רידב"ז/כלאים/ח/א

רידב"ז כלאים ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סברין מימר אוסר נעשה מחיצה ליאסר. על דעתי' דר' יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים. פי' אם להחמיר עליו אפילו מין אחד לכתוב סתם לא תזרע כלאים והי' שדה וכרם בכלל וכל תרי מיני אסור בין ב' מיני אילנות בין ב' מיני זרעים בין מין אחד זרעים ומין ב' אילן בשלמא לר' יאשי' קמ"ל דבכרם בעינן ב' מינים עם הכרם משא"כ לר' יונתן דשוה כרם לזרעום דשדה א"כ קשה למה לן ב' קראי ומשני כהא דאמר ר"ה הן דאת אמר לא אמרת למה את אומר כפי' הפ"מ ז"ל בדבר שאמרת לא תימר למה אתה אומר משום דרוצה למימר לאוקמי' בלאו דנ"מ בין אם לא היה אומר אלא דמובן ונכלל במה שאמר כבר בין שחוזר ומיחד הדיבור ע"ז. וקרוב לזה פי' הפ"מ ז"ל. או כהא דאר"ז לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים פי' דאיתא בתוספתא ומובא בפ"ק דמס' פיאה ה"ב זורעין זרעין תרעי אילן כאחת והזורע עם חרצנים לוקה. פי' דלא חייב באילנות אלא על הרכבה אבל על הזרעים שזרע ב' מינין אילנות או זרעים וזרע אילן כאחד פטור כדאיתא במס' קדושין דף ל"ט אבל גבי חרצן דהוא זרעיני גפן דאיקרי כרם חייב אפילו על הזריעה ולא בעינן הרכבה ע"ז אמר ר"ז דה"ט דחרצן משום דכתיב לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים. ר"ל דנעשה כל עיקר כרם לכתחלה ע"י כלאים ע"כ דהוא ע"י זריעה ולא ע"י הרכבה דכבר הוא כרם. ומסיק הגמ' הכא כמו במס' פיאה ר"י קפודקיא בעי קומי ר' יוסי תמן את אמר אין זרעי אילן קרוין זרעים לפיכך זורעין זרעים וזרעי אילן כאחת ולא עבר על לא תזרע רק בכרם מגזה"כ והכא את אמר זרעי אילן קרוין זרעים פי' גבי הכשר א"ל תמן מיעט הכתוב שאין דרך בנ"א קורין זרעים ר"ל דהא מדרבי קרא גבי כרם דאסור זריעה מכלל דשאר אילנות לא נקרא זרעים ברם הכא ריבה הכתוב לענין הכשר על כל זרע זרוע אשר יזרע אבל עכ"פ לר' יונתן צריך רחמנא לכתוב לא תזרע מיותר גבי כרם לענין דעיקר כרמך לא תזרע כלאים ועיין בביאור הגר"א ז"ל ביו"ד סי' רצ"ה סק"ה דכתב דזהו דוקא לר' יונתן אבל לר' יאשי' לא שייך עיקר כרמך לא תזרע כלאים דהא האיסור דכרם הוא דווקא עם כלאי זרעים אבל קמ"ל דלא כר' יאשי' אלא דעיקר כרמך לא תזרע כלאים דהכלאים הוא הכרם עיי"ש:

ועוד מן הדא דתנינן שביעית אית לך מימר שביעית דר"ע. פי' האיך חייב בשביעית במחפה מצד מקיים כר"ע וכי בשביעית אפשר לאוקמי כן כר"ע מצד מקיים בתמי' אלא ע"כ דמחפה הוי זורע. ע"ז פתר לה דבשביעית חייב מלקות על החרישה גופה דר"א אמר לוקין על החרישה וקמפרש ואזיל מ"ע דר"א ושבתה הארץ וגו' כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט וכו' ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה זרע וזמר מיוחד שהן עבודה בארץ ובאילן כו' פי' רש"י ז"ל במס' ב"ק דף ג' ע"א דדריש כלל ופרט וכלל ושבתה הארץ כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט שנת שבתין כלל וע"כ הוי כלל ופרט וכלל. ופריך מה עביד לה ר"י ומשני ב' דברים אינן מחלקין ר"ל דלא הוי כמו הבערה דיצאה לחלק וללמוד על כל הכלל ופריך ולית ליה לר"א דאינן חולקין ומשני לחלוק אינן חולקין וללמוד מלמדין ופריך ולית ליה לר"י מלמדין ומשני שניא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה וכזה איתא בבבלי ג"כ שם ופריך ע"ד דר"א ניחא [כן גרס המהרא"פ ז"ל וכן מוכח הוא] מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות משום דדריש כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שהוא מועיל לעבודת הארץ אף כל דבר שמועיל לעבודת הארץ אבל לר"י קשיא למה מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות הא הל"ת דהפרט אינו מלמד על עשה דהכלל דושבתה הארץ א"כ אף בחופר בורות שיחין ומערות נמי עובר דהא ושבתה הארץ שייך בכל עבודות אף שאינו מועיל לעבודת הארץ וא"כ קשה למה מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות וה"פ ע"ד דר"א ניחא מה דמותר לחפור בורות שיחין ומערות משום דכשם דמלמדין לענין איסור מהפרט כן למדין נמי לענין היתר אבל ע"ד דר' יוחנן מהו לחפור בורות שיחין ומערות ר"ל מהו הענין דלחפור בורות שיחין ומערות בשביעית [או דצ"ל למה חופר במקום מהו לחפור] כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו ע"ז משני א"ר בא קרתיגנייא טעם דר' יוחנן שש שנים תזרע שדך לא בשביעית ושש שנים תזמור כרמך לא בשביעית כל ל"ת שהוא בא מכח עשה עשה הוא פי' וא"כ לפ"ז מותר לחפור בורות שיתין ומערות דהא אין עשה מלמד על ל"ת ואין ל"ת מלמד על עשה. אבל עשה על עשה שפיר מלמד וא"כ הוי כלל ופרט בעשה והעשה דהפרט מלמד על העשה דהכלל ונמצא דהעשה דהוי בהפרט דזרע וזמר למידה על העשה דהכלל של ושבתה הארץ נהי דלא מלמד שיהא כעין הפרט באיסור ל"ת אבל למידה על הכלל שתהא מיוחד כעין הפרט מה זרע וזמר מיוחדין שהן עבודות הארץ ואילן ומועיל להארץ כן הכלל צריך להיות מועיל לעבודת הארץ. וה"ג במס' שבת פ' כלל גדול כל ל"ת שהוא בא מכח עשה עובר בעשה ואם כן הוי הפרט והכלל בעשה. ע"ז נחלקו ר' ירמי' ור' יוסי ר' ירמי' אמר עובר בעשה דהכלל הוי ג"כ עשה וכל המלאכות בשביעית הוי בעשה ור' יוסי אמר אפילו עשה אין בו בהכלל [וע"כ ממילא לא צריך לשנויי דלפיכך מותר לחפור בורות שיחין ומערות משום דהפרט הוי נמי עשה ז"א דאפילו לא הוי הפרט עשה מ"מ מותר לחפור בורות שיחין ומערות דליכא כאן שום עשה אפילו בהכלל] והא דכתיב ושבתה הארץ וגו' הוא לאו לאיסור עשה על שאר מלאכות אלא הוא אזהרה על זרע וזמר כדמסיק וליידא מילה כתיב ושבתה הארץ לענין ל"ת שבו ר"ל דממה תשבות הארץ הוא מהל"ת דהוא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:

יכול יהו לוקין על תוספות שבו ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על חרישה בשביעית. ר"א פתר מתניתא יכול יהו לוקין על תוספות שביעית דהוא איסור ב' פרקים הראשונים. ובהתחלת הברייתא הזאת פליגי ר' יוחנן ור"א האיך הפי' בהברייתא ביכול יהו לוקין על התוספות. והשתא מביא הגמ' כיפא דהברייתא בתרי תנאי אית תנא דנקט בסיפא דיכול יהא לוקה על תוספות שביעית ת"ל שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואית תנא דנקט בסיפא דיכול יהא לוקה על תוספות שביעית ת"ל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור כן פי' מהרא"פ ז"ל בלשון שני וזהו האמת ולפ"ז צריך להפך הגירסא מדר"א לר"י וה"ג מ"ד שש שנים תזרע שדך דהכונה דאין לוקין על תוספות שביעית מדכתיב שש שנים תזרע שדך א"כ מותר לעשות מלאכה שבשדה כל שש שנים ולפ"ז אתיא כר"א דשש שנים תזרע מפיק לי' איסור דב' פרקים ולהאי תנא דתני ת"ל שדך לי' תזרע וכרמך לא תזמור דמפקע חריש' מדלא כתיב רק זרע וזמר מסייע לר' יוחנן ומצאתי שכן הגי' בכ"י מתלמידי החסיד ז"ל:

מתניתא פליגא על ר"א השמר ל"ת וכתיב שם תעלה ושם תעשה. וה"ג במס' שבת פ' כלל גדול שם תעלה זו עלי' ושם תעשה זו שחיטה וזריקה מה עלי' שהיא בעשה הרי היא בל"ת אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהיו בל"ת בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה הא אילולי דכתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על ל"ת ואין ל"ת מלמד על עשה עיי"ש ואם כן קשיא לר"י דהא לדידי' הל"ת דזרע וזמר מלמד על הכל שהן בל"ת וה"נ הל"ת דהעלאה מלמד על הכל שהן בל"ת ואם כן ל"ל ההיקש שם תעלה ושם תעשה ומשני לפיכך איצטריך ההיקש העלאה לשחיטה וזריקה ללמדך שחייב על כל אחת ואחת:

ר"ז ר"ח ב"א בשם כהנא הנוטע בשבת כו'. נקע הכא משום דמפרש מהו זורע מהי זומר:

מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משום זורע. ר"ל את פוטרו לנוטע משום זורע פי' בתמי':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף