קרן אורה/מנחות/פח/א

קרן אורה מנחות פח א

דף פ"ח ע"א

תוס' בד"ה בירוצי מדות לא נתקדשו כו'. וכתב דהא דא' ר"ח ב"ר יוסף דמותר נסכים היינו בירוצן לקיץ המזבח ויש להם פדיון למ"ד לא נתקדשו א"ש אבל למ"ד נתקדשו אמאי יש להם פדיון ותי' דמיירי בנסכי צבור ולב ב"ד מתנה עליהם כדמפרש בירושלמי. ולדידי קשה דבירושלמי שם אמרינן איפכא דאפי' בירוצי יחיד בכלל מותר נסכים ואפילו בירוצי יבש בהן דתנינן נסכים שקידשו בכלי אם יש זבח אחר יקרבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה ופי' בק"ע דפשיט מהא דבעינן דוקא שנתקדשו בכלי ובירוצי יבש לא נתקדשו ואין זה מובן דלפסול לינה וודאי בעינן קדושה בכלי אבל לענין מותר נסכים לקיץ המזבח י"ל דאפילו בירוצי יבש נהי דלא קדשי קדושת הגוף בכלי עכ"פ קדשי קדושת דמים כמו סאה רביעית לר' יוחנן דלא הוי אלא קדושת דמים ובכלל מותר נסכים הוא וה"נ בירוצן בין לח בין יבש וע' ברע"ב ז"ל בשקלים שפי' שבירוצן ג"כ כמו סאה ד' לר"י דהמוכר סלתות נותן הסאה רביעית להקדש והוי מותר ה"נ כשהמוכר מודד נותן להגזבר עם בירוצן ובכ"ז אין כאן אלא קדושת דמים ולפ"ז לא תקשי קושיית התוס' ז"ל בהא דיש להם פדיון דבירוצן דשמעתין היינו בירוצן שנתקדשו בכלי ובהני הוא דפליגי אי נתקדשו אי לא אבל רחב"י לקמן מיירי בבירוצן שנותן המוכר להגזבר דלא נתקדשו בכלי עדיין אבל מהא דתניא לקמן ואם לנו יפסלו בלינה וודאי משמע דמיירי בהני בירוצין שנתקדשו בכלי וכמ"ש התוס' ז"ל מ"מ מ"ש דמיירי דוקא בנסכי צבור לא כן מבואר בירושלמי אלא אפילו בירוצי יחיד ג"כ בכלל מותר נסכים והדק"ל אמאי יש להם פדיון הא גבי יחיד לא שייך לב ב"ד מתנה כו'. וראיתי במשנל"מ ז"ל בפ"ב מה' מעה"ק שהקשה על דברי התוספ' ז"ל דקשיא להו למ"ד נתקדשו הא אין להם פדיון ומאי קושיא הא מסקינן לקמן דאפי' מ"ד נתקדשו אין זה אלא מדרבנן שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול והם אמרו שיהא להם פדיון וכ' שם דהני תנאי דלקמן באמת ס"ל דאין זה אלא מדרבנן דלמאי דצריך במכוין וכ"ש אין מקדשין אלא מדעת כדאמרי' אבל הכא למ"ד ממטה למעלה דאמר רחמנ' שער דקעיילי בירוצין קדשי בירוצין מה"ת ושפיר הקשו הא אין להם פדיון וא"כ א"ש דברי הירושלמי דמוקי לה בבירוצי יחיד ג"כ משום דכולהו תנאי דמתני' דלקמן דס"ל בירוצי לח נתקדשו הוא רק מדרבנן והאי תנא לחוד דחשיב ממטה למעלה הוא דס"ל דנתקדשו מה"ת ושיטת הירושלמי היא יש להם פדיון. אלא דיש לדקדק בזה דא"כ בירוצי יבש נמי ליהוי בכלל מותר נסכים כיון דבירוצי לח ג"כ לא קדישי אלא מדרבנן ועוד דלמאי נ"מ דבירוצי הלח קודש כיון דיש להם פדיון ואכתי יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול וכמו שהקשו התוס' ז"ל ובנסכי צבור כתב דלא גזרינן דאמרי לנפשייהו דבירוצין לא קדשי אבל בירוצי יחיד מאי איכא למימר אבל עיקר חידושא דחדיש המשנל"מ בדברי התוס' ז"ל דקושייתם אזלי דוקא להאי תנא דחשיב ממטה למעלה ובירוצין קדשי מה"ת קשה לי טובא דא"כ מאי מקשו לרחב"י דילמא לא ס"ל כר"י הכא דפליגי בבירוצי אלא כאביי ס"ל ובכולהו תנאי דלקמן דס"ל דאין קדוש אלא משום גזירה דשמא יאמרו כי היכי דלא ניחא ליה שם לפרש דקושיית התוס' הוא לרב דאמר לקמן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת משום דאין כאן קושיא דילמא רחב"י לא ס"ל הכי וכ"ש הכא דאיכא למימר הכי דרחב"י ס"ל ככולהו תנאי דלקמן דלא קדשי אלא מדרבנן ומה שצידד שם המשנל"מ ז"ל דאפילו מ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אין זה אלא מדרבנן לא משמע הכי לעיל בפרק התודה גבי פלוגתא דחזקי' ור"י בשחט על פ' חלות ע"ש והוא ז"ל הביא ראי' לדבריו דקושיית התוס' ז"ל הוא דוקא לתנא דשמעתין ולא לתנאי דלקמן דלא קדשי אלא משום גזירה מהא דהוכיחו דברייתא דלקמן ס"ל דנתקדשו מדמיפסיל בלינה ואי לא קדשי אלא מדרבנן אכתי אמאי מיפסיל בלינה וגם זה לא הבנתי א"כ ברייתא דלקמן כמאן אתיא לאביי דמוקי תנאי דהכא בפלוגתא אחריתי ולא בקידוש בירוצין ותנאי דלקמן ס"ל דלא קדשי אלא מדרבנן ואמאי מיפסלי בלינה אלא וודאי כיון דאמרי רבנן בהכלי מקדשן מיפסיל נמי בלינה וכן מוכח מהא דמקשי ונגזור שמא יאמרו כו' ואי כל דבריהם הכא למ"ד נתקדשו מה"ת מאי קושיא דילמא לית ליה להאי תנא האי גזירה כלל כי היכי דרב לא ס"ל התם להאי גזירה אלא וודאי כוונתם לשמעתא דלקמן דקדושתן הוא משום גזירה וא"כ היכי מתני ב"ד שיהיה להם פדיון הא איכא למיגזר שמא יאמרו ותי' דהכא לצבור לא גזרינן דאמרי לנפשייהו בירוצין לא נתקדשו ומדברי המשנל"מ ז"ל משמע שפי' דבריהם הכא דלפי תירוצם לא שייכא הך גזירה דשמא יאמרו כו' בבירוצין והקשה שם לרבינא לקמן דאית ליה האי גזירה מא"ל ע"ש מה שתי' ול"נ כמ"ש. והשתא מסקנת דבריהם דלא תנן לדינא דמותר נסכים כו' אלא בנסכי צבור וכנ"ל וקשיא טובא מדברי הירושלמי דמבואר התם דמיירי אפילו בבירוצי יחיד וכן הרמב"ם ז"ל לא כתב דדוקא בנסכי צבור וצ"ל בטעמו של דבר דתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיהיה לקיץ המזבח כמבואר שם בירושלמי וכתבה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם במשנה דמותרות הנ"ל ותנאי הזה הוא בין בבירוצי צבור בין דיחיד. ולענין פסול לינה כבר כתבתי לשיטת התוס' ז"ל דאפילו למ"ד דנתקדשו מדרבנן ומשום גזירה כו' מ"מ נפסלו בלינה וכן משמע מד' רש"י ז"ל אבל בדברי הרמב"ם ז"ל כתב הכ"מ ז"ל דלא מיפסלו בלינה אלא אם יש שם זבח אחר ע"ש בכ"מ ובמשנל"מ ז"ל וגם זה קשה דא"כ לענין מה הם קדש ע"י קדושת כלי כיון דבלינה לא מיפסלי ויש להם פדיון ואם דלא תצא לחול בלא פדיון הא קדושת פה חל עליהם קודם נתינה בכ"ש ואפילו בירוצי המוכר לגזבר נראה דמתקדשים קדושת דמים וכמ"ש בשם הרע"ב ז"ל וכן משמע מהירוש' שהבאתי דמיבעי' ליה בבירוצי יבש ואי חולין גמורים הם מאי קמיבעי' ליה ועיין משנל"מ ז"ל ועדיין צ"ע בזה:

שם גמרא אביי אמר כו' מר סבר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר ומ"ס מלאים שלא יחסר אבל יותיר מלאים קרינן בי' ולא נתבאר במאי פליגי דאטו למ"ד דמותר בכלל מלאים היא מותר להותיר על מדה האמור בתורה ולעיל אמרינן נמצא המדה חסירה או יתירה ומשמע דכ"ע מודו דאסור להוסיף על המדה ומד' התוס' ז"ל נראה דבבירוצין פליגי למ"ד שלא יותיר אפילו נתקדשו בבירוצין היינו דיעבד אבל לכתחלה לא יותיר הבירוצין ומ"ד ממטה למעלה יכול להותיר הבירוצין ויש לדקדק בדבריהם אם אין הבירוצין קדושין היכי קרי לה מותיר וכן לאידך תנא דאוסר להותיר אמאי כיון דאין קדושין כלל בשלמא אי נימא דבירוצין נתקדשו י"ל דלמ"ד שלא יותיר אסור להותיר הבירוצין דהוי מוסיף על שיעור האמור בתורה ומ"ד דיותר מלאים קרינן ביה גם הבירוצין מותר לקדשן לכתחלה דאין זה כמוסיף על שיעור דכן הוא דרך להיות בירוצין אבל אם לא נתקדשו קשה במאי פליגי ויותר נראה דפלוגתייהו היא אי צריך שתהי' המדה מצומצמת דוקא או אפילו אינה מצומצמת כ"כ ויש בה מותר שאינה ניכר גם כן מותר. והנה ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בבירוצין ומ"ד ממטה למעלה אמר ליה רחמנא למשה שער דקאי עיילי ליה בירוצין משמע דרחמנא אמר דשיעור המדה עם הבירוצין והוי בירוצין קודש ליתנן אל הסלת עם כל השמן ולפ"ז להאי תנא לא הי' מותר נסכים מבירוצין כיון דבכלל שמן המנחה וא"כ אין מחלוקת זו ענין להא דלקמן דלכ"ע בירוציהם קדש דהתם לענין שיקדשו קדושת הגוף אבל לכ"ע מודו דאין הבירוצין בכלל שמן המנחה והכא פליגי לענין הקרבה והכי משמע בזבחים דף קי"א גבי ג' לוגין מים דאמרינן התם בירוצי מדות איכא בינייהו ועי' במשנל"מ ז"ל ולשון בירוצין פירש"י ז"ל הכא דהיינו מה שנופל בשעת עירוי לכלי והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ק ר"י מבורץ היינו בגודש וכן פירש"י ז"ל שם בזבחים ולפ"ז פליגי אי הגודש קדוש ואלו הכא קאמר ר"מ דבבירוצין היינו הגודש לא קדוש ובריש פירקין אמר דעשרון כל המנחות לא היה מחזיק אלא עם הגודש וצ"ע יותר בזה ועי' לעיל ד"ח בתוס' זה ולר"ח:

שם גמרא גמירי שתי סמיכות בצבור. ע' תוס' לעיל ר"פ בד"ה שתי מדות כו' דר"מ ס"ל גמרא שתי עשרונות בצבור נראה דסירכא דלישנא דהכא נקטו דב' עשרונות לא שייכא לצבור דוקא ובלא"ה לא נמצא זאת ברש"י לפנינו דהלכה היא וכמו שתמהו התוס' ז"ל:

שם תוס' בד"ה רביעית מים למצורע כו'. עיין מ"ש בזה בחי' לסוטה שם:

שם בא"ד וקשה לפ"ז דתנן הכא כו' כצ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף