פני משה/שבת/א/י

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




פני משה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין צולין בשר בצל וביצה. ע"ג האש אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה ואם נצלו כמאכל בן דרוסאי כבר ראויין הן לאכילה ואם נשארין הן אח"כ ע"ג האש בשבת כדי שיצילו הרבה מותר מפני שהן כדבר המצטמק ורע לו וליכא נמי למיחש שמא יחתה בגחלים שאם יעשה כן יחרוך וישרוף אותן יכל כה"ג אין חוששין לכך:

מתני' אין נותנין פת לתנור עם חשיכה. סמוך לחשיכה וכן החררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרומו כל פניה מבע"י:

ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. זהו תחתון המודבק בתנור ובהכי סגי והלכה כר"א:

גמ' תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו. בשבת על גבי כירה ואפי' אינה קטומה בעפר כדרך שמפזרין עליה שלא תוסיף הבל בשבת ולהפיג חומה:

רבי זעירא בעי. על זה דניחא בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו אבל זה התבשיל מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דמותר לשהותו ע"ג כירה שאינה קטומה והרי מתבשל הוא בשבת ביותר והוא יפה לו:

דילמא דלא איתאמרת דרבנן מתירין אלא בחמין שבחמין מצטמק ורע להן:

אתא ר' שמואל. וקאמר דלא פשיטא ליה לר' זעירא אפי' בחמין אלא דבעי קא מיבעיא ליה אם אסור לשהות חמין שהוחמו כל צרכן מפני שמצטמק ויפה להן או לא. א"נ דכי אתא ר' שמואל אמר דהכי בעי ר"ז עלה והרי חמין וכו' אסור ומכ"ש בתבשיל והכי משמע מדלקמן דלר"ז פשיטא ליה דבחמין ג"כ אסור:

תבשיל של בשר שור שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי מותר להחזירה ע"ג כירה אם היא קטומה:

ואתייא. הא כהאי דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן השופת את הקדירה בשבת ע"ג גחלים מתרין בו ואומרים לו לכשיתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור הוא אלמא דהמאכל בן דרוסאי ראוי לאכילה הוא והלכך אם נתבשל כך מבעוד יום מותר להחזירה בשבת ע"ג כירה קטומה:

חמין שהוחמה כל צרכן וכו'. ור"ז בעי על זה והרי לשהות אסור וכהאי דקאמר ר' שמואל לעיל בשם ר"ז ולהחזיר מותר בתמיה:

דילמא לא איתאמרת. הא אלא על פסח וכהאי דכי אתא ר' אחא וקאמר הכי בשם ר"ש כרבי דפסח שנצלה כל צורכו מותר להחזירו ע"ג כירה אפי' שאינה קטימה וטעמא דבני חבורה זריזין הן וליכא למיגזר בהו מידי כדאמרינן לקמן:

גמ' זריזות הן הנשים בפת וכו'. כדמפרש טעמא שהפת אין דרכו לאכול כשהוא רותח הרבה דקשה הוא להגוף והלכך כשקרמו פניה סגי ולא חיישינן שמא תניחו כך ושיאפה עוד בשבת אבל תבשיל דרכו לאכול רותח והלכך חיישינן ועד שיתבשל כל צורכו מבעוד יום:

תמן. בבבל אמרין פת חמה חמתה בצידה. כלומר האוכל פת חמה ביותר החמימות בצידה שמביאה חמימות הרבה להגוף וקשה מאוד:

צירעה צונין. מי שנשכו צירעה רפואתו בצונן ולעקרב רפואתו חמין ומאן דמיחלף לה סכנה ואיידי דאיירי בפת חמה מייתי נמי להא:

מודה ר"א בלחם הפנים שאינה קרויה לחם עד שיקרומו כל פניה בתנור. דכתיב ואפיתה אותה עד שתהא אפויה כל צרכה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף