קרבן העדה/שבת/ז/א

קרבן העדה שבת ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כלל גדול. בגמרא מפרש אמאי קרי ליה גדול:

השוכח עיקר שבת. כסבור אין שבת בתורה:

אינו חייב אלא חטאת אחת. בגמרא יליף לה':

היודע עיקר שבת. שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות:

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ע"י שגגת שבת ששכח ששבת היום מדקתני סיפא היודע שהוא שבת מכלל דרישא בשאין יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה ולא נודע בינתים שחטא:

חייב על כל שבת ושבת. חטאת אחת לכל שבת ואע"פ שלא נודע לו בינתים והעלם אחת הוא אמרינן ימים שבינתים הווין ידיעה שאי אפשר שלא שמע בינתים שאותו יום שבת היה ואע"פ שלא נודע לו שחטא שלא נזכר במלאכות שעשה בו כיון דשגגה קמייתא משום שבת הוא דהויא והא אתיידע ליה ביני וביני כל שבת חדא שגגה היא ומיהו על הרבה מלאכות שבכל שבת ושבת לא מחייב אלא חדא דכולא שבת חדא שגגה היא דהא לא שגג אמלאכות דיודע הוא שמלאכות אסורות אלא אשבת הוא דשגג:

היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה. שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות:

חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. חטאת אחד ואע"פ שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא דהא לא נודע בינתים ולענין שגגת שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויא ידיעה לחלק אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרינן הכי דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אא"כ ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת דשגגה לאו בשבת היא אלא במלאכה ושגגות טובא הוו לשבת אחת ובגמרא יליף פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ופעמים שאינו חייב אלא אחת על כל שבת ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגות מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכו' דחדא שגגה היא ואב מלאכה דנקט לאו למעוטי תולדו' דה"ה לתולדו' ובלבד שיהו תולדות דשני אבות אלא למעוטי היכא דהוו שתי תולדות דאב אחד או אב ותולדה דידיה דאינו חייב אלא אחת כדקתני סיפא העושה מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאת בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינן דומין או בחילוק שבתו' לענין שגגת שבת:

גמ' שהוא גדול מכלל שביעית. שגדול עונשו של שבת משל שביעי':

שהשבת חלה על הכל. דאיסור מלאכות איתנהו בין בתלוש בין במחובר:

ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ. דבמחובר איתא בתלוש ליתא:

תמן תנינן. בשביעי' פרק שביעי:

בין על אוכלי בהמה. דכתיב ולבהמתך ולחיה וכו':

מעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם. דמדאורייתא דגן תירוש ויצהר כתיב ורבנן תקנו אף פירות האילן וירק דמאכל אדם כדקתני כל שהוא מאכל אדם:

תני בר קפרא. בתוספתא דידיה:

מכניסו לקיום לאפוקי ירק כגון לפת וקפלוטות:

ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. דלא פלוג רבנן בתקנתא דידהו בפירות אילן וירק בין מין למין וכולהו חייבין במעשרות:

שיש למטה ממנו. שיש כלל למטה ממנו א"נ שיש בו אבות ותולדות:

אנן תנינן. ברישא דמתניתין:

ר' לעזר. הי' שונה כמתני' כל השוכח ור"י היה שונה כתנא דבי ר' כל שאינו יודע עיקר שבת:

הא ר"ל אמר וכו'. כלומר גופא אמר ר"ל:

הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. כך סלקא אדעתין למידק מיניה:

מן מה דרב תני. כמתני' כל השוכח עיקר שבת ואפ"ה פתר לה באינו יודע עיקר שבת ש"מ מאן דתני השוכח ה"ה לאינו יודע נמי מחיי' אחת אלא ששונה המשנה כאשר קיבלה מרבו:

קטן שנשבה בין העכו"ם. ולא ידע מעולם שיש שבת בתורה:

הדא אמרה הוא הדא הוא הדא. פי' זאת אומרת דשוכח ואינו יודע עיקר שבת שוין:

הא אר"י כל שאין וכו'. כמו גופא אר"י:

הא אינו יודע ושכח. סלקא אדעתין דחייב על כל שבת ושבת:

כל הדא הלכתא. כולה מתני' כר' ליעזר. דכריתות פ' אמרו לו דסובר דחייב על כל אחת ואחת:

ברם כרבנן. אבל רבנן דר"א והיינו ר"ע דשאל מר"א אם חייב בזדון שבת ושגגת מלאכות על כל מלאכה ומלאכה:

אינו חייב אלא אחת. על כל אב מלאכה וכן בשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת על כולן דלא אמרינן ימי' שבינתים הווין ידיעה לחלק:

הדא אמרה היא הדא היא הדא. דכיון דר' ליעזר מנדה יליף לחייב בשגגת שבת וזדון מלאכות א"כ בשוכח עיקר שבת נמי פטור כמו נדה בשלמא אם אמרי' דמקרא יליף דמדכתיב שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת ומוקמינן קרא במסתבר שפיר איכא למימר דמוקמינן שמירה אחת לשבתות הרבה לאינו יודע עיקר שבת ושמירות לכל שבת לשוכח אבל אי מנדה יליף ודאי שניהם אחת הם ואין חילוק בין שוכח לאינו יודע עיקר שבת:

את מה שמעת מן אבוך. ר' יוסי:

אמר כרבי יוחנן. שמע מאביו:

לא אמר כן. בריה דר' יוסי הוה פשט עם בריה דר"י. היה יושב ולומד עם בנו של ר' יוסי:

ושמע ממנו. דכר' ליעזר נוטין הדברים:

ועשה אחת ועשה הנה. הוה מצי למכתב וכתיב ועשה מאחת ועשה מהנה מ"ם היתירה למדרש קאתי וגם הנה מיותר דה"מ למכתב ועשה אחת ולמשתק דרוש ביה הכי:

ועשה מאחת לחייב על כל אחת ואחת. דה"ק ועשה מאחת שבת אחת הוא מחלל וחייב הנה חטאו' הרבה כגון שגגות שבת וזדון מלאכות:

הנה לחיי' על כולהן אחת. פעמים שהוא עושה הנה מלאכות הרבה ואינו חייב אלא אחת כגון שגגת שבת וזדון מלאכות:

מהנה לחייב על תולדות:

ופריך או נימר. דקרא ועשה מאחת מהנה בעכו"ם מדבר דהא האי קרא בחטאת סתמא כתיב ונדרשיה נמי בעכו"ם:

תני ר' זכיי. ור"י אמר שטעה מעתה יש לפרש קרא בעכו"ם וכדמסיק:

לחייב על כל אחת ואחת. דיליף מהשתחואה יתירא דכתיב בעכו"ם דלחלק יצאה:

בבלייא. ר' זכיי מבבל היה וא"ל ר"י עברת תלת נהרין שההולך מבבל לא"י צריך לעבור ג' נהרות כלומר שכך מהלך גדול הלכת ללמוד תורה וסכנת לעבור על ג' נהרות:

ואיתברית. ונשברת וטעית דאינו חייב אלא אחת השתחואה לאו לחלק יצאה ל"א עברת תלת נהרין דרשת מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה והנה ואיתברית דאפילו הכי אינו חייב אלא אחת והראשון עיקר:

עד לא יתברינה וכו'. סתמא דש"ס פריך איך עלה על דעת לפרש ועשה מאחת מהנה על עכו"ם ממה נפשך עד שלא טעה ולא דריש השתחואה יתירה דכתיב בעכו"ם לחלק א"כ לא היה חייב על כולן אלא אחת:

יש כאן אחת. שאינו חייב אפי' עשה הנה:

אין כאן בעכו"ם הנה. שיהא חייב הרבה:

מן דתברה בידיה. וסובר דהשתחואה לחלק יצאה:

יש כאן הנה. פעמים שהוא עושה אחת כגון שעשה אלו עבודות זיבח וקיטר וכו' בהעלם אחת חייב הנה:

אין כאן אחת. דלמאי אתא א"נ עד דלא תברי' קודם שהשיב ר"י שטעה ומדתברי' היינו משאמר לו ר"י דטעה ואין חילוק בין שני פירושים אלו:

והיכן בעכו"ם. סיומא דקושיא הוא ואיך אפשר לאוקמ' בעכו"ם:

ומשני ובעבודת' ובעבודת גבוה ובהשתחוייה. בהני תלת איכא לאוקמי כולא קרא כדמפרש ואזיל:

בעבודתה. בעבודה שועבדין אותה אף על גב דלאו כעין פנים הוא שאין עובדין בעבודה כזו לגבוה חייב עליה:

לחייב על כל אחת ואחת. אפי' יש לה עבודות הרבה ועשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת ולהכי איצטריך מאחת:

בעבודת גבוה. דהיינו ד' עבודות דקחשיב ר' זכיי שבהן עובדין לגבוה:

לחייב על כולהון אחת. כרבי יוחנן ומהנה קדריש לה:

בהשתחווייה לחייב על מקצתה. היינו שלא השתחווה בפישוט ידים ורגלי' אפ"ה חייב עליה והכי דריש לה ממ"ם דמהנה ל"א שהיה שוגג בהשתחוייה וזדון בעכו"ם או זדון בהשתחויי' ושוגג בעבודה מקצתה קרי ליה:

כתיב. לבתר ועשה מאחת מהנה כתיב אם הכהן וגו' מצות שהמשיח מביא עליהן פר איירי קרא:

יצאה עכו"ם שאינה מביא עליה משיח פר אלא שעירה. כיחיד הלכך ליכא לאוקמי קרא דמאחת בעכו"ם:

הרי חלבים ועריות. וה"ה לשאר חייבי כריתות:

הרי משיח מביא עליהן פר. נוקמי לקרא דמאחת בהני נמי:

משני לא אתינן מתני. אי אפשר למתניי' בהני אלא בדברים שיש להן תולדת כגון שבת ועכו"ם ותולדות דעכו"ם כגון שבר מקל לפניה שהיא תולדה דהשתחווייה אבל חלבי' ועריות אין להן תולדות כלל:

עריות. נמי לית בהו תולדות שבפי' עשה הכתוב בהן המערה דהיינו הכנס' העטרה כגומר כל הביאה:

חברייא אמרין. דלאו מאחת מהנה קדרשי:

שבת הוא לה'. דמשמע לכל שבת בפני עצמו חייב:

לא העושה בו ובחבירו. כגון שעשה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויה"כ דאין מצטרפין שני הימים לחייב עליה:

את אמר. מכאן שמעי' דאין השבתות מיצטרפות מיבעיא לן אם חולקות כגון שעשה מלאכה בשבת ובאותו העלם עשה גם ביה"כ מי אמרינן דהימים מחלקין וחייב על כל אחד או לא:

מונה ששה. מיום ששם אל לבו שכחתו ומשמר השביעי:

אין אישתבאי בתלתא. אם נשבה בין העכו"ם בשלישי בשבת אעפ"י שעושה כרנב"י שמונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת וכו' אפ"ה הוא עובד בכל המנין בשבת ולא הועיל כלום במנינו דלעולם יום מנוחתו בחול דוקא ולא בשבת:

רב הוה חיילי'. כלומר טעמא דרנב"י די"ל דסובר כרב:

לתרין מחזירין. כשהוא חוזר לעשות כן שני פעמים אי אפשר שלא ישבות פעם אחד בשבת:

ופריך ואין לא לתמוה. וכי אין לתמוה למה לא יחוש לכל הימים:

כהדא וכו'. כמי שקידש אשה במדינת עילם ול"נ דהגיר' וקידש אשה בעולם ואינו יודע איזו היא ובאיזו מקום הוא:

ריב"א. אומר דפליגו ר"י ורשב"ל:

חושש לכל הנשים. דכי הדר נסיב האי גברא איתתא דלמא אמה או אחותה הוא נסיב:

אינו חושש. דבטילה היא ברובא וקשיא לר"י ה"נ ניחוש לכל הימים ויהא אסור לעשות מלאכה בכולן שמא שבת היא. ומשני תמן גבי קידוש אשה יש לו תקנה שיכול לישא גיורת או משוחררת שנתגיירה או שנשתחררה לאחר שקידש אשה שבודאי בזמן שקידש אשה לא קידש זו:

הכא מה תקנה יש לו שלא ימות ברעב. ועושה בכל יום מלאכה כדי קיום נפש אבל יכול להלוך בכל יום כל מה שירצה דאל"ה לא יגיע ליישוב לעולם:

תמן תנינן. במסכת כריתות פרק אמרו לו:

מעין מלאכה אחת. תולדות הרבה של אב אחד בשבתות הרבה אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחריני וכולהון בהעלם אחד:

תוצאות הרבה. עניינים הרבה כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן נידה אין בה תוצאות הרבה דאין חיובא אלא ביאה וחייב על כל ביאה וביאה בהעלם אחד כדאר"א בא עליה וחזר ובא עליה בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת:

והנדה מוזהרת עליו. דכתיב ונכרתו שניהם מקרב עמם:

על הקטנות. כמו על הקטנה ומאי קטנות דעלמא כלומר הבא על אחת מן הקטנו' ביאות הרבה בנידתה יוכיח שאינה מוזהרת עליו וחייב על כל ביאה וביאה:

הבא על הבהמה יוכיח. שחייב שאי אפשר לערב הביאות ולעשות שתי ביאות כאחת:

בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו. יודע שהוא שבת אלא שסבור שמלאכה זו מותרת הוא דשאיל ר"ע מר"א והכי קמיבעיא ליה מי אמרינן גם בזו לחלק כל מלאכה לעצמו או דלמא דוקא בשגג בזה ובזה הוא דאמרי' חילוק מלאכות אבל לא בזדון שבת ושגג' מלאכות דאינו חייב אלא אחת על כולן:

בדה תנינן. במתניתין דכריתות מלאכות הרבה אבל על השבתו' לחייב על כל מלאכה שעשה בכל שבת דנימא דשבתות כגופן של מלאכה שאינן דומין זה לזה כגון זרע וקציר בהעלם אחד בזדון שבת. ושגגת מלאכות ודאי לא מתחייב ואפי' עשה אותה מלאכה כמה פעמים בכמה שבתות אינו חייב אלא אחת ונראה שכך היתה גרסתו במתניתין ששאלו על מלאכות הרבה אבל שבתות הרבה לא הזכיר בשאלתו וכן נראה מהא דאמר לקמן ותניין דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה וכו' כמו ששנויה במתניתין ש"מ דיש תנאים אחרים ששנו המשנה בענין אחר:

בשגגת שבת וזדון מלאכה וחזר וכפלה בכמה שבתות שאל ר"ע לר"א מי אמרינן ימים שבנתים הויין ידיעה לחלק או לא:

בדה תנינן. במתניתן דכריתות ששאל לו על שבתות הרבה אבל על המלאכות ודאי לא מתחייב אפילו לר"א:

הא רבי זעירא וכו'. כמו גופא אמר רבי זעירא וכו':

הודי ליה או לא הודי ליה. וה"פ מי הודי ליה ר"ע לר"א או לא הודי ליה ובספיקו עומד:

כל הדא הלכתא. דר"פ כלל גדול אתיא כר' ליעזר אבל רבנן דהיינו ר' עקיבא סוברים דבכולהו אינו חייב אלא אחת ש"מ דלא הודי ליה:

ה"ג הא רבי בא בשם ר"ח אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה או לא הודי ליה מן מה דמר ר"ש רבי אבהו בשם ר"י בר חנינא כל הדא הלכתא כרבי ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה. וה"פ לרבי בא נמי מיבעיא ליה אם הודי ר"ע לר"א לבתר דשמעה מיניה או לא ופשיט ליה דלא הודי ליה מהא דריב"ח דהא במתני' שגגת שבת וזדון מלאכות נמי תני ואפ"ה קאמר דלרבנן אינו חייב אלא אחת ש"מ דלא הודי ליה והא דאמר רבי זעירא קומי רבי יסא וכו' עד הדא אמרה דלא הודי ליה ל"ג הכא ושייך לקמן גבי הא דאמר רבי חזקיה בשם רבי בא וכדבעינן למימר התם:

ופריך הא בשגגת שבת וזדון מלאכות אף ר"א מודה לרבי עקיבה דאינו חייב אלא אחת. וקשיא:

ה"ג ויתיביניה ר"ע הרי מזיד במלאכה ושוגג בשבת וכו'. וה"פ ה"ל לר"ע להקשות לרבי ליעזר מזדון מלאכה ושגגת שבת דמודי רבי ליעזר שאינו חייב אלא אחת:

מן מה דלא מתיב לה. מדלא השיב לו כן ש"מ דעל שניהם שאל ועל שניהם השיב ר"א דחייב על כל אחת ואחת ור"ע לא קיבל וסובר בשניהם דאינו חייב אלא אחת וכר"י בר חנינא:

ה"ג הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות וכו':

ויתיביניה רבי ליעזר וכו'. היה לו לרבי ליעזר להשיב לר"ע דחייב על כל אחת מזדון שבת ושגגת מלאכות דמודה רבי אליעזר דחייב על כל אחת ואחת ולמה לו להשיב מנדה ומדלא השיב לו ש"מ דבתרווייהו שאלו ובשניהם לא הודי ליה וכר"י ברבי חנינא:

ה"ג הרי מזיד שבת ושוגג מלאכות הרי יש בה תוצאות הרבה:

ולא משום שגגת שבת את תופסו. וקמיבעיא ליה אי ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק א"כ מאי פשיט ליה מנדה דנדה מאי ימים שבנתיים איכא:

מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שאלו מהו שיהא חייב על כל מלאכה ומלאכה מי אמרינן שבתות כגופן דמיין מחלקין וחייב על כל אחת ואחת או לאו כגופן דמיין והרי עשה מלאכה אחת עשר פעמים בהעלם אחד ואינו חייב אלא אחת:

שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות תולדות כעיקר. ולחייב אתולדה במקום אב או לא:

ותניי דבית רבי כן. היינו כמו ששנינו במתניתין:

הדא היא מזיד שבת ושוגג מלאכות. שהרי אע"פ שהוא יודע שהוא שבת הוא סובר שאינו חייב על המלאכה ומיבעיא ליה אם נתחייב אתולדה במקום אב או לא:

הדא הוא שוגג בשבת. שאינו יודע שהיום שבת:

ה"ג הדא הוא שוגג בשבת ומזיד במלאכות:

הודי ליה או לא הודי ליה א"ר זעירא קומי רבי יסא מתניתא אמרה דלא הודי ליה דתני יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה אבל איני יודע אם מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת אם מעניין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה אם מעניין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם מפני שהן העלימות הרבה אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה וה"פ מיבעיא ליה לרבי חזקיה אם הודי ליה ר' עקיבא לר"א בזדון שבת ושגגו' מלאכות (אם) כגופן דמיין או לא ופשיט מברייתא דתני בה דאם עשה מעניין מלאכה אחת אינו חייב אלא בשתי העלמות אבל בהעלם אחד בשתי שבתות אינו חייב אלא אחת ש"מ דלאו כגופן ולא הודי ליה:

ופריך ויש אדם שהוא חייב על הזדון. שהרי זדון שבת הוא:

ומשני את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת. ועיקר היא השגגה ועליה מביא קרבן:

ודכוותה. צריכין לומר גבי שגגת שבת וזדון מלאכה שהוא חייב על השגגה דאף המזיד לשגגה דמיא כיון דאחת בלא חברתה לא מהניא דאם אין שבת לא חייב על המלאכה וכן אם אין מלאכה אינו חייב על השבת:

לחייב על כל אחת ואחת. היינו על כל שבת ושבת:

ופריך ולית לר"א מאחת לחייב על כל אחת. למ"ד בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו ולמה לא השיב לו ממאחת ומה לו להשיב מנדה:

אשכח תני. מצא ברייתא השנויה בה דר' אליעזר מחייב אף על גדול שנשבה בין העכו"ם על כל אחת ואחת וזה ודאי לא שמעינן מקרא דקרא איכא לאוקמי בזדון שבת ושגגות מלאכות אבל השוכח עיקר שבת לא יהא חייב אלא אחת על הכל לכך יליף מנדה:

מה בין מזיד בשבת וכו'. אמתני' פריך דתנן היודע עיקר שבת וכו' דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות וקתני דחייב על כל שבת ולא על כל מלאכה ובסיפא תני גבי היודע שהוא שבת דהיינו זדון שבת ושגג' מלאכה שהוא חייב על כל מלאכה מאי בינייהו:

ולמה. כלומר הא דקשיא לך ולמה מזיד וכו':

פורש ממנה ועושה מלאכות אחרות. הוי לה כל מלאכה שגגה בפני עצמה הלכך חייב על כל אחת ואחת:

מיד הוא פורש. מכל המלאכות נמצא שכולם שגגה אחת הם:

שגג בזה ובזה. בשבת ובמלאכות:

אינו חייב על כל אחת ואחת. וכי אינו חייב על כל אחת ואח'. כדתנן במתניתין:

ה"ג מפני שנתוסף לו שגגת שבת אובד שגגת מלאכות. בתמיה:

מהו שיצטרפו. קצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב מי הוי כהעלם אחד ומצטרפי או דלמא כשני העלמות נינהו ולא מצטרפין:

ומשני אפשר לומר שבתות מחלקות. אילו עשה כשיעור לכל אחד אין אחד מהם מתכפר בקרבן חבירו ואיך נאמר שיצטרפו השבתות לחייב על חצי שיעור בזה וחצי שיעור בזה:

ופריך הרי תמחויין חולקין. האוכל שני זיתים חלב בהעלם אחד בשני תמחויין דהיינו אחד צלי ואחד שלוק חייב שני חטאות:

ותמחויין מצטרפין. אם אכל ממין א' בשני תמחויין ובכל אחת חצי שיעור מצטרפין וחייב:

איני יודע טעם תמחוי. למה יהא חייב באוכל בשני תמחויין שני חצי שיעור והיא גופא מנא לן שחייב:

ה"ג כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר. כן הוא לקמן בפרק האורג ובכריתות ר"א מחייב חטאת משום דס"ל אפילו אות אחת סמוך לכתב חייב כהאי דהאורג ור"י פוטר דס"ל שבתות אינן מצטרפות אלא מחלקות וה"ל ידיעה לחצי שיעור:

תיפתר. פלוגתייהו דר"א ור"י בשעשה שניהם בזדון שבת ושגגות מלאכו' וכי קמבעיא לן בשגגות מלאכות וזדון שבת חצי שיעור ובזדון מלאכות ושגגת שבת חצי שיעור:

מה אם הזדון שאינו חולק. שאם עושה מלאכות הרבה במזיד אינו חייב אלא מיתה אחת:

ל"א. מה אם הזדון שאינו חולק שאם עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכה אינו חייב אלא אחת על כל מלאכה ולא על כל שבת ושבת כדתנן במתניתין ואלו שגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל שבת ושבת:

לא אמר כן. לא כך מבעיא ליה לרבי ירמיה אלא הכי קמבעיא ליה:

וחצי גרוגרת בין הערבים. לאו דוקא בין הערבים אלא שניהם בשבת אחד ובהעלם אחד אלא שחצי זה בשגגת שבת וכו' מהו שיצטרפו מי הוו כהעלם אחד או לא:

אע"ג דלא קמיבעיא ליה לרבי יוסי דבר זה. כיוצא בו קמיבעיא ליה:

בידיעת קודש. ידע שהוא קודש אבל נעלם ממנו שהוא טמא ואסור באכילת קדשים:

ניחא שבת. אמתני' דכריתות דלעיל קאי וקאמר הניחא הא דקאמר ר"א ששבתות מחלקות בשגגת שבת וזדון מלאכות כיון שיש ימי חול בינתיים אי אפשר דלא שמע אימת שבת:

גבי נידה מה אית לך. למה יהא חייב על כל בעילה כשהם בהעלם. אחד ומאי פשיט ליה מנדה:

נדה קטנה. כלומר שומרת יום כנגד יום:

שבאו ימי הפסק טהרה בינתים. שהטבילות שטבלה הויין כימים שבינתיים:

כלום הוא חייב על כולם אלא אחת. א"כ ה"נ בנדה למה יהא חייב על כל אחת:

כן רבי מנא. מקשי על ראב"ש:

אף הכא. בנידה לרבנן אינו חייב אלא אחת אבל לר"א באמת אף בקוצר וקוצר חייב על כל אחת דלית ליה לר"א מאחת מהנה א"נ אית ליה ומיבעיא ליה היכא דעבד שני מלאכות בבת אחת מה שאין כן בקצר וקצר בבת אחת מודה רבי אליעזר דפטור כן הוא בכריתות דף ט"ו ע"א לרבה:

קיימתיה כיי דמר. אתיא כי האי דאמר רבי אחא וכו':

לית כן כרבנן. אינו כן לרבנן שיהא חייב על כל אחת:

ל"א לית כאן כרבנן:

ה"ג רבנן דקיסרי וכו':

וכל דיפוק מיניה הלכה. כל המוציא ממשניות אלו דר"פ כלל גדול הלכה כולה כר"א ולא כרבנן א"נ אמשניות דכריתות קאי שכל מה שהשיב ר"א לר"ע לא קיבל ממנו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף