רש"י/עבודה זרה/ח/א

רש"י עבודה זרה ח א

ר' יהושע סבר ילפינן ממשה. להסדיר שבח תחלה הלכך יתפלל י"ח תחלה דאיכא שבח בתחלתן:

דרב גובריה. גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא:

מעין כל ברכה וברכה. אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן:

מתני' ואלו אידיהן. דאסורין ג' ימים לפניהן:

קלנדא וסטרנורא. כולהו מפרש בגמרא:

ויום הלידה. של מלך עושין כל בני מלכותו יום איד משנה לשנה ומקריבין זבחים:

שריפה. ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך המלכים:

יש בה עבודת כוכבים. כלומר אותו היום עובדין עבודת כוכבים והוא להן יום איד וכן משנה לשנה כל ימי בנו ובכל הנך דחשבינן הכא חשיבי ליה ואסור ג' ימים לפניהן:

אבל יום תגלחת זקנו כו'. שאין זמן קבוע לרבים אלא כל אחד ואחד כשמגלח עושה יום איד:

בלוריתו. כשמספר פעמים הרבה מניח בלורית מאחריו ומגלחה משנה לשנה ויום שמגלחה עושה יום איד:

ויום שעלה מן הים. מקריב זבחים לעבודת כוכבים על דבר שניצל ובכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו ולא לאחריו דלא חשיבי כולי האי:

גמ' אחר התקופה. היא תקופת טבת והיו עושין ח' ימים רצופין איד כדלקמן:

וסימנך. שלא תחליף לומר קלנדא קרי אותן דלפני התקופה:

אחור וקדם צרתני. אחור כתיב ברישא מתני' נמי הנך דלאחר התקופה תנא ברישא:

יום שמתמעט והולך. מתשרי ועד טבת:

הא חזא ליה. יומי אריכי ביום תקופת תמוז והיה לו לידע שמנהגו של עולם הוא:

שקרנותיו קודמות לפרסותיו. דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו שור עם קרניו מגודלין וכיון שיצא ראשו תחלה נמצאו קרנותיו קודמות לפרסותיו:

[ותיטב לה' משור פר. אמר דוד ותיטב לה' תפלתי משור שביום שהיה שור דהיינו אותו יום שנולד כדכתיב שור או כשב וגו' הרי עשוי ונגמר כפר שהוא בן ג' שאפילו מקרניו לא חסר]:

רומי שעשתה קלנדא. תקנו אותו יום להקריב זבחים וכל עיירות הסמוכות לה לרומי יודעין אנו שהן משתעבדות לה לרומי ליתן המס ולהביא להן כל צרכיהן אבל אותן עיירות אין עושין קלנדא מי הוי אסור לשאת ולתת עמהם דנימא הואיל ומשועבדות לרומי יש לומר מה שהן קונין עכשיו יביאו לרומי להקריבן בני רומי:

או מותרות. הואיל ואין מקריבין הן ואין יום איד זה שלהן:

לעובדיה. בני רומי:

היא עצמה. כלומר כל עצמה של איסור אינה אלא לעובדיה:

וסטרנליא וקרטסים. סיפא דבריית' וכולהו מפרש לקמן:

עובד כוכבים. ביום משתה בנו פלח לעבודת כוכבים על שהגיע לכך:

אף אנן נמי תנינא. כרבי יוחנן דעיירות המשועבדות מותרות:

אלא אותו האיש למעוטי מאי. פשיטא דמי שלא גילח היום ושאר עובדי כוכבים שלא עלו בו ביום מן הים מותרין:

אלא לאו למעוטי אנשים משועבדים. לאותו האיש דמותרין דלא אמרינן מאן דזבני ממטו ליה למפלח:

בטהרה. כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב:

וקרא לך. משמע שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאילו הוא מזבחו:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף