רש"י/מנחות/טז/ב

והא בין בין קתני. דמשמע באחת ולא בשתים:

ירצה. פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט) וכתיב בכשר ירצה לקרבן אשה (שם כב):

אף פסול עד שיקרבו כל מתירין. לא מחייבין כרת על אכילת פסול עד שיקרבו כל מתירין באותה עבודה שהוא מתפגל בה:

והאי כיון דחשיב כו'. ואי קשיא בקומץ ושוחט נמי לימא דלא מפגל דכי חשיב (בקבלה) איפסול כי זריק מיא בעלמא זריק לאו פירכא היא דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה אבל הנך הזאות חדא עבודה היא:

משכחת לה. דמפגלי כולהו:

בד' פרים וד' שעירים. פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח לשבע הזאותיו וכן לקרנות דבכל א' קרבו מתירין דהא כולם כשרים וא"צ לחזור ולהזות מן השני בפנים ובמקום שפוסק הוא מתחיל כדאמרינן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (דף סא.):

לפיגול מרצה. לענין כן הן חשובות שלא יצא מידי פיגול:

מערבין לקרנות. פלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף נז:):

הא דקתני מ"ג כמ"ד מערבין. דם פר ושעיר בשעת ארבע מתנות דקרנות דמזבח הפנימי:

והא דקתני מ"ז כמ"ד. מכל אחד נותן ד' מתנות ואייתר להו ד':

שירים. של כל ההזאות מעכבי אם לא שפכן על יסוד מזבח החיצון והוו להו מ"ח:

והא דקתני מ"ז כמ"ד שירים לא מעכבי. ופלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף ס:):

פיגל בהולכת קומץ מאי. מי הויא חצי עבודה ופליגי רבנן עד שיפגל בכל המתיר כלומר אף בהולכת לבונה או לא פליגי:

כקמיצה. דהויא עבודה שלימה דאין קמיצה בלבונה:

כהקטרה. ופליגי:

כל עבודה שאינה מתרת. כגון הולכה דלא מיעכבא דאפשר להושיט זה לזה:

חשובה לפגל עליה בפני עצמה. דליכא למימר עד שיפגל בכל המתיר דהא לאו מתיר הוא ואין כח לאחרת לעכב:

שחיטתה אינה מתרת לא בשר ולא אימורין דזריקה מתירתן:

כבא להתיר דמי. ובעינן עד שיפגל בכל המתיר:

הקדים מולים לערלים. בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולים סימן שני לערלים:

וקיימא לן. בפ' תמיד נשחט במס' פסחים (דף סג.) אלמא בעבודה שאינה מתרת ולא מקדשת כגון הכא דליכא לחם דתתקדיש ליה שחיטה פליגי נמי רבנן:

בד"א. דמפגלין בעבודת הקומץ והיינו ההיא ברייתא דמותיב רב אחא בר רב הונא לעיל:

מאי לאו בהילוך דהקטרה. וקתני דלא פליגי רבנן ותיובתא דריש לקיש:

הילוך דמתן כלי. כשמוליכו לתתו בכלי דההיא עבודה שלימה היא דאין מתן כלי בעבודת לבונה:

תני הכי. בהילוך ובמתן כלי:

בא לו להולכה מיבעי ליה:

הקטיר כדי שומשום. כשיעור שומשום וכן עשה עד שהקטיר כל הקומץ וכן בלבונה [מהו] פיגל או לא:

כרבי מאיר. דאמר מפגלים בחצי מתיר והכא נמי כל שומשום ושומשום חשיב ליה כחצי מתיר:

כרבנן. דאמרי אין בו כרת אבל פסול הוא:

כרבי. דאמר לעיל (דף יד.) אומר אני שזה כשר דאין חצאין מצטרפין:

דחישב כשיעורו. שחישב כשיעור הקטרה שלימה ביחד:

הכא חישב בכל המתיר. בקומץ ובלבונה חשיב כה"ג כל המתיר:

דלא הדר מלייה. לשיעור אכילה מאותה עבודה שחישב בכבש האחד ובחלה האחרת השלמה זית ולא חישב לא באותו כבש ולא באותה חלה:

מאן דאמר פיגול קסבר דרך הקטרה בכך. והוה ליה מחשב בעבודה כשרה והוי כמקטיר כזית על מנת לאכול זית שירים למחר:

ומאן דאמר פסול קסבר אין דרך הקטרה בכך. ולא פסל מחשבתו אבל דרך הקטרה בכך והקטרה מעלייתא היא:

חריפי

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף