קרן אורה/יבמות/עו/א

קרן אורה יבמות עו א

דף ע"ו ע"א

ניקב פסול עיין בנימק"י שהביא בשם הרא"ם והסמ"ג דבניו פסולים. אבל הוא עצמו כשר. כיון דיש לו רפואה. והביא ראיה מספרי דאמרו התם דפצוע דכא אינו חוזר ולפנינו איתא בספרי להיפך דפצוע דכא חוזר עיין בילקוט פ' כי תצא. וכן איתא בירושלמי בפירקין. ובש"ג הביא כן בשם הסמ"ג עצמו וצ"ע בדברי הסמ"ג ומהא דחשבינן לאשת פצוע משתמרת לביאה פסולה משמע דאין לו רפואה דאל"כ לא הוי' משתמרת לביאה פסולה כיון דיש לו רפואה ודו"ק:

בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי אי לא. ולפי המסקנא דנתינה אסירא מדאורייתא משום לא תתחתן בם איפשיטא בעיא דישראל לאו בקדושתיה קאי. ולהכי מותר בנתינה. וה"ה כהן דלאו בקדושתי' קאי ומותר בגיורת בימים הקדמונים. ולפ"ז כתבו הראשונים ז"ל דמותר נמי בממזרת. והרמב"ם ז"ל כתב דאסור בממזרת וכהן מותר בגיורת בימי' הקדמוני' וכתב הה"מ ז"ל אע"ג דלדידי' לא איפשיטא מנתינה דאליבי' ליכא איסורא דאורייתא בגירותן. אפ"ה פסק דכהן לאו בקדושתי' קאי. וכפשיטותיה דרב ששת. ואפילו הכי ישראל בממזרת אסור דשאני לאו דגיורת דלא נאמר בפירוש או דאינו שוה בכל. וכתב הח"מ דה"ה דמותר בגרושה וחללה כיון דאינו שוה בכל. והב"ש ז"ל חלק עליו. וכ' דדווקא בגיורת בימים הקדמונים מותר משום דלא נאמרה בפירוש. אבל בגרושה וחללה אסור. וכבר כתבתי לעיל בפ' הבע"י דמשמע התם דלר' יהודה דאמר בת גר בימים הקדמונים זכר כבת חלל זכר. אפ"ה פ"ד מותר בה. ולר"י הוי כחללה ממש כמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל ושמעינן מינה דמותר בחללה ג"כ. וגם מה שכתבו דגיורת בימים הקדמונים היא לאו שאינו מפורש ומבתולות מזרע בית ישראל נפקא לא הבנתי דגיורת בימי' הקדמוני' ומשוחררת וודאי זונה מפורשת היא וכדתנן לעיל בפרק הבא על יבמתו. ואפ"ה כהן מותר בה. ועוד כיון דליכא פשיטותא מברייתא. וע"כ מסברא הוא דפסק הכי דלאו בקדושתיה קאי א"כ מנ"ל לחלק בלאוי דלהאי לאו בקדושתיה קאי ולהאי בקדושתי' קאי כיון דהכל מה"ת הוא. ועל דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דישראל אסור בממזרת ג"כ קשה ל' כיון דאפילו ישראל בקדושתי' קאי ואסור בממזרת א"כ כש"כ כהן דבקדושתיה קאי ואסור באיסורי כהונה. והכי משמע בירושלמי בפירקין דכהן חמור מישראל. דגבי כהן אמר ריב"ל התם דאסור בגיורת בימים הקדמונים ובקדושתיה קאי וליכא מאן דפליג עליה התם. ובישראל בממזרת פליגי התם אמוראי ואמרינן התם דמאן דאסר חילי' מהדא דריב"ל כי היכי דכהן אסור בגיורת ה"ה דישראל אסור בממזרת. משמע דמאן דשרי ישראל בממזרת ס"ל דשאני כהן דקדושתיה חמיר:

הן אמת דלפי מה שכתב הח"מ ז"ל דפ"ד כהן אין לו קדושת כהונה כלל אפי' לטמא למתים יש לומר דבכהן בטלה קדושת כהונה וכישראל הוא אבל קדושת ישראל א"א ליבטל. אבל הוא דבר תמוה מהיכא תיתי למימר דכזר הוא לכל דבר. וכמו שכתב הוא עצמו ז"ל דאוכל בקדשים אלא וודאי לא בטלה קדושתיה אלא לענין איסורי ביאה. כיון דנאסר לבא בקהל אין בו שום קדושה לענין ביאות האסורות לכהונה. וא"כ ה"ה דבישראל איכא למימר הכי דאין בו קדושה לענין ביאות אסורות שנאסרו מבא בקהל כמו נתינה וממזרת. וי"ל דמשמע מברייתא דמותר בנתינה. אבל ממזרת אסורה לו משום דקדושת ישראל לא בטלה מיני' ולענין פ"ד כהן כבר כתבתי לעיל בפ' הבע"י דהרמב"ם ז"ל מפרש כפי' המורה שם ומוכח מינה דלאו בקדושתי' קאי:

ועיין בבעה"מ ז"ל שכתב ג"כ כדעת הרמב"ם ז"ל דנתינה אינה אלא מדרבנן. ומש"ה פסק בפ"ד כהן לחומרא דבקדושתיה קאי. ולשיטת הרא"ש והרשב"א ז"ל דבעיין איפשיטא מדישראל מותר בנתינה. וכמסקנא דרבא דבגירותן קאי לאו דלא תתחתן. וא"כ אמאי נקט הש"ס לעיל פרק הבע"י להאי בעיא בספיקא. אבל באמת גם למסקנא דרבא ליכא למיפשט מברייתא דמותר בנתינה משום דאפילו למסקנא דרבא ליכא איסורא דאורייתא אלא בראשונה שנתגיירה. אבל לא בדורות. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות. וא"כ כל משפחות הנתינים לית בהו אלא איסורא דרבנן מגזירת משה ויהושע כדאמרינן לקמן. ותו לא מוכח מהא דמותר בנתינה דמותר בשאר איסורין של תורה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף