ריטב"א/עירובין/פג/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הרי זה ברור ומבורך ורש"י גור' הרי הוא בריא ומבורך ומפריש רבינו תם ז"ל דלישנא דייק שהנשאר מעיסתו אחר שהפריש החלה שיהא כשיעור הזה ואתיא כמ"ד חמשה פטורי' חמשה ועוד חייבין והועוד הוא שיעור החלה דהיינו חלק אחד מכ"ד ובהלכות חלה כתבנו יותר בס"ד:
מתני' ה"ג וכן גרש"י ז"ל אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא ערבו פירש. ועולין מן החצר למרפסת בסולם הקבוע בחצר והעליות פתוחות למרפסת שלפניהם ויורדין אל החצר דרך הסולם ומן החצר יוצאים לרשות הרבים. והא דקתני ששכחו ולא ערבו פירש שלא ערבו אלו עם אלו אבל ערבו בני חצר לעצמן ובני מרפסת לעצמן שאם לא כן מאי האי דקתני כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר והלא הם עצמם אוסרים זה על זה אלא ודאי כדאמרן וכן פרש"י ז"ל. כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פי' שאם היה שם תל או עמוד גבוה י' טפחי' בני מרפסת משתמשין בו בלבד ולא בני החצר מפני שהו' נדון עם המרפס' שתשמישו להם בנחת ולבני החצר בקושה ואם הוא פחות מעשר' הרי תשמישו בנחת גם לבני החצר ולפי' הוא לחצר ופירש' רב בש"ס דאף לחצר קאמר לומר שבני החצר ראויין להשתמש בו כמו בני המרפסת וכיון שלא ערבו אלו עם אלו אסורים להשתמש בו ופירשו בתוספות בכאן וכן פרש"י ז"ל בש"ס דהא מיירי בשהוא רחב ד' על ד' שאם לא כן מקו' פטור הוא ואחד זה ואחד זה מותר להשתמש כו והכין מוכח' בפ' חלון גבי כותל שבין שתי חצרות ואין בו ד' שאע"פ שהוא גבוה עשרה אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ואליבא דר' יוחנן דהלכת' כותיה ואפי' רב לא פליג אלא בכתל עשרה והא דקתני למרפסת דאסור לבני החצר ה"מ לכלים ששבתו בבתים אבל כלי' ששבתו בחצר מותרין במרפס' אליבא דר"ש דאמר גגות וחצרות וקרפפות רשות אחת הם והלכתא כוותיה וה"ה לחצ' ומרפסת. והכא לבני חיצונות בעי' למימר ושמעי' ממתני' דאע"ג דלא ערבו בני חצר ובני מרפסת בני חצר מותרין בחצר ובכל הטפל לה ובני מרפסת מותרין במרפסת להוציא מן העליות למרפסת ולכל הטפל לו ואין אלו אוסרין על אלו להוציא מן הבתי' לשם ואע"פ שכלן נכנסין בפתח אחד ומשתמשין בחול אלו באלו: ופרש"י ז"ל הטעם משום דהתם מרפסת גבוה עשרה טפחים וכיון שכן הסולם שעולין בו למרפסת הרי היא כמחיצה גבוה עשרה טפחים שאם רצו מערבין שנים והכין אמרינן בפרק כיצד מעברין סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצ' עליו ושניהם להקל והכא יהבינן לה תורת מחיצה לענין זה וה"ה שאם רצו היו מערבין אחד ותורת פתח אלא ששכחו ולא ערבו וקש' לפירושו למה לי האי טעמ' תיפוק לי דכיון שערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן הא קי"ל דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ואפילו בשתי חצרות זו לפנים. מזו תרצו בתוספות שתפס רבינו ז"ל הטעם הזה לאוקומי סתם משנה אפי' כר' עקיב' דאמר רגל המותרת אוסרת ועוד הקשו בתוספות דאפילו גבוה המרפסת מן החצר עשרה היאך אפשר שלא יאסרו אלו על אלו ואפילו בשערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כיון שבאין אלו על אלו להשתמש בדרך סולמות דהא שתי גזוזטראות זו למעלה מזו ועשו לעליונה ולא עשו לתחתונה דקתני שתיהן אסורות פרישנא בש"ס טעמא דאסרו אהדדי אפילו בגבוה עשרה בבאין בני התחתונה דרך עליונה למלאת שאוסר' התחתונה על העליונה וסתם אפילו בשערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מיירי ותרצו דהתם הוא בשעשו סולם מחיצ' העליו' בשותפו' כדפרשי' בפרקין לקמן אבל הכא המרפס' של בני העליונה והחצר של בני החצ' וכיון שגבוהין עשרה זו מזו אינ' אוסרין אלו על אלו דרך סולם והיינו אפילו לרב נמי דאמר בש"ס לזה בשלשול ולזה בזריקה לפי המרפסת של בני העליונת ואין זריקת בני החצר אוסרתה עליהם והני תל ועמוד ובור וסלע הן של בני החצר ובני מרפסת בשותפות שאם היה כלו לאחד מהם לדידיה יהבינן ליה דיש דין גזל בשבת כדאי' בסוף פרקין ע"כ תורף דבריהם.
חוליית הבור והסלע כולי היינו דינא דרישא כלו אלא דכייל תנא והדר פריט. בד"א דגבוה עשרה למרפסת בסמוכה אבל במופלג'. פי' שהחול או הסלע או הסל רחוקי' מן המרפסת ד' טפחים אפילו גובהים עשרה לחצר. ובש"ס ל"פ אי לחצר דווקא או כיוצא בו שעומד בין שתי חצרות ולכ"א מהם תשמישו בנחת שאינו גבוה לאחד מהם עשרה טפחים פשי' לן דיניה שהרי אסורין להשתמש בו דכלהו אסרי ביה אהדדי דנפקא לן מהא דתנן לעיל חלון שבין שתי חצרות רצו מערבין א' פרש"י ז"ל ואם לא ערבו ביחד שניהם אסורין להשתמש בו בעוביו של חלון אם יש בו ד' טפחים. וא"ל דאסרי אהדדי מההיא דכתל שבין שתי חצרות שהוא רחב ד' דקתני ובלבד שלא יורידו למט' דאלמא כל מקום שהוא שוה לשניהם אסרי אהדדי ותמיהא לן אמאי נקיט היינו חלון דהא הכא לא נפקא לן דינא מחלון אלא מכתל וה"נ ה"ל למימר היינו כתל כדאמרי' בסמוך באידך: וי"ל דהכי קאמרינן דהא פשי' לן ולא אצטרכינן לפרושה כדלא אצטריך תנא לפרושי הא גבי חלון שהוא בתוך עשרה וגבי כותל שגבוה עשרה שנר' כחולק רשו' לעצמו אצטריך לפרושי שלא יורידו למטה דאסרי ביה אהדדי דאלו גבי חלון לא מצטריך למימר אלא שמערבין אחד דכיון דכן פשיט לן דאסרי ביה אהדדי אם יש בו ד' טפחים. לזה בזריקה ולזה בזריקה. פירש שהוא גבוה עשרה לכאן ולכאן ואין משתמשין בו אלא בזריקה גובה. הא נמי פשיטא דאסרי אהדדי דהיינו כתל שבין שתי חצרות. לזה בשלשול ולזה בשלשול. פירש שיש בין שתי חצרות מקום שהוא נמוך לשתיהם עשרה טפחים שאין משתמשין בו אלא בשלשול עשרה טפחים היינו חריץ כו' לזה בשלשול ולזה בזריקה שהכתל שהוא עומד באמצע הוא גבוה עשרה ונמוך עשרה לאחד מהם.
אמר רב שניהם אסורים דקסבר דשלשול וזריקה תשמישתן שוה ואסרי ביה אהדדי. ושמואל וכו' כדמפרש טעמא ואזיל. וכלו מיירי בשהמקום הזה משותף לשניה' דאי הוו לחד מינייהו לדידיה יהבינן ליה לעולם דהא קי"ל שיש דין גזל בשבת. תנן כו' פירש קס"ד דתנא מילתא פסיקתא נקט ואפילו במרפסת שעולין ממנו לעליות בסולם גבוה י' דה"ל תל שבחצר הגבוה נמוך עשרה לבני עליות דה"ל לבני חצר בזריקה ולבני מרפסת הדרים בעליות בשלשול ואפ"ה קתני שהוא נדון לבני עליות ואין בני חצר אוסרין עליה דאלמ' לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול כדקאמר שמואל. וקשיא לרב. והקשו בתוספות מאי קושיא והלא בני עליות כשבאין להשתמש בתל הזה יורדין דרך עליות למרפסת וכשהן שם התל להם בפחות מעשרה שהוא כפתח. וכדאמרינן לקמן דבאין בני תחתונה למלאת דרך עליונה. ויש שתרצו דמתני' מילתא פסיקתא נקט ואפילו בשהמרפסת אינה אלא מרוח אחת. וקתני מתני' דכל שגבוה עשר' טפחים למרפסת דהיינו לבעל העליות ואפילו בשעומדת תל מצדדי' אחרים שאין משתמשין בו אלא מן העליות. ומקצת רבותי ז"ל שזה נכון ואמת הוא כדבעינן למימר אבל בלאו הכי נמי לא קשיא כלל דודאי מ"ש התנא כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת והם אוסרין אותו בתשמישן על בני חצר אינו מפני תשמיש שעושין מן המרפסת דהא מרפסת וחצר רשות אחת הם אליבא דר"ש דקי"ל כוותיה ולקמן נמי תנן שאין המרפסת אוסרת על החצר ועל כרחין אין האיסור בכאן אלא מפני תשמיש הדיורין שהן פתוחין למרפסת וכיון דס"ד דמרפסת היינו בני עליות ס"ל לזה בשלשול ולזה בזריקה וקשיא לרב ומיהו עדיין אנו צריכין לתירוץ הראשון דמתני' מיירי אפי' בתל שהוא מן הצדדין דאלו לא תימא הכי תקשי לן דאפילו לשמואל היכי ניחא מתני' דהא כיון דמאי מרפסת בני עליות ס"ל תל שבחצר לבני חצר בזריקת גובה ולבני עליות בשלשול וזריקת אויר דהאי מופלג מהם כדי רוחב המרפסת וכל שהוא מופלגת הרי הוא לחצר כדקתני סיפא דמתני' אלא על כרחין כשעומד מן הצד. כדאמר רב הונא כו' פרש"י ז"ל הדרים במרפס' כגון שיש שם דיורין ואיכא למידק דהא קי"ל שהדר במרפסת אינו אוס' כדאי' לקמן וי"ל דה"ק דמתני' בשהעליות פתוחות למרפסת בהדיא בלא סולם ואפילו מאותן דיורין קרובים לתל שבחצ' בפחות מעשרה והשתא קרו ליה שפיר בני מרפסת מפני שפתוחין לו ממש ואפשר שאף רש"י ז"ל לזה כיון בפירושו אי הכי וכו' דמסתמא אין המרפסת גובה כ"כ שיהא ממנה עשרה טפחים עד ראש התל ולא מן הדיורין הפתוחין לה אבל לשמואל דאמר מאי מרפסת בני עליות אתיא שפיר דה"ל לבני עליות בשלשול ולבני חצר בפתח ופרקי' אליבא דרב מאי לחצר אף לחצר ושתיהן אסורין בו דה"ל לזה ולזה כפתח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |