פני משה/שבת/יא/ו

פני משה שבת יא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. ולנוסחת המשניות וכן בנוסחת המשנה בבבלי ונזכר לאחר שיצתה מידו וכך צריך לפרש לנוסחא דהכא שמיד שיצתה מידו נזכר והיינו עד שלא תצא מידו כלומר שאפי' לא שהא אלא בכדי עד שלא תצא מידו דאלו נזכר מקודם שיצאת מידו צריכא למימר דלאו בר קרבן הוא:

קלטה אחר. או שקלטה אחר או כלב או שנשרפה ולא עביד הנחה פטור:

זרק וכו'. וכן בזרק בשוגג לעשות חבורה ונזכר מקודם שנעשה חבורה פטור משום חובל בשבת דבעינן עד שיהא תחלתן וסופן שגגה:

זה הכלל. לאתויי כל חייבי חטאות ואפי' אינן של שבת:

גמ' כיני מתניתא והזיד. כלומר דמפרש דלאחר שנזכר לא חזר ושכח אלא סופו היה בזדון אבל אם חזר ושכח אע"פ שבאמצע נזכר הוא הוי תחלתו וסופו בשגגה וחייב וקשיא אלו ירה חץ וכו'. כלומר וכן על כרחך אתה מפרש להסיפא זרק לעשות חבורה וכו' מפני שנזכר עד שלא נעשית החבורה הלכך פטור הוא משום שבת דאי לא תימא הכי אלא שנזכר וחזר בו ממה שהיה מתכוין בתחלה א"כ קשיא הרי מי שזרק חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו מה אתה עושה וחזר בו שמא כלום הוא מה שחזר בו בתמיה וה"נ דכוותה שאם זרק האבן אי החץ לעשות החבורה מה איכפת לן שחזר בו הלא כבר יצאת מידו לעשות כוונתו והחזרה שלו לאו כלום הוא אלא הוי סופך מימר והזיד דטעמא דמתני' משום שסופו במזיד הוא ובחייבי חטאות בעינן עד שיהא תחלתן וסופן בשגגה:

בשוגג בל"ת ובמזיד בל"ת. בשוגג ומזיד דעלמא קאמר דפליגי בה דר' יוסי בן חנינה ס"ל דשוגג בלאו היא דהויא שגגה ואלו ידע בלאו מזיד הוא ואע"פ ששגג בהכרת ולאו בר קרבן הוא וריב"ל ס"ל דאפי' ידע בלאו אלא דשגג בהכרת שמיה שגגה ובהזיד גם בהכרת הוא דהוי מזיד:

תני ר' שמעון בן יוחי. לדרוש מפרשת מגדף ומסייע לריב"ל דכתיב בפרשה ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וגו' והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' דמשמע דאדלעיל קאי מדכתיב והנפש והכא במזיד משתעי דכתיב ביד רמה ובא ללמדנו דלפעמים מביא קרבן אפי' הוא במזיד והשתא היכי דמי אם מזיד הוא בכל הגע עצמך שאפי' מזיד הוא גם בהכרת א"כ מתרין בו ולוקה ומביא נמי קרבן בתמיה הרי אם מזיד הוא בכל ודאי לאו בר קרבן הוא אלא דה"ק והנפש אשר תעשה ביד רמה משכחת ביה נמי קרבן כגון שהזיד בהלאו ושגג בהכרת דמיקרי שוגג לענין קרבן ומסייע לריב"ל:

ר' אבהו בשם ר' יוחנן. הך דר' יוחנן גרסי' לה בפ"ז דתרומות ובכמה מקומות והעיקר כמו דגרסינן שם ובפ' מרובה בשני מקומות ובכל מקום אשר תמצא כתוב בהפך טעות דמוכח הוא. וכצ"ל כמו שהוא שם הזיד בחלב ושגג בחטאת מתרין בו ולוקה:

משום שהזיד בחלב הוא. ומביא קרבן דקסבר ר' יוחנן כמ"ד דשגגת קרבן שמה שגגה כדמוכח מהרבה מקומות לר' יוחנן אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות. כלומר דמה דקי"ל המתעסק פטור מקרבן וכגון בשבת שלא נתכוין למלאכת איסור כלל שנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר וכל כיוצא בזה זהו נקרא מתעסק ושוגג נקרא שמתכוין למלאכה זו שעושה אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת או שידע שהוא שבת וכסבור שמלאכה זו מותרת זהו שוגג ובחלבים ובעריות אף המתעסק חייב ואפי' לא נתכוין לעבירה כדמפרש ואזיל היך עבידא מתעסק בשבת שהוא פטור:

אמר הרי אני קוצר חצי גרוגרת. שהוא פחות מכשיעור ואין בו חיוב חטאת ואף על פי שעלתה בידו וקצר כגרוגרת אחר כך פטור שלא נתכוון לקצור כשיעור אבל בחלב אם אמר הריני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב שכן נהנה בגרונו כזית וכן בעריות אמר הריני מתחמם בה ולא נתכוין ליותר ועלתה בידו שהערה בה חייב שכן נהנה:

הדרן עלך פרק הזורק

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף