קרבן העדה/קידושין/ד/א

קרבן העדה קידושין ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל. שהפריש עזרא כל הפסולין שהיו בבבל והוליכן עמו כדי שלא יתערבו עם המיוחסין לפי שאין שם ב"ד:

חללי. כהני' שנולדו מן הפסולו' לכהונה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחללה וזונה לכהן הדיוט:

וחרורי. עבדי' משוחררי':

ונתיני. גבעוני' שמלו בימי יהושע ונאסרו לבא בקהל כדמפרש בגמרא:

שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל. גירי וחרורי וממזירי וכו'. כולם מותרין לבוא זה בזה דקהל גרים לא אקרי קהל ולא הוזהרו ממזרי' לבוא בקהל גרים אבל לויי וישראלי בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרי' להתערב בממזר ודאי דאמרי' בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא:

גמ' על שם. כלומר פשיטא דכהנים ולויים וישראלים עלו מבבל אלא דתנן להו במתני' על שם המקרא דכתיב ביה נמי הכי ויעלו וגו' א"נ ה"פ מנ"ל דסליקו וקאמר דמקרא יליף:

בקשו כתבם המתיחסים. כתב יחוסם:

ולמה נקרא שמו התרשתא. נחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא:

שהתירו לו לשתות ביין. לפי שהיה משקה למלך היה צריך לשתות מן הכוס מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם המות במשקה המלך לפיכך התירו לו יין של עכו"ם לשתות:

הא בקדשי הגבול יאכלו. דהיינו תרומה שנאכלת בכל מקום יאכלו שכבר הוחזקו לאכול תרומה בגולה:

גדולה היא החזקה. יפה הוא לסמוך עליה. ופריך ניחא. הניחא התם בבבל אכלו תרומה שאינו אלא מדרבנן כדכתוב הציבי לך ציונים עשה זכר לארץ ישראל אבל מדאורייתא אין תרומה נוהגת אלא בא"י:

הכא בא"י מה אית לך למימר איך יאכלו על חזקה זו:

ומשני כמ"ד מאליהן קבלו. ליתן מעשרות כשעלו בימי עזרא שאף בא"י לא נתחייבו אז מדאורייתא בתרומות ומעשרות. וכי אורים ותומים היו בבית שני. דהא תנן בסוטה פ"ב משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים:

אילין בנות ברזילי. דכתיב ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתיחסים וגו' ומיבעיא ליה מאי פסולייהו דבנות ברזילי:

אפילו תימר וכו'. כלומר ותו אפילו נאמר שנתגיירו לשם שמי' נמי קשיא אמאי יאכלו בניהם בקדשי גבול הא גיורת כזונה היא:

ומשני פתר לה. מפרש שאלו שנשאו לכהנים לא היו בנות ברזילי אלא הן נשאו לישראלית ובנותיהן נישאו לכהנים:

ופריך ואין. ואם מבנות בנות היו כישראלים הם כשרים לכהונה:

ומשני וכרבי שמעון. אליבא דרבי שמעון הוא דקשיא:

ה"ג דרבי שמעון אמר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה. וה"פ וכ"ש הנך הנולדים מגיורת דכשרים לכהונה:

ה"ג לא היה בה דעת לטבול אז משהטבילו אותה. אבל לחכמים כיון שלא היה בה דעת לטבול אז כשהיתה פחותה מבת ג' לא עלתה לה הטבילה ההיא וכשתגדיל צריכה טבילה שנית מאז נחשבת כגיורת וה"ל כזונה מיהו לא הויא זונה אלא מדרבנן דכיון שהוטבלו פחות משלש שנים ה"ל גיורת מדאורייתא והנך בנות ברזילי בנותיו ממש היו ולא בנות בנותיו אלא שנתגיירו פחות מבנות שלש שנים:

המתגייר לשם אהבה. לאהבת אדם שא"ל להתגייר שאינו רוצה להמרות פיו:

וכן גירי שלחן מלכים. שלא נתגיירו אלא כדי לאכול עם ישראל משלחן מלכים כגון בימי שלמה:

וכן גירי אריות. שנתגיירו שלא יאכלו אותן אריות כאותן שנתגיירו בימי סנחריב וכן גירי מרדכי ואסתר כדכתיב ורבים מעמי הארן מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם:

כדרך שדוחין את הגרים תחלה. שאומרין להם חומר המצות ועונשם:

גירי. מנ"ל שעלו עמהם בימי עזרא:

על שם. דכתיב שעלו עמהם כל הנבדל וגו' ש"מ שגרים עלו עמהם:

ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן. ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם:

תל חרשא אלו שתוקי ואסופי. שכששואלין להם על אביהם ואמם הן כחרשין שאינן יכולים להשיב מי הם:

רובין אלו. בחורים העושים מעשה נערות והולכין אחר עיניהם ודריש כרוב מלשון רביא תרגום נער:

אין דין. בעולם הזה ואין אדון בעולם הבא:

מפיק לישניה. מאריך וסיים בדבר:

שהמרו לאל במעשיהן הרעים. שעשו מעשים רעים בלי הנאה רק להכעיס בוראם:

פרסמו עצמן. בתזנותיהם כאימרא והוא השפה שניכר בחלוק:

ראויים היו ליעשות תל מלח. כסדום אלא ששתקה להם מדת הדין מפני שעלו לארץ ישראל ונשתנה שמו לתל חרשא כלומר שמדה"ד נעשה כחרש שאינו משיב כלום:

הכי גרסינן נתינים תני ר' אמי וכו':

על שם וכו'. כלומר לכך נקראו נתיני' על שם דכתיב בהו ויתנם וגו':

לעדה. ולמזבח ה'. ופריך הניחא שענש אותם ונתת לעדה לחוטבי עצים אלא שנתנם למזבח ה' אין זה עונש אלא טובה גדולה שזוכי' להיות משרתי ה':

אלא תליין יהושע בדופן וכו'. כמי שיש לו בגד שאינו חשוב בעיניו כל כך שאינו מניחו בארגז ואינו זורקו לאשפ' אלא תולהו בדופן כך עשה יהושע לא קירבן ולא ריחקן עד שיבא דוד שהוא מוכן לבנות בית הבחיר' שבימיו יתגלה הדבר שאינן ראויי' לקרב כדמסיק ואמר דבר זה בנבוא' (ודלא כי"מ) וה"פ דקרא ויתנם יהושע ביום ההוא וגו' ולמזבח ה' אל המקום אשר יבחר ה' מי שיבחר מקום בית ה' והיינו דוד כדדרשי' מוישבו בנויות ברמה שהיו עוסקין שמואל ודוד איזה מקו' הוא ראוי לבנין בית ה':

מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה. לאו דוקא לבנות אלא מי שיבחר מקום הבנין וכדפרישית (ודלא כי"מ):

בעון ע"ז. מדה כנגד מדה הם מכחישי' בה' אף הוא מסתיר פניו מהם:

ומגלי עריות. כדכתיב בעד אשה זוכה עד ככר לחם שהאשה קרוי' לחם כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

ושופכי דמים. כי מונעים הארץ שתהי' נושבת לפיכך הגשמים נעצרים והארץ שממה:

ופוסקין צדקה ברבים וכו'. אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושים אף הם יתנו זרע רב בארץ ואפי' מעט לא תצמיח:

כי הדם הוא יחניף את הארץ. דרשינן נוטרייקון כי הדם הוא יחן אף על הארץ שלא ירדו הגשמים וכן מפורש במס' תענית:

את פני ה'. היינו באורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' ודרש פני פני בגזרה שוה:

מהו אשר משפטו פעלו. דהל"ל אשר פעלו משפט כדכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט:

שהוא עושה משפט. באדם ודורש פעלו ומעשיו הטובים ומענש הבוזים אותו כהאי דשאול דמייתי בסמוך שדרש משפטן של גבעונים ממנו ומענש לישראל על שלא ספדוהו כהלכה מיהו דוקא לענוים כשאול כדכתיב ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ויהי כמחריש הוא שנדרש משפטו ופעלו והיינו דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ וגו':

שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:

מה לכם ולבית שאול. שלא ידע דוד שהומתו גם הגבעונים אשר היו בנוב עיר הכהנים ביום שנהרגו הכהנים שבתוכה ע"י שאול:

אמר להו מה אתם רוצים כעת אחרי שכבר מת שאול. ומה הנאה יש לכם שאלו נהרגין קחו לכם כסף וזהב:

אמר. שמא הם מתביישים קצתן מפני קצתן:

נסב. לקח כל אחד מהם והיה מפייס אותו בפני עצמו וא"ל מה הנאה וכו':

אין לי כתיב. וקרי אין לנו ש"מ שמעיקרא אמר כן לכולם בבת אחת ואח"כ אמר לכל אחד בפני עצמו:

שלש מתנות טובות. מדות טובות שיהיו בישראל בטבע משא"כ שאר מדות טובות צריך שירגיל אדם את עצמו בהן לקנותן:

רחמנים. וכי ימצא את אויבו ישלחנו בדרך טובה:

ונתן לך רחמים. לך דייקא שהוא בעצמו יהיה רחמן:

ואלו אין בהן אחד מהן. שלא רחמו על בני שאול ולא נתביישו מדוד ולא גמלו חסד עם בני שאול שאלולי שהן שאלו שלא לקברן לבני שאול מיד אחר מיתתן לא היה דוד דוחה מצות עשה דקרא לא תלין וגו' (דלא כי"מ):

והגבעונים לא מבני ישראל המה. אינם ראוים שיתערבו עם בני ישראל אע"פ שהם גרים:

והנתינים יושבים בעופל. במקום מיוחד שלא יתערבו עם ישראל:

והעובד את העיר יעבדוהו. היינו הגבעונים דבישראל לא שייך עבדות והא דכתיב בסיפא דקרא מכל שבטי ישראל היינו שהנתינים יבואו מכל שבטי ישראל לעבדהו (ודלא כי"מ):

ואת מפיבושת. ואת חמשת בני מיכל בת שאול:

ופריך כתיב ולמיכל וכו' ואת אמר אכין. ואיך קאמרת הכי שהיו חמשה בנים למיכל:

חסר יוד. כתיב שבעתים וקרי שבעתם אלא ללמד שנחסר אחד מהם שעלה בדעתם להמיתו והיינו מפיבושת בן שאול וכדמסיק:

מעבירן לפני המזבח. מדכתיב ויקיעם בהר לפני ה' קדריש ליה דוכי ההר לפני ה' הוא אלא קודם שהוקיעם העבירם לפני המזבח דכתיב על ירך המזבח צפונה לפני ה':

ונתפלל עליו וכו'. דאל"כ מאי ויחמול המלך הלא קליטתו הצילתו אלא שדוד בתפלתו הצילו:

ה"ג בראשונים כתיב תחלת קציר שעורים. וה"פ כתיב תחלת קציר שעורים וקרי בתחלת וקשיא ליה תרי זימני קציר שעורים וכו' למה לי אלא אי הוה כתיב בקציר שעורים בראשונים לא היינו יודעים באיזה יום שימי הקציר רבים הם ואי הוה כתי' תחלת קציר שעורים ה"א שהיה בליל ט"ז בניסן שאז הוא קציר העומר לכך קאמר שהיה בימי קציר הראשונים שלאחר תחלת הקציר והיינו ביום ט"ז בניסן (ודלא כי"מ):

מהו על הצור. על ההר מיבעיא לי':

שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. שהצדיקה עליה את הדין:

גדול הוא קד"ה וכו'. בדבר שיש בו קד"ה וחילול השם כהא דמייתי בסמוך לא דחינן מצוה דקידוש השם מפני חילול השם:

לא תלין נבלתו על העץ. כי קללת אלקי' תלוי הרי שיש חילול השם בהלנתם אפ"ה הניחם דוד מפני קידש השם שהיו עוברים ושבים אומרי' וכו' כדמסיק:

שנשתנו עליהן מדה"ד. דכתיב לא ילין נבלתו על העץ:

בגרים גרורים. שגררו עצמן בע"כ אחרי בני ישראל כדמסיק (ודלא כי"מ):

שלא נתגיירו לשם שמים. אלא שלא יהרגו עם ז' עממים:

בקשו לקרבן. דקסבר לא גזרו עליהן חתנות אלא משום דגזרו עליהן עבדות והם בכלל עבד וקסבר דלא גזרו עליהן עבדות אלא בזמן שבה"מ קיים ועכשיו שחרב המקדש מותרים א"נ קסבר דוד גזר עליה' לפי שלא מצא בהם ג' סימני' האמורי' למעלה מיהו לא גזר אלא על אותו הדור אבל בניהם כשרים:

מפיך לישנא. אמר בהיפך דקודם ר' לעזר בקשו לקרבן ור"א אסרן:

מי מטהר חלקו של מזבח. דקסבר יהושע גזר עליהן עבדות לעדה ולמזבח לעולם ומש"ה אסורי' בחתנות וא"כ אף אם נאמר להפקיר חלק העדה דהפקר ב"ד הפקר חלק מזבח מי יכול להתיר ולעולם באיסורן עומדים:

הדא אמרה יהושע ריחקן. דאס"ד דוד ריחקן ומעולם לא הופרשו למזבח אלא שתלאן בדוד וכדאמר לעיל לא שייך כאן כלל חלק מזבח:

ופריך אפי' תימא יהושע ריחקן. לא ריחקן אלא משום פסול משפחה שנמצאו בהם פסול שאינן ראויי' לדבק בהן או שהן אכזריים:

אין תימר. דאי ס"ד דמשום פסולי עבירות הרחיקן שיש איסור בחתנותם כעבדים קשי' א"כ הבא על הנתינה לא יהא לה קנס ואנן תנן ר"פ אלו נערות דנתינה יש לה קנס ושפחה אין לה קנס וגירס' תוס' א"ת משו' פסול עבדות:

איררן כנחש. דכתיב ביה ארור אתה מכל הבהמה:

וכי חוי היה. והלא אמוריי' היו דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי:

מעשה חוי. מעשה הנחש דנחש מתרגמינן חויא ואנו יורשין את הארץ. כלומר האמוריי' שלא באו עמהם ליהושע ויש גורסין ואין יורשין את הארץ ואישראל קאי שלא ירשו את הארץ:

מקבלי' גרים מן הקרדויי' וכו'. ולא אמרי' ממזרי' הם מבנות ישראל שבאו עליהן עכו"ם דאיכא רבנין דפסל וה"א שאין מקבלין אותן כדי שלא יתערבו בישראל:

מתני' אמרה כן. מתני' כמי דייקא:

תמן תנינן. נדה פ' בא סימן:

כל הכתמים. שנמצאו בבגדים הבאים מרקם טהורין. לפי שלא גזרו על כתמי העכו"ם ותנן בסיפא דהך מתני' ור' יהודה מטמא לפי שהן גרים ודמם מטמא וטועים שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאע"פ שחטאו ישראלים הם ומדקפסק ותני מבין העכו"ם טהורים משמע אפי' מתרמוד ש"מ דלאו בספק ישראל הן ומקבלים מהן גרים:

אמר שמועתא. אמר שמעתתא דבסמוך דפליגי ר"ח וריב"ל בגירי תרמוד:

חד מכשיר. לבוא בקהל:

וחד מקבל. וחד אמר שמקבלין מהן גרים אבל מ"מ אינן כשרים לבוא בקהל משום חשש ממזרות שביניהן:

מאן דמכשר. גירי תרמוד לבוא בקהל כ"ש דקסבר דקבלין מהן גרים:

ומאן. דאמר דמקבל אבל מכשיר לא:

חד אמר עד נהר יזק וכו'. שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעי' אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל ומה שבין שתי נהרות ודאי בבל אלא דפליגי משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל:

בין הנהרות. הרי הוא כפומבדיתא שנקרא גולה והן מיוחסין:

בני מישא. עיר בבבל ששמה מישא:

לא חשו להו. לא פסלו אותן משום פסול ממזרות אלא משום פסול חללים שכהנים שהיו שם נשאו גרושות ובניהם חללים:

תמן. בבבל קורין למישא מיתה לשון נופל על לשון כלומר שהן כמתים שאסורים לבוא בקהל שכולם ממזרים גמורים הן:

למדי חולה. שספיקות הן כחולים שרובן לחיים ומיעוטן למיתה כך אלו רובן כשרים ומיעוטן פסולי':

עילם וגבבאי גוססות. שרובם פסולים ומיעוטן כשרים כמו הגוססין שרובן למיתה ומיעוטן לחיים:

תכילתא דבבל. כמו שתכלת מובחר שבצבעים כך מדינת חביל ימא המובחר שבבבל שאין בהן פסול ל"א מכלילה ותפארתה של בבל ליוחסין:

שנייה וכו'. שמות עיירות הם וקאמר שהם המובחרים שבמדינת חביל ימא:

דלא דריש. גז"ש דעשירי עשירי דבממזר נאמר גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' ולא נאמר עד עולם ובעמוני ובמואבי כתיב גם דור וגו' עד עולם וכיון דלא יליף גז"ש א"כ עשירי שנאמר בממזר דוקא אבל דור אחד עשר שרי:

גזרה שוה במקום שבאת. כל היכא דגמרינן מילתא ממילתא בגז"ש גמרינן כולא מילתא מינה א"כ דור אחד עשר בממזר דאסור מגז"ש דעשירי עשירי מעמון ומואב ילפי' דהתם כתיב עד עולם אמרי' דומיא דעמון מה התם נקבות מותרות אף ממזר דור אחד עשר נקבות מותרות:

ופריך מעתה אפי' מיד. כיון דילפי' ממזר מעמון בגז"ש וכולא מילתא ילפי' נימא נמי דממזרת מותרת מיד דומיא דעמונית:

ומשני ובלבד מעשירי ולמעלה. דעד עשרה דורות דאיסורא בגופיה כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפי' נקבות אבל מעשירי ואילך דגמרי' איסורו בגז"ש מעמון היתירא לנקבות נמי יליף:

הביאו לי דור שלישי וכו' כלומר דבר שאי אפשר הוא:

דלא חיי. שלא יטמעו כשרים בדורותיו:

אחת לששים. או לשבעים שנה:

שלא לפרסם את החטאים. לפיכך לא קבע לשחיטת חטאת מקום לעצמו שלא יבינו שהוא חטאת ומתבייש שהרי בעולה עומדים על גבה וגם סמוך לשחיטה סמיכה:

לא מסתברא. אלא ה"ל למכתב ויבא טוב דחכמה להרע אינה אלא גנות ולאו חכמה היא:

ואת דברו לא הסיר. דכתיב וגם הוא חכם ויבא רע וא דברו וגו' ודריש דברו לשון דבר ומגפה וה"ק והדבר לא הסיר מהעולם כדי לכלות בית מרעים והם הממזרי' כדכתיב זרע מרעים:

ועל עזרת פועלי און. כלומר אותן הכשרי' שמתים עמהם בדבר הם אותן שלא עשה הרע בעצמן אבל סייעו לדבר עברה א"נ כשרים מתים להיות לעזרת פועלי און שלא יתפרסמו:

אין ממזר חי יותר משלשים יום. כדי שלא יטמעו בו כשרים ובאינו מפורסם איירי כדמסיק:

ר"ז כשעלה מא"י לבבל שמע שאמרו זהו ממזר וזו היא ממזרת:

א"ל מהו. זה לפ"ז ליתא לדר"ה דאמר ממזר לא חי ל' יום:

עמך הייתי כשאמר ר"א בשם ר"ה וכו' וסיימו בה אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמים היו לפיכך הם חיים:

אין הקב"ה נזקק לטהר הפסולים אלא לשבט לוי. כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כך הלוים שמשמשים לפני הקב"ה צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:

ה"ג בגין דאנן לויים נפסיד וכ"ה ביבמות. וה"פ רב הושעיה לוי הוה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסם הממזרים שבתוכם:

אף לעתיד הקב"ה עושה עמהן צדקה. ואינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהן שהן ישראלים וזהו מפני כבודן של בני לוי. והיינו דכתיב והיו לה' מגישי מנחה בצדקה שהקב"ה עושה צדקה עם מגישי מנחה שלא לפרסם חטאיהן:

שנשתקע בה פסול. ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:

מתני'. דסוף עדיות נמי דייקא:

בן ציון. אדם חשוב ואיש זרוע וריחקה שהכריז עליהן שהן פסולים:

בשבוע. בשמיטה:

העבודה. לשון שבועה:

לפשחור בן אימר. הי' כה"ג בימי ירמיה:

וכולם נשתקעו בכהונה. ול"ג גדולה:

נשתקעו. שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה ובאמת אכלו לפי שהיו עבדי כהנים:

עיקר טירונייא שלהן. עיקר יחוסין של הכהנים תמצא במעזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:

נשתקעו. נתערבו בכותים בימי השמד:

ה"ג הדא עירו דמישבן מינהון וכ"ה ביבמות. וה"פ עיר ששמה מישן הנזכר לעיל שכולם פסולים היא אחת מי"ג עיירות אלו:

ד' קהלות הן. דארבע פעמים כתיב קהל גבי פסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל לא יבא לו בקהל לא יבא עמוני ומואבי בקהל לא יבא להם בקהל וה"מ למכתבינהו כולהו בחד קהל לא יבא ממזר עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם אלא ללמד דארבע קהלי נינהו ואי לא כתיב אלא חדא ה"א דוקא בקהל כהנים הן בבל יבא:

קהל גרים. דגר לא ישא ממזרת ובמתני' תנן דגר מותר בממזר והיינו דקאמר מתני' דלא כר"י:

מתיבין. מקשים על ר' יודן והא כתיב לא יבא פצוע דכא וכו' בקהל ה' הרי חמשה הן:

ומשני פסולי גוף אינון. פצוע דכא וכרות שפכה הן פסולי הגוף ולא קחשיב אלא הנך קהל דכתיבי בפסולי יוחסין:

ופריך והכתיב. גבי מצרי ואדומי בנים וכו' יבא להם. בקהל ה' הרי דפסולי יוחסין חמשה הן:

ומשני בעשה אינון. ולא קחשיב אלא הנך דכתיבי גבי לאוין:

שלשה קהלות הן. דלא קחשבו אלא הנך דלא יבא דכתיב בפסולי יוחסין וכר"י מיהו רבנן אצטריכו חד לגופיה ולא מרבינן אלא כהנים ולויים וישראלים אבל קהל גרים לא איקרי קהל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף