רש"ש/חולין/כ/ב

רש"ש חולין כ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא רבין בר קיסי. בגליון נ"א רבא. וכ"ה בתוס' לעיל (ע"א) בד"ה אילימא. ועמש"כ ביומא (מב) בס"ד:

שם אר"ח אף אנן נמי תנינא. עי' מהרש"א שכ' דמפרש"י משמע דלשון קושיא הוא. ועי' בבכורות (ר"ד יא) בתוס' דנראה שמאנו לפרש לשון זה בקושיא:

רש"י ד"ה ואפי' למ"ד. דהא הקישא בסיני נאמרה כו'. נראה דזהו לשיטתי' בסוכה (לא) דגם היקש לא ניתן לדרוש מעצמו אא"כ קבלה מרבו עד משה מסיני. אבל התוספות חלקו עליו שם:

רש"י ד"ה ההוא (בסופו). תריץ הא כמ"ד יש שחיטה בעוף מה"ת וכיון כו' קי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר. לכאורה מאי חשש איסור תורה איכא הכא דהא אי יש שחיטה לעוף מה"ת אין עיקור. ואי א"ש לעוף מה"ת הא משמע לעיל דאין איסור עיקור אלא מדרבנן דתקנו כעין בהמה. ואולי כוונתו משום דלא איפסקא הלכתא אי כר' ירמיה אי כרבין ב"ק ולרב"ק איכא למימר דאפי' יש שחיטה פוסל עיקור מה"ת:

רש"י ד"ה מלק. וכתיב בה כלומר בזו (דהיינו) בבליעה ולא באחרת (ר"ל ע"י דבר אחר כגון ע"י מגע או משא). ואין פירוש כמו ולא באחרת שבגמרא נדה (מב ב) דהתם הכוונה למעוטי בהמה מטומאת בה"ב כדמסיק רש"י. אבל תימה למידרש מבה תרי מיני מיעוטי. ולולי דבריו הנ"ל לפרש דדרשא ראשונה היא מן לא יאכל לטמאה גרידי דמשמע דאין לה טומאה אחרת אלא באכילתה. ומבה דרשינן למעוטי בהמה:

רש"י ד"ה ואי אמרת. אבל טומאת בה"ב דעוף דמדאורייתא היא כו'. ל"י מדוע לא נוכל לפרש מטמא בגדים אבה"ב דהכא דהוא מדרבנן ולענין קדשים ואולי ר"ל דלא החמירו אלא לענין טומאת אוכלין אבל לא לטמא אדם ובגדים. ועוד דטומאת בה"ב לא שכיחא ול"ג בה רבנן ומאי דמשמע מפרש"י כאן ויותר לקמן (קכג ב) דהחילוק הוא בין טרפה דחולין לטרפה דמוקדשין. מפי' הרמב"ם בפ"ד מ"ד ובחבורו פ"ב מהל' אה"ט הל' ח' וט' מוכח דאין חילוק בין טרפה לטרפה אלא דמטמאה קדש ולא חולין ותרומה. וכ"מ מפרש"י עצמו לקמן (סח ב). והא דלא תני לה גבי מעלות דחומר בקדש. י"ל כמו דמתרץ הגמרא בנדה (ו) ע"ש:

רש"י ד"ה וכי. וכן בכל השוחטין משנקב הושט יש כאן מעשה טרפה כו'. גם מזה קשה לפי מה שהבין הש"ך בסי' ל"ג סק"ד בדעת הרמב"ם דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוויין נבלה מחיים דא"כ תקשי משחיטות דעלמא לאחר שמתה עומד ושוחט. ובנקה"כ שם חזר בו ע"ש:

רש"י ד"ה כל המעכב בשחיטה. ולכתחלה כולהו בעי כו' עד סה"ד. נ"ל דכ"ז מקומן על התירוץ דמסיק כל שישנו בשחיטה כו': ודע דקושיית רבא וכי מתה כו' ע"כ לא קאי אלא על חטאת העוף דכתיב בה ולא יבדיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף