר ע"כ ל"פ כו' אלא באכילה כו' ל"ק להו משום דאיכא למימר דלא מיירי רק באותן שגזרו טומאה על כל גופן. והמהרש"א ומהר"ם קהו לחנם בדבריהם. וגם ישובם מגומגם. ואי קשיא הא קשיא על תירוצם דכיון דגזרו על מי שידיו טמאות שלא לאכול כמו שהיה גופו טמא. אפי' ל"י מהן דם נמי. כמו כל טמא שאסור לאכול מעשר אפי' שאינו מוכשר וצע"ג:

תד"ה ה"מ. ור"י סברי אין שני עושה שלישי כו'. כצ"ל:

בא"ד וי"ל דר"א ל"ל דיחוי דהכא. ק"ל דמ"מ מאי ראיה מר"מ דלמא משום דסבר דל"ג על כל הני תורת שניים אלא לתרומה וקדשים אבל לא לחולין כדאמר הכא אליבא דר"ע בידים תחלות ה"מ בתרומה וקדשים כו'. וי"ל מדקאמר רשב"א משמו דידים שניות לתרומה ולא לחולין. מכלל דגוף שני הוא אף לחולין:

תד"ה האוכל. עי' מהרש"א (ויש בו איזה ט"ס). מה שהקשה שהי' די לגזור שיהא גופו שלישי דכיון דיהא נפסל מלאכול תרומה תו לא אתי לשדות משקין דתרומה לתוך פיו (ונדחק בישובו). נ"ל דלק"מ דכיון דיהא רגיל בנגיעת תרומה חיישינן שמא ישכח ויתנה לתוך פיו וכ"מ מפרש"י בשבת (יד) וכן התוס' בסוטה (ל) בסד"ה ספר הישר פשיטא להו דמשום גזירה זו יש לגזור אף במגע שהקשו שם וא"ת מגזרה שניה כו' יהי' טמא אף במגע. ועי' מ"א סי' תמ"ו סק"ה ובססי' תרי"ב. וכן פרש"י לעיל (ו ב) בד"ה אבל. דהואיל וסתמא נוגעת חיישינן שמא תשכח ותאכל גם מה שנסתייע מהתוס' לקמן שכ' משקין דמעשר. ל"נ שט"ס הוא וצ"ל דתרומה. (וכ"מ אח"כ בגליון ש"ח שהוגה כן. אלא דאישתמיט מבעל הגה"ה דברי המהרש"א) דאילו משום מעשר ה"ל גזירה לגזירה עמש"כ בשבת שם בתד"ה ושקיל. וכ"מ אח"כ בב"ח שהגיה דתרומה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף