קרבן העדה/שבת/טז/ח

קרבן העדה שבת טז ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כופין קערה. של חרס:

על גבי הנר. ובלבד שלא יכבה ובגמ' מפרש לה:

מעשה בא. כפיית כלי על מקרב:

בערב. מקום:

חוששני אני לו מחטאת. כיון דלא היה עקרב רץ אחריו איני יודע אם חייב משום צידה אם לאו וחוששני לומר חייב חטאת הוא:

ופריך ולא מאכל תרנגולין. היא הצואה של קטן ולמה לי לכפות כלי יפנוה משם שהרי ראויה לטלטל:

באילן רכיכה. בצואה שהיא רכה ואינה ראוי לתרנגולים אלא על ידי מירוח ויש לחוש שימרח:

שמונה עשר שנים. הוה רבי יוחנן בן זכאי יושב בערב ולא שאלו ממני אלא שני דינים אלו הך דהכא והא דלקמן פ' חבית ואם היתה נקובה שלא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח:

סופך לעשות במסיקין. סוף שתהיה טרוד בגזלנים:

גמ' לצורכו ולצורך ישראל. ואפילו המדליק בביתו של ישראל מיבעיא ליה אי שרי ליהנות ממנו או לו:

נשמעיניה מן הדא. כמו תא שמע:

שמואל נתארח בבית פרסי עכו"ם:

איטפי בוצינא. נכבה הנר שהיה לפניהם:

כיון דחזיתי'. שמואל שהעכו"ם עוסק בשטרותיו וידע שלעצמו לבד הוא דאדלקיה:

הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור. מדהפך שמואל פניו אף על גב דמתחלה היה גם העכו"ם רואה בו ומסתמא גם עכשיו הדליקו לצורך שניהם אלא ודאי דלצורכו ולצורך ישראל אסור:

שנייא היא. שאני הכא דשמואל בבית עכו"ם הוה ולכך היה אסור אבל כשהעכו"ם מדליק בבית ישראל לצורך שניהם שרי שאין מטריחין לו לאדם לצאת מביתו בשביל שזה הדליק בו נר:

למה הפך שמואל אפוי. דכיון שנתארח שם הרי הוא כביתו:

הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף