קנאת סופרים/שורש/יד

קנאת סופרים ‏ שורש יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המכוון בזה השרש הוא מתבאר בדברי הרב דהיינו שאין למנות למ"ע ביחוד לכל מצוה ומצוה העונש שנגזר עליה כגון על מל"ת שחייבין בהן סקילה אין למנות בכל אחת מאותן עבירות מצות סקילה ביחוד וכן שאר העונשין כיוצא בזה אלא מן העונש שהוא נקנס בשוה על העבירות הוא שימנה למ"ע כגון מ"ע לחייב סילה על אותן עבירות שהתורה חייבה בהן להמית את העובר בסקילה וכן שריפה ושאר מיתות ב"ד ועונשין אחרים שאם אי אתה אומר כן ושנרצה למנות למצוה אחת העונש המיוחד לאותה מצוה היה לנו למנות ג"כ למ"ע בכל חיוב מלקות ויהא כל חיוב וחיוב מצוה בפני עצמה ויתרבו המצות יותר מן הסכום המקובל הרבה. וסברא זו היא מתיישבת מאד על הדעת הנכון דכיון שהמעשה הוא אחד בעצמותו ועניינו מסתבר טפי שיחשב למצוה אחת ולא בהשתנות הסיבה ימשך שינוי בעצמותה של מצוה. ונ"ל שידמה זה למה שצותה תורה לטבול בכמה מיני טומאות דאע"פ שהטומאות עצמן הן מתחלפות ביניהן לא תמנה הטבילה בכלן אלא למצוה אחת כיון שהיא שוה במעשה מבלי שינוי כלל וכן מנאה הרב למצוה אהחת בכל הטומאות לקמן סי' ק"ט וגם הרמב"ן ז"ל שהסכים בזה ממה שלא העיר מאומה דודאי שתיקתו הויא כהודאה:

ועוד טען הרמב"ן ז"ל על הרב דכי היכי שהוא מונה למ"ע אל הב"ד שידינו לחייב בארבע מיתות ב"ד וכן בשאר עונשין המסורין אל הב"ד כן היה ראוי לפי זה למנות השביתה מעבודת קרקע בשמיטה וביובל אחת וכן שביתת שבת ויוה"כ אחת ותקיעת שופר בר"ה וביובל אחת ע"כ. ותמהני למה נקט שבת ויוה"כ שההבדל ביניהם הוא פשוט דבאיכות השביתה לא ראי זה כראי זה כיון שאין עונשן שוה ולמה לא טען כן בשביתת שאר י"ט שחומרת שביתתן שוה. אלא דאין מכל אלו טענה דשאני הני שיש לכל אחד מהן קדושה בפני עצמה בצווי מיוחד לכל אחד מהן בעשה ול"ת וכבר דנו חז"ל בענין המצות לחלק בין אותן שהן משם אחד או משני שמות והכא נמי שביתת מועדים יש לכל אחד מהן שם מיוחד:

ועוד טען הרמב"ן ז"ל דלענין המלקות אין דמיונו של הרב עולה יפה לפי שלא נצטוינו על המלקות בכל עבירה אבל צונו ה' יתברך מצוה כללית שנלקה על כל לאו שהוא דומה ללאו דחסימה כמו שבא בפירוש המקובל ובגלוי מן הכתוב עוד לא באו במלקות אלא שתי מצות שאם היה בן הכות הרשע שיפילו השופט והכהו לפניו מ' ולא יוסיף להכותו ולכן לא ימנה המלקות בשום פנים במצות רבות ע"כ. וגם בזה לא זכיתי להבין מה טיבו של חילוק זה דחיובי מלקיות נלמדין מבנין אב דלאו דחסימה וגמרי מיניה להלקות לכל הדומה לו והרי הוא כאלו נכתב המלקות בכל אותן לאוין שהן בחיוב זה וחיובי מיתות ג"כ נלמדין במדות שהתורה נדרשת וחשיבי כאלו נכתבו להדיא בכל אחד מהן וכן נאמר במלקיות. ונמצאו דברי הרב נכונים בטעמם דכמו שלא נמנה במלקיות למ"ע בכל אחד מהלאוין כן לא נמנה במיתות ב"ד למצוה בכל אחת מהעבירות שחייבין עליהן באותה מיתה וכן כל מחוייבי קרבן לפי מין אותו הקרבן ולא לפי פרטן והרי לענין חיובי מיתות בית דין ומלקיות בכלן חשיבי ככתובין להדיא בכל אחת מהאזהרות שלהן כדכתיבנא וזהו טעמו של הרב לדמותן אהדדי:

ועוד הליץ הרמב"ן ז"ל בעד בה"ג ממה שתפסו הרב לפי שמנה את העונשין בכלל מל"ת ועוד מנה האזהרה שבעבודה יתחייב את העונש ההוא כגון המחלל את השבת בכלל מחוייבי סקילה ומנה עוד לאו דלא תעשה כל מלאכה והוא ז"ל באר טעמו דלא תעשה כל מלאכה הוא לאו דמחמר כמו שהעלו כן בפרק בתרא דשבת ולזה מנאו בה"ג לפי שהוא בכלל חיובי לאוין ולא מאבות מלאכות של שבת ולא עוד אלא שחשדו להרב ז"ל מן המובן אצלו בחיבורו הגדול פ"כ מהל' שבת דאין במשמע הלאו הזה אלא החורש וכלי המחרישה בידו וכיוצא בזה שהוא עצמו עושה כל המלאכה ולא במחמר מיירי. וכל אלו אצלי דברי תימה הן שהרי לאו דלא תעשה מלאכה הוא אזהרה על עונש מיתה שנכתב גבי חילול שבת בכל המלאכות כדאיתא במדרש מכילתא ולזה על כרחין לומר דבכל מיני מלאכה מיידי והיינו מ"ש הרב בריש הל' שבת וז"ל וכל העושה בו מלאכה ביטל מ"ע ועובר על ל"ת שנאמר לא תעשה כל מלאכה ומהו חייב על עשיית מלאכה אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו עדים עדים והתראה נסקל וכו', וכי לקמן במל"ת סי' ש"כ ז"ל הזהיר מעשיית מלאכה בשבת והיא אמרו לא תעשה כל מלאכה וגו' ובפרק מי שהחשיך דרשו בו גם המחמר שהוא בלאו גרידא ואין לוקין עליו כדאיתא התם ואולי מריבויא דכל דרשו כן וכונת הרב בחיבורו היא ג"כ שיהא בו צד שיחוייב מיתה אף בהצטרפו עם הבהמה בעשיית אחת מהמלאכות ונמצא שהמחמר שאינו עושה מלאכה בגופו אינו במיתה וגם אין בו מלקות מפני שהוא לאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד כלומר דאזהרת מיתת ב"ד שייכא נמי במעשה גופו עם הבהמה כגון חורש בה וכלי המחרישה בידו דבלאו הכי ממה שכתוב ג"כ אזהרה לאדם לחוד לא הוה חשיב ליה הרב ז"ל ללאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד לגבי המחמר כדי לפוטרו מן המלקות דכל מלאכה שהוא עושה אותה בלי סיוע הבהמה נחשבת כלאו בפני עצמו לגבי אותה שהיא עם הבהמה. זהו כוונת הרב לפי מה שהבין ממנו הרב המגיד ודלא כהבנת רמב"ן ז"ל:

ונלע"ד דלשון בעל מ"מ לקיים דברי הרב יובן במה שעולה מדברי התוס' בספ"ק דעירובין גבי תחומין דנפקא לן איסורייהו מלאו דאל יצא דאי הוה עיקר קרא בהוצאה מרשות לרשות לא הוה לקי אף למאן דאית ליה תחומין דאורייתא משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד אבל השתא דעיקר קרא בתחומין משום דאל יצא כתיב אע"ג דגמרי ביה הוצאה ג"כ דקרינן אל יוציא לקי על התחומין דלא מיקרי לאו הניתן לאזהרה מיתת ב"ד והכא נמי גבי מחמר אי לא הוה שייך חיוב מיתה במחמר הוה לקי משום דעיקר קרא במחמר הוא מדכתיב ביה ובהמתך דלענין מלאכות דאדם לחודיה אזהר ביה קרא אחרינא בפרשת אמור כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' וגו' והכא דכתיב ביה בהמתך עיקריה למחמר אתי והוה אמרינן דלקי אבל השתא דבמחמר נמי איכא צד של חיוב מיתה כגון החורש בבהמתו וכלי המחרישה בידו שהוא עושה מלאכה בגופו וגם הוא מחמר ניחא למפטריה ממלקות דמחמר כשאינו עושה מלאכה בגופו לפי שהוא לאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולמדנו ג"כ דשייך מיתה אף במחמר ואז הוא נכלל בחיובי מיתת ב"ד שכבר מנאן בה"ג במנין המצות א"כ לא שייך תו למתני אותו הלאו עצמו למצוה אחרת דתרי מצות מחד לאו ליכא לממני:

עוד כתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה שהקדים אל המצות הפרטיות שלא ישיב על הרב בחיבורו בזה החיבור אלא במידי דשייך למניינן של מצות ולא במאי דשייך לאיזה דין מן הדינין וז"ל, והמשל בזה מה שהזכיר במצוה ע"ט שאין בכור בהמה טהורה נוהג בחוצה לארץ וכ"כ בחיבורו הגדול וזה טעות בררתיו בהל' בכורות בראיות גמורות עכ"ל. והרא"ש ז"ל הביא דבריו בספ"ד מהל' בכורות ורשב"א ז"ל בתשובה סי' של"א וסמ"ג עשין רי"א והטור י"ד סי' ש"ו העלו כדעת רמב"ן ז"ל וכבר השיג גם הראב"ד ז"ל על הרב בזה שם פ"א מהל' בכורות:

ואני בעניי מאד נפלאתי הפלא ופלא על הרבנים האדירים האלה איך לא השגיחו במאמר הרב שם בחיבורו שכתב שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו דמשמע להדיא דלענין ההקרבה הוא דאין מקבלין אלא משיפול בו מום יתנו לכהן ויהא שלו בתורת חולין כמ"ש לעיל ואיך יתישב זה עם מאמרו דלעיל דאין בכור בהמה טהורה נוהג בח"ל דהיינו לומר שאין בו מצוה כלל אלא הרי הוא חולין גמורים לבעלים אלא ודאי מה שהיה כתוב בנוסחאות שאינו נוהג אלא בארץ לא היה לו הבנה עם מ"ש אח"כ שלא יקרב אלא יאכל במומו דאפי' בלא מום היה דינו שיאכל לבעלים מבלי שום שייכות בו לכהנים ומכאן הוכחה גמורה לפע"ד דנוסחא משובשת נזדמנה אל הגדולים דלעיל בדברי הרב כמ"ש בעל כ"מ שם בפ"א מהל' בכורות וב"י בי"ד סי' ש"ו. אמנם לקמן מצוה ע"ט ביאר הרב דעתו הראשונה שאינו נוהג אלא בארץ מל' ספרי דילפי ממעשר דגנך ממקום שאתה מביא דגן אתה מביא בכורות והיה סובר הרב דכי היכי שאין מעשר דגן נוהג בח"ל ה"נ אמרינן בבכור בהמה שאינו נוהג בח"ל דמדאקשינהו להדדי ש"מ לגמרי אקשינהו והנהו עובדי דפ"ה דבכורות ופרק אין צדין ושאר דוכתי שהיו נוהגין במצות בכור בח"ל מדרבנן בעלמא נינהו. וכן ראיתי בס' החינוך מ"ע ט' שכתב דמצות בכור בהמה טהורה מדאורייתא בא"י בלבד ממאי דדרשי לעיל בספרי ומדרבנן אף בח"ל וכן העתיק הר"ד ויטאל בספר כתר תורה שלו סי' פ"ו אבל הרב ז"ל חזר בו בחיבורו הגדול כדלעיל:

ועוד יש גמגום אצלי במ"ש אח"כ הרמב"ן ז"ל לענין מאמר הרב לעיל בשרש ט' כי אמרו יתברך וכרמך לא תעולל ואמרו יתברך לא תפאר אחריך הם מניעה אחת מענין אחד שלא תלקט הפירות כלם והנותר מן הענבים נקרא עוללות והנותר מן הזיתים נקרא פארות וכו' עד וזה כלו טעות מפורסם וכו' ע"כ, שהרי בנוסחת שלפנינו לא הביא הרב פסוק וכרמך לא תעולל הכתוב בפרשת קדושים דהוא ודאי בעוללות מיירי וכמו שהביאו הרב לקמן במ"ע קכ"ג ושם פירשו בעוללות אלא הכתובים המובאים לעיל בשרש ט' הם לא תעולל אחריך ולא תפאר אחריך דפרשת כי תצא דלמדנו שכחה באילנות מאחריך הכתוב בשניהם וזהו מה שרצה הרב לעיל בשרש ט' כדמוכח מלשונו שם שלא יקח מה ששכח מן התבואה או מן הפירות כשיאספם וע"ז הוא דקאמר התם דהנותר מן הענבים יקרא עוללות והנותר מהזיתים פארות ופירוש לא תפאר לא תחתוך מה ששכחת בקצת הפארות והם הענפים ע"כ, דלענין שכחה משמעות הכתוב כך הוא וכמו שפירשו ג"כ לפי פשוטו של מקרא ראב"ע ורד"ק בשרשיו, ומה שאמרו בפרק הזרוע לא תפאר שלא יטול תפארתו ממנו לענין פאה אמרו כן אבל לענין שכחה דנפקא לן מאחריך יתכן לפרש כפירוש הרב ז"ל בשני הלאוין דהיינו שלא יטול מה ששכח מן הפירות:

והנני מקדים אל המצות הפרטיות שאכתוב בביאורן כמו שיבא לפנינו בס"ד כלל אחד הנלמד מתשובות הרב לה"ר שמואל ראש ישיבת בבל הלא היא כתובה בתוך תשובותיו הנדפסות וז"ל שם, והלא אמרנו בספר המצות במצוה שכ"ה ממצות ל"ת שאמרו אל יצא איש ממקומו הוא אזהרה על ההליכה בשבת והבאנו ראיה מדבריהם לוקין על דברי תחומין דבר תורה והם מנו באותו החיבור שלא נזכרו בו כי אם מצות דאורייתא וזה החיבור ג"כ מצוי אצלך בבבל ולא ביארתי שם ההפרש שיש בין אלפים אמה ובין י"ב מיל לפי שאין כונת אותו הספר לדעת תלמוד המצות אלא לדעת עניניהם בלבד אמנם בחיבור ביארנו זה כפי כונת הספר עכ"ל. מתבאר מזה שאין להקשות על הרב בזה החיבור אלא במה שהוא מתיחס למנין המצות אבל במתייחס לדעת תלמוד המצות ודיניהן לא דק בהן כל כך כי בספר היד הוא מקום תחנותן ודקדוקן. ומכאן תשובה על כל מה שיקשה אל המעיין במה שלא יכוון מ"ש הרב באיזה עניינים בזה החיבור עם חבור היד מלבד מה שאפשר ג"כ מן החזרה ממה שהיה סבור קודם לכן וכמו שמצינו כיוצא בו בתלמוד הדר ביה פלוני מההיא ובמהדורא קמא אמר לן הכי ובמהדורא בתרא אמר לן הכי וכן דרך חכמים ונבונים אשר דעתם מתוספת עליהם כל זמן שמזקינים. ונוסף על האמור לעיל מדי דברי לפנינו במה שהוא מתיחס אל המצות הפרטיות כפי כוונת הרב ובמה שנסתפק בקצתן הרמב"ן ז"ל ואחרים עמו זכור אזכור עוד מה שיש להביא בדעת הרב לע"ד בקצת ענינים תורניים המשתרגים מהן ובמה שחקר ודרש בטעמי המצות הוא ז"ל וגם במה שנתוכחו עמו הבאים אחריו אשים דברתי ובפרט על קצת מהמתחכמים אחרונים אשר באמת אינן אפי' ננסים ע"ג הענקים, תטוף מלתי במה שהרסו לעלות ולהכריע שלא כדבריו בדרושים עמוקים, אשר שגבו מהם ויקנאו למשה במחנה הרהרו אחריו ויחפאו עליו דברים אשר לא כן וכל זה מגובה לבב כאלו לפניהם שערי ההבנה לא ננעלו בכל מחקר יקר הערך ולא חשדו את עצמן בקוצר ההשגה. ובפרט בדורנו זה חוצפא ישגא ורבו המתפרצים הוללים המתהללים אשר אמרו נעשה לנו שם בסודות התוריות נבנה לנו עיר ומגדל בנוי לתלפיות וראשו בשמים, אשר בו נעלה בסולם השכליות לאור באור החיים, בהשגת רזי התורה יותר ממה שהשיגו הקודמים שבעתים באור שבעת הימים. דמו ליכנס בטרקלין של חכמת הקבלה וסתרי תורה, ולא התקינו עצמן לפרוזדור בלימוד המשנה והגמרא, רחש לבם דבר טוב דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן בעיניהם הויות דאביי ורבא, לא אסיקו מינייהו כמאן דמסיק תעלא מבי כרבא. דא ודאי עקא היא דמאן דלא ידע בדרכי הפשט בין שמאלא לימינא, על אלהים ידבר נפלאות וכי שיח ושיג לו בהדי כבשי דרחמנא, וכאלו נהירין ליה שבילי דשמיא כשבילי דמתא, יגלה על דרך הסוד עמיקתא ומסתרתא, רחמנא ליצלן מהאי דעתא:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.