ריטב"א/תענית/י/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו שהם ט"ו יום כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. פי' בין לת"ק בין לר"ג משנתינו בזמן שבית המקדש קיים היא שנויה ולכ"ע זמן גשמי' הוא לאחר החג אלא דבזמן שבית המקדש קיים חיישי' לעולי רגלים שלא יעצר' הגשם בחזרתו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא ור"ג חיישי' לכלהו לעולי רגלים ואפי' לאחרון שבהם ויהבי להו ט"ו יום אחר החג ואע"ג דאמרי' התם שא"י היא מהלך מ' יום לפי שהוא מהלך ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות וירושלם באמצע ארץ יש' ויש ממנה לכל צד הגבולי' מהלך כ' יום אפי' הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז' בו שהוא זמן רביעה בינונית לרבי מאיר רמו עלייהו דלזלו האי טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט"ו יום ות"ק חיישי' לעולי רגלים אלא דסבר דמיסתיין דניתן להו להליכה י"ב יום עד ג' במרחשון שיחזרו רוב ישר' לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאלת גשמים אמתולטיהו כולי האי ויתחילו לשאול ב"ג במרחשון שהגיע רביעה ראשונה אבל ר"ג סבר דמיסתיין שנקצ' להם המהלך שהוא כ' יום לט"ו יום ונמתין לשאול עד רביעה שניה וזהו שהוצרך לפ' בז' בו שהם ט"ו יום ולא לאשמועי' מנינא דהאי ידעי' דבז' בו ט"ו יום הם אלא לטעמ' דאמרן ונקט נהר פרת שאותו הגדול היה מפורס' יות' וגם הי' מיוש' יות' משאר הרוחו' בזמן ההוא מפני נהר פרת שמימיו מתברכי' ופרין ורבין ודוקא שאל' הוא דמאחרי הני תנאי כולי האי מהאי טעמא אבל בהזכר' מקמי הדין היא לדידהו כחד מהני תנאי דלעיל ואפשר דסברי לן כרבי יהודה דקיימא לן כותיה ולדידהו שאלה לחוד והזכרה לחוד ודוקא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלי' מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול ומתחיל להזכיר מי"ט האחרון כדברי רבי יהוד' דקיימ' לן כותיה ובערב למוצאי י"ט שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול:
ש"ס גרס' רבי' אלפסי ז"ל א"ר אלעזר הלכה כר"ג וכן הוא בעיקר נסחאו' אבל יש נסחאו' דגרסי' אמר רב חסדא הלכה כר"ג ונסח' דהלכות דיק' טפי דהא בש"ס פרכי' מהאי פסקא לרבו יוחנן דפסק הלכה כר' יהודה בן בתירא ואי רב חסדא הוא מאי קושיא מדרב חסדא לרבי יוחנן. ואע"ג דתלמודא אהדר גברא אגברא קא רמית. מ"מ היכי ס"ד למימרינהו כלל אבל למאן דגריס רבי אליעזר אתיא שפיר דרבי אליעזר תלמידי של רבי יוחנן והיינו סבורי' דהא דרבי אליעזר מדרביה הוא ופרקי' גברא אגברא ר' אליעזר לחוד ור' יוחנן לחוד כלומר דרבי אליעזר דנפשיה היא ולא שמיע ליה מרביה ודכותה בב"ק פ' שור שנגח את הפרה כדכתב התם בס"ד ובודאי דלקמן בש"ס אי פליג ש"ס בהדי אמימ' דאמימר בשם רב חסד' אמר הלכה כר"ג ואלו ש"ס כלישנא קמא אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ור"א הוא דאמר הלכה כר"ג וש"ס פריך הכא לפום שיטתיה דתלי לה להא בדר"א ולא כאמימר שגורס אותה בשם רב חסדא.
תניא חנניא אומר ובגולה עד ס' יום בתקופה פי' הא ודאי אין דברי חנניא בכל הגולה אלא בבבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס' יום בתקופת תשרי. אבל שאר ארצות שהם צריכין לגשם קודם לכן למה להם לאחר שאלתם עד ס' יום בתקופה והלא בארץ יש' שהיא צריכה לגשמים לאחר החג בזמן דליכא עולי רגלי' שואלין מיד במוצאי החג וכדאיתא לעיל בש"ס על פרכא דפרכינן מדרבי אלעזר אדר' יוחנן דסבר דמשעה שמזכיר שואל דאמרי' לא קשיא הא לן והא להו כלומר הא דר' אלעזר לן והא דר' יוחנן לדידהו. דרבי יוחנן מערבאה הוא ואיירי בדידהו ואמרי' מאי שנא לדידהו לדידן דאית לן פירי בדברא אינהו נמי אית להו עולי רגלים ואמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן דליכא עולי רגלים פירש ובדרבי אלעזר ורבי יוחנן תרוייהו בזמן דליכא עולי רגלים והא דרבי יוחנן דאמר דמשעה שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול לדידהו בני ארץ ישראל דלית להו עולי רגלים השתא ולית להו פירי בדבר' דבזמן בית המקדש דאיכא עולי רגלים הוו מאחרי עד חמשה עשר כדברי ר"ג כי דברי ר"ג לזמן בית המקדש קיים נאמרו אבל השתא דליכא עולי רגלים שואלין לאלתר שיצא י"ט והא דפסק רבי אלעזר הלכה כר"ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא שאף בזמן בית המקדש קיים היינו מתאחרין עד זמן זה משום פירי דדברא ואע"ג דזמנין דלא צריכין כולי האי משום פירי כיון דמאחרינן בתר החג משום פירי מאחרינן עד ט"ו כבני ארץ ישראל כדי לעשו' כלנו שאלה בזמן א' ואע"פ שחרב בית המקדש דינו במקומו עומד דאכתי אית לן פירי בדבר' אשתכח דלהני תרי לישנ' בני ארץ ישראל בזמן דליכא עולי רגלים כיון דצריכי למטרא לא מאחרים לשאלה לאידך לישנא כלל דאמרי' השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן לאחר שבית המקדש קיים פירש דבזמן שבית המקדש קיים הלכה כר"ג משום עולי רגלים ובזמן שאין בה"מ קיים דליכא עולי רגלים הלכה כרבי יוחנן וכיון שכן בני חוצה לארץ דליכא לא עולי רגלים ולא פירי בדברא אלא עד ז' במרחשון והם צריכין צורך גדול למה יאמר חנניא שיאחרו שאלתם עד ס' בתקופה אלא ודאי אין דברי חנניא אלא בבבל כמו שאמרנו וא"כ יש לנו לשאול על מה שנהגו בספר דעל פי' הגאונים ז"ל שאין שואלין גשמים עד ס' בתקופה בבבל ומורי נר"ו היה אוסר שדעת הגאוני' ז"ל לפי סוגיית התלמוד לא קבעו חז"ל לשאל' אלא שני זמנים א' לבבל וא' לארץ ושאר כל הארצות עושין כבבל או כארץ ישראל. ומי שהגשמים טובים לאחר החג לאלתר ולית פירי בדברא עושין כארץ ישראל ושואלין מיד למוצאי י"ט ואותן שיש להן פירי בדברא זמן מועט אחר החג כגון הארצות האלו לשאול למוצאי י"ט א"א להם שאינם להם סימן ברכה כיון שיש להם פירות בשדה הילכך יאחרו שאלתם עד ס' בתקופה כבבל ואע"פ שצריכין לגשמי' קודם לכן לאחר אסיפת הפירות הרי יכולי' לשאול כיחידי' בשומע תפלה. ואם נפשך לומ' שנקבע להם זמן שלישי בט"ו במרחשון דתו ליכא פירי בדבר' כבר אמרנו שאין דעת החכמי' לקבוע לנו זמן ג' אלא או כבני בבל או כבני א"י דכיפינן להו לכל עניני התורה והש"ס תדע דכי פרכי' לעיל מדרבי יוחנן לדר' אלעזר פרקי' כחד לישנ' קמ' דהא. לן והא להו ואוקי' תרוייהו בזמן הזה ודרבי יוחנן כבני א"י ששואלי' מיד בזמן הזה ודרבי אלעזר בט"ו בו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ובתר הכי אוקים להו לתרוייהו כבני א"י וכאן בזמן המקדש וכאן לאחר החרבן דכתב לעיל וכד מעיינת בה לא משכחא טעמא להאי פירוקא בתרא אמאי נדיני ליה דהא לא מרוחינן ביה מידי דהא מעיקרא נמי ידעי' הני דיני דא"י בפירוקא קמ' דאוקים דרבי יוחנן בא"י בזמן שאין בית המקדש משום דליכא עולי רגלים ור"ג בחוצה לארץ כדינם מתחלה קודם חרבן שהיו נגררים אחר בני א"י ומי שמעי' להדיא דבני א"י בזמן שבית המקדש קיים היינו עד ט"ו יום כר"ג שעיקר דברי ר"ג על בני א"י נאמרו כדקתני לה בהדיא אלא שבני בבל נגררו אחריה' משום דאית להו פירי בדברא וא"כ נמצינו גורעי' את התירוץ האחרון לענין בני בבל שלא קבעו להם זמן ולא הרוחנו כלו' לעניין בני א"י ואין זו שיטת הש"ס בשו' מקו' אלא על כרחי' יש לנו לומר דלהכי נדינן לאידך פירוקא משום דלא ניחא לן במאי דאוקי' לדידן בני בבל כר"ג בט"ו יום דסבירא לן דליתא להא בחנניא דאמר בבבל עד ס' יום בתקופה והשתא דאתית להכי דן מינ' ומינה דאם איתא דשאר חוצה לארץ חוץ מבבל יש להם זמן ג' עד ט"ו דמשום פירי בדברא אמאי סתרי' לגמרי פירוקא נימא דלעול' תרווייהו לאחר החרבן והא לן והא להו כלומר ההיא דר"ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא חוץ מבבל שהיה כחנניא ודר' יוחנן לבני א"י דלי' להו פירי בדברא (חוץ מבבל שהיה כחנניא) ומדלא אמרי' הכי שמעי' שאין לנו זמן ג' בשום מקום ונמצא זמנו של ר"ג שהוא בט"ו נעקר מכל העול' לאחר החרבן שבני א"י שואלין לאלתר ובני בבל ממש בס' בתקופה כחנניא ושאר ארצות או כבני א"י או כבבל ואותן שאין להם פירות בשדה נדינן ודאי עבדי לאלתר כבני א"י אבל אותן שיש להן פירו' בשדה הם בספק ששני זמני' אלו אינן דומין להם זמן א"י מפני פירות השדה וזמן בבל מפני איחור השאלה הרבה בררו הגאונים ז"ל זמן דבכל מקום מפני ג' עניני' הא' מפני שאנו נגררים אחריהם בכל ענינו והב' שתהא דין אחד כל הגולה כפשטה דש"ס דמימרא והג' שהשאלה לאלתר מחזקת לפירות השדה ואין צבור שואלין דבר שאינו צריך להם ואיחור השאלה עד ס' בתקופה יש לו תשלומין לשאול גשמים בשומע תפלה מאסיפת הפירות ואילך זו היא שטתן של גאונים וי"ל זה דעת רבינו אלפסי ז"ל שלא הביא מכל הסוגיות כולם אלא שהביא ומשנתי' כפשטה לדין בני א"י והביא הא דחנניא לכל בני ח"ל ועליה סמכו בכל המקומות הללו אלא שלא נהגו לשאול כלל עד ס' בתקופ' ואפי' בשומע תפלה ויש מקומות שנהגו לשאול בט"ו במרחשון כר"ג כדאמ' מעיקר' לעיל הא לן והא להו וזה ודאי אינו מנהג יפה כלל לפי מה שבררנו למעלה שאין לנו זמן ג' ויש מקומו' שנהגו לשאול מיד למוצאי י"ט כבני א"י והיינו סברא דש"ס דאוקי תרתי מימרי בא"י משום דלאחר חרבן כל שאר ארצות לבר מבבל. גופא דינם כבני א"י ולפירי דדברא לא חיישינן כדס"ד מעיקרא דמיעוטא הוא ואפשר קודם שיתקלקלו וליכא למיחש אלא לעולי רגלים או לחג שאין הגשמים סימן ברכה בו לעולם לכל ישראל אבל חששא דפירי אינ' חשש' כ"כ כדי לאחר השאלה זמן ארוך שצריכין לגשמים להתעכב עד ס' בתקופה וגם זה בודאי מנהג יפה וששה נכונה אלא שאין לשנות זו מפני המנהג שהוא כדרך הגאונים ז"ל ומסקנא אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס':
מתני' הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היהודים מתענין. פירש וסתמא כרבי מאיר דאמר רביעה בכירה בשלשה בו בינונית בז' בו אפילה בי"ז בו ומקמי' ג' אין מתעני' כדקיימ' לן ג' להתענו' אבל לרבי יוסי אין רביעה ג' עד א' בכסליו כדאי' בש"ס ואין היחידי' מתעני' עד אותו זמן ובש"ס איתמ' חד לישנא משמא דש"ס אמר רב חסדא הלכה כר"י אלא דאמימר מתני משמא דרב חסדא הלכ' כר"ג. וללישנא דש"ס הא דר"ג כדר"א מתני לה כדכתב לעיל ובכל דוכתא דאיכ' כי האי גוונא דרך הגאוני' ז"ל לסמוך על לשון הש"ס כמו שכתב רבניו אלפסי ז"ל בהלכו' פסחי' גבי זמן הבדל' וא"כ סמכי' הכא אלשנא דגמרא דפסק משמא דרב חסדא הלכ' כר"י בזו ולית' לסתם מתני' דהכ' אבל רבינו אלפסי ז"ל שהבי' משנתי' כפשט' ולא הביא כלום מדברי ר"י ולא מה שפסקו כמות' נרא' שהוא סומך על לשונו של אמימר שלא פסק הלכ' אלא כר"ג ובשל ר"י לא פסק כלום וסתם מתני ומחלוק' דבריית' הלכ' כסת' מתני' וקשיא עליה דמרן ז"ל מאי דכתב בהלכו' פסחי' ועוד מאי דגריס לעיל א"ר אלעזר הלכ' כר"ג והיינו כלישנ' דש"ס ולא כלישנא דאמימ' ונקט חוטרא בתרי רישא ושמא דעת רבי' אלפסי ז"ל שהבי' משנתי' כפשט' דאע"ג דבעלמא תפסי' לישנ' דש"ס ושבקי' לישנא דאמוראי ואע"ג דהוי לישנא בתרא הכא נקיטינן לענין הפסק' כלישנא דאמימר משו' דלא לסתור כלל שבידינו מדר"י שהלכ' כסת' משנ' וסת' מתני' ומחלוק' דברי רבי הלכה כסתם משנ' ומאי דנקיט לעיל דר"א דאתיא כלישנא דש"ס משום דניחא טפי כסוגיא דלעיל דכתב התם דאפשר דלכולי עלמא דר"א פסק כרבן גמליאל ולא פסק כרבי יוסי דסבר תלמודא מעיקרא דבהא הלכתא כסתם מתני' כך נראה לתרץ דברי רבינו אלפסי ז"ל וכך פסק הלכתא כסתם משנה זו:
ש"ס מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ומתעני' ב' וה'. פי' שאין גוזרי' תענית בתחלת ה' כדי להפקיע את השערי' דאפי' בתעני' של שאר צרות כדבעי' לפרושי בדוכתא לקמן ואשמועי' רב הונא שאפי' בתעניות של יחידים חוששין להפקעת שערים שלא להתחי' אל' בב' תנ"ה יחידים מתעני' רוב כו' כת' רבי' אלפסי ז"ל והאידנא דבטלה מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים דלגבי דידהו לא בטלה המגל' תעני' וכת' עוד ז"ל ודוק' היחידי' אבל צבור אין מפסיקין ולכאור' נרא' מדברי רבי' אלפסי ז"ל שטרח לברר עניין זה בכאן שזה דבר נוהג אף בזמן הזה שאע"פ שאין תעני' צבו' בבבל חוץ מט' באב לענין זה דין תעני' צבור יש לו שלא להפסיק בר"ח ובי"ט של דבריה' שכך הסכימו חכמי' שיהא כח לכל צבור לחול גזרתם בשהתחילו מכבר אף בימים אלו מפני צרת צבור שהרי יש בתעניותינו ברכות והתרעות תענית צבור כדבעי' לברורי קמ' הנה שאין כן בתעני' יחיד כדאי' בתוספת' בהדיא ובודאי באנשי מעמד שהיו יחידים היה נראה שדינם כענין זה מפני מה מפסיקין לראשי חדשי' דהא משמע לן לקמן בפרק בתרא שיש נעילה לאנשי מעמד ביום שיש בו קרבן מוסף והוא יום ר"ח ולעול' אין נעיל' אלא בתעניות שמרבין בהם בתפלה ונמצא שמתענית בר"ח כיון שגזר' תעניותיהם הית' סתם אין מפסיקי' לר"ח אבל אין זה דומה דשני אנשי מעמד שהיא תקנה קדמונית ותעניותיהם בגזרת ב"ד כתענית צבור ולפי' אין מפסיקין לר"ת אבל בזמן הזה שכל תעניותינו כתענית יחיד ואין לנו פה להפסיק מבערב ולא לנהוג בחומרי תעניו' אע"פ שיש לנו כח להרבות בתפלות בצבור לענין כ"ד ברכות ותקיעות ונעילה אין בנו כח לדחות גזרות ב"ד שגזרו קדושה בר"ח בחנוכה ובפורי' ואינו חל בהם כשם שאינו חל בשבתות וי"ט כי חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ולא עדפי' מהא דרב הונא דאמר ביחידי' המתעני' והם חכמים ותלמידיהם. ומפסיקי' בר"ח בחנוכה ובפורים ואפשר שאף רבי ז"ל לא כתבה אלא מפני תענית צבור שבא"י שיש להם נשיא ואב ב"ד לגזור להם כנ"ל ודוקא בחנוכה ובפורים הוא שאין גוזרין תענית ואפי' בזמן הזה אבל בשאר י"ט של מגל' תעני' לא מבעיא שאין מפסיקי' בהם יחידי' אלא אפי' לכתחלה גוזרים בהם תעניות על הצבור דכי בטלה מגל' תעני' לגמרי בטל' שיהיו כשא' הימים להספיד ולהתענו' בהם וכדאמר בר"ה מעשה שגזרו תענית בחנוכה ואמר להם רבי אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ואמרי' דקסבר רבי אליעזר לא בטלה מגלת תענית וש"מ דלמ"ד בטלה לגמרי בטלה שיהיו כשאר הימים ואף לגזור בהם תענית. ואי ק"ל הא דאמרי' במכלתי' רב נחמן גזר תענית' וא"ל יום תוריינוס הוא ואע"ג דקיימא לן דבטלה מגל' תענית מקשו ליה לפי שגז' תענית ביום תוריינוס יש לומר דאינהו מקשו ליה הכי משום דסברי לה דלא בטלה מגלת תעני' או להוציאו מלבו של רב נחמן כמאן סברי' ליה או אם חושש לדברי האומר לא' בטלה שלא לעשו' מעשה כנגדו והוא השיב להם דיום תוריינוס בטולי בטלוה ומותר הוא לדברי הכל ומעתה מה שמתעני' העולם ביום י"ג באדר לפני פורים אע"ג שהיא יום ניקנור הם עושי' לפי שיטתנו דהא בטלה מגלת תענית לכל הימים לגמרי חוץ מחנוכה ופורים וא"ת למה לא ניחוש מפני שהוא יום לפני פורי' שהרי דלגבי חנוכה ופורי' לא בטלה מגלת תענית וקיימ' לן דימי' הכתובים במגלת תענית לפניהם אסור שהרי פסקו רב ור' יוחנן הלכה כרבי יוסי בזו ואע"ג דשמואל פסוק כרשב"ג דלפניהם ולאחריה' מותרין הא קיימא לן בכל דוכתא דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב ושמואל הלכתא כרב באסורי ומשמע דכיון דלענין חנוכה ופורי' לא בטלה מגל' תענית שלא בטלה כלל ואף לענין לפניה' ולאחריה' בדינן עומדי' תדע דלכ"ע בין לרב בין לשמואל בטלה מגל' תעני' חוץ מחנוכה ופורי' והכי אמר ר' בהדיא במס' ר"ה ואשכחן להו דאיפליגו בימי' הכתובי' במגל' תענית אם לפניה' אסור ומה ענין למחלקות' מאחר שכבר בטלה מגל' תענית לכל העמי' ואף לחנוכה ולפורי' לענין לפניהם ולאחריהם אלא ודאי בחנוכה ופורים בענינם הראשון עומדים ולפיכך חולקים באין לפניהם ואפשר לומר שיום שלפני פורים עיקרו היה מפני יום ניקנור וכיון שכל קדושתו מפני יום ניקנור שוב אין לו קדושה מפני יום שלפני פורים שא"כ נמצא שלא בטלה מגלת תעני' ליום ניקנור ודמיא להו מאי דאמרי' ביום י"ב לאדר שהוא יום אורייטוס שבטלוהו דפרכי' ותיפוק לי דה"ל שלפני ניקנור ואמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה משום יום שלפני פורים ניקום ונגזור כלומר על שבטלה קדושת עצמו שעיקר בו היה שהיה ניקנור מהפכינן יונים וטוריינוס היה לאחר החרבן אעפ"כ עיקרו של יום מפני הנס שנעשה בו והוא עיקר בו וכיון שבטלה קדושה בשלו כל הטפל לו. ואע"פ שקדמה לעיקרו ואף אנו נאמר כן ביום שלפני פורי' אבל המפרשי' פירשו ז"ל דשאני הת' שביטול יום טוריינוס מפני התקלה שאירע בו מהריגת שמעי' ואחיו ואינו בדין שיהא י"ט יום המר הזה ולפי' אמרו שכ"ש שאין לנהוג בו י"ט מפני יום שלפני ניקנור כדי לחוש לתקלה שאירע בו אבל בטול יום ניקנור מפני תקלה שאירע בו אלא שנתבטל בכלל מגלת תענית שלא להרבות בימים טובים בגולה אני אומ' שכיון שקיימו חנוכ' ופורי' קדושתן קיימא לפניה' שלא להתענות בו והלשון הראשון יותר נכון אף לפי הלשון הב' אין לנו טעם לתענית שלפני פורים אלא שנאמר שבזה קיימא לן כשמואל דאמר לענין ימים הכתובי' במגלת תענית שהלכה כרשב"ג דאמר לפניהם ולאחריה' מותרין ואע"ג דבעלמא היכא דפליגי שמואל ור' יוחנן הלכה כר"י ורב ושמואל הלכה כרב באסורי דשאני הכא לעניין מגל' תענית שדעת חכמים לבטלה דהא קי"ל דבטל' מגלת תענית וכיון שכן יש לנו לפסוק בהן כדברי המקל דלפניה' ולאחריה' מותרין כשמואל וכיון שכן אע"פ שלא בטלה מגלת תענית לענין חנוכה ופורים והם עומדין בדינם הראשון לפניה' ולאחריה' מותרין וכ"כ הרב אלברצלוני ז"ל אבל דעת הראב"ד ז"ל שאע"פ שבטל' מגלת תעני' היינו לענין שאין לנו לעשותן י"ט ולהמנע בהם מהספד אבל ודאי אין גוזרין בו תענית צבור וראייתו מההוא עובד' דרב נחמן דמייתי' לעיל ולדבריו קשה מאד יום י"ג שלפני פורי' שהוא יום ניקנו' האיך מתעני' בו והוא פי' כי יום שלפני פורים אינו כשאר תענית לדחותו כי זכר לנס שנעשה בו הוא ועוד שכבר קבלו עליהם בימי מרדכי ואסתר כדכתב ואשר קיימו על נפש' ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שפי' כי כשקבלו עליהם ענין ימי הפורים כך קיימו עליהם ענין הצומות שבזמן ההוא שאין פי' דברי הצומות מפני ד' הצומות שתקנו חז"ל על החרבן כי מה ענין להזכיר זה בכאן ועוד מה ענין וזעקתם של ד' הצומו' משום אבליה' ולא היו לזעקה ומה שמנו יום ניקנור בכלל ימים טובים אינו אלא לענין הספד אבל בתענית ודאי מותר שכב' היה נגזר בו מקוד' ואין שיט' זו נכונ' דכיון דאמרי' שבטל' מגלת תענית לשאר הימים ודאי לכל קדושת' בטלה ואף למה שכתב בהם דלא להתענאה והיינו דכי אקשי' התם הלכתא אהלכתא דאמרינן הלכתא בטלה והלכתא לא בטלה ואוקי' דלא בטלה והיינו בחנוכה ופורי' ולא אוקים נמי דאפילו לשאר ימים לא בטל' לגזור בהם תענית צבור על הצבור ועוד היאך י"ל שיום שלפני פורים היה קבוע תענית עשאוהו מפני ניקנור על איסור הספד בלבד ועוד שאע"פ שהפסוק שאמר דברי הצומות וזעקת' יתפר' על הצומות שהיו בימי' ההם מ"מ אין להם קבוע בזמן ההוא ובמס' סופרי' אומר שהיו מתעני' אות' פרודות לאחר ניסן מפני יום ניקנור וחבירו וזה הטעם כשחל פורי' בא' בשבת שמתענין באותו יום ה' שלפניו שהוא י"א לאדר וכיון שדינו קבוע למה יתענו ביום ניקנור כיון שהוא י"ט אם איתא שאין לגזור תעני' בתחל' בימים הכתובי' במגל' תענית אלא ודאי שהנכון כמו שכתבנו למעלה יכול שאין מפסיקי' בר"ח וחנוכה ופורי' נראה שאין מפסיקי' כלל מסדר תעניותיה' ואף מברכות והתקיעות הראויות בהם אלא דמ"מ נראה שקורי' בפריש' היום שלא לבטל סדר היום שפרש' תענית לא קבעוה אלא במנחה כדמוכח לקמן ומדכתב במס' מגלה. וכן לענין ההלל נראה שאין דוחין אותו בחנוכה שיש בו הלל גמור משום פרסומי ניסא ויפה אפשר לנו להודו' לשעבר ולצעוק לעתיד לבא שיושיענו כמו שהושיענו בעת ובעונה הזאת אבל של ר"ח כיון שאינו אלא במקו' שנהגו ובצבור בלבד כדאיתא לקמן במכלתי' מפסיקין אותו מפני התענית ועושי' עצמן כיחידי' שאין אומר בו נעילה כאנשי מעמד שמתענין בהם והוא הדין לדידן לברכות והתרעות ונעילה ונפילת אפים ג"כ שנופלין בו על פניה' כשם שאומ' סליחות ופזמוני' ותחנוני' וכן נראה בירושלמי שהרי אמרו שם שאין קורין בפרשת ר"ח אלא בפרש' תענית ואע"פ שאין לנו צורך לזה לפי התלמוד שלנו שקריאת פרש' תענית קבוע במנחה ויכולין אנו לצאת ידי שתיהן כמו שאמרנו מ"מ למדנו שדוחין פרש' היום מפני פרש' תענית וסדורו ולמדנו עוד שאם אירע תענית בע"ש כגון י' בטב' או תענית צבור בערב ר"ח שנופלי' על פניה' במנחה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |