קרבן העדה/תענית/ד/ב

קרבן העדה תענית ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלו הן מעמדות לפי שנא' וכו'. בגמ' מפרש:

על כל משמר ומשמר היה מעמד. מקצת שבטי ישראל חלוקי' לכ"ד חלקים שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:

וישראל שבאותו משמר. שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:

גמ' לא צורכא. לא היה לו לתנא לשנות אלא אלו הן מעמדות שמתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה כלומר מתחילת הדבר למה תקנו מעמדות ואח"כ חוזר לתחלתו ומפרש מה הן המעמדות:

אילין תמידין. הני תמידין שמקריבין בכל יום קרבנותי' של כל ישראל הם א"כ היה ראוי שיהו כולן עומדין על קרבנותיהן והיכי ליעבד:

אם יהיו כל ישראל. בכל יום בירושלים בשעת הקרבת התמיד אי אפשר:

לית כתיב. הא לא כתיב אלא שלש פעמים בשנה וגו' ולא בכל יום:

אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין. בכל יום ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן שאסור במלאכה בכל יום ההוא נמי אי אפשר לומר:

והכתיב ואספת דגנך. ואם כל ישראל ישבו בטלים מי יאסוף להם הדגן:

אלא. כלומר לפיכך התקינו הנביאים מעמדות שיעמדו על קרבן תמיד בשביל כל ישראל ובכל מעמד כהנים ולוים וישראלים וחלקוהו לכ"ד חלקים:

כ"ד משמרות מן הכהנים וכנגדן כ"ד מעמדות מן הכהנים ולוים וישראלים:

תני כ"ד אלף. היה מעמד מאנשי ירושלים:

וחצי עמוד. היו מאנשי יריחו ואף מיריחו היו יכולין להוציא מעמד שלם של כ"ד אלף אלא בשביל לחלק כבוד לירושלים לא הוציאו מיריחו אלא חצי מעמד:

הכהנים. שבכל מעמד היו לעבוד עבודה במקדש והם נקראי' אנשי משמר שהיו עובדין בכל שבת ההוא:

והלויים שבכל מעמד היו לשורר על הדוכן:

וישראלי'. מוכיחין על עצמן שעומדים שם על קרבנות הציבור בשביל כל ישראל:

כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן. אם אין מעמד מכולן אין הקרבן לרצון דבעינן שיהיו הבעלים עומדין על קרבנן:

אלו הכהנים. שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות:

לעבוד את עבודת וגו'. אלו הכהנים פי' בני ישראל הנאמר כאן על הכהנים נאמר שיעבדו הלוים עבודת הכהנים:

ולכפר על בני ישראל. היא עבודת הלוים והיינו השיר דאין להן עבודה אחרת:

אלו ישראל. שעובדין הלוים במקומם א"נ אלו ישראל העומדים על הקרבן:

מנין שהשיר מעכב. פי' מנין שמעכב כפרה ומעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר:

לכפר על בני ישראל זה השיר. ומה כפרה מעכבת אף השיר מעכב:

לראשי הגברים מבני איתמר. ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמנה ואומר בית אב אאד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר:

בית אב אחד. תפס אלעזר שניתוסף לו בית אב א' על כל א' וא':

אחוז. לשון תפיסה:

לחזיר י"ז. בחלוקת כ"ד בתי אבות כתיב בד"ה שיצא הגורל לחזיר י"ז ודריש מלת לחזיר שחזר המחזור לאלעזר שמתחלה היו ח' לאלעזר וח' לאיתמר הרי ט"ז ועכשיו הוסיפו ח' לאלעזר ובמשמר הי"ז חזר המחזור לח' משמרות הנוספות לאלעזר:

לעשותן כ"ג. משמרות בשעה שחטאה בלגה כדאיתא סוף סוכה:

לית יכיל. אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי איפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמר' עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעי' בתחלת יובל השני וכן כלם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחילת היובל שניה עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכלם נמצא שאי אפשר לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:

בשדה אחוזה. שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:

אר"א חישבתי'. למשמרות כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שא"א למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חבירו:

עלו מן הגולה. בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:

פשחור. כתב רש"י ומיבעיא לי דפשחור לא כתיב בכ"ד משמרות בד"ה:

ועשו כ"ד גורלות. כתב כינוי של כל אחד ואחד על קלף מיוחד ונתנם לתוך הקלפי:

בא ידעי'. בא אחד ממשמרה של ידעי' ונטל חלקו ועוד ה' גורלו' דה"ל שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין מידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן:

שאפי' יהויריב. שהיה ראשון במקדש ראשון:

לא ידחה את המשמר שלפניו. דהיינו ידעי' לעולם ראשון ויהויריב נוטל אחד מן החמש שנטל ידעיה אבל הא ודאי שאין מוסיפין על כ"ד:

ויש מהן. מבתי אבות שקבעו עצמן לעולם. הכי גרסינן ויש מהן שהיו מגרילין כל משמר ומשמר:

כל שבוע. כל שמיטה:

תרין מינויין. לא היה ממנה אחד מן החכמים שיהא ראש לעולם אלא היה ממנה וחוזר וממנה כל שנה מי שהיה ראוי היה מתקיים ומי שאינו ראוי מסתלק:

מדדמך. סמוך למיתתו צוה לבנו ואמר אתה לא תעשה כן אלא תהא ממנה אחד לעולם לכל ימי חייו:

ומני וכו'. ועוד צוה ר' לבנו שיהא ממנה לרבי חמי בר חנינה שיהא ראש הישיבה:

ופריך ולמה לא. מנה רבי לרבי חמי בר חנינה לראש ישיבה:

בגין וכו'. בשביל שהיו צועקים אנשי ציפורי על ר"ח שהוא מציפורי ונתגדל אצלם אין ראוי שיתמנה עליהם:

ופריך ובגין צווחה עבדין. בתמיה. וכי בשביל שהם צועקים דברי הבאי ימנע ר' מלמנותו:

על שהושיבו. ר"ח לר' על דבריו ברבים לכך לא מינהו:

ר'. היה יושב ושונה הפסוק הזה וזכרו וגו':

א"ל. ר"ח הומות כתיב:

א"ל. ר' היכן למדת מקרא:

א"ל. ר"ח לפני ר"ה מבבל:

א"ל. ר' כשתרד להתם אמור לו שהוא ימנה אותך לחכם:

וידע. ר"ח שלא יתמנה אותו ר' כל ימי חייו:

מן דדמך. כשמת ר' רצה בנו למנות לר"ח ולא רצה לקבל עליו ההתמנות ואמר אין אני מקבל עלי ההתמנות עד שתתמנה ר' אפס מדרום תחלה:

והוה. שם זקן אחד ואמר אם ר"ח נתמנה ראשון אני מתמנה אחריו ואם ר' אפס ראשון אני מתמנה האחריו:

וקביל. ר"ח על עצמו שיהיה הוא שלישי להתמנות:

אר"ח. זכיתי להאריך ימים ולא ידעתי אם בשביל דבר זה שקבלתי להיות מתמנה אחרון:

אין. בשביל כשהייתי עולה מן טבריא לציפורי הייתי מעקם הדרך לכנוס לשאול בשלום דר"ש בן חלפתא:

בעין תינה. שם מקומו של ר"ש בן חלפתא:

לית אנא ידע. אין אני יודע אם הוא בשביל כך:

שמואל והנך של בית שילה היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום והיו הנך דבית שילה נכנסין תחילה ויושבין תחילה:

פלגון וכו'. היו חולקין כבוד לשמואל שיהיה הוא תחילה:

עאל כו'. כשנכנס רב לארץ ישראל חלק ליה שמואל כבוד והושיבו תחלה:

אמרין אילין דבית שילה. אנן נהיו שניים ושמואל חלקו מחל ואנחנו לא נזוז ממקומינו:

וקבל. שמואל על עצמו שיהיה הוא שלישי:

ספר מעוני וכו' מפרש בסמוך:

וביטלו אחד. וכתבו בכולם מעוכה:

תשע היא. תשעה פעמים היא. דבכל התורה אף במקום דקרינן היא כתיב הוא חוץ מאחד עשר מקומות דכתיב היא וכן הוא במסורה:

הכי גרסינן בן יהוד מן ציפורין:

בזמן שהן שתי מיטות. רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:

הגדול שבהן מיסב. בתחלה על המטה הראשונה:

השני לו למטה ממנו. שאם הוצרך הגדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:

והשני לו למעלה ממנו. ואם בא לספר מספר עם השלישי ואם בא לספר עם השני לו טובה הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני הקטן ממנו שיהא הוא למטה והקטן ממנו למעלה ממנו:

אבות. במערת המכפלה דרך הסב הן קבורין אברהם באמצע ויצחק למעלה ממנו ויעקב למטה ממנו:

אלא על הקרבנות. ואע"ג דקאמר בסמוך דאף על התורה ועל ג"ח העולם עומד כאן איירי בחוקות שמים וארץ ובסמוך איירי בעמידת שמים וארץ עצמם (ופי' הי"מ דחוק):

תמן תנינן. בפ"ק דאבות:

ושלשתן בפסוק א'. דממנו מוכח דעליהם עומדי' שמים וארץ דאמרינן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו מחזירם לתוהו ובוהו וכיון דבשביל אלו ג' ישראליש נקרעים עם ה' כדמסיק א"כ עניהם העולם עומד (גם בזה פי' הי"מ דחוק):

זו תורה. שצריך להוציאן בפיו ושיהו שנונין בפיך:

זו ג"ח. דהיינו צדקה הניתנת ביד ודריש ידי כאילו כתיב ידו:

מה יקר חסדך. החסדים שעושה הקב"ה שבכל יום ג' שעות עוסק בתורה וג' שעות זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים וזהו ג"ח ואם בני אדם עושין שני מצות אלו בצל כנפיך יחסיון:

אלו הקרבנו'. שעל ידיהם. מתקיימים חוקות שמים וארץ:

ולאמר לציון עמי אתה. ע"י ג' אלו המצות ישראל הם עם ה':

אלא זה. שע"י מצות אלו הם מצויינים בעולם שאין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם:

ושלשתן. ברוב הפעמים הם דבר א':

נעשה הדין נעשה אמת. שהבריות מתייראין לעשות שקר שמא יתבענו בדין ויתברר שקרותו ויתבזה ואת רצונו לא הגיע:

נעשה אמת נעשה שלום. כי כשיתברר טענות כל אחר באמתתו לא יהיה עוד מחלוקת ביניהם כי יראה חבירו כשרותו:

אמת ומשפט וכו'. אין הפי' משפט של שלום דהיינו הביצוע אלא ה"ק משנעשה המשפט נעשה השלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף