קרבן העדה/שבת/ה/ב

קרבן העדה שבת ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מרדעת. שמניחין על החמור כל היום לחממו:

שהוא קשורה בו:

מפרש בגמרא:

זכרים. אילים:

לבובים שחוזות וכבולות וכבונות. מפרש בגמרא:

צרורות. דדיהן צרורות פעמים ליבש שמהדקן כדי שלא יחלבו עוד ויתעברו או יהו שמנות לאכול ופעמים לחלב לשמור חלבן שלא טף לארץ וקושרין להן כיס בדדיהן:

רבי יוסי אוסר בכולן. דמשוי הוא:

חוץ מן הרחלים הכבונות. שהוא שמירת צמרן שלא יטנף וה"ל תכשיט:

יוצאות צרורות ליבש. ר"י סובר כת"ק ולאו משוי הוא ומיהו ליבש דמיהדק שפיר דליכא למיחש דלמא נפל ואתי לאתויי אבל ליחלב דלא מיהדק שפיר חיישינן:

גמ' בקשורה לו מע"ש. דה"ל מלבוש החמור אבל באינו קשורה לו מע"ש הוה משוי:

מגופתיה. שם מקום:

ה"ג אלא נהיג בקלסטירין. וה"פ נהיג אפי' בקלסטר והוא סל מלא שעורים שתולין בצואר בהמה ופיה נתון לתוכו ואוכלו ותענוג בעלמא הוא שלא תטרח לשוח צוארה לארץ ואותו סל היה קושר לפי הבהמה בשבת וכ"ש שהיה קושר המרדעת על החמור בשבת:

קושרין אותו באבוס. ראשו האחד בפרה והשני באבוס ולא חיישינן שמא כשיתיר הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה ויבטל החבל באבוס שיהא מוכן לכך או יתיר שבאבוס ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא:

ולא נמצא משתמש בצדדי הבהמה. כשקשור החבל בפרה ומייתי לה הכא לתרץ הא דהתיר רב לקשור המרדעת והטרסקל אפילו בשבת וכדמסיק לתרץ לברייתא כן מתורצים דברי רב:

תיפתר. שקושר בפרה קשר שאינו של קיימא:

אמר רבי יוסי. וכי יש חילוק לעניין צדדי בהמה אם הקשר של קיימא או לא הרי מ"מ הוא משתמש בצדדי הבהמה:

תיפתר. הא דמתיר לקשור בפרה אתיא כרבי שמעון בן אלעזר:

ה"ג דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש בצדדי האילן בשבת.:

היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. כלומר כי היכי דמתיר ר' שמעון בן אלעזר בצדדי האילן ה"נ מתיר בצדדי בהמה:

קיימתיה וכו'. פירוש הך ברייתא דהתם ל"ק דאיכא למימר דכרבנן נמי אתיא והא דמתיר לקשור בפרה לאו בפרה עצמה איירי אלא בקושר בחבל הקשור בפרה מערב שבת ולא הוה צדדי בהמה אבל רב ודאי כרבי שמעון בן אלעזר ס"ל:

מכורסנין. עור מעובד:

והוא מתריס כנגד חיה. שדרך הזאבים שטורפין הבהמות מכנגד לבן נמצא העור הזו מגין עליהם:

מעתדן. מוכנות שיעלו עליהן הזכרים:

שית זונה וכו'. נוטריקון שוזות:

ה"ג מאן דאמר שחוזות כמא דתימר אין משחיזין וכו'. פי' שהם חדודות:

כבונות למילת. לעשות מצמרו כלי מילת שהן לבנים ורכים ביותר:

כבולות שלא יעלה עליהן הזכר. לשון כבלי ברזל דהיינו קשורות:

ויקרא להם. בכ"ב עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא:

ארץ שאינה עושה פירות. ולכך כתיב ולא ישרו בעיניו:

ה"ג תני עזים יוצאו' צרורות ליבש אבל לא לחלב משום רבי יהודא בן בתירה אמרו כך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירים אחד זה ואחד זה אסור. וכן הוא בבבלי:

יאות וכו'. שפיר קאר"י בן בתירה דמי מפיס:

ומה טעמון דרבנן. היינו ת"ק דריב"ב כיון דסתמא תני נקט לשון חכמים:

משום מי מיפוס. נקט הכי לאפוקי מדר' יוסי דמתני' דאוסר שניהם מדינא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף