רב פעלים/ג/אורח חיים/לה

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. פדיון התענית בכסף לצדקה למי שנתחייב בהם בעבור עונותיו ואנוס הוא שאינו יכול להתענות מספר הימים שקצב רבינו האר"י ז"ל בתיקון עונות, אם יש לפדיון זה שנהגו בו העולם שורש וטעם מפי סופרים ומפי ספרים שיועיל להשלים מספר הימים שנתחייב האדם להתענות בעבור תיקון עונות:

גם ילמדנו למה לא יועיל התענית בלילה להיות נחשב בפ"ע עם הימים, ד"מ אם התענה לילה ויום יהיה נחשב לשני תעניות של שני ימים:

גם ילמדנו אם אדם חטא בדבר אחד כמה פעמים אם יספיק לו לעשות תיקון של רבינו האר"י ז"ל פעם אחת בשביל הכל, או אם צריך תיקון על כל פעם בפ"ע:

עוד ילמדנו אדם שרוצה לעשות הפסקות בשביל תיקון עונות ורוצה לעשות ההפסקה אחר סעודה שלישית ויתענה ליל א' ויום א' וליל ב' ויום ב' אם מותר לעשות כך אע"ג דמפסיד בזה סעודה רביעית, או"ד לא אריך למעבד הכי. ואם יש לו הכריח כזה בשנת העיבור שהמולד הוא תוך עשרה שעות קודם ר"ח שכתוב בספר אמת ליעקב אם יתענה ל"ח שעות קודם המולד נחשב לארבע מאות תעניות, ונזדמן זה בר"ח שחל ליל שלישי בשבת שמוכרח לעשות ההפסקה בסוף יום השבת ולהתענות בליל מוצאי שבת, אי אריך למעבד הכי כיון דאינו יכול לדחות תיקון זה ליום אחר, על הכל יורינו ושכמ"ה:

תשובה. כתב הרב המקובל האלהי בעל חסד לאברהם ז"ל במעין רביעי עין יעקב נהר מ"ה וז"ל ודע כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות ארבעים יום, או ג' ימים לילה ויום, יכול לפדותם בארבעים איסרי כסף מזוקק לצדקה, וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום אחד, בנתינת איסר אחד של כסף מזוקק לצדקה יכול לפדותו, ובלבד שלא יהיה תענית ציבור עכ"ל, ומצינו להרב נאמן שמואל סוף סי' ח' שכתב שיש פדיון לתענית שמתחייב בו האדם בעבור עונו, ונתן שם שיעור מטבע שהיה בזמנו, וסיים כך למדתי מדברי אדירי כבירי רבני גאוני עולם ואשמע בקולם ע"ש, וגם מור"ם בא"ח סי' של"ד הביא מן הגאון מהרא"י ז"ל שיש פדיון לתענית, ובאמת ענין הפדיון שיועיל לתענית לפדותו בצדקה, ובפרט לאנוס, זה מפורש בכמה ספרים ואין צורך להאריך ולהביא דבריהם, ואחרון אחרון חביב הוא הגאון חיד"א ז"ל בספרו יוסף בסדר סי' ג' כ"כ היה דבר זה ברור אצלו שתקנו בבקשה ותפלה שעורך אותה האדם לפני השי"ת בזה"ל, וברוב רחמיך הודעתנו ע"י עבדיך לתקן נפשינו על צום מה כמספר ומפקד שמות הקדושים אשר פגמנו בהם להתענות ארבעים יום בזה"ז כמספר ארבעה יודי"ן דשם ע"ב. וגלוי וידוע לפניך כי חפץ הייתי לעשות תיקון זה בכל לב אך אין בי כח וכשל כוחי להתענות ארבעים יום רצופים, ולכן אני מפריש היום ארבעה פרוטות כסף לצדקה כי כן יסדו עבדיך לפדות בכסף כל תענית ע"כ ע"ש, ושם ציין על דברי הרב חס"ל ונאמן שמואל הנז"ל ע"ש:

מיהו נ"ל בס"ד אם פודה תעניות של תיקוני עונות שגילה סודם רבינו האר"י זלה"ה בשער רוה"ק הן פ"ד לשז"ל והן רל"ג למשכב זכור ושכ"ה לא"א וכיוצא באלו שמספר התעניות מכוונים כנגד מספר שמות הקודש שפגם בהם, שצריך לסדר הכסף בהפרשתו לצדקה ע"פ סדר מספר השמות שצריך לתקנם כאשר עושין בסדר פדיון החולה בק"ס פרוטות ככתוב בספר אמת ליעקב ובשאר ספרים:

והנה על עיקר הענין של שאלה זו שיועיל הפדיון בצדקה בשביל חיוב התעניות שחייבים להתענות בעבור תיקון עונות, מלבד כי הבאתי לעיל כי כן יסדו חכמים בדבר ובודאי יש לנו לסמוך עליהם ככתוב על פי התורה אשר יורוך, הנה אנא עבדאי טעם נכון בעזה"י ע"פ הסברה שיש לה סמך חזק מדברי רבינו האר"י ז"ל עצמו, והוא חדא דודאי ראוי שתועיל הצדקה במקום תענית מפני כי התענית תיקונו בעשיה, והצדקה ג"כ היא מתקנת בעשיה, וגם כי התענית הוא במקום הקרבן שמקריב חלבו ודמו, והצדקה היא כמו קרבן, ואדרבה ארז"ל גדולה צדקה יותר מן הקרבנות שנאמר נבחר לה' מזבח וכנז' בגמרא, ועוד כשפודה התעניות בכסף, הנה אותו היום שפודה בו סך כל התעניות שחייב בהם הוא מתענה בו כמו יוה"כ שהוא תענית לילה ויום, נמצא הוא מתענה בעת שפודה התעניות כולם בצדקה, ולכן בצירוף הצדקה עם תענית של אותו היום יש לומר שיועיל הפדיון של כל הימים באותה צדקה:

וטעם זה יש לי לעשות לו הכריח בס"ד מדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו, והוא כי מצינו שכל סך מספר הימים אשר הודיע רבינו האר"י ז"ל לתיקון כל עון ועון כולם מספרם מיוסד כנגד מספר השמות שפגם בהם האדם בעון שעשה, נמצא מספר הימים הוא לעיכובא דא"א לחסר מהם יום אחד מאחר שמספרם מכוון כנגד מספר שמות הקודש שפגם בהם, והנה עכ"ז מצינו שפירש רבינו האר"י ז"ל ואמר הפסקה של ב' ימים וב' לילות תועיל ותספיק בעד כ"ז יום, והפסקה של ג' ימים וג' לילות תספיק בעד ארבעים יום, נמצא אינו מוכרח שיהיו פרטי הימים מכוונים כנגד פרטים של חשבון שמות הקודש שפגם בהם האדם שבא לתקנם עתה, אלא האיכות של ימי התענית יספיקו להיות עולה מספר ימים אלו כנגד פרטי ימי התענית שצריך להתענות כנגד חשבון שמות הקודש ד"מ תיקון שז"ל צריך פ"ד יום רצופים כנגד מספר פ"ד של שמות הקודש שפגם בהם, ואמר רבינו ז"ל אם יתענה ג' הפסקות של ב' ימים וב' לילות, וגם שלשה ימים נפרדים נחשבים ימים אלו לפ"ד ימים של תענית שיועילו לתקן שמות הקודש שהם מספר פ"ד, ואע"ג שבימים אלו שהתענה אין בהם מספר מכוון כנגד מספר פ"ד של שמות הקודש עכ"ז איכות הצער שלהם מגדיל ומרבה אותם להיותם נחשבים פ"ד יום נפרדים, וכן י"ל כאן מצות הצדקה שמפריש באותו היום שהוא מגדיל ומרבה כח התענית של אותו היום כאלו הוא התענה פ"ד יום נפרדים שהם כנגד מספר פ"ד של שמות הקודש, נמצא מצינו דוגמה לענין זה של פדיון הצדקה בענין התעניות עצמם שגילה רבינו האר"י ז"ל, ורק ההפרש הוא דהתם ההגדלה של ההפסקות לעשות חשבונם מכוון כנגד חשבון שמות הקודש הוא מכח צער של תענית, שצער התענית של ההפסקות הרב הוא מגדיל את ימי ההפסקות כאלו חשבונם גדול ומכוון כנגד מספר שמות הקודש, וכאן אנחנו אומרים שהצדקה מגדלת את יום התענית ההוא לעשות חשבונו גדול ורב שיהיה מכוון כנגד מספר שמות הקודש:

איך שיהיה פדיון התעניות בצדקה למי שהוא אנוס ואינו יכול להתענות הוא מפורש בדברי גאוני עולם, ובודאי אשר תקנו ויסדו הוא רצוי ומקובל לפני השי"ת, וכבר נצטוינו בתורה על פי התורה אשר יורוך וכו' ואין לומר זה נאמר על הראשונים דוקא, הלא אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו, ובודאי גם האחרונים ז"ל כונתם לש"ש ורוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, ובפרט דאנא עבדא הסברתי לענין זה הסבר ועשיית סמוכין מדברי רבינו האר"י ז"ל עצמו שדקדקתי מדבריו דוגמה לדבר זה, על כן כל מי שהוא אנוס גמור ואינו יכול להתענות מספר תעניות בשלימות כאשר פירש רבינו האר"י ז"ל ישתדל לפדות תעניות שלו בכסף לצדקה, אך יעשה כאשר כתבתי לעיל לסדר הכסף ע"פ סדר חשבון השמות הקודש כדרך שעושין בפדיון החולה, וגם צריך שיעשה הפדיון ביום שיקבל עליו תענית כתענית יוה"כ לילה ויום, ונכון לבו בטוח בשברון הלב ובצדקה ובכונה שעושה בפדיון ובתענית אותו היום שיתוקן פגם שעשה בעונו כאלו עשה תעניות גמורים ושלמים ע"פ רבינו האר"י זלה"ה:

ודע דהיה מקום להקשות בהא דמצינו בפוסקים פדיון לקרבן חטאת כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' של"ד מהא דאיתא בגמרא דשבת דף י"ב על רבי ישמעאל שקרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה דאמאי לא פדה החטאת בצדקה, אך תרצתי ד"ז דאה"ן עשה פדיון בצדקה, אך לא סגי ליה לצאת י"ח בפדיון זה בעבור כל הקרבן כולו, יען כי קרבן חטאת חלק ממנו למזבח, ובעבור חלק המזבח שהוא חלק גבוה סגי ליה בצדקה, אבל חלק הנאכל לכהנים לא סגי ליה בצדקה אלא צריך שיאכלו אותו הכהנים, ולכן כתב שיביא קרבן חטאת שמינה כדי לצאת י"ח בחלק שאוכלים הכהנים ג"כ, ואה"ן אם היה עליו חיוב קרבן עולה דכולא לגבוה סלקא סגי ליה בפדיון צדקה:

ועל השאלה השנית ששאלת למה לא נחשב הלילה לבדו לתענית בפ"ע, תשובה דבר זה מפורש טעמו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק דף ז' ע"ב וז"ל נבאר טעם למה המתענה ג' ימים רצופים לילה ויום הם חשובים כמו מ' יום רצופים בלתי לילותיהם. הענין הוא כי ענין ג' תעניות אלו נמשכים מסוד מצח העליון דא"א אשר יש שם הוי"ה דע"ב במלוי ארבעה יודי"ן אשר הם בגי' מ' ואלו הם מנין מ' תעניות, אבל לפי שכל הוי"ה הזאת היא בגי' ע"ב, ובשלשה תעניות רצופים לילה ויום יש ע"ב שעות, לכן הם חשובים כמו מ' יום בלי לילותיהם והנה ז"ס מ' יום ומ' לילה שהתענה מרע"ה בהר סיני בקבלת התורה, והם כנגד מ' יום דתפארת, ומ' דמלכות ולכן היו מ' יום ומ' לילה, אבל אנחנו אין בנו כח לתקן את המלכות הנקראת לילה, לפי שהיא למטה ורגליה יורדות מות כנודע, ולכן אין אנחנו מתענים רק מ' ימים לתקן את התפארת בלבד, ואין אנחנו מתענים גם הלילות שהם כנגד המלכות, והמתענה ב' ימים רצופים עם לילותיהם חשובים כאלו התענה כ"ז יום, והמתענה יום אחד ולילו עמו כמו יוה"כ וט"ב אינו חשוב כי אם תענית יום אחד בלבד, ונמצא כי המתענה שלשה ימים רצופים עם לילותיהם הנה היום הראשון נחשב לתענית אחד בלבד, ובהתחבר עמו יום השני נחשבים לכ"ז שהם שני שלישי מ' יום, ובהתחבר עמהם יום השלישי שהוא י"ג ימים שליש מ' אז נשלמים למספר מ' יום בלתי רצופים עכ"ל ע"ש:

נמצינו למידין מדברי רבינו ז"ל הנז"ל, הא דאין נחשב תענית הלילה לתענית בפ"ע מפני שאין בנו כח לתקן המלכות הנקראת לילה, אמנם יש צורך בתענית הלילה כדי להגדיל על ידו איכות תענית היום הבא אחריו כי מחמת שקדם לו תענית הלילה, אז יתמעט חלבו ודמו ביום יותר, ואין המעטה זו לפי חשבון של בני אדם כי באמת אתה רואה שביום השני של הפסקה מתמעט חלבו ודמו כפליים על יום השלישי של הפסקה, אע"פ שהוא אחרון, דהא יום שני של הפסקה נחשב ככ"ו יום, ויום השלישי של הפסקה נחשב כי"ג יום, אך זה הוא מפלאות תמים דעים אשר קבל רבינו האר"י ז"ל מפי אליהו זכור לטוב, ואין זה החשבון כפי חשבון השערת השכל של בני אדם:

ואם תאמר א"כ למה אמר רבינו ז"ל דהמתענה יום אחד ולילו עמו כמי יוה"כ אינו חשוב כי אם תענית יום אחד בלבד, והלא כיון שקדם הלילה ליום בתענית צריך שיגדל איכות תענית היום שיתמעט חלבו ודמו יותר בערך שלש או ארבע יום ולפחות יהיה ערך ב' ימים, זה אינו, כי כיון דבלילה הראשונה אכל סעדה המפסקת מבע"י סמוך ללילה ובאותה הלילה כריסו מלאה מאכילת סעודה המפסקת אינו רעב באותה הלילה כדי שיגדיל בזה איכות תענית היום, כי אין איכות תענית היום מתגדל אלא מכח הרעבון שקדם לו בלילה, ובאותה הלילה לא היה לו רעבון, ואע"פ שנתעכלה אכילת סעודה המפסקת אחר שש שעות עכ"ז לא התחיל בו רעבון ואין זה חשוב כלום, משא"כ לילה של יום השני דהפסקה שהיה לו בה רעבון הרבה, על כן יגדיל הרעבון הזה את איכות תענית היום השני כמ"ש רבינו ז"ל:

וראיתי במגיד משרים למרן ז"ל בריש הספר באזהרות ותיקונים בדף ג' ע"א שאמר המגיד למרן ז"ל וז"ל, וסוד התענית ביום הוא לפי שמדת יום הוא יותר רוחני, וכשהאדם מתענה בו עושה אותו רוחני לגמרי אבל הלילה רומז למלכות והיא ממונה על אכילה ושתיה וראוי לתת לה חלקה בסוד לא תחסום שור בדישו, ומי שמתענה גם בלילה הוא עילוי גדול, לפי שעושה מגופני רוחני עכ"ל, ונ"ל דאין זה סותר עם דברי רבינו האר"י ז"ל שהבאתי לעיל, דלעולם גם המגיד יודה דאין אנחנו יכולים לתקן בתענית הלילה, ומ"ש הוא עילוי גדול, לפי שעושה מגופני רוחני ר"ל הוא שבח גדול למתענה בו כי עת של הלילה הוא עת אכילה שהוא גופני והוא עושהו רוחני שמתענה בו, ולכן הוא עילוי ושבח לו, אבל אה"ן אין בו כח לתקן בתענית הלילה לבדו, כמו שיכול לתקן בתענית היום. ושמעתי יש מי שאומר שאם האדם ניעור בלילה והוא מתענה זה נחשב לתענית, אבל אם ישן השינה משביעתו וכאלו אכל ולא התענה עכ"ד, ונראה דברים אלו אין בהם ממש, חדא דרבינו האר"י ז"ל אמר הטעם להדיה דאין אנחנו יכולים לתקן בתענית הלילה, ולא תלה שום דבר בשינה, ועוד לפ"ד אלו א"כ אם ביום השני של הפסקה ישן כל היום כולו אבד ממנו חשבון של כ"ו יום, כי השינה משביעתו ואינו מתמעט ממנו חלבו ודמו, ובאמת רבינו האר"י ז"ל בכל תעניות של הפסקות ושל נפרדים שאמרם בתיקוני עונות לא עשה תנאי ע"מ שלא ישן האדם ביום תעניתו, וראיתי בספר נפש חיים להרב הרח"ף ז"ל דף רכ"ד שכתב מצינו במדרש שוחר טוב סי' וא"ו ע"פ אל תתן שינה לעיניך, ד"א אל תתן שינה לעיניך מלישב בתענית שהתענית קרובה לתשובה ע"כ, וכתב הרב המחבר ז"ל וז"ל ויתכן דבאו לשלול בשפת לשונם בענין תיקון ל"ו שעות וכיוצא, דיש תיקינים בדרך תשובה דצריך להיות נעור כל הלילה, ובתענית עכ"ל, ואחה"מ אין דבר זה במשמע, אך אורחא דמלתא הוא דהלן בתענית של הפסקה וכיוצא, שנשאר בתעניתו של יום דמתמעטת שינתי בלילה, כיון דאין מאכל בבטנו להתעכל ומעלה אידים:

והנה בסה"ק רב ברכות דף קס"ה חקרתי בענין אדם המקבל עליו תענית בלילה בלבד, אם נחשב זה לתענית, ושם הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק הנז"ל שאמר אין בנו כח לתקן בתענית הלילה, ואנא עבדא עשיתי שם טעם אחר דהתענית הוא במקום הקרבן שמקריב האדם חלבו ודמו, כמ"ש בזוה"ק ובדברי רבינו האר"י ז"ל, וידוע דאין עבודה של קרבנות בלילה אלא רק ביום, ולכן התענית כיון שהוא במקום קרבן צריך להיות ביום, ומה שהכריח רבינו האר"י ז"ל להתענות בלילה ג"כ בתענות של הפסקות לאו דעביד עיקר מגוף התענית של לילה בפ"ע אלא העיקר הוא תענית היום, ורק הלילה מהני להגדיל איכות התענית של היום, כי כיון שקדם רעבון של הלילה יתמעט חלבו ודמו ביום הבא אחר הלילה ביותר כ"ו פעמים על תענית יום נפרד שיהיה נחשב אותו היום ככ"ו יום ע"ש:

ודע דיש בענין זה של תענית הלילה מקום שאלה לשאול מאחר דהורה לנו רבינו האר"י ז"ל דאנחנו אין בנו כח לתקן את המלכות הנקראת לילה, לכן עיקר התענית שלנו הוא ביום, א"כ למה יש יתרון לתענית של יום אם מתענין עמו גם בלילה כמו יוה"כ, דבשלמא על יוה"כ אין לשאול כי גזרת הכתוב הוא זה שצוה להתענות לילה ויום, אבל השאלה היא על תענית צבור שגוזרין ב"ד הן בעצירת גשמים, הן בשאר דברים האמורים בה, תענית שגוזרין התענית לילה ויום והן על מה שגזרו בתענית ט"ב, דמאחר דאין אנחנו יכולין לתקן בתענית הלילה, למה יתענה האדם בלילה. ונ"ל בס"ד דאע"ג דאין בנו כח לתקן בלילה עכ"ז יהיה קצת תיקון כמ"ש בסוד ספירת העומר דאור מקיף נמשך ע"י הברכה, אך אור פנימי נמשך ע"י הקרבן, ועתה אין בנו כח לזה, ועכ"ז אומרים אחר הברכה יחזיר עבודת בהמ"ק, וע"י כך נתקן איזה תיקון בבחינת או"פ ע"ש, כן כאן ודאי נתקן קצת בתענית הלילה, על כן יש בו יתרון, מיהו זה דוקא אם מתענים בו דרך אגב עם היום, אבל לקבל עליו תענית בלילה בלבד, זה אינו, כי בהכי יש לחוש לדברי המגיד שאמר למרן ז"ל דאיכא בזה משום לא תחסום שור בדישו, שבזה יתעורר עליו קטרוג מן המקטרגים, אבל בדרך אגב בצירופו עם היום ליכא התעוררות קטרוג ולית לן בה:

ועל שאלה השלישית ששאלת באדם שחטא בדבר אחד כמה פעמים אם יספיק לו לעשות תיקון שאמר רבינו האר"י ז"ל פעם אחת על הכל, או צריך לעשות על כל פעם תיקון בפ"ע. תשובה ספק זה הביאו הגאון בעל חוט השני סי' מ"ז והביא בשם הרוקח דיש להקל בפעם אחת על כל הפעמים שעבר כדי שלא לנעול דלת, והכי דייק מדברי רי"ו ז"ל, אך הגאון המחבר הסכים שיעשה הסדר אשר סידרוהו בתיקון שני פעמים דוקא אע"פ שחטא כמה פעמים, והביא דבריו הרב פרי האדמה ח"ג בהלכות תשובה פרק ז' וכתב ק"ל אמאי לא הוכיח הרב דבר זה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה במס' נזיר פ"ו משנה ד' מי שנענש בעוה"ז או על ידי ב"ד והתודה נתכפר לו על הכל אפילו שעשה כמה פעמים אותו עון והיינו טעמא מצד התשובה שעשה בכל לבבו, ולא מצד העונש שמענישין אותו ב"ד יכופר אותו עון שעשה כמה פעמים אלא מצד התשובה והודוי יע"ש, הרי מבואר מדברי רבינו ז"ל בהדיה דמשנענש עונש פעם אחת באותו עון כיון שהתודה ועשה תשובה שלימה נתכפר לו אפילו עבר עליו כמה פעמים, ואיך לא זכר שר המסכי"ם להביא ראיה מדברי רבינו ז"ל, עכ"ד הרב פה"א ע"ש:

והנה באמת עינא דשפיר חזי בדברי רבינו הגדול האר"י ז"ל שפירש כמה תיקוני עונות על כמה דברים חמורים ואמרינהו בסתמא ולא פירש אם צריך לעשות התיקון על כל פעם בפ"ע, הנה בודאי סתמו כפירושו דכונתו לומר שיועיל התיקון על כמה פעמים דאם צריך על כל פעם בפ"ע היה צריך לפרש כדי דלא אתו למטעי למעבד פעם אחת על הכל, ונמצא עוד הפגמים במקומן עומדין ולא עבדי כלום, וראיה גדולה יש לי בדבר זה, דהא מצינו בשער רוה"ק דף י"א ע"ב שכתב וז"ל, ואגב נאמר חידוש כי הנה מי שניעור כל הלילה ולא יישן כלל ועוסק בתורה כל אותה הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב ח"ו, וכל לילה אחת שיעור כרת אחד עכ"ל, הרי הוצרך כהן לפרש דבעי לכל כרת לילה אחת בפ"ע, ומכאן אתה למד דבתיקוני עונות שאמר בסתם ולא פירש הוי סתמו כפירושו דסגי בתיקון אחד לכמה פעמים. גם עוד בשער הכונות בדרושי הלילה דרוש ז' בענין ק"ש שעל המטה שצריך לכוין בה להמית אותם המזיקין שנבראו מן טיפות קרי שלו, כתב, יש אדם שגדול כח כונתו עד שיוכל להמית בכל לילה אלף ותכ"ה כנז' בזוהר פ' בלק דף רי"א ויש אדם שלא יוכל להמית אלא דבר יום ביומו וכמספר הימים שחטא כך צריך ימים אחרים כנגדם לתקן עון זה עכ"ל, הרי פרש בזה ענין התיקון שיש אדם נריך לעשות תיקון זה כמספר הימים שחטא ויש גדול כוחו לעשות תיקון אחד בלילה בעד כמה לילות, ולכן בענין תיקוני עונות שאמר בסתם הוי סתמו כפירושו, דדי בתיקון אחד לכמה פעמים:

ועוד טענה גדולה יש לי בזה שבאמת תעניות אלו לא נתקנו בתורת עונש, דהא משכב זכור ואיסור א"א הוא חיוב מיתה ואיך יספיקו תעניות רל"ג ושכ"ה במקום מיתה, אמנם התעניות הנז' הם תיקון נפשיי ורוחני כי כן יסד המלך מלכו של עולם שיתוקן הפגם והקלקול שנעשה במקום ידוע בקדושה למעלה ע"י מספר תעניות אלו שהם מכוונים כנגד כל אותו המקום העליון, על כן כיון שהתענה אין כאן פגם ועונש נמי אין כאן שאז האדם עולה במעלות בקדושה כפי מה שראוי לו לעלות ילוקח היתרונות הצריכים לו ונוסף בתוספת הראויה לו ואין מעכב כנגדו, דודאי תיקון הפגם נעשה בבת אחת ולא נעשה פסקי פסקי, וכן הדבר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק דף ח' ע"א וז"ל מי שחטא מוכרח הוא שיתענה כדי שימרק עונותיו ויתקן המקום אשר פגם בו, ואח"כ יעלה משם למעלה עכ"ל, נמצא כיון שתיקן המקום אשר פגם בו, אז הוא עולה מעלות הצריכים לו שבא בעוה"ז בעבורם לקנותם, ואנכי ידעתי שאין הקורא יוכל להבין הוכחה זו שלי היטב, אך אם ידע ויבין איך הוא הפגם, ועשיית התיקון הנעשה למעלה היטב איך הוא עניינו אז ימצא דברים אלו ברורים הם, ובעזה"י בתשובה אחרת בסוד ישרים אבאר זה:

גם מלשון רבינו האר"י ז"ל אשר בשער הכונות בדרושי הלילה, יש לדייק דסגי בתיקון פעם אחת לכמה פעמים, דהא כתב שם בדרוש ז' על החוטא בעון שז"ל וז"ל התיקון ההוא יועיל לנקות לו עונו שלא יכנס לגיהנם ושימחלו לו עונות אלו וכו', וכיון שהוא מדבר בעון מוציא שז"ל בלבד אם נאמר דאיירי בשער רוה"ק במי שמוציא שז"ל פעם אחת דוקא הול"ל שימחלו לו עון זה, וכיון דאמר עונות אלו משמע דקאי בשער רוה"ק על מי שעשה עון זה כמה פעמים שיש לו עונות הרבה בשז"ל, ולכך נקיט בלשונו עונות אלו:

העולה מכל הנז"ל מלבד מ"ש הגאון חוט השני בשם הרוקח בפירוש דסגי ליה פעם אחת על כמה פעמים, וגם דייק הכי מן רי"ו, וגם עוד דהרב פרי האדמה הוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כנז"ל הנה גם מסתמות דגרי רבינו האר"י ז"ל, נראה דכן הוא האמת דסגי בפעם אחת על כמה פעמים וכדכתיבנא בס"ד:

ומה ששאלת אם רוצה לעשות הפסקות בשביל תיקון עונות ורוצה לעשות סעודה המפסקת בשבת אחר מנחה סמוך לערב שבזה יפסיד סעודה רביעית אי אריך למעבד הכי או לאו:

תשובה. איתא בגמרא דשבת דף קי"ט אר"א לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, וא"ר חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, וכתב הגאון ז"ל בסי' ש' דגם במוצאי שבת צריך שיהיה כזית בפת דוקא כמו בע"ש משום דמימרא דר"א ור"ח נקיט להו בש"ס בהדי הדדי ש"מ דשוים הם בזה ע"ש, וכן הרמב"ם ז"ל בפ' ל' מהלכות שבת נקיט תרין הלכות אלו בהדיה ע"ש, מיהו אין ללמוד מזה דשוים הם בעיקר החיוב דאפשר לומר של שבת הוא חיוב דאורייתא ושל מוצאי שבת דרבנן, ומדברי רש"י בפרדס דף וא"ו משמע דאין חיוב סעודה ד' כמו ג' סעודות שבת ע"ש, ובאמת ג' סעודות שבת ילפי להו מתלת היום וסעודה ד' אין לה ילפותא, ואע"ג דמצינו באחרונים שכתבו שגם סעודה ד' ילפינן לה מן המן, עכ"ז העיקר הוא כמאן דס"ל דאין לה ילפותא גמורה, ואין חיוב שלה שוה עם חיוב ג' סעודות, ואפילו למ"ד דגם ג' סעודות שבת דרבנן וקרא דתלת היום אסמכתא הוא ג"כ מוכרח לומר דאין חיוב סעודה ד' שוה עם חיוב ג' סעודות:

והרב חיי אדם הלכות שבת כלל ח' אות ל"ו, כתב אשרי למי שמקיים סעודה ד' בפת, והיא נקראת סעודת מצות מלכה, ומי שא"א לו לאכול פת עכ"פ יאכל מיני מזונות, וזהו חיוב גמור ע"כ ע"ש, אמנם הגאון ר"ז ז"ל בש"ע סי' ש' הקל בזה טפי, ולא חשב סעודה זו אלא בשם מצוה מן המובחר, שכתב וז"ל אין צריך להקדים סעודה ג' בשביל שיאכל סעודה ד' כראוי שסעודה זו אינה חובה כ"כ אלא מצוה מן המובחר בלבד עכ"ל ע"ש, אך משמעות דברי הפוסקים אינו כן אלא ס"ל יש בה חיוב גמור כמ"ש חיי אדם אך אינו שוה חיוב שלה כמו חיוב ג' סעודות בין למ"ד ג' סעודות המה מן התורה בין למ"ד דרבנן:

על כן ודאי אסור לו להתענות ליל מוצאי שבת והרי זה מזלזל בכבוד שבת דאפילו אם הוא אנוס שאינו יכול לאכול כלל עכ"ז להתענות בו בקבלת תענית ודאי הוי זלזול ואסור, ואע"ג דנמצא בגמרא באמוראי שהיו מתענים גם בשבת ולא חיישי לזלזול, התם היינו טעמא דמתענה בשבת שאם יאכל היה נחלה בשינוי וסת שהוא תחלת חולי מעים ודמי לחולה שלא נתן לו הרופא לאכול כלום כדי שלא יזוק ואין כאן זלזול לשבת דאין כבוד השבת חפץ בנזק עבדיו המקיימים הלכותיו ושומרים משמרתו:

ודע דאע"פ שתמצא כתוב בשער רוה"ק דף י"ט ע"א וז"ל וכאשר תאכל סעודה המפסקת לצורך התענית של מחר או לצורך ההפסקה של שני ימים רצופים כנז' תאכל המלוגמה האחרונה מטובלת באפר זולתי אם הוא יום שבת עכ"ל, אין ללמוד מדבריו אלו שכתב זולתי אם הוא יום שבת דמתיר לעשות הפסקה של שני לילות ושני ימים במוצאי שבת דזה אינו, כי הוא נקיט תרי מילי ביחד בסעודה המפסקת, חדא לצורך הפסקה ותענית של מחר והב' לצורך הפסקה של שני ימים רצופים, וזו חלוקה הראשונה דאמר לצורך הפסקה דתענית של מחר לא שייכה בתעניות של תיקוני עונות דאיירי בהו כי בתקוני עונות ליכא תענית של לילה ויום ביחד, שאם הוא מתענה התעניות נפרדים אינו מתענה בלילה ואם יתענה בלילה אינו אלא בהפסקה של שני ימים רצופים, וא"כ חלוקה ראשונה דנקיט רבינו ז"ל לא משכחת לה אלא בתענית של ט"ב דחל באחד בשבת דקאמר שצריך לאכול המלוגמה האחרונה של סעודה המפסקת בערב תשעה באב באפר זולתי אם הוא ביום שבת לא, יטבלנה באפר, אבל סעודה המפסקת שהיא לצורך הפסקה של שני ימים א"א שתזדמן בשבת דאין בזאת הכרח שיעשנה ביום א' ויום ב' כמו הך דתשעה באב, ומ"מ נ"ל דגם הפסקות של תיקוני עונות אם עושה בעבור שכ"ה ימים דתיקון א"א, או בעבור רל"ג ימים דתיקון משכב זכור, וכבר התחיל לעשות ההפסקות וקודם שעשה הפסקה האחרונה נזדמן לו עסק וצורך גדול לילך בשיירה במדבר ביום שלישי בשבוע, ואם לא יעשה הפסקה זו האחרונה ביום א' וביום ב' א"א להתענות בדרך שיסתכן, וגם א"א להתעכב עד יום רביעי כי יצא לו נזק גדול, ויש לו הכרח רב דאפשר שיוכל לעשות ההפסקה ביום א' וביום ב', ועדיין צריך להתיישב בזה:

אמנם התיקון שכתב הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בשפת אמת דף קי"ז ע"ג, בשנת העיבור בחודש שיהיה מולד החודש יו"ד שעות קודם ר"ח אם יתענה האדם ל"ז שעות קודם המולד דהיינו שיפסוק מבע"י ובלילה שניה ישב בתענית עד עת המולד וכשיהיה המולד יפסיק תעניתו ויאכל ויעלה לו זה לחשבון ארבע מאות תעניות ויתוקן עון חלול השם, ועון הקרי, וכתב על זה שהוא מכ"י הרב הקדוש ז"ל ע"ש, הנה הגם דנהגו רבים בכמה קהילות לעשות תיקין זה כמ"ש הרב ז"ל שם, עכ"ז אם נזדמן זה ביום א' וביום ב' דמוכרח לעשות סעודה המפסקת בסוף יום שבת ויתענה ליל א' אין לומר דחשיב זה הכרח ויהיה מותר לו לעשות כן כפי הצד שצדדתי בזה כאמור זה אינו, וברור הוא דלא אריך למעבד כן, יען כי עיקר התיקון הזה אינו ברור אצלינו ולא ידענו מ"ש בכ"י הרב הקדוש קאי של רבינו האר"י ז"ל או על רבינו הרש"ש ז"ל, ובכתבי רבינו האר"י ז"ל שהעתיק רבינו מהרח"ו ז"ל לא נמצא דבר זה, גם מזמן הרב החסיד רב ידידיה אבואלעאפיה ז"ל שהוא רב של חסידי בית אל, וכל כתבי רבינו הרש"ש ובן בנו הרב דברי שלום מצויים בידו, וג"כ אמרו שלא נמצא אצלם דבר זה אם הוא קבלה ברורה נקבל, אבל לדין יש תשובה, כיון דאוכל ביום שני נמצא לפו"ד אין בידו אלא תענית של יום אחד שהוא יום ראשון בשבת, ועוד הוא כולל בו שני מיני תיקונים א' לחלול השם, וא' חטא קרי, ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל להדיא דאין לכלול ב' מיני תיקוני עונות בהפסקה אחת, ואם נאמר סגולה היא זו, טוב הדבר, אך צריך שיהיה הדבר ברור בידינו שיצא מפי המלך או מדברי רבינו האר"י ז"ל, או מן רבינו הרש"ש ז"ל, ועל כן אע"ג דנהגו בזה בכמה קהילות לעשותו בשנת העיבור, ובודאי השי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים ויקבל ברצון מ"מ לעשות תענית זה בליל ראשון ולבטל סעודה רביעית בתענית, מפורש להדיא לא אריך למעבד הכי אלא ליכול ולחדי בסעודת מלכא משיחא שנתקנה לכבוד שבת מלכתא, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.