רש"י/שבת/קמז/ב

רש"י שבת קמז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' דלהשתטף. שופכן על גופו דלאו דרך רחיצה היא שרי לכתחילה אפי' בחמין:

סיפא. אבל עשרה בני אדם כו':

ומניחה בחלון. הסמוכה לכותל המרחץ:

לאוליירין. בלנים:

על אותו דבר. סחיטה:

הא רבי והא ר"ש כו'. הרי כל אלו שמתירין:

מחצר לגג כו'. ר"ש לטעמיה דאמר בעירובין (דף עד.) אחד גגות אחד חצירות וא' קרפיפות כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה:

עד שהיינו מגיעין כו'. ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר:

כבן חכינאי מתני לה. דברי בן חכינאי מסיים בה ולאו סתמא:

האוליירין. בלנין:

מביאין בלרי נשים. סדינים שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ:

סכניתא. סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו וראשו עטוף בו:

צריך לקשור שני ראשיה. זה בזה שלא תפול מראשו:

כי מעבריתו מאני לבני חילא. כשתביאו בגדי העובדי כוכבי' בני החיל המוטלי' עליכם לשמשן ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים:

שרביבו בהו למטה מכתפיים. שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם אלא משוכי' למטה שיהא נראה לבוש:

סך ואח"כ ממשמש. [דקסבר] בחול ממשמש ואחר כך סך:

דיומסית. שם נהר שמימיו מלוחים:

שמעמלת. מחממת:

ומרפא. שהטיט מלוח:

כל ימיה. ימי רפואתה:

להאי גיסא כו'. מתחלת הימים או בסוף:

שקייני. משקין לרפואה:

מדבחא לעצרת. אלמא עצרת בסוף:

חמרא דפרוגיתא. שם מדינה שיינה משובח:

קפחו עשרת השבטים. שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה:

להתם. לפורגיתא ודיומסית:

אימשיך בתרייהו. אחר היין והרחיצה:

איעקר תלמודיה. נעקר תלמודו ושכחו:

החרש. היה לבם:

הוי גולה למקום תורה. אם ת"ח אתה אל תשב אלא במקום ת"ח חברך ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי ודי לי בכך למה אהיה גולה:

שחביריך יקיימוה בידך. שתהא רגיל אצלם וכשתשנה מסכת אחת והם אחרת תשמענה ותהא סדורה בפיך ואל תשתכח הימנה:

ואל בינתך אל תשען. לומר חכם גדול אני וזכרן וכשאחזור פרק זה או מסכת זו לא תשתכח חברתה ממני:

מגררת. אשטריי"ל ואדם מגרר בה:

מגירתא דכספא. לשבת:

משום פיקא. טיט של אותו נהר מחליק ובגדי האדם נישורין במים כשהוא נופל ואתי לידי סחיטה:

אלא בסם. דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנין:

אבל ביד. להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיא מותר:

מפני הפסד אוכלין. שבמעיו ומתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל:

לפופי. אונמלוטי"א כמו שעושי' לקטן שיתיישבו אבריו ולא יתעקם:

בחומרי שדרה. חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרי' (לעיל דף קכט:) כל האמור בפ' תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת:

הלכה

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף