קונטרס הספיקות/ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יבאר דתפיסה קודם שנולד הספק מהני אפילו בטוען שמא ובו יבואר דאין הפרש בין תיקו לפלוגתא דרבוותא בענין זה ולעולם מקרי לידת הספק בשעה שנתהווה המעשה אשר עליו מתעורר הספק והתופס קודם לכן מקרי תפס קודם שנולד הספק והתופס אחר כך מקרי תפס אחר הספק. ובו יבואר דלא מהני תפס קודם שנולד הספק אלא היכי דהספק נולד לגריעותא דהתופס דוקא ואפילו אם תפס קודם שנולד הספק אי הדר בעל הבית ותפס מיניה מהני גם כן:
א עריכה
כבר העתקנו לעיל בכלל הסמוך דברי התוס' דפ"ב דכתובות שכתבו דמש"ה מהני התם תפיסה ולא דמי לת"כ משום דהכהן תפס מספק אבי זה טוען ברי ועי"ל ואיירי בתפס קודם שנולד הספק והרב הת"ה בסי' שכ"א כתב ז"ל אמנם י"ל דכל חד שינויי טעמא קאמר ולא פליגי אהדדי וכה"ג איתא באשר"י פ' הפרה אהא דנזקקין לתובע תחילה ותו דהכא איכא למימר דלעולם דתפיסה דקודם הספק מהני והא דלא מחלקינן הכי אינך שינויי יש לומר משום דאין נראה להם שפיר לאוקמה הא דתרי בהדי תרי שתפס מקודם הספק ולכן מתרצינן דאפי' תפס אחר הספק הואיל וטוען ברי ולשון קושית התוס' משמע) הכי דקאמרי אלמא תפיסה לאחר הספק לאו כלוה הוא משמע הא דקודם מהני עכ"ל. ולפי פירושו, פשיטא להתוס' דתפיסה דקודם הספק מהני אלא) שהיה דוחק בעיניהם להעמידה בתקש"ה וחדשו דבטוען ברי לעולם מהני או שנעמידה בתפס קודם שנולד הספק ודבריו אין צריכין חיזוק שכן משמע מלשון קושית התו' דלשם וכמ"ש הת"ה וכן משמע מדבריהם דריש מציעא שכתבו בהאי דפ"ב דכתובו' צ"ל דאיירי בתקש"ה ע"כ וכן דעת הסמ"ג בעשין צ"ה שהעתקתי לעיל בכלל ב' ומ"מ מדברי שאר מפורשים נראה דסבירא, להו דלא מהני עד שכמעט בין גדולי הראשונים ז"ל לא מצינו להם חבר מפורש זולת הסמ"ג והנה דעת הר"ר יונה והר"ר מאיר הלוי ז"ל שהביא הרא"ש בפ"ר דכתובות סברי להדיא דלא כתו' וס"ל דלעולם לא מהני ואפי' איכא תרתי לטיבותא שטוען ברי וגם תקש"ה וז"ל הרא"ש שם ומצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל כתב דתפיסה לא מהני מדאמר לקמן בפ' אלמנה גבי אלמנה שתפסה דאמרי' לה מאן שם לך ולא מהני תפיסה אלא מיירי הכא כשהתפיסוהו הב"ד או שהתפיס הלוה קודם שבאו עדים. והר"ר מאיר הלוי כתב דאף תפיסת ב"ד לא מהני דאף אם התפיסוה הב"ד קודם הספק כשיבואו העדים האחרוני' מוציאין מידו כדאמרינן בח"ה אנן אחתינן לי' ואנן מסקינן לי' לזילותא דבי דינא לא חיישינן וכ"ת ה"מ מקרקעי משום דקרקע בחזקת בעלים עומד' אבל במטלטלי לא הא אשכחן בב"ק (קי"ב) דאפי' במטלטלי אמרינן הכי דאינה מועלת התפסת ב"ד דאמרינן התם לא שנא הכי ולא שנא הכי אדרכתא במטלטלין לא כתבינן דילמא משתדפי מקרקעי דמלוה ומייתי הך סהדי ומרע לי' לשטרא וליכ' לאשתלומי מיני' משמע הא איכא לאשתלומי מיני' אע"פ שכבר הורידוהו ב"ד חוזרין ומוציאין ממנו אפי' במטלטלין ע"כ. והנה הר"ר יונה כתב להדיא דאפי' התפיסוהו ב"ד קודם הספק לא מהני וגם מדברי הרמ"ה משמע כן להדיא שהרי בהאי דח"ה נמי תקש"ה הוא וגם האי דב"ק תפיסה דקודם הספק הוא והכי נראה להדיא דעת הרמב"ן ז"ל בדיני תפיסה שלו שפירש שם בהאי דהאומנין אם נתן לא יטול משום דתפיסה ברשות הוא והתם נמי תקש"ה היא ואפ"ה שלא ברשות לא מהני אליבי' וכן הוכיח הרב ז"ל בסי' ס"ח מדברי הרמב"ן שהביא הרא"ש ז"ל ס"פ קמא דבכורות ע"ש והכי משמע לי ג"כ דעת אינך מפרשים הראשוני' ז"ל הרשב"א והרא"ה והריטב"א שהבאתי לעיל בכלל ב' ממה שדברו בענין תפיסה ואף שמן מה שלא תירצו בהאי דפ"ב דכתובות דאיירי בתפס קודם הספק אין להוכיח דסברי דבכה"ג לא מהני שאפשר דלא ניחא להו לאוקמה הברייתא בכה"ג מ"מ משמע לי הכי מדלא אשתמיט חד מינייהו להזכיר דקודם הספק מהני. וא"ל שבשביל שהדבר הי' פשוט בעיניהם דמהני מש"ה לא הזכירוהו שהרי רבן הרמב"ן סובר דלא מהני וכמ"ש:
ב עריכה
ובדעת הרא"ש ז"ל אי סובר דמהני תפיסה קודם הספק או לא מצינו מחלוקת בין גדולי האחרונים ז"ל הרב הת"ה ז"ל בסימן הנזכר אחר שהניח שם בדעת התוספות דסברי דתפיסה דקודם הספק לעולם מהני וכמו שכתבתי לעיל משמו כתב תו ז"ל אמנם באשר"י פ"ק דבבא מציעא כתב בההיא שמעתא דתקפו כהן דכל התופס מספק שלא יוכל לטעון ברי מפקינן מיניה ומוקמינן לה בחזקת מרא קמא ורוצה לומר על כרחך אפילו אם תפס קודם שנול' הספק מדמייתי ראיה מחודש העיבור דלמשכיר הוא אליבא דך נחמן ואף על גב דהשוכר תפס מקודם ובהיתר ע"כ (והרב ז"ל העתיק כל לשונו של הת"ה בתשובה ההיא ממ"ש בהאי ענינא בסימן נ"ז אלא שנפל שם טעות בדפוס ודילג הרבה תיבות באופן שאין הבנה לדבריו) וכ"כ הרב מוהר"ר דוד בן לב ז"ל לתירוצא קמא דתירץ הרא"ש בפרק האשה שנתארמלה דמיירי בתפס קודם שנול' הספק נראה דהוא ז"ל סובר דתרתי טיבותא בעינן ולמאי שתירץ א"נ שטוען ברי למדנו מדבריו דבחדא לטיבותא דהיינו בטענת ברי אע"ג דתפס לאחר הס' סגי אבל היכ' דאיכ' חדא לטיבות' דתקש"ה מההוא דכתב הכא לא נדע סברתו ז"ל אם לא שנלמד מההי' דפ"ק דמציע' דכתב וז"ל כללא דמילת' לטענת ברי מהני תפיסה אבל מי שהוא מסופ' לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא נראה מדבריו דלא סגי בטענת שמא אף אם תפס קודם שנולד הספק עכ"ל וכ"כ עוד בשאר מקומות כמו שמונה הרב והולך בסי' ס"ח:
ואולם הרב ז"ל נחלק עליהם ועל ראיותיהם ועל ראיות הת"ה מדמייתי ראי' מחודש העיבור כתב שאינו הוכחה כלל דהא הרא"ש בס"פ השואל כתב ז"ל ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימא ואע"ג דאתא בסוף החודש כולו למשכיר כיון שנולד הספק מתחלת החודש ולאו דוקא מתחלת החודש אלא ה"ה בתחלת השנה מיד נולד הספ' בלשון של י"ב דינרין לשנה דינר זהב לחודש ומ"ש בתחלת החודש היינו משום שאין מחולקין אלא בשכר החודש. א"כ לא מבעי' דאין הוכחה מדברי הרא"ש אלא אדרבה לכאורה משמע מדברי הרא"ש להיפוך מדהוצרך לטעמ' כיון שנולד הספ' מתחלת החודש אלמא דאי הוי תפס קודם שנולד הספ' לא מפקינן מיני'. אך אם מה שהשיב על הת"ה יפה השיב דהאי דחודש העיבור תפיסה דלאחר שנולד הספק הוא וכן מוכח בהדיא בתוס' פ"ק דמציע' ופ' בית כור שהתם לא תירצו בהאי דפ"ב דכתובות אלא דאיירי בתקש"ה ואפ"ה בהאי דשמואל דסובר דבא בסוף החודש כולו לשוכר הוצרכו לומר משום אודיי אודי או משום דתפס בהיתר ע"ש ואי ס"ד דהאי דחודש העיבור נמי תפס דקודם הספק הוא מאי קשיא להו תו מהאי דשמואל וגם הרב ז"ל רמז לראיות אלו. אבל מ"ש דלכאורה משמע מדברי הרא"ש להיפוך נ"ל דלאו ראי' הוא דאם לא הי' מיקרי נולד הספק בתחלת חודש אלא אחר כלות החודש א"כ תו אין הספק נופל אלא בחיוב השוכר אם חייב לשלם לו עבור החודש העיבור או לא בכה"ג לא הוי מפקינן מיני' דהשוכר משום דאיהו מקרי מוחזק לגמרי וגם חזקת מ"ק לומר כמו שמתחלה לא הי' חייב כך הוא עכשיו אלא לפי שבתחלת החודש נופל הספק ומוקמינן לה בחזקת בעלים ממילא זה השוכר שדר בה חייב לשלם לו וזה ברור:
איברא אף שמהאי דהמשכיר אין ראי' לא לדברי הת"ה ולא לדברי הרב ז"ל מ"מ יותר מסתבר בעיני לומר בדעת הרא"ש כדעת הת"ה שהרי הרא"ש ז"ל לא ביאר בשום מקום דתפיסה קודם הספ' יהני זולת בפ"ב דכתובות שכתב הני שני תירוצים הנזכרים שתירצו שם התו' והרי גם שם כתב ודיני תפיסה כתבתי בריש מציעא ובב"מ לא חילק כלל בין תפס אח"כ לתפס קודם אלא בין טענת ברי לשמא משמע דבשמא לעולם לא מהני אפי' תפס קודם הספ' וגם בספ"ב דבכורות מביא הרא"ש דברי הרמב"ן שכתב דבהאי דמת ביום שלשים אם נתן לא יטול וכן האי דר' נתן בפ' האומנין משום דתפס ברשות הוא והעתיק הרב ז"ל לשונו בסימן נ' והני תרתי תפיס' דקודם הס' הוא ומ"ש הרב ז"ל בזה בסי' ס"ח הוא דוחק ע"ש:
ג עריכה
והנה הרב בסימן כ"ט מביא בשם המעד"מ בפ"ק דב"מ שכתב בפשיטות דלדעת הרא"ש בתפס מקודם שנולד הספ' מהני וגם בתשובת המבי"ט כתב דמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ דלא מהני תפיסה מספ' היינו כשתפס בזמן הספ'. אבל אם תפס קודם שנולד הספק לא מפקינן מיני'. מדכתב הרא"ש אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו אם לאו לא מהניא תפיסתו משמע משום דתפס בזמן הספק אבל תפס קודם מהני תפיסתו עכ"ל ושוב כתב המבי"ט שכתב לו חכם אחד מחשובי המעיינים וז"ל דברים שאמר מר דברים שנאמרו למשה מסיני ומורינו רצה להסכים דברי הרא"ש עם דברי הסמ"ג וכ"כ מסברת דעתו הרחבה. ולסתום פיהם של החולקים מצאתי להרא"ש שכ"כ בפירוש בפ"ב דכתובות וז"ל והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דב"מ גבי ת"כ מוציאין מידו. ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק א"נ שאני הכא שטו"ב ע"כ וכולם תמכו יסודותם בדבריו דפ"ב דכתובות. ובעניותי יראה לי מדבריו דלשם להיפוך שאחר שהביא שם דברי הר"ר יונה והרמ"ה ז"ל כמו שהעתקתי דבריו לעיל בסעיף א'. כתב ז"ל ואין ממש בדברים אלו וכו' והאי דאדרכת' דקאמר אי מרע לשטרא ואיכא לאשתלומי מיני' מפקינן מיני' מיירי דמרע לשטר בעדי פרעון אבל אי הי' מביא עדים להכחיש השטר כיון שתפס לא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי עכ"ל הרא"ש והרי האי דאדרכתא כשהתפיסוהו ב"ד קודם שבאו עדים האחרונים התפיסוהו והוי תפיסה קודם הספ' ודמיא ממש להאי דשנים החתומין על השטר וכו' ואפ"ה סיים דלא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי אלמא דאי הוי טען שמא הוי מפקינן מיני' ולא מהני מה שתפס קודם שנולד הספק. וע"כ צ"ל כמ"ש מוהר"ד בן לב ז"ל דמ"ש הרא"ש מתחלה דאיירי בתפס קודם שנולד הספק היינו נמי בדטוען ג"כ ברי. או יש לומר דהרא"ש ז"ל תופס לתירוץ אחרון לעיקר. והכי משמע מקיצור פסקי הרא"ש ז"ל דלשם ע"ש וגם ראייתו של המבי"ט ז"ל מלשון הרא"ש דפ"ק דב"מ לענ"ד לאו ראי' היא כלל דמה דקאמר הרא"ש לא מהני תפיסתו ר"ל מה שמחזי' במה שתפס דזהו נמי מקרי תפיסה תדע שהרי הרמב"ן ז"ל בדיני תפיסה בריש ב"מ כתב נמי לשון ההוא כמה פעמים ואיהו ודאי סובר דאפי' תקש"ה לא מהני וכמ"ש לעיל ומ"מ לענין דינא נקטינן כדעת הרב דתפיסה דקודם הספ' מהני אפי' בטוען שמא שהרי הרב ז"ל אומר בסימן ע' דאפי' אי תימא כמ"ש הת"ה לדעתו מ"מ לענין דינא ודאי נראה להורות דתפיסה קודם שנולד הספק מהני כמ"ש הת"ה לדעת התו' ע"כ:
ד עריכה
וכיון דתקש"ה מהני ראוי לידע אי שאלה ופקדון מקרי ג"כ תפיסה דקודם הספק או לא. הנה הת"ה בסי' שכ"א כתב בפשיטות דשאלה ופקדון לא הוי תקש"ה. וז"ל ונראה דאפי' אם שאל ראובן הספרים והביאו לרשותו קודם שמתה אשתו והחזיק בתורת שאלה בידו עד לאחר מיתת הבת. ושוב אומר שרוצה לתפוס בהן בשביל חובת הנדוניא אפי' כה"ג מקרי תפס לאחר שנולד הספק ותפיסה קמיית' בתורת שאילה היתה ובחזקת שמעון הוה בכל אתרי' דהוי קיימי ע"כ. והרב ז"ל הביאו ולא הרהר אחריו בזה כלום וגם הרב בית הלל באה"ע ס' נ"ב מביא ג"כ דברי הת"ה הללו והביא ראי' מהאי דהכותב בעובדא דהאי איתתא דאפקידו גבה מלוגמא דשטרא ואמרה מחיים תפסינא. ואמר רב נחמן אי אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבית הוי תפיסה מחיים ואי לא הוי תפיסה דלאחר מיתה וה"נ כל שלא תבע אותו אידך להחזיר שאלתו קודם שנולד הספק ולא רצה לחזור באומרו שהוא תופס אותו הוי תפיסה דלאחר הספק וזו פשוט עכ"ד וע"ש עוד בבית הילל מ"ש מזה בענין תקנת בורח ודבריו נכוחים ולדידי איכא למידק בהאי מילתא דת"ה מתוך דברי הסמ"ג דעשין צ"ה שהוכיח דתקש"ה מהני מפ' יש בכור דמת ביום שלשים דאמר ר"ע התם אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ע"ש והרי התם בפודה בתוך שלשים יום אין הפדיון חל מיד אלא בזמנו דוקא ומש"ה סובר שמואל התם בפ' יש בכור דאם נתעכלו המעות אין בנו פדוי ולפי"ז המעות האלו בתוך השלשים יום פקדון בעלמא ביד הכהן וכן כתבו התו' בב"ק דף ע' דמש"ה יכול להרשות עליהן דפקדון בעלמא נינהו ע"ש ואפ"ה מקרי הכהן תקש"ה אלמא דכל שהוא בידו בתורת פקדון או שאלה מקרי נמי תקש"ה ודוחק לחלק וניחא לי דהסמ"ג ז"ל לשיטתו דאיהו פוסק בעשין קמ"ד כרב דהפוד' בנו בתוך שלשים לאחר שלשים יום בנו פדוי ואפי' נתעכלו המעות ולפי"ז זכה הכהן בהאי חמש סלעים מיד לגמרי והלכך שפיר תקש"ה הוי וזהו בעיני בכוונת התו' דבכורות דף מ"ח שכתבו שם בד"ה ואם לשני כהנים דטעמא דר"ע דאמר אם נתן לא יטול משום דנתן לו מתחלה מתורת מתנות כהונה והיינו מתורת תפיסה ברשות. ובפ"ב דכתובו' משמע דפשיטא להו דתפיסה דקודם שנולד הספק מהני וכמ"ש הת"ה וא"כ הכא מדוע לא פירשו כהסמ"ג משום דהוי תקש"ה ודוח' לומר דהתם פשיטא להו להך גיסא דמהני והכא לאידך גיסא דלא מהני אבל ע"פ האמור ניחא דהתו' ז"ל לשיטתייהו דאינהו סברי דהלכתא כוותי' דשמואל בהאי ואם נתעכלו המעות אינו פדוי וכ"כ הרב הת"ה בשמם בסימן רס"ד ע"ש וא"כ לדידהו הוי לי' כפקדון ביד כהן ולא מקרי תפיסה דקודם הספק משא"כ הסמ"ג דפוס' כרב וכמ"ש ועיין תשובת רש"ל סימן ז' ובש"ך יו"ד סימן ש"ה ס"ק י"ט ודו"ק:
ה עריכה
כתב הר"ב ז"ל בסימן ע' וז"ל מיהו גבי תיקו ובעיא דלא איפשטא אין לחלק בין תקש"ה או אח"כ דמיד בשעת חתימת הש"ס נולד הספ' וכל מי שיתפוס אח"כ מיקרי תפס אחר שנולד הספק ולא נפקא מינה בכל זה אלא בספ' שבשטר או בעדות דתרי ותרי וכן שאר ספיקות בכה"ג או אפילו בפלוגתא דרבוותא וכו דבפלוגת' דרבוותא מקרי לעולם תקש"ה ע"כ ובסימן א ביאר דבריו יותר והוא דבתיקו כיון שא"א להתברר לעולם שאין שום אדם יכול לפשטו שכבר עלה בתיקו מזמן חתימת הש"ס א"כ מיד בשע' חתימ' הש"ס נולד הספק וכל תפיסה נקרא' תפיס' לאחר שנול' הס' אבל בפלוגתא דרבוותא שהרי יש ביד הדיין להכריע מן הש"ס או מהפוסקים אפי' מסברא כחד מינייהו ואפי' אירע דין זה פעם אחת ולא היו הדיינים יכולין להכריע אם יבא עתה לפני דיין אחר יכול להכריע א"כ כל היכא דתפס מקרי תקש"ה שהרי אם היה הדיין מכריע כחד מינייהו הי' יכולת בידו להורות כן נמצא שלא נולד הספ' עד עת שבא המשפט לפני הדיין ואין בידו להכריע וחילוק זה נ"ל ברור ואמיתי עכ"ל. ולענ"ד יש לפקפ' טובא בהאי חילוקא כי מ"ש דבתיקו מיד נולד הספ' וכל אימת דתפס מיקרי אחר הספ' לא ידענא מה בכך שהתיקו נולד קודם תפיסתו כיון דהדבר אשר הספ' נופל עליו נולד אחר התפיסה. גם מ"ש דבפלוגתא דרבוותא כל אימת שתפס מקרי תפס קודם שנולד הספ' משום שהדיין יכול להכריע א"כ לא נולד הספ' אלא בעת בואו לפני הדיין ואינו מכריע גם זה לא נהירא דמ"מ מיד שנתהוה אותו הענין אשר הפלוגתא דרבוותא מתעורר עליו מיד נופל הספ' דאף שיש ביד הדיין להכריע מי יודע לאיזה אופן יכריע אם לזכותא דהתופס או לזכותא דאידך ובזה השיגו גם האורו"ת. והנה הסמ"ג ז"ל בעשין צ"ה כתב דמת ביום שלשים דאמר ר"ע אם נתן לא יטול הוא משום דתקש"ה והרי התם נמי כספיק' דתיקו הוא שהרי ר"ע מסתפק ביום שלשים אי כלפניו או כלאחריו אלא שבזה יש להרב ז"ל לומר דר"ע אמר כן בימיו שעדיין לא נחתם הש"ס והרב ז"ל לא אמר אלא שמשעת חתימת הש"ס נולד הספ' אלא שא"כ תקשי בהאי דהשואל דקאמר רב נחמן דכולו למשכיר אפילו בא בסוף החדש והרי בימי חכמי הש"ס כל ספיקא דדינא הוי שוה בזה לפלוגתא דרבוותא שיכולת הי' ביד הדיין להכריע וא"כ מדוע מפקינן מיניה והרי השוכר תקש"ה דאף שהס' נולד מקודם מתחלת השנה מ"מ הרי בימי רב נחמן הי' יכולת ביד הדיין להכריע ולפסוק תפס לשון ראשון או לשון אחרון ואפי' לפי מ"ש הרב המ"ל ז"ל בפ"ו משכירות דהאי דהמשכיר לא מיחשב לספיקא דדינא אלא לספיקא דמציאות מ"מ יקשה סוף סוף הרי יכולת ביד הדיין להכריע בהאי ספק כיון דבפלוגתא דרבוותא תליא והן אמת שיש לי לתרץ הקושיא הזאת על דברי הרב ז"ל באופן נאות ע"פ מה שהקשו התוס' בב"ב (ק"ה) הבאתי דבריהם לעיל בכלל א' דר' יוסי מספקא לי' התם אי תפס ל' ראשון או ל' אחרון ובתמור' ובמרוב' אמר ר"י תמורת עולה ותמורת שלמים דבריו קיימין ובזבחים ובמנחות קאמר ר"י בגמר דבריו אדם נתפס ותירצו ז"ל דבכולהי לר"י כאלו הוציא שניהן יחד ולהכי הוי הכא ספקא שהרי סותר זה את זה וא"א לומר כאן שדעתו על שניהן ובמרוב' להכי קאמר ר"י תפס לשון שניהן שאין סותר זא"ז והאי דזבחים ומנחות דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס עכ"ל וא"כ אף אנו נאמר דרב נחמן ס"ל לגמרי כר"י ואליבי' אפי' בימי חכמי הש"ס אין יכולת ביד הדיין להכריע משום דהוי כאלו הוציא שניהן בבת אחת ואף דאיכא תנאי דסברי תפס לשון ראשון ותנאי דסברי תפס לשון אחרון אין אנו אחראין שבזה הכריע רב נחמן דלא כוותייהו אלא דהוי כאלו הוציא שניהן בבת אחת ואלו הוציא שניהן בבת אחת הוי ספיקא שאין ביד הדיין להכריע וזה ברור:
איברא שמדברי הרב הת"ה בסימן שכ"א נראה להדיא דסובר דאפי' בפלוגתא דרבוותא יש הפרש בין תקש"ה לתפס אחר כך שהרי נידון דידי' הוא בפלוגתא של רבוותא פלוגתתן של רש"י ור"ת בנדונית חתנים וע"ז קאמר הרב הת"ה דשאלה ופקדון לא הוי תפיסה דקודם הספ' וגם הרב ז"ל ידע מזה אלא דאיהו ז"ל מפליג פליג על הת"ה. ולענ"ד אין בסברתו כדי לחלוק עליו בלי ראי' ומה שהביא הרב ז"ל בסימן פ"ז מדברי מוהר"י בן לב אינה ראי' כלל כמו שיראה המעיין:
וראיתי להרב בית הילל באה"ע בסימן נ"ב שכתב שהוא הי' בעסק ישיבת דין זה אשר הרב ז"ל פעל בשבילו חיבור זה ת"כ והוא זוכר המשא ומתן ופסקו דמהני תפיסה אף בפלוגתא דרבוותא שהיו קודם התפיס' דכל מה שכתוב בפוסקים ראשונים ואחרונים מיקרי קודם התפיס' נולד הספ' ואעפ"כ המנהג לפסו' דמהני תפיס' וזה דלא כת"ה עכ"ד ומדבריו למדנו דסברו דאפילו בפלוגתא דרבוותא כל אימת דתפס מקרי תפס אחר שנול' כיון דהפלוגתא דרבוותא כבר נולד. וע"ז ודאי מדברי הסמ"ג ראי' שלא כדבריהם שהרי בהאי דר"ע ג"כ נולד הספ' קודם תפיסת הכהן הזה וכמ"ש לעיל בסעיף הסמוך ואפ"ה משוי לי' הסמ"ג לתפיסה קודם שנול' הספ'. ע"כ נראה לי בעניותי כיון דבפלוגתא דרבוותא שייך תפיס' דקודם הספ' ה"ה בתיקו וחילוקא דהרב ז"ל לא מסתבר בזה כמ"ש לעיל דמה בכך שהדיין יכול להכריע מי יודע האיך יכריע ולעולם לא מקרי נולד הספ' אלא בעת שנתהוה המעשה אשר הספ' מתעורר עליו כמו בתיקו דיש שינוי לצרורות לרביע נזק בעת ההיזק מקרי לידת הספ' וכן כיוצא בו וכדעת הרב הת"ה:
ו עריכה
אמנם לענ"ד נראה דתקש"ה לא מהני אלא היכי שהלידת הספ' היא לגריעותא דהתופס ולמעליותא דאידך כעין האי דפ"ב דכתובות גבי שנים החתומין על השטר ובאו שנים אחרים ואומרים כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו וכו' דאי כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים שפירשו הראשונים דאיירי בתקש"ה דהתם כל שתפס המלוה טרם שבאו אלו העדים ואומרים אנוסים היו הי' תפיסתו מהני שכיון שכ"י יוצא ממקום אחר הי' השטר בחזקת כשר ועכשיו שבאו אלו העדים ואומרים אנוסים היו נולד הספ' לריעותא דהמלוה ולטיבותא של הלוה ואלו לא נולד הספ' הזה לא הוי מפקינן מיני' דהמלוה מש"ה גם האידנא לא מפקינן מיני' כיון דספיקא הוא והמלוה תקש"ה משא"כ להיפוך דהספ' נולד לטיבותא דהתופס ולגריעותא דאידך כגון בעיא דיש שינוי לצרורות לרביע נזק ותפס הניזק קודם שעשתה הבהמה ההיזק ההוא בכה"ג אין תפיסתו מועלת כלום דמה בכך שתפס קודם הנזק בהאי שעתא ודאי הוי דיינין לי' כגזל שתפס בלא טענה ומאי תועיל לו תפיסה זו והוא פשוט לדעתי אבל מה אעשה שמכל גדולי האחרונים שדיברו בענין זה משמע שלא כדברי שהרי הרב שארית יוסף ז"ל מפרש למ"ש הטור בסי' צ' בשם הרמב"ם ז"ל גבי עשו תקנת נגזל בניזק דאם טענו בדבר שאין דרכו לאנוחי שם ותפס הניז' אין מוציאין מידו ולא הביא דעת אביו הרא"ש דסובר דלא מהני תפיסה בתיקו משום דהטור איירי בתקש"ה והרי התם נולד הספ' למעליותא דהתופס וקודם שהזיקו זה לא הי' להתופס במידי דתפס שום דררא דממונא ואפ"ה דן לה הרב בתפיסה דקודם הס'. והרב ז"ל מביא אותו בסימן ס"ה ומשיג עליו מפנים אחרים ומזה לא השיגו וכן משמע מדברי הרב עצמו בסימן ו' ע"ש וכ"מ מהרבה מקומות בחבורו זה וכן משמע מדברי מוהר"ד בן לב ז"ל בסימן פ"ג ע"ש וכ"מ מדברי שאר המחברים האחרונים במקומות שדיברו בהאי ענינא וכולם לא ירדו לחלק) בדרך שחלקתי. ובעניותי לא מצאתי להראשונים ז"ל שישתמשו בהאי מילתא זולת באופן שכתבתי שהתוספות והרא"ש ז"ל לא הזכירו להאי דתפס קודם שנולד הספק לבד בהאי דפרק ב' דכתובות גבי שנים החתומין על השטר ושם קודם שנול' הספק הי' הדבר שתפס בחזקתו המלוה קודם שתפס והסמ"ג ז"ל הזכירו עוד בעשין צ"ה בהאי דמת ביום שלשים שם בתוך שלשים הי' מעות הפדיון בחזקת הכהן. ואלו לא מת הילד היו לחלוטין של הכהן ועכשיו שמת ביום שלשים נולד הספק אם הוא מחויב להחזיר. וגם בנידון הת"ה דסי' שכ"א. דלולי שבאו לידו הספרים מאת חמיו בשאלה ובשאלה לא הוי תפיסה דקודם הספק הוי דן בהו תפיסה דקודם הס' התם נמי בעוד שלא נולד הס' כל זמן שלא מתה הבר היו בחזקת התופס כיון שיש לו שטר על חמיו והס' במיתת הבת נולד לגריעותא דהתופס ולמעליותא דאידך. אבל איפכא היכא שהלידת הס' למעליותא דהתופס ובלעדיו היו מוציאין הימנו מה יועיל מה שתפס מקודם ובאותו זמן לא הוי לי' בגוי' שום דררא דממונא. ויראה בעיני בטעמייהו של האחרונים ז"ל. דאינהו סברי דתפיסה דקודם הספק אינה מועלת כלום. אלא שתפיסה דבשעת הס' היא העיקר ואותה אנו מבקשי' ומש"ה כשתפס אחר שנולד הס' לא מהני דבשעת הס' הי' הנתבע מוחזק ותיכף קם דינא דהממע"ה. אבל כשתקש"ה אף שבעוד שלא נולד הספק לא הי' לו להתופס בו שום זכות מ"מ בשעה שנולד הספק אהני לי' תפיסתו וקם דינא דלא מפקינן מיני' וגם הרב האורו"ת כ"כ כמה פעמים דתפיסה דבשעת הספק נמי מהני. ודעתי העני' לא כך תדמה אלא דתפיסה דקודם הספק היא שגורמת דמוקמינן הדבר בחזקת מי שהי' מתחלה וכל דבלא הלדת הספק הוי מוקמינן בחזקת התופס לא מפקינן מיני' בספקא וכבר מצינו כיוצא בזה אפי' באיסורי לדעת רבינו יצחק בר ברוך שהביאו התו' בפ"פ דכתובות דף כ"ו ע"ב ע"ש ואף שידעתי מיעוט ערכי נגד רבוותא הנז' וכל חד מנהון עדיף מאלף דכוותי מ"מ תורה היא וכו' ובפרט שלפי דעתי לא מצינו חבר להתוס' בהאי דתפיסה קודם הספק זולת הסמ"ג וכמ"ש לעיל וכל שאר המפרשים אין מחלקים בכך והלכך מה שנוכל למעט המחלוקת ראוי מעט ולומר שגם התוס' והסמ"ג אין דעתן אלא באופן שדיברו בו דהיינו שקודם שנולד הספק הי' הדבר אשר תפס בחזקתו וכמ"ש כנ"ל:
ז עריכה
ודע שאני מסתפק היכי דתפס קודם שנולד הספק ובגוונא דמהני כמו שנתבאר בסמוך אי הדר אידך ותפס מיני' דהתופס אי מפקינן מיני' או לא מי אמרינן כיון דתפס קודם שנולד הספק ואז הי' בחזקתו וכמ"ש הדר הוי לי' איהו בעלים ולא מהני תפיסת אידך או דלמא די לתפיסה דקודם הספק דלא מפקינן מיני דידי' אבל דלהוי כבעלים ולא יהני תפיסת אידך זה לא אמרינן והנה הרב ז"ל בסי' י"ט כתב ז"ל כל היכא דקי"ל תפסו א"מ מידו ה"ה אם חזר ותפסוהו בעלים הראשונים דא"מ מידן. ואם חזר ותפסו מבעלים הראשונים נמי אין מוציאין מידו וזה נ"ל ברור ע"כ אבל אין למדין מן הכללות שהרי בתפיסה ברשות דמהני לא מהני תו תפיסת הבעלים מיני' דהתופס וכמ"ש הרמב"ן להדיא בדיני תפיסה שלו והנה גבי תפיסה בטענת ברי או בפלוגתא דרבוותא להסוברים דמהני תפיסה דברי הרב ז"ל נכונין וגדולה מזו נראה בעיני דכל שהניח התופס הדבר שתפס מרשותו בר"ה ואתא אידך ותבע לי' לקמן לדינא יהבינן לי' לאידך שהוא יש לו חזקת מ"ק וכבר נתבאר דבדבר שאין א' מוחזק בו מוקמינן אחזקת מ"ק אלא דכל זמן שהלה תפוס לא מפקינן מיני' ואין כוחו בתפיסתו אלא בזמן תפיסתו. אבל בהאי דתפס קודם שנולד הספק אני מסתפק מטעמא דאמרן דאפשר דאיהו נקרא בעלים כיון שבלעדי הספק היה הדבר ההוא בחזקתו. ולא מצאתי ראי' לאחד מהצדדים ויותר מסתבר לי כפי צד האחרון דבכה"ג נמי מהני תפיסת הבעלים מיני' דהתופס:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |