רידב"ז/יבמות/ו/ג

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




רידב"ז TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה טעמון דרבנן נאמר כאן הוי' ונאמר להלן הוי' כי יהיה נערה מאורסה מה להלן אירוסין אף כאן אירוסין פי' בת כהן כי תהי' ילפינן מכי יהי' נערה מאורסה מה להלן אירוסין אף כאן אירוסין מ"ט דר"א ור"ש נאמר כאן הוי' ונאמר להלן הוי' מה הוי' שנאמר כאן כו' לכאורה צ"ל נאמר להלן הוי' ונאמר כאן הוי' ובת כהן כי תהי' מה להלן נישואין אף כאן נישואין ולא ידעתי היכן הוא הוי' דקאי על נישואין. ושמא לשוב לקחתה להיות לו לאשה וס"ל לר"א ור"ש דהיא דווקא על נישואין. אבל עכ"פ לכו"ע בנישואי עבירה לכהן מיפסלא מתרומה ע"ז פריך ר' יוסי דמנא לי' לר"א ור"ש בת כהן שנתארסה לישראל שאינה אוכלת לא מן הדין קריא ובת כהן וגו' בתמי' הרי דמוקי הקרא באירוסין והיכי מוקי הקרא הכא בנישואין ודרש ג"ש דלא נתחללה באירוסין הא ע"כ דהקרא דבת כהן מיירי בארוסה א"כ ה"נ אף ארוסה נפסלה מתרומה. וע"כ ל"ל דבהא פליגי רבנן ור"א ור"ש אם מוקי קרא באירוסין או דווקא מן הנישואין ולכו"ע דאם מן הנישואין נפסלה מן התרומה ז"א דע"כ לכו"ע מוקי קרא באירוסין. והכא בהא קמיפליגי אם חללה מן הכהונה דהיא בנישואין נפסלה מן התרומה. דרבנן סברי דמגזה"כ הוא דחללה מן הכהונה פסולה מן התרומה ור"א ור"ש ס"ל דלית כאן גזה"כ והיינו דמסיק אלא טעמא דרבנן וחסר תיבת אלא בדפוס או דיש לפרש כמו אילו גרסינן אלא. מה טעמון דרבנן לאיש לאיש המאכיל ומביא הת"כ בפ' אמור דיליף שם מהאי קרא דבת כהן וגו' לאיש זר אין לה אלא זר מנין כה"ג באלמנה ת"ל לאיש מדלא כתיב כי תהי' לזר אלא לאיש זר האי איש מרבה אפילו אדם חשוב ופריך והלא דין הוא כו' כו' כ"ז לשון הת"כ עד דמסיק דמק"ו אין ללמוד מישראל והא"מ דבכהן גדול אע"פ דנתחללה לכהונה. מ"מ אין נפסלה לתרומה ע"כ ילפינן מאיש. ולפ"ז רבנן ור"א ור"ש פליגי בהאי דרשא אם דרשינן הריבוי מלאיש או לא דרבנן ילפינן מן איש ור"א ור"ש לא יליף מן לאיש פליגי אם חילל דכהונה מועיל לענין לפסול לתרומה או לא. והילכך בין מן האירוסין ובין מן הנישואין מכשירין ר"א ור"ש לאכול בתרומה דביאת כה"ג אע"פ שביעלתו פוסלה מן הכהונה אבל הואיל והיא מאכיל את האחרות אין ביאתו פוסלתה מן התרומה והריבוי דלאיש לא דרשי והא דתני במתניתין אלמנה לכה"ג וכו' מן האירוסין היא לרבותא לת"ק ולר"א ור"ש אין נפ"מ בין אירוסין לנישואין דלענין הקרא דבת כהן לזר ממש לתרויי' בין מן האירוסין בין מן הנישואין אך נחלקו לענין כה"ג באלמנה לפוסלה מן התרומה ושאל הגמ' מאיזה טעם לא ס"ל לר"א ור"ש דנישואין פוסלין מן התרומה נהי דלא דרשי לאיש על כהן אבל הק"ו למה ל"ל ולא ילפי בק"ו מביאת ישראל אי משום הפירכא לא אם אמרת בישראל שאינו ראוי לאכול בעצמו תאמר בכה"ג שהוא אוכל בעצמו. או משום אי אמרת בישראל שאינו מאכיל לאחרים תאמר בכה"ג שהיא מאכיל לאחרים ונפ"מ לפצוע דכא. דקי"ל היא אוכל ואינו מאכיל ופשיט נשמעינה מן הדא אם לא ידעה משנעשה פ"ד וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש היא אית לך מימר הדא ר"ל בפצ"ד משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכול בתמי' פי' כיון דמוקי כר"א ור"ש דס"ל דמשתמרת לביאה פסולה אוכלת. והא לר"א ור"ש ס"ל דאפילו חללה לכהונה לא נפסלה מלאכול בתרומה א"כ אפילו ידעה משנעשה פצ"ד וכ"ש נמי יהא מותרת לאכול דהא חללה מכהונה לא נפסלה מתרומה דאם אמרת בישראל שהוא אינו אוכל תאמר בפצ"ד וכ"ש שהוא אוכל ע"כ אין ביאתו פוסל מתרומה ולא דמי לישראל שהוא אינו אוכל כנ"ל ע"כ ביאתו פוסלת א"ו דהעיקר דא"ל לר"א ור"ש הא דאין ביאתו פוסלת מתרומה שכן אינו מאכיל אחרות תאמר בכה"ג שמאכיל אחרות באשה שהיא ראוי' לו וע"כ בפצ"ד וכ"ש שאין שום אשה ראוי' לו ע"כ שפיר ביאתו פוסלת ק"ו מביאת ישראל וא"כ ע"כ מוכח דטעמא דר"א ור"ש התם משום דבעינן ראוי להאכיל וע"כ הכ"נ משום שהוא אינו ראוי להאכיל דאית לך מימר הדא דפצ"ד וכ"ש משום שהוא ראוי להאכיל עיקר ההכשר ובעלמא ההכשר משום שהוא ראוי לאכול בתמי' דמ"ש הכא מהדא אלא ע"כ טעמא דר"א ור"ש ההכשר בכ"מ משום שראוי להאכיל. והא דמוקי ההיא דלא ידעה כו' כר"א ורבי שמעון משום דאי רבנן הא ס"ל משתמרת לביאה פסולה לא אכלה לכאורה צ"ב בשלמא לשיטת הבבלי שפיר מוקמינן דף ע"ה ההיא דלא ידעה כר"א ור"ש משום דס"ל משתמרת לביאה פסולה אכלה משא"כ לשיטת הירושלמי דטעמא דר"א ור"ש משום דס"ל דאפילו ביאה פסולה גופא לא פסלה מן התרומה משום שראוי להאכיל באחרות ממילא גבי פצ"ד שאינו ראוי להאכיל אימא משתמרת לביאה פסולה פוסל אפילו לר"א ור"ש יש לתרץ ע"פ התוס' ז"ל דף נ"ז ד"ה אבא עיי"ש אפילו לפי מה דאמרינן עד כאן לא אמר ר"א ור"ש אלא התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל גבי פצ"ד דאין לו להאכיל במקום אחר אפילו ר"א ור"ש מודים א"כ קשה אמאי מאכילה בלא ידעה לאביי דס"ל שכבר אכלה לא אמרינן ומתרצינן דאליבא דר"א ור"ש לכו"ע מהני הואיל שכבר אכלה שתאכל בלא ידעה אע"פ שאינו מאכיל במקום אחר ולא פליגי אם אמרינן הואיל שכבר אכלה או לא רק אליבא דר"מ עיי"ש פי' דלר"א ור"ש הואיל דאוכלת ביש לו להאכיל במקום אחר מהני לכו"ע הואיל שכבר אכלה אפילו אין לו להאכיל במקום אחר עיי"ש וא"כ ה"נ לר"א ור"ש דאוכלת אפילו לבתר ביאה פסולה ביש לו להאכיל מהני הואיל שכבר אכלה בלא ידעה אפילו אין לו להאכיל במקום אחר כן נראה לפענ"ד פירוש דהאי סוגיא בע"ה ודוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף