קונטרס עגונות למוהר"ל/הקדמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

קונטרס עגונות למוהר"ל TriangleArrow-Left.png הקדמה

יודע הנסתרות ובוחן הלבבות. המאציל מתבונתו חכמה ושכל ובינה. אתה ידעת מחשבות לבבי ותשוקתי ומגמתי אליך. אלהי תשועתי. ולנתיבות תורתך כל חשקי. ומעודי עד היום תורתך שעשעתי. ומחדרי תורתך לא משתי. אם קטונתי ומחומר קרצתי. לדרוש מעמך את זאת התאמצתי. כי מעולם לא עזבת דורשך. ובחדרי תורתך תביאני. ובם כל הון יקר דעת מצאתי. ותבענה שפתי תהלה ותודות לאל הרועה אותי מעודי אשר רוח ד' נוססה בי, לחסות תחת צל כנפי התלמוד. ולהיות כל נשף חשקי להגות בתורתו הקדושה. ועיני לא סגורות וישנות בתרדמות הבלי הזמן. והבדיל אותי מן התועי לבב בוזי חכמה אשר ריק יתאמרו. ורק כסף יחפוצו. והון רב ישאלו. וארצות רחבי ידים יחמודו. ויאמרו העשרתי זאת ידי קנתה. ואנכי קטן שבקטנים פה אשב בצל החכמה כי אויתיה. ובחגוי ההלכה נפשי בודדת. והנני מייגע תמיד לשקוד על דלתי רבותינו הראשונים ז"ל. ולברר וללבן דבריהם בקו הצדק והישר. ואחזתי בסנסני תמרותם. לגדור פירותיהם. ומעודי צמאה נפשי להשתעשע בנועם אמרותם. וזה כמו שבע שנים אשר ת"ל הוצאתי לאורה חיבורי. הכולל שני חיבורים. הא' על הלכות רבית. והשני כללא דפסחא. הנקוב בשמי ספר פני יוסף. ות"ל השכתי הרבה מכתבים מגדולי חכמי זמנינו. אשר ראו ויאשרוהו התבוננו בו ויהללוהו. ות"ל יתענגו בו נפש כל אוהבי החכמה ואוהבי האמת. וכל זה לא מחוכמתא יתירתא דאית בי. כי נפשי יודעת מאוד מך ערכי הדך והשפל והשגתי המעוטה. לא בינת אדם לי. ומי אנכי ללחום מלחמות ולעלית הבמות. ידענא בנפשאי כי יוסף הוא הצעיר. והנני קוטנן דמן חברייא. ומי אנכי לבוא בין הררי אריות ונמרים. כי אם זכות אבותי הקדושים נוחי נפש זלה"ה. אשר נשמה טהורה אשר התהלכה בקרב לבם הטהור. עמדה לי לחדש המון חידושים בתורתו הקדושה. ולהשיג חלקי בתורתו אחר היגיעה אשר הוכן לי מאז. כמאמר חז"ל הראה הקב"ה למרע"ה כל מה שתלמיד עתיד לחדש.

והנה התעוררו רעיוני, לעיין בענייני עגונות. והוא בטור ושולחן ערוך אבן העזר סימן י"ז. אשר ענין זה עמוק מאוד ירעשו בו משבריו וגליו בהמון שאיות. ותארכנה פארותיו ויתבוללו בו ענינים רבים רחבה מני ים. אך עת קרבתי לעלות בהר לנגוע בו אפס קצהו. רוחי בקרבי ישתומם. ולבי בקרבי משתבר. ואחזוני רתת וחלחלה. ונבוכו עשתונותי כי ידעתי קוטן ערכי. דעתי דעת קצרה ונכאה. וינוע לבבי כעצי היער. איך יערב לבב נעדר השכל כמוני, לגשת ללחום במלחמתה של תורה בעניינים חמורים כאלה. אשר אדניהם על יסודי דיני אשת איש החמורים הטבעו. ולחבר על ענין זה, צריך להיות בקי בחדרי התורה, ואנכי למדה זאת לא הגעתי, ואיך אהרוס לעבור אל המקום אשר לא נקראתי. כי איך יתפאר אפרוח שלא נפתחו עיניו לעלות אל הררי ענקים ללחום עם האימים גבורי כח אנשי חיל. היושבים בהרים האלה. ואנכי היום רך וצעיר לימים. ומי אנכי כי חיילים אגבר להסביר פנים בהלכה. מי יודע אם עקבותי בדרך סלולה. ויראתי לבלי לנטות חלילה מקו הצדק והישר. אך שמתי אל לבי מאמר הקדוש בס' חובת הלבבות בהקדמתו דכתב בזה"ל: וכאשר זממתי להסיר משא הטורח הזה מעלי ולהניח מלחברו, ישבתי וחשדתי את נפשי על בחרה במנוחה. ולשקוט במעון ההצליח בהשקט ובבטחה. ויראתי שיהיה רצון התאוה, להיות המחשבה לשבת במושב העצלות עכ"ל. וכעין זה כתב הגאון בעל יד יוסף על התורה בהקדמתו בזה"ל: פן יורו הרובים חצים רבים כמתלהלה יורה בזיקים לומר מה יקחך לבך לעשות כוונים וחובר חיבורים, הנה עדיין אתה צריך למודעי, כי כל האי ודאי עצת העצלנים ועצת היצר הרע הוא. אשר מונע הטוב והשלימות מבני אדם. וכבר אמר החכם הבושת ימנע שלימות הרבה מבני אדם. עניה זו מה טיבה. ניבא ולא ידע מה ניבא. דכל כי האי מילתא ליעבד צורבא מרבנן ולא ליכסיף עכ"ל. וכן אמרתי אנכי אל לבי. זהו אינו ענוה רק עצת העצלות ועצת היצה"ר המונע הרבה שלימות מאנשים. והעירותי את רוחי. כאיש אשר יעור משנתו. ואיקץ לאמר חזק ואמץ ותלך לבטח דרכיך. ובאלקים שמתי מבטחי להיות נושע בד'. שיאיר נרי ויגיה חשכי. כמ"ש דוד המלך ע"ה כי בך ארוץ גדוד ובאלוה אדלג שור. ובקשתי רחמים ממי שהחכמה שלו. ואליו בפי קראתי שור נא בשפל מצבי. נא השלם חפצי. והאציל עלי רוח ממעון קדשך. ופתח לי שערי אור החכמה. ותאיר חשכי. ותעיר חשקי. ותופיע עלי ממקור החכמה והבינה. ותשלח עזרי מקודש שאביטה נפלאות מתורתיך להצילני מכל מכשול ושגיאה. ולחזקני ולאמצני מכל רפיון. ויאיר עין שכלי להשיג האמת בלבבי. והנה ד' ראה עניי ותשוקתי אל דברי תורתו הקדושה. וזכות אבותי הקדושים עמדה לי. ושמע בקול תפלתי. ות"ל יגעתי ומצאתי. וביארתי ויסדתי בעזר החונן דיעה. חידושים רבים נפלאים ונשגבים בענין הלזה. ות"ל נתקיים בי מאמר חז"ל יגעת ומצאת תאמין. ועמדתי על כל שיטה ושיטה לחקור בים התלמוד לבאר מקודם גוף הסוגיא להשקיט מכל המון הקושיות אשר הרעישו בגוף ההלכה. וטרחתי בכל מאמצי כוחי לירד לסוף דעת רבותינו הראשונים ז"ל. ולהראות מקורם אשר כל רז לא נעלם מהם ודבריהם כגחלי אש ועמדתי לימין צדקם. ליישב ולהצדיק דבריהם שבעתיים מזוקקים ולצרף כבור סיגו. ויצאתי לבקש מרכז האמת. ולדייק בלשונים הקדוש והטהור. וכמה פעמים הראיתי לדעת עוצם כוחם וגבורתם אשר בדיוק לשונם, ממילא סרו כל הקושיות אשר עליהם נסערה. ויסודתם אשר יסדו בהררי קודש אין לזוז מהם ואין להרהר אחירהם. וזהו כבוד התורה כפרש"י בסוף סוטה (מט.) ד"ה בטל כבוד התורה שהיה נותן לבו לדרוש על כל קוץ וכ"ש אותיות ותיבות יתירות וכו'. וזהו כבוד התורה גדול שאין בו דבר לבטלה עכ"ל. וע"כ מעולם דרכי לדייק היטב בחסר ויתיר וחלוף. וזהו פלפול של אמת שהרגילו בו רבותינו הקדמונים ז"ל. ואקוה כי כל מעיין באמת ובתמים יודה שת"ל עמדתי כמה פעמים על הבירור מאמיתת כוונתם. וכאשר ת"ל נודע לכל היודע דרכי בלימודי שאין דרכי לפלפל בדמיונות כוזבות כדרך כמה מפלפלים שהעיקר רוצים שיהיו שנונים וחדודים לקשור נימא בנימא בפלפול של הבל ואינם משגיחים אי דומה אי לא. או שאומרים דכל אחד לשיטתו אזיל אף שאין זה שיטתו ואלו הם מבלי עולם. וכבר צווח עליהם של"ה הקדוש זצ"ל. אולם אנכי חלילה לי לעשות כזאת ולא באלה מנת חלקי מעולם. ות"ל אשר זבדני זבד טוב לפלס במעגלי צדק. ות"ל דרכי לדרוך בדרך ישרה וכל מגמתי להבין דברי חכמים וחידות ולקיים וליישב דבריהם. והכל במשעול הבחינה להוציא צמחי אמת ותנובת צדק מישרים וברית כרותה לאמת שכל מי שרודף אחריו ישיג האמת כמבוקשיו. ובעשר נסיונות הנני מנסה את שכלי. כי בעת לימודי הסוגיא דרכי תמיד ללבן מקודם בעצמי השמעתתא טרם עיוני במפורשים. ועפ"י הרוב הנני מכווין לדעת גדולי המפורשים. ואח"כ אני מעיין היטב כאשר אקוה אשר כל משכיל דורש אמת בלב נכון יאמר ראה זה חדש. ואף כי בכל סעיף וסעיף ת"ל העליתי דברים עמוקים וחריפים מאוד. עכ"ז חפשתי האמת ממטמונים שיהיה הכל ע"ד היושר והאמת. ועל פי סברות ישרות ואמירות הדברים בנוים על יסודות חזקות ונשגבות ורוב דברי קרובים לאמת. ואל יחשדני נא הרואה כי חלילה לבשתי גאות בדיבורים הללו אשר לא כן אנכי עמדי. והנני מעתיר תמיד להש"י שישמרני לבל אפול ברשת הגאוה חלילה. ושלא אתגאה מעולם בדמיוני ואהיה מושל ברוחי. רק באמת דע בני כי ענוה אינו להקטין עצמו לומר פחות ממה שהוא. כמ"ש החוקר שהמכזבים להסתיר מעשיהם אף בדברים הגלוים והידועים ע"ז לא נאמר כי לענוים יתן חן. ואדרבא קרוב שיתבזו עוד בזה לפי שעושה שקר בנפשו ונוטה אל החנופה. כי האדם צריך להכיר מעלת נפשו רק עיקר הענוה הוא שיבין כי הכל היא תורת ד' אשר נגלה מאז לאבי החכמים והנביאים מרע"ה שהראה לו כל מה שתלמיד עתיד לחדש. כי כל מעיין באמת בתוה"ק רואה זאת בעין צלולה כי כל מה שנתחדש לו אינו מצד חכמתו. רק הוא השפעה מאת הש"י למצוא חלקו אשר חנן לו הש"י בתורתו הקדושה מאז בעת שנגלה עלינו בהר סיני כמאמרם ז"ל הנ"ל. וע"כ בכוונה גליתי הדברים האלה להודיע כי גם לנו ת"ל נשאר עוד חלק בתוה"ק. ותורת ד' תמימה משיבת נפש. וכל מי שרוצה לייגע עצמו בתורה יוכל להשיג גם בזמנינו חדשות ונפלאות בתוה"ק. למען להסיר דברי המלעיגים ומלעיזים בוזי לומדי התורה אשר לבם צפון משכל ובגובה אפם ישנאו לומדי התורה. ומפרסמים מחשבותיהם לבלוע אותם. באמרם עתה נתקלקלו הדורות והאמת נעדרת ודברי אחרונים כולו קמשונים. ואת אשר בעומק הלכה ילין המה בעיניהם לבוז ולקלון ובפיהם דיבתם יוציאו להלעיג על כל מחברי ספרים ונעשה אצלם ללעג ולקלס לימודי העיון בתוה"ק לומר די לנו בספרים הראשונים ואף אם יהיו כל יסודותיו חזקים וכל דבריו כנים וישרים. עכ"ז מלאכתו בזויה בעיני בוזי החכמה ומרגלא בפומייהו לומר שבלתי אפשר להשיג כעת האמת. וע"כ אף להנעור וריק מכל חכמה ומדע נקל לו לירהב בהנכבד אף אם מעולם לא השגיח מאומה בספרו כי לאדם שבתלי אפשרו להשיכ מאומה לחדש בתוה"ק, מדמה בנפשו שאין איש שיוכל להשיג נפלאות מתורתו. וכמ"ש הרמב"ם האיש אשר דרכי החכמה גבהו מהשגתו ולא יכול לעלות וירצה לבוא אל האוהל והנה הדלתות נעולות ושם לה עלילות. וכן אמר שלמה וכסילים ישנאו דעת. וכאשר הוא בוה"ר אשר הדור פרוץ. והחוצפה גדלה עד מאוד. אשר אפילו בר בי רב דחד יומא זילא ביה מלתא לעיין בספרים חד‎שים אף אם כארזים גבהם ובלי שום השגחה בספר הבל יפצו פיהם להלעיג עליהם כי כסילים לא‏ יחפצו בתבונה.‏ והן המה המורדים בקונם ובצור מעוזם והשפילו התורה. כי הכניסו יאוש בתום לבב הנערים וצעירי הימים לייאש עצמם מלחקור ולדרוש כעת בתוה"ק. יען כי עמדו יסוד שהוא כמעט דבר שאי ,אפשר להשיג גם בעתים הללו חדשות ונפלאות מתורתו.‏ וע"כ אין דורש ואין מבקש אוי לנו כעת בעוה"ר על בזיון התורה ולומדיה‏ ותלמידי חכמים נחשבו כנבלי חרש לא כימים הראשונים אשר‏ הי'‏ עטרת תפארת ללומדים‏ וע"כ רבים הסתופפו בצילה וכעת ירדה פלאים הזילו כל מכבדיה‏ וענן וערפל כסו אור החכמה,‏ וזה נצמח הכל רק מעון המלעיגים שגמרו בדעתם הסכלה היאוש שבלתי אפשרי לדלות בעתים הללו פנינים יקרים מתורתינו הקדושה. ומכחישים מקרא מלא תורת ד'‏ תמימה משיבת נפש וכופרים על דברי חז"ל שהכל נאמרה למרע"ה בסיני כל מה שתלמיד עתיד לחדש הרי שכל החידושים בתורתינו הקדושה בין בדורות הראשונים‏ בין בדורות אחרונים נתקבלו בסיני. כי אל אמונה היא. ומדוע נגרע חלקינו בדורותינו שלא יהיה חלילה באפשרינו למצוא חלקינו בתורתינו הקדושה אחר יגיעה בתוה"ק.‏ האם בחנם אנו מבקשים‏ בכל יום והאר עינינו בתורתיך ותן חלקינו בתורתיך. ועיין בדברי מר"ן האלשיך הקדוש מ"ש על הכתוב אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה כו'‏ דכתב היות ידוע דכל מה שחכמי הדורות מחדשים בכל דור ודור חידושי התורה הכל קבלנו מסיני וא"כ יקשה דהיה‏ מהראוי דבלי טורח ויגיעה יחדש כל אחד מה שהיה‏ נחלק לנפשו ‎מאז וקשה מאמרם יגעת ומצאת תאמין. אך הנה הוא כי אז קבלו רק הנשמות משוללי גופים וע"כ כעת שהן מלובשי חומר עם הגוף צריך יגיעת בשר‏ להתיש בשרם וגופם וע"י התשת חומר‏ גופם ממילא תגבר‏ נפשם להוציא לאור חידושי תורתם אשר בקרב נפשם מאז עכדה"ק הרי שהעיקר תלוי ביגיעה וכל מה שמחדש כל אחד אחר היגיעה ברוה"ק בין בדורות הראשונים בין בדורות האחרונים הכל השיג נפשם זאת מסיני.‏ וזהו ענין מאמרם ז"ל יגעת ומצאת תאמין כי לשון מציאה שייך על דבר הנאבד ממנו כי כל החידושים נחלק מסיני ואחר היגיעה להתיש חומרם מוכרח למצוא אשר נאבד מאתו היינו אותן החידושים שנתחלקו לנפשו מאז וכל מעיין באמת בהתוה"ק ורוצה בהאמת רואה כי כל מה שנתחדש לו אינו מצד חכמתו ולא צריך להתגאות בזה כי הכל הוא רק מצד השפעות הש"י שמגלה לו חלקו אשר חנן הש"י לנפשו בתוה"ק מאז בעת שנגלה עלינו בהר סיני וכאשר ת"ל נתברר זאת גם אלי הקטן שבקטנים שפל ערך אשר היה הש"י בעזרי לחדש חידושים רבים בתוה"ק אשר הרבה פעמים העירותי ת"ל דברים חדשים ונשגבים וחריפים ונפלאים מאד ועמדתי ת"ל בבירור כמה פעמים על אמיתת הדברים אשר גדולי המחברים אשר לפני אשר קטנם עבמה ממתני לא עמדו על זה וכן מעיין באמת יהיה מוכרח הלהודות שת"ל מקום הניחו לי בעזה"י להתגדר בזה כי הוא חלקי שחנני הש"י בתוה"ק מאז כי אין כילות למעלה להשפיע גם על קטני ארץ חכמה ובינה ואנחנו כננס על גבי ענק כמאמר חז"ל. וכמ"ש הגאון יעב"ץ בהקדמתו כי לעולם יש מקום להתגדר המאוחר לאשר קדם כי אבף בחכמות הטבעיות והלימודיות הרבה נתגלה לאחרונים יותר אשר מלפנים לא ידעום וזה לא מחכמה נוספה ושכל היותר חזק רק מתוך כי כבר הציעו לפנינו ההוצעות הראשונות והיסודות הנמצאים אצלינו מה שטרחו הקדמונים והזמן לא הספיק להם לגלות כל מה שיש לחקור וכל חכמה ומדע יתרחב הרבה יותר באורך הימים ולפי רוב השנים ירבה מקנתה וכאשר אנו רואים זאת לעינינו. וזה מוסר גדול להדוברים עתק אשר חלילה בלתי אפשרי להשיג בדורות אחרונים נפלאות מתורתו כאלו חלילה אין לנו חלק בתורתו הקדושה ומנעו בזה שקידת הלימוד והעיון. ובאמת סכלים המה מדעת ולא בינת אדם להם ויסכר כל פי דובר שקר כי חָלק הש"י חֵלק בתוה"ר לכל דור ודור מאז והתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה לזכות יבוא ויזכה ועל זה העמדתי יסודי להיות חובר חבר אף כי הנני יודע ומכיר חסרוני כי צעיר אנכי לימים ובימים הללו הגעתי לימי שלשים ועדיין לא קניתי חכמה ומכתונת הדעת נפשי ערומה ואיני כדאי לבקש גדולות וראוי היה לי לשים מחסום לפי להסתיר באהלי כי מה אני לחוות דעי נגד גדולי חקרי לב ומה דעתי הפעוטה נגד דעתם הרחבה אך השיבוני רעיוני ואמרתי אל לבי יען הלא זה אשר זכיתי לחדש אינו מצד חכמתי כי ידעתי כי עירום אנוכי רק זכות אבותי זללה"ה עמדה לי והש"י היה בעוזרי להשפיע עלי שכל ומדע למצוא חלקי אשר חנן הש"י לנפשי בסיני מאז א"כ ממילא אין הבדל בין זקן בין צעיר לימים אחר שכל אדם צריך לסייעתא דשמיא ולעזר חונן דיעה ונחלק לנפשו מאז כל מה שעתיד לחדש וזה היה ג"כ עיקר כוונת מאמר אליהו בן ברכאל שאמר (איוב לב ו-ח) צעיר אני לימים ואתם ישישים ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה אכן רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינם וכיוון ג"כ לזה והיינו שאמר‏ זאת דמראשית ירא דבר‏ בפני זקנים מחמת כי היה צעיר לימים ואמר‏ בלבו דדווקא רוב שנים יודיעו חכמה ואחר כך התיישב בדעתו הלא רוח היא באנוש נשמת שדי תבינם והיינו דהלא בלא"ה העיקר תלוי רק בעזר‏ צור שדי החונן דיעה להשפיע חכמה וליתן לכל אחד חלקו אשר‏ חנן לו בסיני א"כ ממילא אין חילוק בין זקן בין צעיר לימים ע"כ אחוה דעי גם אני וכן אומר‏ אני הקטן שבקטנים אשר מראשית אמרתי להיות נחבא אל הכלים מחמת קוטן ערכי ורכות שנותי רק אח"כ ישבתי בדעתי הלא דברים שחידשתי אינו מצד חכמתי רק בעזר החונן דיעה ת"ל אחר היגיעה מצאתי לחדש בו חדשות ונפלאות א"כ למה אבוש מלהשפיע לזולתי ולהראות לדעת אשר‏ נשאר לנו עוד חלק בתוה"ק. וגם בדור הזה שערי חכמה פתוחים לכל מי שרוצה לייגע עצמו בתוה"ק להשיג בה חדשות ונפלאות.‏ ואולי אזכה לזכות הרבים להפיח בקרבם קנאת אמת קנאת סופרים שמרבה החכמה ולהוציא היאוש מלבם, בראותם כי גם בזמנינו יוכל אף איש קטן הערך כמוני לדלות פנינים ממעמקי ים התלמוד, ויכול להשיג על ידי יגיעה הרבה חידושים ולכווין לאמיתה של תורה כאשר‏ בטוח אני אשר המעיין באמת ימצא בספרי הרבה דברים אמתיים וחריפים מאד בעזה"י ומה גם כי אדם קרוץ מחומר לא יוכל להתפאר ולהמלט משגיאה.‏ ואף השליטים הגדולים לא נמלטו משגיאה ומכ"ש קטן הערך כמוני עכ"ז אקוה אשר המעיין באמת יודה שרוב דברי בהשכל ודעת ובצדק נאמרים וקרובים לאמת וכמה דברים בבירור‏ האמת כוונתי, כי‏ מעולם אין דרכי לבנות יסודי על הקדמות רבות ממרחק אשר‏ כל הדרכים רחוקים המה בחזקת סכנה. רק העמקתי באותו הלכה ות"ל בחושי הלכתי והולדתי על ברכי רעיוני דברים נשגבות ואמיתיות וכמה פעמים הראיתי לדעת ולברר על פי דיוק לשונם, שת"ל בבירור ירדתי לתוכן אמיתת כוונתם. וע"י כן לא יתייאשו עצמן מלחקור במחקרי העיון בתוה"ק ולא יסירו משא החקירה והדרישה. כי רוח הוא באנוש נשמת שדי תבינהו בשלימות כי אל אחד בראנו אב אחד לכולנו והעיקר שנאחז בדברי רבותינו הראשונים ז"ל ושנהיה כשור לעול לעמוד על עומק דבריהם.

ועיין בספר מעין הברכות שפירש ג"כ על פי האלשיך הנ"ל את המקרא (קהלת) בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר דהיינו הכוונה שהזהיר זאת לדורות הבאים אחריו שיחברו ספרים הרבה מחכמתם. וכתב הטעם ולהג הרבה יגיעת בשר והיינו כמ"ש באלשיך משום שהכל ניתנה מסיני ורק צריך לייגע כח הבשר שתגבר ממילא כח הנפש ומקום יש לכל נפש להתגבר להנחיל חכמה לזכות רבים. ואשר הצורך לכל זאת דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד והיינו דקאמר על המחברים ספרים דהכל ניתנו ונאמרו מרועה אחד והיינו משרע"ה ואמר סוף דבר הכל נשמע והיינו אף שיש דורות שאינם סרים למשמעת התורה ואין המחבר מזכה דורם ועכ"ז סוף דבר יהיה הכל נשמע שיהיה נשמע לדור אחרון השלישית תועלת המחברים. וע"כ סעיפי השיבני וקמתי והתעודדתי לכתוב בספר את החידושים וביאורים נחמדים אשר חנן הש"י אותי על ענייני עגונות.

ואכתוב כאן בקצרה תוכן חיבורי על מה אדניו הטבעו. הנה בביאורי הארוך אשר קראתי בשם קונטרס עגונות למהר"ל, שם ידי ארוכה להיות נושא ונותן באמונה בכל סעיף וסעיף במקורו היוצא מהסוגיא וירדתי לעומק מצולת ים התלמוד ופירושיהן ובינותי בדברי רבותינו הראשונים לבאר דבריהם אשר היו צרורים וחתומים בפנים מסבירות ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא והבאתי הכל בכור הבחינה עד יצאו אמרתם צרופה והעליתי ת"ל דברים צחים וחריפים וישרים מאוד. וכמה פעמים ברור אצלי מאוד שת"ל כוונתי האמת וכמה פעמים נולד על פי דברי דינים חדשים ברורים וישרים לכל אוהב האמת לאמיתה של תורה אם לא להמתעקשים ומבקשים תואנה לעקור האמת מה לי ולהם אנכי את נפשי הצלתי וכאשר גמרתי ת"ל ענין הזה בעיון עמוק אמרתי לחבר הפירוש אשר קראתי בשם אסיפת הרועים, בו נקטה נפשי בקצרה לאסוף דינים חדשים מרועי ישראל המבוארים בשו"ת גאונים קדמונים ואחרונים וקבצתי כעמיר גורנה אשר בענין זה נמצא דינים מפוזרים בכל פינות ועברים, במעונות אריות הררי נמרים ואספתי אותם אל מקום אחד. ושתיתי מבאר אשר חפרוהו הגבורים, המה גדולי האחרונים גדולי חקרי לב ודרשתי אחר מקום האמת איזה דרך ישכון אור וצרפתים ככסף ופרשתים בטעמם ובכל סעיף כמעט הוספתי נופך משלי לעורר איזה ספק חדש והמעיין יראה אשר גם באסיפת הרועים ת"ל רבות עשיתי והעירותי הערות חדשות והמה מלאים סולת נקי להעיר להעיר עיני המחכים לעמוד על בירורי הדינים ויהיה תועלת גדול לכל בעלי ההוראה שלא יצטרכו לחפש בשו"ת. וימצאו תיכף מבוקשם כל אחד במקומו וכל איש משכיל ומבין בו ינוח וימצא מרגוע לנפשו:

והנה כאשר גמרתי חיבורי בשלימות זה כמו ד' שנים ורעיוני נבוכים אם להסתיר חידושי באהלי ולאספם אל נדנה. או להוציאם לאורה כי שמתי לנגד עיני מאמר חז"ל אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר ואם לאו כנס. ואמרתי להיות חידושי כמוסים תחת ידי עד עת מצוא. אשר ימים יבואו אשר כאבני נזר אור החכמה יתנוצצו ואויבי התורה ילבשו בושת ויעטו בוז ושמתי אל לבי מאמר החכם באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מילך. וגם ידעתי אשר גם בדורות הראשונים עצמו ורבו מקנאים על ידי הספרים החדשים. ועוד לא יצא ספר בעולם אשר לא נפלה עליו שלהבת המדון לחבול אותן בשפתי שקר ולשון רמיה. ולא ינצלו מלשונות הלצים אשר צוררים הם למו בנכליהם להשחית תנובתם הטובה בגאון לשונם ולהטיל בו דופי וכל אחד יעמול להקדיר זוהר זולתו כי חושבים אם ישפילו כבוד זולתו תאיר הארץ רק מכבודם שיגדל כבודם ויתרבה מעלתם ובפרט בעתים הללו בעוה"ר רבו יותר חצי הסכלים הבוערים בעם המטים עקלקלותם בעבור קנאתם וגאותם. ותיכף בעת יצא הספר מתחת מכבש הדפוס מורים חצי קנאתם מרחוק ומקרוב ידקרוהו בדברי נרגן אף אם מעולם לא שמו עיניהם מאומה בתוך הספר כדרך הנבלים כמו שנאמר בישעיה ל"ב כי נבל נבלה ידבר ונדיב נדיבות יעץ. ובספר טל אורות העיר על מה שתולה הכתוב מעשה הנבל בדיבור ומעשה הנדיב בעצה. אולם לדעתי ניחא ע"ד הפשוט כי הנבל שקופץ יד מצדקה ובדעתו לבל יתן לו מאומה. אז בעת בוא העני אין לו מה להתיעץ בשכלו לאחר שאינו רוצה ליתן אליו מאומה רק תיכף יגרשוהו מביתו ויכעוס עליו ויבזהו כדרך הנבלים. אבל הנדיב שרוצה להעניקהו כפי מתת נדבת לבבו אז מייעץ בשכלו כמה ראוי ליתן אליו לפי ערך על כן נאמר עצה רק גבי נדיב וככה הוא גם כן בדרכי החכמה אשר החכם שרוצה באמת לא ידבר מאומה עד אשר משים עיניו לחקור בספרו ואת הטוב יקבל כו' אבל הנבל שרוצה רק בבזיון כבוד אחרים, מחמת כי פשתה בקרבו נגע הצרעת מדת הקנאה להשפיל כבוד זולתו אז אינו רוצה להתיישב ולהתייעץ כלל בשכלו ולהשגיח בתוך הספר אם ראוי להלעיג עליו או שהוא רב התועלת וראוי לכבדה וכי הלא לא יחפוץ כלל בתבונה ולהשים עיניו בו רק תיכף נבלות ידבר בו לבזות אותו וילעג אף לאב בחכמה וכל חכמתו רוצה לבלע באמרי שקר. וכמאמר החכם השנאה אשר בא מצד קנאה אין לה תקנה וזבובי מות שמן רוקח יבאיש וכאשר כתב מאור עינינו רבן של ישראל הרמב"ם ז"ל שראה בעיניו שרבו שונאיו עד שהעלימו עיניהם לקרות בחיבורו הנורא יד החזקה עד שהיה להם חרפה לקרות בו וסיים שבטוח שברבות הימים כאשר ישכח קנאתם ושנאתם יתאוו כל בני ישראל לחביורו. ואם בארזים נפלה שלהבת על רבינו הגדול אשר כתבו עליו מימות משה רבינו עד רבינו משה לא קם כמוהו מה נאמר אנחנו יתמי דיתמי קטני הערך אשר כמעט נלאה הלשון לספר גודל שפלות התורה אשר מיום גלינו מארצינו לא היו למו ימים כאלה אין דורש ואין מבקש והספרים נסגרים בבתי עוקדי הספרים ואין מושיע להם. וע"כ בעוה"ר רפו ידי מחזיקי הד"ת בדור הזה ובעוה"ר נתקיים בנו מה שנאמר במשנה מה שיהיה בעוקבתא דמשיחא אשר החוצפא יסגי וחכמת סופרים תסרח ונשפלה קרן הרועי ישראל שומרי חומת התורה והאניה מטורפת בים בלי חובל איש הישר בעיניו יעשה ואנחנו מעט מזעיר לומדי התורה כשה נאלמה אנו רואים לעיננו שפל המצב לומדי התורה בדור האחרון הזה ואין מושיע לנו. אלה אזכרה ואהמיה. והנני בוכה בבכיות תמרורים על חלול כבוד ישראל ותורתו שעלתה בימינו. ונחשב בעינינו כאלו ראינו בעינינו שברי הלוחות וחורבן בית המקדש בראותינו איך ירדה קרן התורה ולומדי התורה מטה מטה עד לעפר. ושערים בותי מדרשות המצויינין בהלכה הן שוממים לא נוכל לידע מה יהיה אחריתנו. לא נשמע מחדש שיציצו ציצים ופרחים לומדי התורה שיורו דיעה ויבינו שמועות וברוך הש"י אשר הבטיח לנו אשר התורה הקדושה לא ימושו מפינו ומפי זרעינו כו' עד עולם. זה הוא עיקר ישועתינו ותוחלתינו וכאשר אנו רואים בחוש לעינינו. כי אף בגודל השפלות עוד השאיר לנו הש"י שארית פליטת סופריהם בכל דור ודור אשר נשארו לנו גדולי חכמים אשר יאיר להם אור החכמה להתבונן ולידע תכלית האמת מבריאת האדם ועוסקים באורייתא תדירא ומאירים עיני ישראל בהלכה. ומזה מוסר גדול גם להסכלים אשר מראים עצמם כמקנאים קנאת ד' צבאות להוציא דיבה מפיהם ולדבר עתק על לומדי תורתינו שלימודם שלא לשמה ולו חכמו ישכילו במאמרם ז"ל לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הרי דדייקי חז"ל בתיבת לעולם אשר הזהירו בפירוש דדייקא יהיה לעולם התחלת הלימוד שלא לשמה וממילא יבוא לידי המעלה העליונה ללמוד לשמה כי ידעו ברוח קדשם ובחכמתם שזה דבר שאי אפשר לעלות תיכף בסולם המדריגה העליונה שיתילדו קדוש מרחם שיהיה תיכף התחלת הלימוד לשמה (וכמ"ש החוקר שצורך אדם אל הלימוד והמוסר כצורך הארץ אל המטר שהאדם אם יפסח וישדד גופו בענינים ולימודים ותוסף בו קנין אהבתו שאין דבר זה נמצא בטבע כתנועות הטבעיות שינה וקיצה רעב ושובע וכדומה רק הוא כח מסתתר בקרב האיש ואינו מוכן לצאת אל הפועל כי אם אחר יגיעה רבה שיפתח לבו ויזרע פרי הדעת ויעטיר עליהם גשמי המוסרים ולימודים התורנים ואז תוציא פריה) וחז"ל ידעו שאם יצוו אותם לעלות תיכף במדריגה העליונה שיהיה תיכף התחלת הלימוד לשמה ויבטלו הלימוד דשלא לשמה סוף הדבר יהיה שלא ילמדו כלל ולא יהיה ביכולתם לבוא לעולם לידי לימוד לשמה וכאשר נראה לעין כל בעוה"ר מאז שנתבטלה התחלת הלימוד דשלא לשמה אינם לומדים כלל כי העוסק בתורה בעתים הללו א"א לחושדו בשום פנים שלומד שלא לשמה כי בעוה"ר לומדי התורה ישבעו בוז וקלון וא"א לחנך לנער שיתחיל ללמוד שלא לשמה. כי נודע לכל שלא ישיג בזה כבוד ותפארת שישדך עמו עשיר גדול ליתן לו הון רב כבימים קדמונים כי דרכם לחפש רק אחר איש שיש לו יד בלשונות ורק עני ואביון רוצה להשיא בנותיו לתלמידי חכמים ומה יעשה אח"כ שטרוד על הפרנסה ואשמר פי מלדבר עוד בגנותם לבל אענוש חלילה כי עוונותינו גרמו כל אלה עכ"פ אנו רואים בחוש שעל ידי שנתבטל הלימוד דשלא לשמה מה עלתה בנו כי בימים הראשונים כל זמן שהיו לומדי התורה בתכלית החשיבות ממילא באו לידי לימוד לשמה ועשו פרי קודש הילולים לא כן בעוה"ר כעת מיום שחדלו לכבד התורה ולומדיה כראוי ונתבטל התחלת הלימוד דשלא לשמה פסקו לומדי התורה וכולמו ישנים בתרדמות הזמן וכל תכליתם לצבור זהב וכסף כחול אוי לנו שכך עלתה בימינו ואם כן גם התחלת הלימוד דשלא לשמה יקר מאוד, יען כי זה הוא הדרך לבוא לידי עיקר התכלית שיבוא ממילא לידי לימוד לשמה וכמ"ש רבינו סעדיה גאון עמ"ש בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס דר"ל עלו זה בסולם עד המדרגה העליונה שתגיע לשיעור הזה מהשלימות אחר מרבית הציורים והרגשים באהבתו יתברך. אולם גם הדרך אל המעלה העליונה והם המעשה אשר יעשה האדם בכבישת יצרו מיראת עונש או לתקות פרס מקובל ומרוצה ג"כ לפניו ית' ועל זה נאמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו דייקא שהם המעשים אשר יעשה האדם בדרכיו קודם שיגיע לשלימות שנקרא דרך משלם ג"כ שכרו והיינו כוונתו דרק המדריגה האחרונה העליונה צריך להיות שלא על מנת לקבל פרס אבל הדרך עד שיגיע למדריגה העליונה שזה לתקות אף פרס. כי לא יוכל לעלות תיכף במעלה העליונה שיהיה עבודתו שלא על מנת לקבל פרס זה ג"כ מקובל לפניו יתברך.

ועיין בספר טל אורות דכתב דבעבור זה הורגלו בזה הלשון לומר תמיד בלשון מעשים טובים ולא פעולות טובות כי יש הבדל בין תיבת מעשה ובין תיבת פעולה כמ"ש החוקר דמה שהיא גמר מעשה התכליתית זהו נקרא פעולה כי פעל בה שלימות התכלית אבל מה שהוא קודם גמר פעולה התכליתית העקרית זהו נקרא מעשה בלבד. וע"ז נאמר ולך ד' החסד כי אתה צשלם לאיש כמעשהו והיינו שרב חסד יש בזה שמשלם לאיש שכר טוב גם בעד המעשים טובים אף שלא הגיע לגמר התכלית שנקרא פעולה ובזה אנחנו מבינים היטב מה שהודיע השי"ת בתורתו היעודים הטובים לשכר מצוה והרעים לעונשי עבירה אשר לכאורה מה בצע בעבודה שיהיה בשביל קבלת פרס ומיראת העונש הלא אמרו אל תהיו כעבדים כו' אם לא שהשי"ת רוצה גם בעבודה זו רק ע"י ההרגל במעשים טובים על מנת לקבל פרס נצמח מזה ממילא פעולה התכליתית שע"י ההרגל יעשה טבע ועובד גם שלא על מנת לקבל פרס ומהאי טעמא אמרו לעולם ילמוד שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. מאחר שיהיה מורגל בלימוד התורה הקדושה או שמההרגל יתהוה ממילא קנין בנפשו אשר תתחזק שכלו ללמוד התורה לשמה מהאהבה הראויה אליו אבל תיכף בנערותו לא יוכל להיות תיכף התחלת הלימוד לשמה וכאשר נאמר במשלי אני חכמה שכנתי ערמה אף כי איזה שייכות יש ערמה לחכמה והוא ג"כ מהאי טעמא כי צריך ערמה להגיע לתכלית החכמה האמיתית והדרכים האמצעיות עד שמגיע לתכלית החכמה האמיתית ג"כ נחשבים לתכלית וכמ"ש בספר תולדות יעקב יוסף בשם הק' הבעש"ט זצ"ל פירש הפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך דהיינו דחשב שיהיה התחלת לימוד התורה ותפלה ומצוה עם היצה"ר והיינו שלא לשמה למען לא יתגרה בו היצר הרע וממילא בא לידי לשמה שנגמר לשמה ודפח"ח ועפמ"ש מדויק לשון דרכי כי זה נקרא דרך שעי"ז מגיע לתכלית וא"כ הערמה ג"כ נחשבו חכמה דעי"ז מגיע לחכמה האמיתי וז"ש אני חכמה שכנתי ערמה. ובהכי יהיה ניחא דברי המדרש הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, והיינו הלואי אותי עזבו לבל ירצו לעשות תיכף בהתחלה הכל לשמי ותורתי שמרו שיתחילו ללמוד אף שלא לשמה כי על ידי זה ממילא יבואו לידי לימוד לשמה וכעין שפירש בספר תוי"י המשנה אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה והיינו לבל תאמר שתסיר מתחלה כל הפניות חיצוניות ואז תתחיל לשנות כי אז מתגרה יותר היצה"ר. ובזה פי' הכתוב הצילני נא מיד אחי מיד עשו היינו דביקש דיצילהו מיד היצה"ר שבא בדמות אחי כאלו הוא יצ"ט ובאמת הוא עשו. ומש"ה נאמר בתורה כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלהיך מייסרך. והיינו כאשר יכה איש את בנו ללכת בדרכי מישרים. אף כי לא זו הדרך הישרה לאחר שבנו אינו עושה המעשה טובה רק מיראת הכאה ולא מצד המעלה. וע"כ צ"ל שהאב מחנך לבנו בעודו רך בשכלו שאין שכלו משגת להכיר הנאה והמגונה מצד המעשה טובה. ע"כ מחנכו בתחלה שילך בדרכי ישרים מיראת ההכאה ועי"ז בטוח שלאחר שיהיה מורגל בכך יתהוה ממילא קנין טוב בנפשו ויתחזק בשכלו ויעשה כן מעצמו בבחירתו מצד המעשה. וכמו כן ד' אלהיך מיסרך היינו שמקודם ירגיל אותם שיעשו מעשים טובים עכ"פ שלא לשמה טרם נפתחו עיני שכלם להכיר גדולתו לעשות מעשים טובים הראוים לשמו מאהבה. ולאח"כ ממילא יתהוה קנין טוב בנפשו ויעשה הכל לשמה. ובזה מיושב היטב מה שלא נאמר בתורה היעודים הרוחניים הטובים בעולם הבא לשכר מצוה. כי היעודים הרוחניים לחזות בנועם ד' וליהנות מזיו השכינה. בזה זוכה רק מי שנתעלה נפשו להגיע לגמר פעולה התכליתית לעבוד אותו באהבתו ושלא על מנת לקבל פרס. ע"כ בלתי אפשרי לכתוב היעודים הללו בתורה דיעודים הרוחניים הללו לא יכול להיות בעבודה על מנת לקבל פרס. רק היעודים הגשמיים הטובים שמגיע גם בעד עבודה על מנת לקבל פרס. כי זה הוא הדרך להגיע ממילא נגמר פעולה התכליתית ע"כ שפיר נכתב היעודים הללו בתורה. וע"ז נאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד והבן. ומש"ה נאמר התורה והיתה עמו וקרא בה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ד'. ומורה שאין היראה נקנית לאדם וכ"ש האהבה בטבעי כי אם על ידי לימוד בתורת ד' התמידות. זה מועיל להבעיר אור השכל להשתוקק באהבתו ית"ש. כי חכמת התורה ממילא מביאו ליראת ד' ואהבת ד' כי זהו יסוד התורה ובה אנו רואים גדולת ד' טובו וחסדו.

ונ"ל לפרש בזה מ"ש חז"ל בפרקי אבות עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. והיינו לאחר שעשיית רצון הבורא ית"ש נקנה רק ע"י ההרגל במעשים טובים שמההרגל נעשה טבע שמגיע לו ממילא השתוקקות הרצון שיהיה כרצונו ית'. ע"כ לזה כוונו לומר עשה רצונו כרצונך היינו שתרגיל עצמך בעשיות רצונו ית' כהתרגלך ברצונך היינו כמו שאתה רגיל לעשות המעשים ההכרחיים שהם רצונך בעניני עולם הזה כמו שובע ושינה וכדומה, כן תהיה רגיל בהתמדה בדברים שהם רצונו ית' כדי שיעשה רצונך כרצונו, היינו שיקנה ממילא קנין טוב בנפשך שיעשה לך רצון אשר השתוקקות רצונך יהיה ממילא תמיד כרצונו ית' שיגיע לך רצון כזה אשר רצונך יהיה כרצונו.

ונ"ל דזהו כוונת דוד המלך ע"ה אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי. היינו ששאל דוד המלך זה גופא מאת ד' אשר אותה אבקש. היינו שיגיע לו רצון כזה שיבקש רק זאת שישב בבית ד' כל ימי חייו. וברוך הש"י אשר גם אנכי הצעיר והפעוט השגתי רצון בלבבי לתורתו הקדושה אשר זה עיקר שעשועי כל ימי חיי ובטוח אנכי אשר כל עוד שהפעולה תתגנה בעיני הבוערים בעם, עוד יותר יקר ענין הלזה בעיני נותן תורתינו הקדושה ואתחזק בד' והש"י ישלים חפצי ויהיה אור לנתיבתי לעשות ענף ולשאת פרי ולהיות לגפן אדרת ולהגיע לגמר פעולת התכלית לעבוד אותו מאהבה כמ"ש הרמב"ם על הפסוק עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. שהכוונה מי שהוא בזה המדריגה שאפילו בעת הצרה עמו אנכי שלא תטרידהו בצרה מעבודתו ית"ש אז אחלצהו ואכבדהו. וכן מי שלומד תורה בזמן הזה אשר שחקו עליו רבים והוא להם למשל ולשנינה מה יקר ומה נכבד העבודה הזאת בעיני הבורא יתברך שמו כמ"ש ישעיה הנביא (ס"ו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ופרשתי בזה הפסוק בשיר השירים יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב כו'. ונ"ל הכוונה כי הלא זה קאי על ישראל דנמשלו לבני יונה כמו שאמרו חז"ל ע"כ קאמר דבעת שבני ישראל הן בסתר המדרגה היינו בשפל המצב אז הראיני את מראייך השמיעני את קולך כי קולך ערב כי אז ערב ומתקבל יותר לפני השי"ת לאחר שלא נהנה מזה כלום בעולם הזה לאחר שהן בשבפל המדריגה:

והנה בדבר הדפסת ספרי עדיין היו רעיוני פוסחים על שתי הסעיפים אם להוציא ספרי לאורה או לא. רק אח"כ רעיוני על משכבי סליקו. ועם לבבי אשיחה והשיבוני רעיוני הלא מה יתרון לאדם בכל עמלו אם ימנעוה בתוך חכו, ערום יצא מבטן אמו וערום ישיב ולימים הבאים הכל נשכח. ומדוע לא אחוש על עוצם יגיעתי לבל אמנע מלחקוק חידושיי אשר חנני הש"י בעט ברזל ועופרת. להיות לבני ישראל למשמרת להיות לזכרון נפשי ורוחי ונשמתי כי לא תשכח שמינו. לכן חלקי אמרה נפשי טוב הדבר יפוצו מעיינותי החוצה אולי אבנה גם אנכי מזה כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך כו'. וללעגת אווילים אשר בפיהם דיבתם יוציאו, לבבי לא יניע להניח מלאכתי ולרפות ידי וכאשר אמר רבינו הרמב"ם בהקדמתו לספר המורה כשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אני מחבר את ספרי בעבור האחד ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא האווילים. כי לא מעתה נולדו צוררי החכמה רק מימות עולם פשתה נגע צרעת הלזה. ואף על גדולי כפירי אריות רבותינו הגדולי הראשונים זצ"ל מצאו המקנאים מקום לחפש עליהם עלילות ולדבר עליהם סרה. ועם כל זה רבותינו גברו חיל ועשו פרי קודש הלולים ודבריהם נשארו קיימים לעולמי עד ונחלו שני עולמות כמ"ש דוד המלך ע"ה אגורה באהלך עולמים ונשאר שמותם לזכרון לעולמי עולמים. והמקנאים אויבי החכמה ספו תמו מן בלהות ושמם וזכרם ושנאתם גם קנאתם נאבדה ונשכחה. וכן אנחנו יתמי דיתמי הלא נשאר לנו הבטחת צורינו ית"ש כי לא ימוש התוה"ק מפינו ומפי זרעינו כו' עד עולם. ואנחנו עומדים ועצבים אשר עוד ימים יבואו אשר כאבני נזר אור החכמה יתנוצצו ויתרומם קרן לומדי התורה ואויבי התורה יעטו בוז וחרפה וכלימה וילבשו בושת ונראה בשונאינו ויבושו. וע"כ אמרתי האם בשביל שוטים הללו אתעצל מלכתוב זכרון בספר שיהיה תועלת לנשמתי כי האם בשביל כבוד ותהלה יצאתי ללחום מלחמת התלמוד. ומדי אראה העדר הכבוד אהיה כאיש נדהם חלילה, הנה ת"ל החכמה והאמת אהבתי בעבור שהוא טוב, לא בעבור טוב מדומה ולא אחוש לדברותם, ולא אפחד מגידופם ולא אירא מהם ולא מהמונם, כי לא למענים אני מחבר את ספרי רק לפני מביני מדע מבקשים האמת המה יביטו בעין חמלתם ולהם משפט הבחירה. ואקוה כי יאות חיבורי לכל אוהבי החכמה מבקשי האמת. וכאשר אמר הגאון בעל ספר טל אורות בהקדמתו על אויבי החכמה בדרך משל. המרקחת ידוע שהוא מתוק לאנשים והשורים והחמורים יתעבו נפשם במרקחת ויחפצו רק בתבן ומספוא ואם היה לשורים וחמורים לשון מדברת היו מבזים בפני כל את המרקחת לומר מה טעם ומה ריח יש בו. והאם בשביל זה יניח הרוקח לעשות המרקחת ויחוש לדברי שוורים וחמורים. וכן הנני אומר מה לי לצוררי החכמה אשר מבזים לחכמת התורה אשר כשוורים וחמורים נחשבים אצלי ואנחנו רואים פרצות הנוראות אשר בסיבתם תוכו לרגלינו. והנני אומר כאשר אמר חכם אחד אם יקרך מקרה לא טהור אשר קנאים פוגעים בך אל תזעף, משתה ראשונים הוא מימות רבינו הרמב"ם ז"ל, ומאז עד עתה לא פסקה קנאת איש מרעהו, וכל הגדול מחבירו מצירו יותר ובמספר עוד יבואו ימים ויכירוך:

וגם שמע אחי עוד כמה טעמים ברורים דברים היוצאים מן הלב את אשר הביאוני לזה להדפיס את ספרי ולו שמעני וידעתי כי תחנני ותרצני. ומקודם הנני אומר לך עמוד וראה מה שכתב בספר חסידים (סימן תקל) כי הקב"ה גוזר מי יעשה חכם וכמה ספרים יעשה כו' וכן בתלמוד כו'. וכל מי שגילה לו הקב"ה ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל למי שגילה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב דכתיב (תהלים כה יד) סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב (משלי ה טז) יפוצו מעיינותיך חוצה. וזה שכתוב (קהלת יב יד) יבא במשפט על כל נעלם הרי מבואר שחל החובה על האנשים אשר השפיע אותם הש"י בינה ודעת בהתורה הקדושה להוציא את חידושיו לאורה למען לדלות ולהשקות מתורתו לאחרים. ובאמת אנו רואים זאת בחוש לעינינו, אשר הש"י נתן כח התשוקה העצומה בלב החכמים ללמדה לזולתו וכאשר מרגלא בפי אחד מגדולי החכמים אם יבוא חכמה בלבי עם רוב זיוה והדרה דעת לנפשי לא יונעם וכל חפצי לא ישווה בה כשאני לעצמי אמצא חכמה ולבני אדם אשר כגילי לא אפיק תבונה ולכן שמח לבי ויגל כבודי בהשגת החכמה למען אוכל ללמדה לזולתי וכאשר האריך בזה הרמב"ם בספר המורה ח"ש פי"א דכתב בזה"ל הדבר האלקי מחייב בדבר לכל מי שהשיג שלימות שישפיעהו לזולתו וכל מה שהשיג אי אפשר לו מבלתי שיאמר אותו לאחרים וכ"כ בפ' ל"ז עיי"ש שכתב בזה"ל הנה נתבאר לך כי לולי זה השלימות הנוסף לחבר וללמד לזולתו לא היו החכמות מחוברות בספרים ולא הנביאים מפייסים בני אדם לדעת האמת כי לא יחבר חכם דבר אחד לעצמו ללמד לעצמו מה שכבר ידע. אבל טבע השכל כן הוא שישפיע לעולם וימשך ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו עד שיגיע אל איש זה א"א שיעברוהו השפע ההוא אבל ישלימהו לבד כו' וטבע זה הענין מחייב לו שהגיע לו זה השיעור הנוסף כו' יקובל ממנו או לא יקובל ואפי' יזיק בעצמו כו' השפע האלהי ההוא יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים ואפילו הגיע לרעות גדולות וכמ"ש ירמיה הנביא ע"ה כי היה דבר ד' לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאשר בוערת עצור בעצמותי נלאתי כלכל ולא אוכל עכדה"ק עיי"ש.

וכ"כ העקידה בשער ק"ד בזה"ל ברבות הטובה ובפרץ השפע על השלמים כן ירבה וכן יפרוץ [מהם] על זולתם כאשר נתבאר בנמצאים העליונים אופן ההשפעה [מהם] על המקבלים מזיו יפעתם כו' עיי"ש. כי זה מחוק הטבע המוטבע באדם אשר נפשו משתוקקת ולא יוכל להיות שליט ברוחו לעצור במלין ולאגור במגורותיו בלי לפרסם חידושיו לאחרים כי הש"י נתן בלב כל משכיל תשוקה נערצה כאשר ישיג מושכל בתוה"ק תבער תיכף גחלי החשק בלבו לגלותו לזולתו והוא תועלת גדול לדורות הבאים אחריהם. וכמ"ש הרבינו יונה בפ'‏ אין עומדין‏ על הפסוק שמחה לאיש במענה פיו,‏ דהיינו דהתלהבות החשק בנפשו של אדם להביע אמריו לאוהביו ורעיו[1] ודברי רבינו הרמב"ם הנ"ל אנחנו רואים בחוש לעינינו גודל התשוקה אשר נטע ה'‏ בלב החכמים להשפיע לזולתו אף כי יודעים כי יזיקו בזה לעצמם וכמו בעוה"ר בעתים הללו אשר כמה מההמוני הבוערים בעם כמה כסילים ישנאו דעה ולא יחפצו בתבונה. וכל מחבר ספר הוא ללעג ולקלס ולא יבקרו בין טוב לרע ויבזוהו וישטמוהו והעלה עליהם חמת המקנאים. וא"כ היה מהראוי להיות נחבא אל הכלים לבל יבוזו לשכל מיליו ועכ"ז לא יוכלו חכמי הזמן להתאפק לעצור כח מפני עוצם התשוקה וזה פלא מפעלות אלקים ותשוקה ז‎ ודאי לא לתוהו בראה כי אם לתכלית טוב שהוא תועלת גדול לכלל ישראל כדי לזכות הרבים. וכאשר אנו רואים כי לולי ד' שהיה לנו בגלותינו שהעמיד לנו בכל דור ודור גדולי חכמי לבב אשר השאירו אחריהם ברכה ונתן בלבם התשוקה להוציא לאורה ספריהם לבאר כל דבר חתום. ולא שמו עיניהם על ההיזק שהגיע להם מזה, שהגיע מזה לנו טובה גדולה שהאירו עינינו בהלכה כאשר ירדנו אל עומק חכמתם. ולולי זאת היה לנו הכל כספר החתום. ומי שמכווין דבר אחד לאמיתה של תורה מציל על הכלל ועושה פרי למעלה והן מחזיקי הדת ומפיקים קנאת סופרים שמתרבה החכמה. וע"כ מכח הרגשה זו ואומץ כח שמרגיש כל איש משכיל בקרבו אשר הש"י נתן בלבבו התעוררות העצומה אשר בל יוכל לפסק בו אף אם יזיקוהו עד שמודיע חכמתו לאחרים אשר זהו פעולות אלקי שאין בכוחו להבינהו כי אם להאיש משכיל שמגיש בהרגשה זו.

והננו רואים שהוא רצון הש"י בזה וכפי שפירש הגאון בעל ספר כתובה בפתיחתו (אות לא) הפסוק בן חכם ישמח אב על פי מה דאיתא בזוה"ק שהשכל שמשפיע השי"ת לאדם הם שני בחינות חכמה ובינה ונקראים אב ואם כדכתיב כי אם לבינה תקרא וחכמה נקרא אב א"כ י"ל דהיינו דקאמר בן חכם ישמח אב כי כל המדות העליונות שמחים בעשותם רצון בוראם להשפיע לראוי להם כאמור ישמחו השמים כו' כן מדת החכה שנקרא אב שמחה בבן חכם שמשפעת לו עיי"ש. וככה הצמיח הש"י הטבע בכל תלמיד חכמים להשפיע לאחרים. ע"כ מכח זה גופא חל החובה להוציא כל אחד חידושיו אשר חננו הש"י לאורה. וביארתי בזה כוונת הכתוב כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים כו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. והיינו כי נודע מ"ש חז"ל בני הנעורים דהיינו הנעורים בלילה על שקידת התורה, ועיין בהקדמה לספר חתם סופר שכתב בשם אביו הגאון מהר"ם ז"ל, כי בני הנעורים אינם הנולדים מאשתו כי אם סברותיו וחכמותיו שהוליד על ידי ניעור בלילה ע"כ אני אומר בפירוש הקרא כחצים ביד גיבור שממהר לשלוח חציו וזאת עיקר תפארתו כן בני הנעורים היינו סברותיו שהוליד ע"י ניעור בלילה ימהר לשלחם על פני חותות אשרי הגבר כו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, היינו שלא יבושו אם ידברו בו אויבי החכמה ולא ימנע עי"ז מלהפיץ חידושיו על פני תבל מחמת חוזק התשוקה אשר הצמיח ד' בקרבו לטובת כלל ישראל. ופרשתי בזה הפסוק בתהלים לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ד' אתה ידעת שאמר שרצונו היה שיהיה לו רצון לעשות רצונו וללמוד תורתו בעצמו ויהיה תורתו בתוך מעיו ובדרך הענוים שדרכם לחשוך אמרים ולהטמין מעשיהם כמטמוני נסתרים וככוכבים יאספו נגהם. אולם אמר אחר כן בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא אתה ד' ידעת, היינו שאמר שהגיע לו התעוררות לבשר צדק בקל רב וראה שהוא רצון הש"י להשפיע מחכמתו לזולתו, מתוך זה הנה שפתי לא אכלא אתה ד' ידעת. והיינו שנודע להשי"ת מדוע לבש אליו עוז לעשות חיל להשפיע לזולתו אשר בודאי יצמח מזה תכלית טוב לעשות פרי למעלה. וכמו כן הנני אומר בעניי אשר בוער בקרבי ג"כ תשוקתי הפנימיית העצומה להוציא חידושיי לאורה אשר אין בכוחי להבינהו כ"כ, אף כי הנני רואה שפלות התורה ובזיון המחברים לעיני ובפרט כעת אשר בעוונותינו הרבים כובד עול הגלות והיקרות הולך וגדל עד למעלה והוצאות הדפוס מרובה וספו תמו הקונים ספרים ורע רע יאמר הקונה ואין איש שם עינו עליהם ובעתים הללו אין לחשוד למחבר ספר שרוצה לעשות קרדום לחתוך בה. כי לא כימים הראשונים ימים האלה כי בימים הראשונים היה מקום לשמוח ולצפות על הפאר והכבוד שיגיע לו ממרחקים לרומם קרנו ונשיאותו עד למעלה. אשר לא כן כעת בעוונותינו הרבים אשר כמעט כל מחבר ספר הוא כקוץ בעיני הבוערים בעם אשר הוא באמת להלם ללא צורך לאחר שאין התורה חביבה בעיניהם, ישנים בתרדמת הזמן וכל תכליתם לצבור זהב וכסף כחול, ולומדי התורה הן בעוונותינו הרבים בתכלית השפלות גדר מזה וגדר מזה. ועכ"ז נשאר בי הכח התעוררות עליון הלזה אשר נטע הש"י בקרב המשכילים להוציא לאורה מעט החכמה אשר חנני הש"י ברוב רחמיו וחסדיו, בזה נראה יותר הכח עליון וע"כ בכח ההתעוררות עליון הזה לגלות מצפוני רעיוני חזקתי ומצתי לעשות חיל ולהסיר מעלי כל פחד וכל רעיון רוח, ולא עצרתי כח להיות מושל ברוחי לכבוש הדברים אשר חנני הש"י בשכלי, כי בודאי יש בתוך ספרי כמה דברים אמתיים אשר חדשתי בעזה"י ויגיע מזה איזה פעולה טובה לכלל ישראל. ולבי בטוח להיות נושע בד' וימינו תסעדי ובישע אלקים בטחוני אשר יאיר נרי ויגיה חשכי כמ"ש דוד המלך ע"ה כי אתה תאיר נרי ד' אלוהי יגיה חשכי כי בך ארוץ גדוד ובאלוהי אדלג שור, כי הש"י מסייע לעורר הכוסף והשי"ת יודע כי כונתי לשם שמים להוציא לאורה חידושים ברורים וישרים אשר ברור בעיני כי הרבה פעמים כוונתי האמת והוא כבוד התורה. וזה יסוד חזק מלי על אשר אני מוציא חידושיי לאורה אולי אבנה בזה בית לשמי להשלים בזה נפשי ונפשות אחרים ותהיה לי למנחת זכרון. כי בטוחים אנחנו אשר חלילה לא לעולמי עד בחושך ישבו, עוד יאיר לנו אור השכל להסיר עין הסכלות מעל ראשם ויבינו כי רק התוה"ק היא עיקר התכלית לחיינו ואורך ימינו. וע"כ אל נא תשיתו עלי חטאת את אשר הואלתי לפרסם מחברתי. כי אין להשיא עון ואשמה לעושה מעשה אנוס על פי חק הטבעי אשר נטע הש"י לתכלית ולתועלת כלל ישראל ולא יכול מלט משא.

עוד אמרתי אל לבי הלא נודע כי למי שחננו הש"י חכמה ובינה שחל עליו החובה ללמוד וללמד ולהעמיד תלמידים ולהרביץ תורה כמאמר חז"ל (ראש השנה כג.) כל הלומד תורה ומלמדה דומה להדס במדבר. וכמאמר חז"ל בסנהדרין דף צ"ב ע"א כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורה. כי כמו איש כי יעשיר מחויב להשפיע מהונו לדלים, כן איש כי יחכים את העם יורה דעת. וכמו שאמרו חז"ל בריש מגילה (ג:) דתלמוד תורה דרבים עדיף מעבודה ובעוה"ר א"א לקיים מצוה זו להרביץ תורה בחייו בלימוד התלמידים כבימים קדמונים שזכו ללמוד עם הרבה תלמידים ונאספו עליהם עדרים עדרים ולא פסקה מאם למאות ולאלפים ושמעתתייהו היו מבדרין בעלמא והאצילו עליהם מחכמתם, וכאשר גילו טעמם אותם הגאונים אשר טמנו ידם בצלחת מלהדפיס ספרים בחייהם שהוא מחמת שבלא"ה היו מרביצים תורה בחייהם להמון תלמידים מובהקים חכמי לב. וכאשר מובא כן בהקדמת ספר חתם סופר בשם אביו הגאון האמיתי מהרש"ס זצ"ל. וכ"כ בהקדמת ס' ברוך טעם בשם אביו הגאון האמיתי מוהר"ב זצ"ל אב"ד דק"ק לייפניק שאמר הטעם על מה שאינו מדפיס חיבוריו בחיותו בזה"ל הלא רבת שבעה לה נפשי בחיים חיותי בשבתי עם תלמידים רבים המקשיבים לקולי גדלו והצליחו ורבו עד לשעה שהם מחדדים אותי בהלכה ופה אל פה אדברה בהם כו' וכל בני ישיבתי לימודי ד' יתבררו ויתלבנו ויצרפו ומה כשרון יותר לדרוש ד' מעל ספר כו' עיי"ש.

אמנם אנחנו בעוה"ר אשר בלתי אפשרינו למלאות לבבינו די סיפוקינו להרביץ תורה בחיים בלימוד התלמידים כי בעוה"ר בימים הללו אין מנהל ומחזיק ביד לומדי התורה ואין דורש ואין מבקש ללמוד תורה ואף כי ת"ל נתן ד' לי לב לדעת להעיר אוזן בלימודים שיעור עיוני, הנני לומד תמיד עם תלמיד אחד או שנים, עכ"ז אין זה הרבצת תורה ובעוה"ר בלתי אפשרי לקיים ללמוד וללמד בהרבצת תלמידים הרבה אף כי הנני משתוקק מאוד ללמוד עם תלמידים רבים ובעוה"ר נתרחקו מאתנו כל אוהב ורע. ע"כ בודאי חל החובה למי שחנן אלקים אותו בזבד טוב להשפיע עליו חכמה לשום שארית בארץ להפיץ חידושיו אשר חננהו הש"י לקיים בזה החובה ללמד תורה לאחרים כי בזה אקיים הרבצת תורה בחיותי ותהיה לי למנחת זכרון ויש שכר לפעולתי ולתועלת נשמתי. וכמו ששנינו אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר. ואולי יעזרני הש"י שיחוס עלי בחמלה וחנינה ויראה עניי ועמלי וירצה פעלי שילמדו בני ישראל מתוך ספרי ודברי יהיו יקרים מכל אבני סגולה ונחמדים ואהובים מפז ומפנינים יקרים ויהיה זאת לזכרון נפשי ורוחי ונשמתי שזה נחשב כאלו דר בשני עולמות כמ"ש דוד המלך ע"ה אגורה באהלך עולמים כו' ודרשו חז"ל ביבמות (צו: - צז.) וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות אלא שאומרים דבר הלכה משמו כי במה אכוף לד' לכפר עווני אם לא בהקרבת חידושי בתוה"ק אשר יגעתי יומי ולילי ויתכפר בזה חטאי ופשעי גם שמתי אל לבי מה ששמעתי בשם הרב הקדוש הצדיק המפורסם איש אלוקים מ' יעקב יצחק מ"כ בק' לובלין זצוק"ל שאמר שאיש הנלבב אשר אליו יאספו חרדים לדבר ד' לשמוע מפיו דברי תורה כשמזמין לו השי"ת שכליות בתורה יוכל להיות שאין זה בזכותו רק זכות האנשים הנאספים אליו כי הבורא ית"ש משפיע לו הד"ת והשכליות הנצרכים לנשמות הנאספים ולכן המשכיל לא יבוא לו התפארות מזה כי זה אינו שלו רק שלהם. ואדרבא הוא מקבל מהם שפע הרצון. וכעין זה כתב הגאון החסיד האמיתי בעל ההפלאה בהפתיחה לס' כתובה ומביא ראיה משרע"ה שזכה ליחוד הדיבור אלא בשביל ישראל כמ"ש חז"ל שכל זמן שהיו ישראל נזופים למקום לא נתייחד הדיבור עם משה וסיים וכן בכל ת"ח כשהוא צנור המשפיע לרבים נותן השי"ת בקרבו להשפיע עליו משפע חכמה של כל אחד מן המקבלים ומשום הכי אמרו ומתלמידי יותר מכולם כי כפי כח המשכתם כן חל השפע על רבם להשפיע להם עיי"ש שהאריך בזה.

וראיתי אשר על פי זה פירש הגאון הצדיק המפורסים מ' צבי אלימלך זצוק"ל שהיה אבד"ק דינאב את הפסוק בפ' מטות וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ד', להבים הלאמר, וגם להבין מה דידוע דהתורה נצחיית מלמד לנו בכל עת דרכי עבודתו ית"ש. וע"כ אמר שזה הדבר הנ"ל בשם הקדוש מלובלין זצ"ל אפשר לרמז בפסוק הנז' שהודיענו הש"י בתורתו. וידבר משה (משה הוא הדעת הנשפע לכ"א מישראל כנודע מסוד דמשה שפיר קאמרת, ידבר מלשון הנהגה מלשון דבר אחד לדור, גם דיבור הוא לשון שפע כי זולת זה לא יוצדק בהש"י דיבור וכן דיבור איש לרעהו מש"ה נקרא דיבור, דמשפיע לו שכלו הטמון בקרבו ונודע הדבר למשכילים. וזהו וידבר משה ר"ל נמשך וינהג ונשפע הדעת) אל ראשי המטות (הם האנשים אשר אליהם יאספו החרדים לשמוע מלין חדתין דאורייתא והנה הם נקראו מטות שמטים אזנם לשמוע מאותן האנשים אשר אליהם יאספו נקראו ראש"י המטו"ת. והנה נשפע שפע הדעת אל ראשי המטות להבין תעלומות חכמה בתורה הגם שאינם זוכים לכך ע"י עבודתם. אך הוא מאת הש"י אשר לא ימנע טוב להולכים בתמים להשביע הנפשות השוקקות לשמוע מילין בצחותא. וזה יאמר נשפע הדעת אל ראשי המטות אפילו שלא בזכותן רק כדי) לבני ישראל נאמר זה הדבר אשר ציוה ד' (שהם חפצים לשמוע פירוש התורה איזה הנהגה טובה בעבודת הש"י אז יתלבש הדעת באיש פרטי להודיע להם באמצעיותו התורה). גליאת אנפהא איזה הדבר דהיינו הנהגה אשר ציוה ד' לפי המקום ולפי הזמן והדור והבן עכדה"ק ודפח"ח. וכן הנני אומר אנכי הצעיר והפעוט קטינא דארעא תודות לאל שזכני ברוב רחמיו וחסדיו לחדש הרבה חידושין דאורייתא וכמה פעמים נתברר לי שת"ל זכיתי לכוון לאמתה של תורה ובודאי אין זה בזכותי כי ידעתי בעצמי שאיני כדאי לכך ואין בי לא דעת ולא תבונה ובודאי הוא רק בזכות הרבים כדי להשביע לכמה נפשות השוקקות להשביע בצחצחות נפשם מחידושי אשר זכיתי לחדש בתוה"ק. וע"כ חל החוב עלי לגלות מה שהולדתי על ברכי רעיוני כי מה בצע אם אכחיד תחת לשוני הדבש וחלב אשר מצאתי רק בשביל ליהנות בהם בני אדם וגם מה תקות אנוש עלי ארץ אם לא להשאיר אחריו ברכה ומוטל על כל איש אשר חלק לו הש"י בבינה להגדיל תורה ולהאדירה ולהפליא תושיה ולהעמיק עצה ולא יהיה לו לבדו כי אם להשפיע לאחרים מהודו בכל אשר תמצא ידו ולחלקם ולהפיצם בישראל וכל אשר אשפיע יותר לרבים בטוח אני בחסדי השי"ת שיחול עלי יותר שפע החכמה וע"כ הוצאתי ממתני הקסת אשר באמתחתי לחקוק חידושי בעט ברזל ועופרת להיות לבני ישראל למשמרת ולא אחוש לדברי המלעיגים כי ידעתי בנפשאי כי ח"ו לא מדעת גסה כל רוחי אביע וידעתי מיעוט ערכי דעת קצרה ונכאה. רק אד‎ון כתלמיד הדן לפני רבותיו. ואני משים זאת לזכרון‏ נפשי ורוחי ונשמתי כי לא תשכח שמינו:

גם אמרתי אל לבי שדבר זה יהיה תועלת גדול לבניי המסולאים‏ שיחיו למען ילכו ג"כ בדרכי התורה ויאחזו מעשה אבותיהם‏ כי תפארת בנים אבותם ויבושו להסיר דרכם מדרך הטוב ויטהרו עצמם לעבודתו ית"ש ובפרט אם אזכה בעזה"י לזכות לרבים בדבר אחד הלא אמרו חז"ל ששכר המזכה רבים הוא שמתברך בזרע ישרים אשר זהו עיקר מגמתי ותשוקתי ותחינתי לפני הש"י שאזכה לראות זרעי וזרע זרעי עוסקים בתורה לשמה. ואם בדבר אחד כוונתי לאמיתתו, אקוה שאבנה מזה בנין לעולמי עד שאתברך בזרע ישרים ויהי'‏ תועלת לזכות לעצמי ולזרעי אחרי לדורותם:

גם אמרתי בראותי גודל שפלות לומדי התורה בעוה"ר אולי יתגלגל זכות על ידי שאזכה להלהיב‏ אהבת התורה בתוך לבב הצעירי ימים מתוך הקנאת סופרים שמרבה חכמה ובטוח אנוכי בזכות רבותינו הגאונים הקדושים זצללה"ה אשר בזעת אף ויגיעת נפש יגעתי בכל כוחי לדייק בלשונם הטהור לברר וללבן דבריהם ולהראות לדעת כי בתום וביושר דבריהם נאמרים והסירותי מהם ענני הקושיות אשר עליהם נסערה וכמה פעמים‏ בבירור ירדתי על צמיחת כונת אמרות טהורות דבריהם. לכן הנני בטוח אשר זכותם יעמוד לי ונפשות רבותינו הראשונים זצללה"ה. וגם נפשות אבותי הגאונים הצדיקים נוחי נפש יעמדו לימיני ללמד זכות לפני צורי וקוני להעביר זדוני. וימליצו טוב בעדי שישלח מקודש עזרתי ורוח חן יצוק על שפתי ויהיו הבריות נהנין מספרי ויעשו פרי תנובה וישבעו מטובו. ויזכני להפיץ במהרה חיבורי על כל פני תבל ויהיו חידושיי מתקבלים וערבים ונעימים אל כל רואם ושומעם ויהיו אמרי לרצון וילמדו בני ישראל מתוך ספרי ויהיה‏ להם לתועלת כי בידו לגדל ולחזק לכל למען לא יהיה יגיעתי לריק חלילה ולא אלד לבהלה:

וע"כ הנני משים ספרי בכריעה ובהשתחויה ובאימה‏ וברתת לפני כל בני אדם אשר כגילי ואכוף כאגמון ראשי להפיל תחנה לפני כל המעיינים בספרי, במטו מינייכו יערב נא שיחי לפניכם ויכנסו דברי באזניכם וטעמו בכור המבחן בחנוני וראו פעלי וראו בעיני השכל כי דברי כנים וברורים וישרים ואל תסתכלו בקנקן חדש וכבר אמרו חז"ל עתידין אילני סרק להוציא פירות ע"כ אל נא אחי תרעו ואל תשימו אשם נפשי וחוסו נא על עוצם יגיעתי יומי ולילי לעיין ולחקור ולדקדק ולכתוב ולסדר ולהדפיס אשר עלי היו כולנה ולמה תריבון עם המוסיפים חידושים נחמדים בהתוה"ק אשר הוא לכבוד התורה להדר ולפאר עץ החיים בהדרת קודש למחזיקים בה אשר מי שלא טעם טעם מתיקות המשיג חדשות בתורה לא טעם טעם עונג מימיו (וכמ"ש החוקר אפלטון התענוגים כולם מהירי ההפסד למאי שיתערב בהם מההפכיות ותענוג השכל בהתרת הספיקות השכליות הוא מעולה מהם שאין לו הפוך) א"כ למה תריבון לריק ולמגן והלא למה לא תריבון יותר על המנהגים החדשים שניתוספו יום יום בשינוי המלבושים אנשים ונשים אשר הם לנו כקוצים ואשים מחסום לפי לדבר הרבה מזה כי כבר הארכתי יותר מדאי כי מרוב דכאות רוחינו על שפל מצבינו דברתי עד כה את אשר עם לבבי. והוכרחתי להיות כמתנצל לבל אהיה למשל ולשנינה חלילה לכן אחיי האזינו נא קושט אמרי אמת אשר יוצאים מלבי והיה‏ נפשיכם כגן רוה:

אך עוד זאת צריך למודעי לבל יסמוך אדם על הכרעתי‏ לדינא עד שיעמיק היטב בדברי ויעמוד על אמיתת הדברים, וישפוט בעין שכלו בבירור כי הצדק אתי כי שלא להורות‏ הלכה באתי כי אם לעורר לב המעיינים בלבד כי לא הגעתי למדה זו לומר קבלו דעתי. וע"כ לא דרשתי הסכמות מגדולי חכמי זמנינו על ספרי הלזה למען לא יסמכו מצד הכרעתי רק הישר בעיני המעיין יקרב רק הנני מעתיר פני כל המעיינים בספרי שישימו נא עיונם היטב בעינא פקיחא ואל ימהרו לסתור דברי בסתירה קלה כי שקלתי כל דבר במעגלי צדק וכאשר ת"ל נתברר לי מעת שהוצאתי לאורה ספרי פני יוסף חלק ראשון וחלק שני אשר מאז ועד הנה השגתי מכתבים רבים מגדולי מופלגי תורה אשר בראשית השקפה הי'‏ נדמה בעיניהם כי יש להם להשיג על דברי והראיתי להם לדעת בתשובתי אשר השבתי להם כי לא יצאו ידי עיונם בזה ות"ל צדקו דברי והודו לדברי כאשר תראון‏ אם יעזרני הש"י אי"ה להוציא לאורה בקרוב כל התשובות אשר השבתי בעזה"י לשואלי דבר. ואז הנני מוכן להציג גם התשובות הנוגעים‏ לספרי. ולע"ע ת"ל עדיין לא חזרתי אף מדבר אחד אף כי אז עדיין הייתי צעיר לימים מאוד כי ת"ל מעולם דרכי לירד לעומק מצולות ים התלמוד ולשקול כל דבר בפלס מאזניים טרם אני כותב על הספר. ובכה אקוה אשר עוד ביתר שאת ויתר עוז יתענגו יותר מזה הספר פני אוהבי האמת. יען כי ספר זה על בניינים עמוקים מיוסדים. ואם יהיה להם איזה תשובה על דברי אחר עיונם, נא אל ימנעו הטוב מלהודיעני במכתבם, ובמקום אשר אראה שהצדק אתם אודה ולא אבוש ואענדהו עטרה לראשי. וברצות הש"י הנני מוכן להשיב לכל מי אשר יפלא ממנו דבר כיד ד' הטובה עלי:

והנה קראתי לביאורי הארוך בשם קונטרס עגונות למוהר"ל ואח"כ ראיתי כי בחשבון משם זה עולה ממש כחשבון שמי ושם אבי היינו יוסף חנניא ליפא בצירוף שם אבי נפתלי הירץ עולה כחשבון שם קונטרס עגונות למוהר"ל, ולביאורי הקצר קראתי בשם אסיפת הרועים, יען כי אספתי דינים מרועי ישראל גדולי הפוסקים ז"ל, וגם החשבון מתיבות אסיפת הרועים עולה בגימטריא כחשבון שמי ושם אמי זללה"ה. היינו החשבון עולה כחשבון תיבות אלו שם יוסף חנניא ליפא בן פיגא ז"ל. ויהיה לזכרון נשמתה כי בשנת תזי"ר לפ"ק בששה ימים לחודש טבת נפטרה אמי הצנועה והחסידה תמימה במעשיה מרת פיגא ז"ל. עיני עיני יורדה מים על פטירת אמי ז"ל אשר יומם ולילה לא שקטה ולא נחה ולא נתנה שינה לעיניה ותנומה לעפעפיה להשגיח עלי להבריאני ולחזק אותי לתורתו ולעבודתו. אך כי היתה מעולפת ביסורים קשים ובחולי החזה ובשיעול הקשה שהיה לה שנים רבות. ונוכל לומר עליה כי לא רצתה ליהנות מעוה"ז מאומה. כי כל מגמתה היה עבודת ד', ועיקר הנאתה היה רק מלימודי תורת ד' יהיה זכרונה לעולמי עד ונשמתה תהא צרורה בצרור החיים הנצחיים:

ולכבוד נשמת אמי היקרה הצנועה הישרה ותמימה במעשיה מרת פיגא ז"ל אציג פה מקור מחצבתה. אמי הצנועה מ' פיגא ז"ל היתה בת הרב החריף המנוח מו"ה יצחק אייזיק זצ"ל מפרעמישלא בן הרב מ' ר' שמואל (ואמו היתה אחותו של הרב הגאון הצדיק איש מופת מוה' יוסף אשר זצ"ל שהיה אב"ד דק' פרעמישלא) בהגאון מ' יצחק אייזיק אב"ד דק"ק ראווני חתן הרב הגאון מ' ליבוש אב"ד דק' קרעמניץ, בהגאון מ' שמואל בהגאון מ' פישל מלאדמיר בהגאון מ' ליב הנקרא בפי כל רבי ר' ליב חתן הגאון בעל בית שמואל על אבן העזר. הגאון מ' פישל הנ"ל היה חתן הגאון מ' יעקב מפוזנא בהגאון מ' יצחק מפוזנא המובא במגן אברהם, ר' שמואל אבי זקיני הנ"ל היה חתן הגאון מ' מנחם מענדיל אב"ד דק' פרעמישלא דהגאון מ' שמואל שמעלקי אב"ד דק' קראקא. בהגאון מ' ליבוש אב"ד דק' קראקא, בהגאון מ' אייזיק אב"ד דק' הנ"ל בהגאון מ' יודא ליבוש בהגאון רשכבה"ג מ' יואל בעל הבתים. הגאון ר' מנחם מענדיל הנ"ל. היה חתן הגאון החסיד מ' יחיאל מיכל זצ"ל אב"ד דק' פרעמישלא, בהגאון מ' שמואל אב"ד דק' הנ"ל. בהגאון מ' מנחם מענדיל מפאטיק בהגאון מ' יחיאל מיכל אבד"ק נעמרוב הגדול הנהרג בשנת ת"ח. נכד הגאון רש"ל ונכד הגאון בעל הלבושים. הגאון מ' יחיאל מיכל אב"ד דק' פרעמישלא היה חתן הגאון מ' אשר אבד"ק פינסק, בהגאון מ' שמואל אב"ד דק' הנ"ל נכד בעל משאת בנימין. ומצד אבי היקר הרב המופלג וכו', מ' נפתלי הירץ נ"י מייזלש, הנה אבי המופלג נ"י הוא בן הרב המנוח מ' אריה יהודא אחיו של הגאון מ' מנחם מענדיל אבד"ק ראווע ז"ל ממשפחת מייזלש הנכבדים ומגזע הגאונים המפורסמים ששמשו בכתר הרבנות בק' זאלקווא ה"ה הגאון מ' שמשון מייזלש, ובנו הגאון מ' צבי הירש מייזלש זללה"ה ואבי היקר נ"י הוא בן לאמי זקנתי הצנועה הצדקת המפורסמת מ' יוטא ז"ל מצעשנוב בת הגאון הצדיק המפורסם מוה' דוד צבי אויערבאך שהיה אב"ד דק' קרעמניץ ואב"ד דק' מאהלוב בהגאון מופת הדור אריה דבי עילאה מוה' אריה ליבוש זצלל"ה שהיה אב"ד דק' סטאניסלאב (שהיה דודו של הגאון בעל מאיר נתיבים) בהגאון מוה' דוד שהיה בן אחותו של הגאון מאור הגולה בעל הטורי זהב ולמעלה למעלה קודש קדשים זכרונם יהיה לנו לברכה ויהיו ידינו אמונות לאחוז מעשה אבותינו הקדושים זצלה"ה (ויהי נועם ד' עלינו אמן). ונעניתי לכם עצמות קדושות ונשמות טהורות עמדו נא ובקשו נא תחנה עבור היוצא מחלציכם אשר הש"י האל המושיע יסמכני ויחזקני ויאמצני מכל רפיון וכושל ואזכה ללון בעמקי הלכה לצלול במי ים התלמוד ולדלות מתוכו פנינים יקרים ויסיר ממני כל טעות ומכשול ויהיה נא לרצון המנחה קטנה ויתן את ספרי לחן ולחסד בעיני כל רואיו למען אזכה להרביץ תורה בישראל ואהיה מושל ברוחי שלא אתגאה חלילה בדמיוני ויאיר עין שכלי להשיג האמת כלבבי בתורתו ועבודתו יתברך שמו וינחני במעגלי צדק שלא אכשל בדבר הלכה. ואל יציל מפי דבר אמת ויאריך ימי ושנותי על התורה והעבודה בשלוה והרחבת הלב ואזכה להוציא לאורה חיבורי המפואר עדות ביהוסף. אשר יסדתי בעזה"י בחורף שנת תרי"ג לפ"ק על הלכות עדות והוא חיבור נחמד גדול רחב ידים. וגם חיבורי רדיפא מיא על עניני תפיסה וספיקא דממונא שחיברתי מכבר וחידושיי על סוגיות מפוזרות בש"ס. גם התשובות אשר השבתי בעזה"י לשואלי דבר ושאזכה לחבר עוד הרבה חיבורים מחוכמים ונפלאים בתוה"ק ויזכני לעמול יומם ולילה בתורתו ועבודתו הנעימה לשמה. ויהי נועם ד' אלקינו עלינו לכונן את מעשה ידינו ולהשרות ברכה בכל עשייתינו ויצליחני בתורתו התמימה לשמה. אחת שאלתי מאת ד' שבתי בבית ד' כל ימי חיי לאורך ימים. ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה לשמה. ומורים צדק לעדתו. וזכות אבותי הקדושים יגין עלי לנצח נצחים ויתרומם קרן התורה במהרה ובימינו יוושע יהודא וירושלים אמן:

וע"ז באתי עה"ח יום ב' ויצא ששה ימים לחודש כסלו תרט"ו לפ"ק פ"ק פרעמישלא:

יוסף חנניא ליפא מייזלש מפרעמשלא בעהמ"ח ספר פני יוסף חלק ראשון וחלק שני:



והנה אציג פה המכתב אשר נשלח לי להדפיסו מאת כבוד ידיד ד' וידיד נפשי ה"ה הרב הגאון אמיתי החריף ובקי המפורסים מופ"ה מוה' שלמה נ"י קלוגר מבראד. אחר שהשיג העלין הנדפסים מספרי מאת המדפיס מזאלקווא אשר שלחם לידו על פי פקודתו:


בעזה"י יום ג' לסדר בן פורת יוסף וכו' ויפוזו זרועי ידיו ברכה ושלום לפ"ק
שלו' רב לידיד הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים כש"ת מוה' יוסף חנניא ליפא מייזלש נ"י:
הנה הלום ראיתי אחרי רואי ספרו פני יוסף אשר הוטב בעיני ראיתי כעת מעשה ידיו אשר עשה שניות לאורייתא בספרו היקר קונטרס עגונות למוהר"ל אשר העמיק הרחיב בו הדיבור וטייל בו ארוכות וקצרות לא הניח דבר קטן וגדול מה שלא העלוהו בספרו והכריע בפלס דעתו ועשה העקוב למישור ואם כי לא היה לי פנאי לעיין בכולו ורובו רק במקצתו. אך זה שראיתי הוטב בעיני והחלק יעיד על הכלל גם בלא"ה אני מכירו מאז. ובפרט מספרו פני יוסף כי ידיו רב לו בפלפול וסברא לזה בודאי ראוי ספרו זה לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל וישמחו בו אוהבי התורה והאמת בנפשו ונפש ידידו
המעתיר שלמה קלוגר




שולי הגליון


  1. הגה וכן כתב החוקר בס' המדות שאם יוכל לעשות לאדם כנפים לעוף בשמים לחזות בנועם הדר צבאותיהם לא היה מתענג בבית תענוגיהם ויבקש לרדת משם למען לספר לחבריו את המראה הגדול ההוא להשביע בצחצחות נפשם. עכ"ד.
·
מעבר לתחילת הדף