קנאת סופרים/עשה/ד

קנאת סופרים ‏ עשה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובחיבור היד פירש באופן אחר דהיינו שבחשבו בגדולת הבורא העצומה לאין תכלית ובמעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה וכו'. ואיכא למידק מאי שנא הכא במצות היראה שמנאה למצוה ביראת העונש משום את ה' אלהיך תירא ולעיל במצות האהבה לא מנה בכללה מה שהוא מצפה לגמול. וי"ל דדוקא גבי אהבת ה' מה שהוא לתכלית תשלום הגמול לאו מלתא דשייכא גבי אהבת ה' כלל כי אם אהבת עצמו מיקרי אבל גבי יראה מה שהוא עובד מחמת יראת העונש ג"כ יראת ה' מיקרי אע"פ שאינה במדרגה חשובה כל כך כמו יראת הרוממות שבארה הרב ז"ל בחיבור היד בלשונו המובא לעיל ולפי שבזה החיבור לא נחית הרב ז"ל כי אם למניינא לא דקדק כ"כ בביאור גדר המצוה כמו בחיבור היד שבאר שם מצות היראה שהיא נבחרת וחשובה מאד מיראת העונש:

ואגב ארחין נימא מלתא בענין מתיחס לזה במאי דכתב הרב בפירוש משנה ג' פ"א דאבות אנטיגנוס איש סוכו וכו' וז"ל פרס יקרא הגמול אשר יגמול האדם מי שאין לו טובה עליו אבל יעשה זה ע"ד החסד והחנינה כמו שיאמר אדם לעבדו או לבנו הקטן או לאשתו עשה לי כך וכך ואתן לך דינר או שנים זהו ההפרש אשר בין פרס לשכר כי השכר הוא שינתן בדין ואמר זה החסיד שאתם לא תעבדו ה' ית' ע"מ שייטיב לכם וידמלכם חסד ותקוו לגמולו תעבדוהו בעבורו. ואמנם עבדוהו כעבדים שאין מקוים להטבה ולא לגמילות חסד וכו' ע"כ. דלדעתי כתב כן הרב משום דס"ל משנת חסידים שנו כאן כדאמרינן בפ"ג דקמא האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות ודייק נמי הרב למימר זה החסיד וכו' משום דמילי דחסידותא נינהו האי דתנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' כי העבד אין לו שעבוד על רבו שיחוייב רבו לזונו דמן הדין יחזר על הפתחים ומה שמחלק לו למזונו הוא מצד החסד והחנינה והיינו לשון פרס דנקט שהוא לשון מתנה כמו שפירש בעל הערוך וכדמתרגמינן נושאי מנחה נטלי פרס ושכר הוא מה שינתן בדין חלף עבודה או דבר אחר כמו שכר שכיר, נקבה שכרך עלי ואתנה. שכור שכרתיך בדודאי בני, ואע"פ שנהגו ג"כ בלשונות הללו לאומרם בהרחבה לפעמים זה תחת זה מ"מ ההודאה האמיתית היא כדקאמר הרב ולדידיה נמי כשהעובד מקוה גמול מאת הב"ה ועושה לתכלית זה ובלבד שיאמין שהוא על צד החסד והחנינה הוא צדיק באמרם ז"ל בפ"ק דפסחים האומר אתן סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני או כדי שאהיה בן העוה"ב ה"ז צדיק גמור כיון שעשה כן כדי שהאלוה ירחם עליו ויסייעהו ועם זה יאמין ומודה שהעבודה אליו ית' היא מחוייבת אף מבלי תשלום גמולה אלא שהוא מאמין בו ומצפה אותו על צד החסד והחנינה. אמנם אם יוסיף עוד מעלה אחרת באותה עבודה שהוא עובד בה שלא תהיה לתכלית שום שכר תמורתה ולא יכוין לתועלתו כלל אלא מפני שהיא טובה וראויה ומחוייבת לו מצד עצמה דהיינו מאהבה בהחלט אז יהיה במדרגת החסיד שהוא למעלה מהראשונה שאמרו עליה ה"ז צדיק גמור וזאת האזהרה היא שהזהיר החסיד אנטיגנוס לתלמידיו כדי להיישירם במדת החסידות ועל זאת הכוונה יובן מאמר האומר שאין ראוי לבקש תכלית לפעל המצות אבל שיעשו אותן מפאת עצמן פי' שהמצות התוריות להיותן מסודרות מאת ה' ית' הרי הן שלמות מפאת עצמן ולא יצטרכו לתכלית אחר שיועיל לשלמותן כי עבודת האל ית' מפאת עצמה לבד היא המובחר והחשוב מכל התכליות האנושיות וכמ"ש הר"ן בחדושיו פ"א דפסחים וז"ל ואע"ג דתנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס היינו לומר שמדה מעולה היא ביותר שיהיו עובדים מאהבה ואפ"ה העובד כדי שיזכה לחיי העוה"ב צדיק גמור הוא אבל לא חסיד ע"כ. ולא ידעתי למה הבינו לגנאי מהר"י אברבנאל בס' נחלת אבות והר"י עראמה בעקידה שער מ"ד אותו המאמר דלעיל שהמצות ראוי שתעשינה מפאת עצמן וכי מפני שאריסטוס בתשיעי מס' המדות התנה כן במעלות המדות האנושיות מי שהעתיק ממנו להתנות כן בעבודות האלוה ית' שהיותר נבון לעשותן ולהחשיבן מפאת עצמן ולא לתכלית שום תועלת אל העובד הלזה יקרא המעדה ופיתוי לדברי הפילוסוף ולא עוד אלא שנדחקו לפרש המשנה דלעיל דלא כפשטה כדי לאפוקי מן הסברא דלעיל וגם הקשו כמה קושיות על דברי הרב בפירוש אותה משנה המובאת לעיל דלדעתי בטלות מאליהן במה שכתבתי לעיל. וייעודי הגמול אשר באו בתורה בכמה מצות אינן אלא הבטחות שנאמין בהן לא שיהו כן עיקר הכונה בשמירת המצות והאיומים ג"כ אשר נאמרו לעוברי רצונו לא ישובח לגמרי מי שיזהר מן העבירות מפני יראת העונש לבד כי זו יראה גרועה אבל החשובה בתכלית השבח ומעלה יתרה היא שלא לעבור על רצונו ית' לבד ואף כי יצוייר שלא יגיעהו מזה שום נזק ועונש היה נזהר ממנו ומ"מ האמונה בשכר ועונש הוא מעיקרי התורה שהכופר בו אין לו חלק לעה"ב ולזאת הכונה ג"כ דקדק הרב במצוה זו לומר שצונו להאמין יראתו ית' ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ביראת ענשו בכל עת וזהו אמרו את ה' אלהיך תירא עכ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.