קרבן העדה/פסחים/ז/יב

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
פני משה
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אבר. מן הפסח:

שיצא מקצתו. חוץ למחיצתו וצריך לחתוך את היוצא דכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ודרשינן ביה כל בשר שיצא בשדה כלומר חוץ למחיצתו כגון קדשי קדשים שיצאו חוץ לחומת העזרה וקדשים קלים חוץ לירושלים אותו בשר היוצא הוא טרפה ולא תאכלו:

חותך הבשר. היוצא סביב עד שמגיע לעצם:

וקולף. את הבשר שלא יצא לחוץ עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני עצמות ואוכל את הבשר שקלף שהרי לא יצא וחותך את הפרק ומשליך כל העצם עם הבשר שיצא:

ובמוקדשים. בשאר קדשים חוץ מהפסח קוצץ בקופיץ אותו מקצת האבר שיצא ובפסח אינו יכול לעשות כן מפני שהוא מוזהר על שבירת העצם:

מן האגף ולפנים כלפנים. אגף קרי כל מקום הגפת הדלתות שהיא חופף ונוקף שם כשסוגרים דהיינו תוך העיר ממש כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים:

מן האגף ולחוץ. דהיינו ממקום הנקישה ולחוץ כלחוץ:

החלונות. שבחומות ירושלים:

ועובי. ראש החומה בגגה כלפנים:

גמ' לטמא את הידים. מדרבנן:

עד כדי עונשין. שנענש עליו אם אכלו ושיעורו בכזית:

מהו שיפסלו בתרומה. אם נגעו פיגול ונותר בתרומה מהו שיפסלו אותה:

ומשני ק"ו אם מטמאין פגול ונותר את הידים שיהיו טמאין לטמא את התרומה דסתם ידים פוסלות התרומה כ"ש שהן עצמן מטמאין את התרומה:

ההן יוצא. האי פסול יוצא שאירע בבשר קדשים למאי אתה מדמי ליה מי הוה כפסול פיגול ונותר ומטמא את הידים או לא:

א"ת וכו'. כלומר ונ"מ אין תימר דיוצא מטמא את הידים כפיגול ונותר צריכין לומר דפיגול ונותר אינן פוסלין תרומה וה"ה לקדשים:

ה"ג פיגול ונותר פוסלין את התרומה וההן יוצא וכו'. וה"פ ואם נאמר דפיגול ונותר פוסלין את התרומה וה"ה לקדשים א"כ צריכין לומר דיוצא לא דמי לפיגול ונותר:

דלא כן. דאל"כ אלא דיוצא נמי טמא ומטמא א"כ קשיא ליטמא הך דיוצא לאותו מקצת שנשאר בפנים ויהיה הכל טמא:

אמר רבי אבין לעולם פיגול ונותר פוסלין בתרומה ויוצא נמי מטמא ודקשיא ליטמא הפנימי את החיצון שאני הכא דטומאת בית הסתרים הוא שמגעו אינו ניכר וטומאת בית הסתרים אינו מטמא דבעינן נגיעה כעין ידים שהן בגלוי אלא דלר"מ קשיא לך דאמר טומאת בית הסתרים כה"ג מטמא לפי שהטומאה מחמת עצמו ומתני' כרבנן:

ופריך לא כן אר"י כל הדברים. שנטמאו ונקרעו כיון שנפרש רובן לא הוי חיבור:

כיון שחתך וכו'. כלומר ה"נ כיון שחותך הרוב השאר נמי כחתוך והוא כנוגע בו ולא מיקרי בית הסתרים:

במחתך כל שהוא. שמחתך מעט מעט וזורקו. לעולם אין הנחתך רוב מן הנשאר:

תחת האגוף. תחת שערי ירושלים לא קידשו בקדושת העיר דליהוי כמחנה ישראל:

כדי שיהו מצורעין שמשתלחין חוץ לשלש מחנות:

ופריך מצורע אין וכו' בשלמא מצורע אין לו מקום להגן הלכך לא קידשו שערי ירושלים אלא זב הרי יש לו מקום להגן שהרי מותר בירושלים שאינו משתלח אלא חוץ למחנה לוי' והיא הר הבית ולמה לא קידשו שערי הר הבית:

מן מה. שאנו רואין שחכמים נותנין סנדליהן תחת האגוף של הר הבית שאסור לכנוס להר הבית בסנדלו:

הדא אמרה. זאת אומרת שאגוף של הר הבית לא נתקדשה ואפשר לכך לא קידשו להעמיד שם המנעלים וסנדלים:

גגות ירושלים מה הן. מה דינן אם הם נתקדשו בקדושת ירושלים או לא:

דמתלין מתלא. שממשלים משל:

פיסחא כזיתא. חבורות גדולות היו נימנין עד שלא היה מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח:

והלילה. לקול המולה של הלל שהיו אומרים על הפסח בשעת אכילתו:

מתבר אגרייא. היו משברים הגגין ש"מ שהגגין נתקדשו בקדושת ירושלים שהרי היו אוכלין עליו קדשים קלים:

ופריך והא תנינן מן האגוף ולפני' כלפנים. משמע כל מה שהוא לפנים מן האגוף כלפנים ואפילו הגגין:

ומשני פתר לה בגג מבוצר וכו'. תפרש למתני' בגג מבוצר שהבית עמוק והגג שלו שוה לקרקע החצר איירי מתני' לפיכך הוא כלפנים:

ומשני עוד היא בגג מבוצר. אף זה איירי בגג מבוצר:

שורא ובר שורא. חומה קטנה לפנים מן החומה הגדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע:

ופריך אם עובי החומה. נתקדשו כ"ש החלונות שהן שקועין בחומה שהן נתקדשו ול"ל למתני החלונות ועובי החומה:

בחלון שע"ג האגוף נצרכה. דאגוף לא נתקדש קמ"ל דחלון שע"ג נתקדשה:

מתניתא. דתמיד אמרה כן דמחילות שתחת ההיכל חול:

מדורה היתה שם. במחילה הסמוכה לבית הטבילה ואחר שטבל מתחמם שם:

וזה היה כבודו. שהיה שם פתח ויודעין אם יש שם אדם או לא ומדהיה שם בית הכסא ש"מ דמחילות לא נתקדשו:

אר"י. מהא ליכא למשמע וכי צואה טומאה יש בה דנידון מיני' דלא נתקדשה שלא יהיה שם צואה נקיות הוא:

ויידא אמרה דא. והיכן אמרה מתניתא דמחילות לא נתקדשו:

יוצא והולך. רישא דמתני' דתמיד בעל קרי יוצא והולך וכו':

אם קדש הוא ילך בקצר'. ואי ס"ד דמחילות קדש הן איך מסבב הבעל קרי במסיבה ההולכת תחת כל הבירה ילך לו בדרך קצרה כדין מי שאירע בו טומאה במקדש שצריך לילך בקצרה כדתנן בשבועות בא לו בארוכה חייב בקצרה פטור אלא ש"מ לא נתקדשו המחילות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף