רש"י/שבת/קט/א

רש"י שבת קט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לגיגית. שמטילין בה שכר:

תיקצץ. דלא תיגע קודם נטילת שחרית:

יד. לעין מסמא קודם נטילה:

יד. לאזן מחרשת:

יד. לפה או לחוטם:

מעלה פוליפוס. ריח החוטם והפה ול"נ דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה אלא משום דמביא לידי קרי ובמסכת נדה (דף יג:) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ תנייה נמי גבי הנך וכן יד לפי טבעת למשמש בה תדיר מביאתו לידי תחתוניות:

בת חורין היא. הרוח השורה על הידים לפני נטילה:

ומקפדת. בנטילתו לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה ג' פעמים על ידיו:

פוך. אם נותנו בעיניו:

מעביר בת מלך. אם הזיקה לעיניו:

עלין. כך שם העשב:

אין בהם משום רפואה. באכילתו להאיר העינים דלא מסו:

כוסברתא. אלייאנדר"א:

אפילו לדידי. דמאור עינים אנא קשה לי לכאב העין אם אוכלנו:

גרגירא. אורוג"א:

אפילו לדידי. דמאור עינים אנא מעליא לי:

כל מיני כשות שרי. למיכל בשבת כדתנן במתני' כל האוכלים אוכל אדם לרפואה דלא מוכחא מילתא:

לבר מטרוזא. שאין אדם אוכל אלא לרפואה ומוכחא מלתא:

שריקא טויא. לשרוק ולטוח שמן וביצים מגולגלין על הצלי כשהוא חם משחשכה שרי ובלבד שלא יהא רותח כדי לבשל ולא אמרינן דמי למתקן:

פיעפועי ביעי. לטרוף ביצים מגולגלין בקערה:

אסור. דמתחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה:

עבדא ליה. שריקא טויא:

לרבך. זעירי:

משמרת. שמסננין בה שמרים:

כיון דמשתתי הכי. שראוי לשתותו כמו שהוא בלא סינון:

דמיתכיל הכי. בלא שירקא:

שנגפה. שנכשלה ולקתה לשון פן תגוף (תהילים צא יב) דם מגפתה (מכשירין פ"ו מ"ח):

צומתה ביין. לשכך הדם:

דמפנקי. מעונגין הן וכל דבר שהוא חזק קצת קשה לבשרן וצומתה:

דדריכא ליה חמרא. חמור דרך לו על רגלו:

שאני. שמכתו קשה ומסוכן ומחללין עליו את השבת:

רוחצין במי גרר. ואע"פ שהן מלוחין קצת דרך לרחוץ בהן בחול ולא מוכחא מילתא דלרפואה היא:

אבל לא בים הגדול. לקמן מפרש טעמא:

ולא במי משרה. ששורין בו פשתן ואין דרך רחיצה בהן אלא לרפואה דמסו וכן בימה של סדום דמליח טובא ואין רוחצין בה אלא לרפואה ומוכחא מילתא:

הא. דקתני רוחצים בים הגדול ר"מ היא דמשוי כל הימים כי הדדי ולא מפליג בין ים הגדול לשאר הימים:

והא. דתני אין רוחצין רבי יהודה היא דמפליג בין ים הגדול לשאר ימים:

כל הימים כמקוה. לכל תורת מקוה ואין להם תורת מעיין ומה בין מקוה למעיין המעיין כשר לטבילת זב והזאת צפור מצורע דמים חיים הן ולקדש מי חטאת דבכולהו מים חיים כתיב בזב כתיב (ויקרא טו יג) ורחץ בשרו במים חיים במצורע כתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים במי חטאת כתיב (במדבר יט יז) מים חיים אל כלי ומטהר טמאים הטובלים במימיו כשהן זוחלין ומקלחים שהרי זה דרכו של מעיין כל עצמן זוחלין הן ומקוה שהן מים מכונסין אם הטביל במימיו דרך זחילתן במקום קטפרס אינה טבילה עד שיהא במקום אשבורן שלו קווין ועומדין והכי תניא בתורת כהנים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן זהו פירוש מטהר בזוחלין בכל מקום ואני לא שמעתיו כן ואין המקוה כשר לטבילת זב ולהזיית מצורע ולקדש מי חטאת וכל הימים כמקוה שהכתוב קראן מקוה:

רבי יהודה אומר. לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית:

ולא נאמר ימים. בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכים אל הים:

רבי יוסי אומר כל הימים. וים הגדול תורת מעיין מים זוחלין עליהן לענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהן וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה:

אימור

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף