ריטב"א/נדה/מו/א

ריטב"א נדה מו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תיובתא. איכא למידק דהא בפ' בא סימן איפליגו תנאי בתוך הפרק וסובר ר' יהודה דתוך הפרק כלאחר הפרק וכיון שכן היכי אסיקנא לר' יוחנן ובר זוגיה בתיובתא ולא אמר תנאי היא. תירוץ ר"ת ז"ל דתוך הפרק האמור שם אינו תוך הזמן האמור כאן שהוא שנת י"ב לנקבה ושנת י"ג לזכר אליבא דר' אלא לאותו יום שלאחר י"ב או י"ג קורא תוך הפרק דמ"ס התם דאותו יום כלאחר היום לגדלות ומ"ס דלפני היום לקטנות ומיהו רש"י ז"ל פי' שם דתוך הפרק היינו תוך זמן שאמר כאן וכן דעת הגאונים ז"ל ולדבריהם י"ל בעיקר קושיין דסוגיין דהכא לא שמיע להו מתני' דהתם וטובא איכא בתלמודא רבותא וכן תירצו בתוס'.

ה"ג בן ט' שהביא ב' שערות שומא מבן ט' שנים ויום א' עד שנים עשרה שנים ויום א' שומא ר' יוסי בר יהודה אומר סימן ומשום דמודה ר"י ברישא פלגינהו בתרי בבי דלא נימא דפליגי בתרוייהו וזה ברור.

ויש נוסחא דגרסי ברישא בן ט' שנים ויום א' וקשה לגרסא זו דא"כ לרישא אחרי כן תשע שנים ויום א' שומא ואפי' לר' יוסי דהא מודה בה וא"כ היכי קתני בסיפא דמבן תשע שנים ויום א' ולמעלה סימן וליכא למימר דרישא מיירי כשאין עידן בו ומש"ה מודה בה ר' יוסי וסיפא מיירי במודן בו ומש"ה פליג ר' יוסי חדא דכלה בריתא בחדא גוונא מיירי ועוד דבאין עודן בו אפילו היו בה שנת י"ב עצמה הוו שומא ואפילו לר' יוסי למאי דקי"ל דתוך זמן כלפני זמן כדפרישי' וכמפרש בסמוך אלא ודאי אין לנו אלא הגירסא הראשונה והיא גרס' רבינו נר"ו ולפי גרסא ראשונה יש לדחוק בן תשע שנים ויום אחד שהביא לפנינו ב' שערות ביומו עצמו הרי הם שומא אבל אם לא הביאם אלא אחרי כן עד י"ב ויום א' רבנן סברי דהני נמי שומא ור' יוסי בר יהודה סבר סימן.

א"ר כרוספדאי ברי דר' שבתאי והוא שעודן בו. פי' שלא אמר ר"י בר יהודה שיהא סימן לגדלות אלא לאחר שהגדיל ויש לו שערות אלו שאם אינם בו האי ודאי קטן הוא ואין צ"ל דכל זמן שלא הגיע לכל שני גדלות קטן הוא גם למפרע ואעפ"י שעודן בו לאחר גדלות והא פשיטא ואפי' בעודן בו ולאחר גדלות אין הלכה כר"י בר יהודה.

אמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן. פי' לכל עונשין בין בעלמא בין בנדרים דהא אסוגייא דלעיל קיימי דפליגי בכלהו כדפרשי' לעיל ופליגא דרב הונא דלקמן דאמר הקדיש ואכל לוקה והיינו דאמרי עלה לקמן מתיב רב הונא בר יהודה לרבא ולסיועיה לרב הונא.

רב יהודה בר שמואל מתני לה להא דרבא בהך לישנא אמר רבא כל שנת י"ב ממאנת והולכת. פי' וסתמא קאמר ואפי' הביאה שערות והיינו. משום דתוך זמן כלפני זמן.

הא גופא קשיא וכו'. הלשון הזה זר הוא קצת דהא ודאי היא גופא לא קשיא דשפיר מתרצא ממילא בטעמא דמספקא ליה אי לאו דקשיא עליה אידך דרבא ולא הוה ליה למקשי אלא מדרבא לרבא למאי דקס"ד דאידך דרבא אף לחליצה אלא דניחא לן לברורה הא דרבא אגב אורחין.

אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן. פי' דקמייתא דרבא מיירי סתמא היכא דלא בדק' ולא ידעינן אם הביאה ב' שערות אם לא ואשמועינן דלענין חליצה חיישינן שמא קטנה היא ולא תחלוץ וכי איתמר אידך דרבא דחזקה הביאה סימנין לענין מיאון איתמר ולחומרא ולאפוקי מאידך דרבא בתריתא דלא נימא דלענין חליצה איתמרא כדהוה ס"ד מעיקרא איתמרא הא דרבא קמייתא והיכא דבדק' ולא אשכחן לא איירי רבא אם חוששין שמא נשרו לענין מיאון או לא לא איירי רבא ואפשר דבההיא נמי לחומרא וחוששין שמא נשרו ולא תמאן או אפשר דההיא חששא רחוקה היא ולא חיישי לה וממאנת והקשו בתוס' למאי דפרישנא דכי איתמר אידך דרבא למיאון בלחוד איתמר ולחומרא מאי חזקה דקאמר לימא אינה ממאנת שמא הביא סימנין ותירצו דנ"מ להיכא שכבר מיאנה דלא צריכי ב"ד למטרח למבדקה ואי ליכא חזקה היו צריכין למטרח ולבדקה שמא לא הביאה סימנין א"נ נ"מ לעלמא היכא דבדקן לאחר הפרק דסמכינן על בדיקת נשים משום האי חזקה דרבא משא"כ תוך הפרק וכדאיתא בפרק בא סימן. ואיכא למידק דהכא אמר רבא שאינה חולצת עד שתהא גדולה בשנים ודסימנין ואלו במס' גיטין בפ' התקבל אמר רבא ג' מדות בקטנה עד הגיע לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכשנגדן בקטנה חולצת דאלמא חולצת בעונת הנדרים דהיינו שנת י"ב וכי תימא דההוא כשהביאה סימנין הא ס"ל לרבא תוך זמן כלפני זמן. ור"ת היה מתרץ דהתם רבה גרסינן שדרכו לעשות מדות כדאמר בפ' המצניע ג' מדות בכלי חרס ותדע דהתם אמר רבא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואלו בפ' מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן מבן י"ח שנה אלא ודאי דההוא דגיטין רבה ואין זה מחוור דבכלהו נוסחי אשכחן רבא וגם הוא עושה מדות בפ' השוחט ג' מדות בסכין וההיא דפ' מי שמת משמיה דר"נ אמר לה וליה לא ס"ל. תו ק"ל דביבמות פ' מצות חליצה גבי ההיא דר' יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה אמרינן עלה א"ר אמי מדברי ר' יוסי נלמוד דקטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ויש מתרצים דההיא משמיה דר' יוסי קאמר ליה והיינו דאמר עלה התם והלכתא עד שתביא ב' שערות ואליבא דרבא אמר לה וכההיא דאמ' בפ"ב דפסחים גבי סכיני דפסחא א"ר אשי לדידי חדדתא עבדין לי והלכתא אידי ואידי ברותחין ועדין קשה ההיא דפ' התקבל דכיון דאיהו כרבנן ס"ל היכי פסק במדותיו כר' יוסי ודלא כהלכתא ולא עוד אלא שכל הגאונים ז"ל קבעוה הלכה לכך דכי קאמר וכנגדן בקטנה חולצת כנגד הפרק דזכר קאמר שהיא שנת י"ג ובקטנה דמעיקרא קאמר דהשתא ודאי גדולה היא.

אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו. פי' לענין מיאון ולחומרא כדמפרש ואזיל והקשו בתוס' דלפום הא אין בדיקה במיאון דהא מסתמא הביאה סימנים ולא ממאנת וכי בדקן נמי ולא אשכחן חוששין נמי שמא נשרו ואי תוך זמן אפי' הביאה שערות ממאנת דתוך זמן כלפני זמן וא"כ מאי האי דאמר' בפ' מי שמת בודקין לגיטין לחליצה ולמיאונין. ויש מתרצין דההיא להיכא דלא ידעינן אם הגיע לכלל שנותיה אם לאו דכי בדקן ואשכחן אינה ממאנת דתלינן שהגיע לכלל שנותיה ולהא נמי מהניא חזקה לרבא לתלות להחמיר ולא תמאן ואפי' לא בעל לאחר זמן. והרי"ף ז"ל תירוץ דנ"מ להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן וה"ל ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכה"ג והנכון דבודקין דהתם לאו דוקא אלא לומר דבדיקה מהניא אי חזקה העומדת במקום בדיקה אליבא דרבא שלא תמאן לאחר הפרק מיד ולאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן והכי איתמר התם בהדיא למיאונין לאפוקי מדר' יהודה.

הקדיש ואכל הוא עצמו לוקה. פי' דאע"ג דבעלמא אינו בן עונשין. ואפילו הביא ב' שערות דתוך זמן כלפני זמן הכא גזירת הכתוב הוא שיהא לוקה דקסבר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא דכיון דרביי רחמנא לאיסור נדר כדכתיב איש כי יפליא לנדור ממילא איתיה לאיש כי ידור נדר לא יחל דברו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון