רש"י/סוטה/מה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י סוטה מה א

בעליל לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו:

מתני'. דלא קתני מלך וכהן גדול דלא כר' אליעזר בן יעקב:

אי כרבי יהודה. חמשה אי כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין:

מצאן זקן ממרא. לב"ד הגדול שאינו נעשה ממרא אלא בב"ד של שבעים ואחד כדיליף בפרק קמא דסנהדרין:

אבי פאגי. כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי בי פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגל"א (צינגל"א: חומה של עיר כמו חמור ובית פאגי (ב"מ דף ט.) בשטדידור"א בית ראש של אפסר קורין כן:

והמרה עליהן. כלומר על מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה הלך לעירו והורה לעשות כדרך שהיה מורה בתחילה דהוה ליה ממרא על פיהם:

המקום. המיוחד למשפט והוא לשכת הגזית:

דנפיק מינייהו כמה. לבי פאגי דאיצטריך לאשמועינן דפטור משום טעמא דחוץ לב"ד:

דלמא הנך דאיכא גוואי כוותיה סבירא להו. ומהיכא תיתי לן חיובא דאיצטריך קרא למיפטריה:

שררך. זה סנהדרין שיושבת בטיבורה של א"י:

אגן הסהר. שעשויין כחצי לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי שיהו כולן רואין זה את זה:

המזג. כשיעור מזג שני חלקים מים ואחד יין ואף כאן צריך שישתייר שליש:

תניא כרב יוסף. דאמר רבי אליעזר בן יעקב כולהו סנהדרי בעי:

מתני'. דיליף פרט לטמון רבי יהודה היא:

בשדה. ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה משמע בשדה על פני השדה ולרבנן משמע בתוך השדה:

התם מענייניה דקרא. צריכין למידרשיה והכא מענייניה דקרא תדרוש ליה גבי חלל כתיב כי ימצא חלל כל היכא דמשתכח ואפי' טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתדרוש ביה על פני האדמה דאי לרבויי לא איצטריך:

אף שכחה בגלוי. והוה ממעט טמון ממשמעותא אי לאו דהדר רבייה:

לשכחת קמה. שאם שכח זוית אחת לקצור קאי עלה בלא תשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר או ושכחת בשדה:

נפקא להו. מבשדך ושכחת קרי ביה ששכח את קצת שדהו:

שצפו עומרין לתוך שדה חבירו. שנשבה הרוח והרימה את העומרין מן הארץ והציפתן לתוך שדה חבירו ושכחן כסבור שאינן שלו נפקא מבשדך ולא בשדה חבירך דלא הוו שכחה:

ורבנן. מיעוטא דשדה חבירו נפקא להו מדהוה ליה למכתב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת וכתיב בשדך:

צפו עומרין לתוך שדהו. שהיו מוטלים על גבי אבן או עמוד או זו על זו:

פרט לשצפו. וקא סלקא דעתך צפו ממש על גבי אבן או על גבי עמוד:

וליטעמיך לתוך שדה חבירו. צפו על גבי אבן הוא דמעיט אבל מונחים לא מיעט והא בשדך כתיב אלא הא דקאמר צפו לאו דוקא צפו על שום דבר קאמר דאפי' מונחים על גבי קרקע נמי קאמר אינו שכחה והאי דקאמר צפו דלא משכחת עומרין לתוך שדה חבירו אלא בצפו שהרוח מצפתן על הארץ ומביאתן לשם:

שהחזיק בו להוליכו לעיר. ס"ד השתא דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא:

זכה ביה. ותו לא הוי שכחה דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר בב"מ בפרק קמא (דף יא.):

מפני שהוא כצף. שהוא פטור על שהחזיק בו כאילו היה עודנו צף מעל הקרקע ומונח בידו:

הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. יום אחד היה דעתו צלולה אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי טבריא:

שני חללים זה על גב זה. והאחד משוך להלן מחבירו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת:

ולא מזה מודד כו'. וה"ה דמיבעיא ליה נמי או דלמא מין במינו לא הוי טמון מין במינו לא הוי צף ומשניהם מודד אלא שהוא בכלל אלו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון