רידב"ז/ערלה/ב/א

רידב"ז ערלה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' חנניא בשם שמואל דמאי צריך חלה עד סוף הסוגיא. כדי להבין כונת הסוגיא הזאת צריך שתדע שדעת רש"י ז"ל במס' סוטה דף מ"ח ע"א דתרו"מ צריך ליתן לכהן בלא דמים ולא מצי מימר המע"ה כמו במע"ר ופירש"י ז"ל אחמור עלי' שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו מע"ר ומ"ע ואומר המע"ה גזירה דילמא כי משהי לי' גבי' אכיל לי' עכ"ל ז"ל והתוס' ז"ל במס' יומא דף ט' כתבו טעם אחר דלפיכך צריך ליתן תרו"מ לכהן בלא דמים ולא יעכב אצלו ולמכור לכהן בדמים משום דכיון דדבר מועט הוא שאינו אלא אחד ממאה ועוד דמים מועטין הן שהוא צריך למוכרה בזול שאין לה אוכלין מרובין תקנו רבנן שיתננה לכהנים עכ"ל ז"ל [והוא דלא כשיטת הטור ז"ל דס"ל דא"צ ליתן לכהן להתרו"מ] וכתב התוי"ט ז"ל בריש דמאי והמ"ל ז"ל בפ"ט מה' מעשר דהא דבספק חלה גבי גר שנתגייר דמפריש חלה ואינו נותן לכהן בלא דמים לשיטת התוס' ז"ל ניחא משום דשאני חלה דהיא מרובה דהיא א' מכ"ד ולשיטת רש"י ז"ל מתרץ המ"ל ז"ל דשאני דמאי דאתא לאקולי ולאכול משא"כ בגר שנתגייר דהוי ספק איסורא ספק השקול לא חיישינן דילמא אתא למיכל ומסיק המ"ל ז"ל דנ"מ בין רש"י ז"ל ובין תוס' ז"ל בחלת דמאי דלשיטת התוס' ז"ל כיון דהוי דבר מרובה אינו צריך ליתן לכהן בלא דמים והניח דין זה בצ"ע לפי שיטת התוס' ז"ל עיי"ש. והשתא מבואר היטב לשיטת התוס' ז"ל הירושלמי הזה כעין חומר דקאמר ר"ח בשם שמואל דמאי צריך חלה וקאמר סתם משמיה דשמואל דמאי צריך חלה ואינו מבאר מאי צריך אם צריך רק להפריש אבל יוכל לעכב אצלו ולמכור לכהן ומשהי גבי' או דילמא מאי צריך דצריך ליתן לכהן ולא יעכב אצלו ובודאי אתא שמואל לאשמעינן אחת מאלו אופנים דאל"כ מאי קמ"ל דאיכא חלה בדמאי זה פשיטא דמשנה מפורשת היא במס' דמאי ריש פ"ה בלוקח מנחתום ע"ה מפריש חלת דמאי א"ו דקמ"ל א' מב' אופנים הנ"ל או דקמ"ל דחלה אין דינה כתרו"מ משום דהוי דבר מרובה והצריך הוא דצריך רק להפריש או דקמ"ל דחלה דינה כתרו"מ לגמרי והצריך הוא דצריך גם ליתן לכהן ולא יעכבנו אצלו ולמכור לכהן. ע"ז שאל לי' ר"ח בר לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט ר"ל האיך שמעת משמואל בהאי דחלה אם נוטל דמים מן השבט ר"ל דמעכב אצלו ומשהי גבי' ומוכרו לכהן בדמים משום דהוי דבר מרובה א' מכ"ד או דהוי כתרו"מ ע"ז השיב לו דכן אמר שמואל דנוטל דמיו מן השבט. א"נ והוא גי' הגר"א ז"ל בכי"ק א"ל וכן אמר שמואל והוסיף אות וא"ו אצל כן ומגי' וכן וה"פ ר"ח בשם שמואל דמאי צריך חלה וסבר ר"ח בר לוליבא דשמואל ס"ל דהוי כתרו"מ וא"ל דז"א אלא דנוטל דמים מן השבט ע"ז השיב לו דשמואל נמי ס"ל כן וכן אמר שמואל ג"כ דנוטל דמים מן השבט דלא דמי לתרו"מ כיון דהוי דבר מרובה וזה גופא אתא שמואל לאשמעינן ע"ז פליג ר' מנא בשם ר' יוסי וס"ל דאפילו בחלה דהוי דבר מרובה נמי אינו נוטל דמים מן השבט אע"ג דלא שייך גבי' הטעם דתרו"מ אבל מטעם אחר אינו נוטל דמים מן השבט משום גזירה דלמחר מביא ודאי ואומר דמאי הוא ויטול דמיו דבתרומת מעשר לא שייך הגזירה הזאת משום דהוי דבר מועט לא יעשה הערמה בשביל דבר מועט מה שאין כן בחלה דהוי דבר מרובה חיישינן דיערים בשביל ריוח מרובה. ומסיק ר"י שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתם מפקין חלה מן הדמאי ר"ל דלא שאל לי' אם נוהגים אתם להפריש חלה מן הדמאי דזה פשיטא דהא משנה מפורשת היא כנ"ל אלא דשאל לי' אם אתם מעכבים אצליכם ולמכור לכהן ולהשהות גביכם או דנהגין למפקין [לשון יציאה] החלה ולא לעכב אצליכם למכור לכהן ע"ז אמר לי' לא כן אמר שמואל אחוה דר"ב בשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אות' לתוך בתיהן ר"ל דהוין מפרישין ומעכבין אצלן להחלה והניחו בבתיהן ואמרו לכהן המע"ה ע"ז אמר ריבר"ב תנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון צפונו ר"ל גבי הלוקח מן הנחתום בפ"ה דדמאי דנוטל כדי תרו"מ וחלה ואומר אחד ממאה כו' עשוי תרו"מ עליו והשאר חלה ומע"ש בצפונה או בדרומה ע"ז קאמר ריבר"ב דהוי תנאי ב"ד שיהא החלה בצפון צפונו ועיי"ש ומוכח מזה דנוטל דמים מהשבט דאל"כ אלא דנותנו לכהן בלא דמים כמו תרו"מ למה אינו קובע החלה ביחד עם התרו"מ ויתן לכהן בב"א א"ו דתרו"מ נותן לכהן בלא דמים וחלה מעכב אצלו ומוכרו לכהן ע"כ נחלקו התרו"מ והחלה לב' מקומות. ודע דהמימרא דר"ש אחוה דר"ב דבמס' ברכות פ"ז ומימרא דהכא ב' ענינים הם וב' מאמרים המה והא דשייך הסוגיא הזאת הכא משום דבמתניתין תנן וצריך להרים [והגר"א ז"ל כתב דמזה ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל ותוס' ז"ל דתרו"מ של דמאי צריך ליתן לכהן] וכיון דפריך דליתני חלת דמאי במתניתין הרי דס"ל דחלת דמאי צריך להרים וליתן לכהן ע"כ נקבע הסוגיא הכא:

ותני עלה רשב"א אומר נותן עינו במקצתו. [ולא גרסינן אם רצה] ולא מודי רשב"א שאסור לעשות כן בתחלה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

תמן תנינן ר"א אומר תרומה עולה בא' ומאה כו' תמן אמר חזקי' ר"א בשם ר"א כ"מ ששנה רבי מחלוקת ואח"כ חזר ושנה סתם הלכה כסתם. ר"ל א"כ מוכח מהמשנה דידן דהלכה כר"א מדסתם תנא הכא כר"א אבל מה דתנינן סאה כו' [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] ואמר ר"א לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך צ"ט וכר"א ור' יהושע [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ותיבת כמה דתנינן מיותר] פי' לפי גי' ר"א במשנה הסמוכה לתוך צ"ט וזהו כר' יהושע נמצא דמשנה דידן סתם כר"א ומשנה שלאחרי' כר' יהושע ונמצא לפ"ז דסתם כר"א וכר' יהושע:

תני ר"ש אומר תרומה עולה במאה מק"ו אם איסור מתוך איסור עולה. ר"ל תרומה מטבל איסור מתוך היתר ר"ל תרומה מחולין לא כ"ש אית תניא תני איסור מתוך היתר דנקרא תרומה איסור מתוך היתר ואית תניא תני היתר מתוך היתר דנקרא תרומה היתר מתוך היתר ובלשון זה נאמר הק"ו מה איסור מתוך איסור עולה היתר מתוך היתר לא כ"ש ומפרש הטעם דלמה נשנה בלשון זה ובלשון זה ומפרש דלמאן דקרי לתרומה איסור משום דאסור לזרים ומאן דקרי לה היתר משום דמותר לכהנים ואית דפתר לה להני תרי לישני בכהנים מ"ד איסור מתוך היתר בתרומה טמאה ותיבת מדומע מיותר כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק מ"ד היתר בתרומה טהורה דלמ"ד בלשון איסור בהיתר קאי על ביטול טמאה בטהורה ומ"ד היתר בהיתר קאי אטהורה וליכא נ"מ ביניהם בדינא רק בלישנא:

תני פרוסה של לחם הפנים כו' מדבר שהוא מותר לישראל וקשיא כתיב מאתים ור"י אומר מאה ומשני כתיב חיים ור"י אומר שחוטין דאימתי כתיב מאתים בחיים משא"כ הכא כתיב שחוטין:

עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה. ר"ל דלא ידעינן דשייך ביטול אלא בדבר של אכילת כהנים אבל דבר שהוא לגבוה למזבח מי שייך גבי' ביטול וקפשיט נשמעינה מן הדא ואחר יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שהוא אוכל בהם פרט לעירובין ולפחות מסאה כן איתא בתו"כ ופי' המפרש עשירית האיפה ז"ל דר"ל דנפלה לצ"ט סאין פחות מסאה דאז נתבטל ומותר לאוכלו אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי חולין משקה קודש במשקה חולין אוכלי תרומה באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה תרומה אוכלי קודש באוכלי קודש משקה קודש במשקה קודש מנין ת"ל מן הקדשים ריבה כן גי' הילקוט מובא בעשירית האיפה ז"ל הנ"ל ומפרש דמן הוי מיעוטא ר"ל דמקצת לא יאכל אבל כשנתערב הרבה מותר לאכול דנתבטל ברובא ע"ש אלמא דשייך ביטול אף בקודש לגבוה ע"ז מדחה ר"א בשם ר' יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר דהוי אכילת כהנים ע"כ עולה אבל בקדשים העולים לגבוה אכתי מיבעיא לן אם שייך ביטול או לא כגון משקה של מנחות בנסכים אכתי מיבעיא לן ע"ז פריך והתנינן בברייתא על הדא דתו"כ הנ"ל משקין ר"ל לאו משקה קודש במשקה קודש אלא בלשון משקין קודש במשקין קודש וסתם משקין הוא שנים א"כ לפ"ז דא"ת דלא שייך ביטול אלא בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר דנאכל לכהנים א"כ לא שייך למיתני אלא משקה קודש במשקה קודש דהא אין כאן אלא משקה אחד א"כ ע"כ מוכח דאף במשקין דמנחות ונסכים נמי שייך ביטול אף דאין בו אכילת כהנים אלא אכילת מזבח לבד ע"ז אמר ר"ח הדא דתימר דעולה אפי' באכילת מזבח היינו דוקא עולות בעולות כגון עולה של קיץ בעולת חובה ונדבה ועולת תמיד ועולת ראי' דנתבטל המיעוט ברוב ועולה הכל לשם עולה מהרובא כדאיתא במס' שבועות דף י"ב ע"א התם הוא מעיקרא עולה והשתא עולה [ופירש"י ז"ל ד"ה מקייצין הואיל ושייכי במקצת קרב עיי"ש] דהוי עולת תמיד ועולת נדבה דקיץ שייכות להדדי אבל בחטאת אין מקייצין ממנו לעולת קיץ עיי"ש וה"נ ה"ק דנתערב עולה בעולה בטל המיעוט ברובא משא"כ בנתבטל חטאת בעולה האיך יקריבו כולן עולות הרי יש כאן ודאי בל"ת פי' דהא אפילו בהדיוט כה"ג בשנתבטל ביבש ברובא אסור אדם אחד לאכול כולן אפילו בזאח"ז משום דע"כ בודאי יש אחד מהן שאסור ואוכל איסור וא"כ ה"נ האיך יתבטל החטאת בהעולות ויקריב כולם עולות הא בודאי יש אחד מהן באיסור ל"ת דמקריב חטאת בכליל עובר בל"ת. ומכאן מוכח כשיטת הנך מרבוותא ז"ל דס"ל דיבש ביבש אע"ג שנתבטל מ"מ אסור לאדם אחד לאוכלן אפילו בזאח"ז דאילו לשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל נתהפך האיסור להיות היתר ומותר אדם אחד לאוכלן ביחד א"כ לפ"ז אפילו חטאת בעולה ג"כ יתבטל ומאי איכפת לן שיש כאן ודאי אחת בל"ת וזה ראיה עצומה:

האיך סבר ר' יהודה. וקאי על הברייתא דחתיכה של חטאת טמאה שנתערבה וכפי' הפני משה ז"ל:

מאן תנא מצטרפין זע"ז ר"מ. כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

עד כדון כלאי הכרם ערלה מנין ומשני דילפינן ערלה במה מצינו מכלאים דמה זו איסור הנאה אף זו איסור הנאה מה זו עולה אף זו עולה ופריך עד כדון כר"ע דס"ל למד מלמד דכה"כ גופי' ילפינן מתרומה וערלה מכה"כ אבל לר' ישמעאל דל"ל למד מלמד מאי איכא למימר וכזה איתא מפורש בירושלמי במס' קידושין בפ"ק ה"ב עיי"ש דכן מפורש ג"כ בלשון הזה ממש ומשני דר"י יליף לערלה לא מכה"כ אלא מתרומה גופי' מק"ו מה תרומה שהיא אסורה לזרים והגר"א ז"ל בשנו"א מגי' דאיסורה איסור עולם ערלה שאין איסורה איסור עולם לא כ"ש כו' ומסיק דיליף פרי פרי לג"ש אח"כ מצאתי זאת בנו"י ז"ל ובשמים עדי שכונתי מעצמי:

מצטרפין זע"ז בין לאיסור בין כדי ליתן טעם דברי ר"מ ר"ש אומר אינן מצטרפין ר"א אומר מצטרפין בנו"ט אבל לא לאיסור. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ופי' לאיסור הוא ביבש ונו"ט הוא בלח כדפירש הרע"ב ז"ל. מה פליגין שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין של כלאי הכרם כאחת אבל אם נפלו ג' קבין ערלה ואח"כ נפלו ג' קבין ועוד כה"כ מותר למה ועוד בטל בג' קבין וג' קבין בטל במאתים אבל אם נפלו ג' קבין ועוד ערלה ואח"כ נפלו ג' קבין כה"כ אסור נפלו ג' קבין ערלה מהו כמו שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין כלאי הכרם כאחת או כמו שנפלו ג' קבין ערלה ואח"כ ג' קבין ועוד כה"כ כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א וה"פ דפשיטא להגמ' דאימתי מצטרפין להת"ק הנ"מ כשנפלו בב"א בזה ס"ל דמצטרפין אבל אם נפלו בזאח"ז אפילו אם באחרונה הי' ג' קבין ועוד ג"כ מותר דלכ"ע בזאח"ז לא מצטרפין וא"כ ממילא כיון דאין מצטרפין נתבטל הועוד בג' קבין של האיסור האחר והג' קבין במאתים אבל אם נפלו מתחלה הג' קבין ועוד מאיסור אחד ונאסרו אין בכח הג' קבין מאיסור אחר לבטל אח"כ וכ"ז הוא דוקא בב' איסורין הדין הוא כנ"ל דבב"א אסורין ובזאח"ז אין מצטרפין והשתא מיבעיא האיך הוא הדין באיסור אחד אם בזאח"ז מצטרף או לא דדילמא באיסור אחד אף בזאח"ז מצטרפין וה"פ נפלו ג' קבין ערלה ר"ל דנפילה האחרונה אח"כ הי' ג"כ מערלה מהו שיצטרף אם דמי כמו שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין כלאי הכרם כאחת ר"ל דבאיסור אחד בזאח"ז דמי כמו בב' איסורין כאחת או דילמא דדמי כמו בב' איסורין בזאח"ז כמו שנפלו ג' קבין ערלה ואח"כ ג' קבין ועוד כלאי הכרם:

פשיטא שידיעתו מתירתו כו' האיך עבידא היו לפניו ב' קופות אחת יש בה מאתים וא' אין בה מאתים נפלה סאה א' ערלה ואין ידוע לאיזה מהם נפלה ואח"כ נפלה שני'. ר"ל סאה שני' של ערלה ואח"כ מדדה ומצא מאתים ושתים כו' היתה קופה א' ספק יש בה מאתים ספק אין בה או נפלה סאה ערלה ואין ידוע אם נפלה או לא ואח"כ נפלה השני' אין תימר ידיעת ספק כו' כן הפי' ע"פ גי' השנו"א ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף