קרבן העדה/פסחים/י/ז

קרבן העדה פסחים י ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ישנו מקצתן יאכלו. אותן שישנו לכשיקוצו:

כולם לא יאכלו. דנראה כאוכל בשני מקומות דמאחר שישנו הסיחו דעתם מלאכול עוד וחשיב ליה כאכילת שתי מקומות וכדמפרש בגמרא:

נתנמנמו יאכלו. ארישא קאי דאמר ת"ק ישנו מקצתן יאכלו ואתא רבי יוסי למימר דוקא נתנמנמו שלא נשתקעו בשינה אבל נרדמו מקצתן לא יאכלו אלו שנרדמו לכשיעורו משנתם:

הפסח אחר חצות מטמא את הידים. דהא נותר הוא מחצות ואילך ורבנן גזרו על הנותר שיטמא את הידי' כדי שלא יתעצלו באכילתו:

ברכת הפסח. אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול פסח:

ברכת הזבח. אקב"ו לאכול הזבח וזבח האמור כאן היינו חגיגת י"ד:

גמ' למה. הפסח אחר חצות מטמא את הידים משום היסח הדעת שכבר הסיח דעתו מלאכול או דלמא הטעם משום שעבר חצות וה"ל נותר:

ה"ג הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. הרי לא הסיח דעתו הוי לית טעמא דא אלא מפני שעבר חצות:

לטמא את הידים. מדרבנן:

עד כדי עונשן. שנענש עליו אם אוכלו ושיעורו בכזית:

מהו שיפסלו בתרומה. אם נגעו פיגול ונותר מהו שיפסלו אותה:

ומשני ק"ו אם מטמאין. פגול ונותר את הידים שיהיו טמאין לטמא את התרומה דסתם ידים פוסלות התרומה כ"ש שהן עצמן מטמאין את התרומה:

ההן יוצא. האי פסול יוצא שאירע בבשר קדשים למאי אתה מדמי לי' מי הוה כפסול פגול ונותר ומטמא את הידים או לא:

אין תימר. כלומר ונ"מ א"ת דיוצא מטמא את הידים כפגול ונותר צריכין לומר דפגול ונותר אינן פוסלין תרומה וה"ה לקדשים:

ה"ג אין תימר פגול ונותר פוסלין את התרומה ההן היוצא וכו'. וה"פ ואם נאמר דפגול ונותר פוסלין את התרומה וה"ה לקדשים א"כ צריכין לומר דיוצא לא דמי לפגול ונותר:

דלא כן. דאל"כ אלא דיוצא נמי טמא ומטמא דא"כ קשיא ליטמא הך דיוצא לאותו מקצת שנשאר בפנים ויהיה הכל טמא:

א"ר אבין. לעולם פגול ונותר פוסלין בתרומה ויוצא נמי מטמא ודקשיא ליטמא פנימי את החיצון שאני הכא דטומאת בית הסתרים הוא שמגעו אינו ניכר וטומאת בית הסתרים אינו מטמא דבעינן נגיעה כעין ידים שהן בגלוי אלא דלר' מאיר קשיא לך דאמר טומאת בית הסתרים כה"ג מטמא לפי שהטומאה מחמת עצמו ומתני' כרבנן:

ה"ג דבר טמא מחמת מגע עצמו. ופריך לא כן אר"י כל הדברים שנטמאו ונקרעו כיון שנפרש רובם לא הוי חיבור:

כיון שחתך וכו'. כלומר ה"נ כיון שחותך הרוב השאר נמי כחתוך והוא הנוגע בו ולא מיקרי בית הסתרים:

במחתך כל שהוא. שמחתך מעט מעט וזורקי ולעולם אין הנחתך רוב מן הנשאר:

אית לך מימר וכו' עד אלא מפני הסיע דעת. ל"ג:

ופריך אמר ר' זעירא דלא. מסתברא כדתנן במתניתין אלא איפכא מסתברא:

שהפסח בכלל זבח. שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא:

ומשני אמר רבי מנא. שאני הכא כיון דהפסח עיקר והזבח טפל חובה היא לברך על העיקר ולפטור הטפילה כדתנן בברכות פרק כיצד מברכין:

הדרן עלך פרק ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמתמעבר לתחילת הדף