פני משה/מועד קטן/ב/ה

פני משה מועד קטן ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מחפין את הקציעות. תאנים השטוחין בשדה כדי לייבשן מכסין אותן בקש מפני הגשמים:

אף מעבין. שנותנין אותן זו על גב זו ועושה כמין שיהו העליונות מגינות על התחתונות ואין הלכה כן:

הציידין. ציידי עופות ודגים:

והדשישות. הדשים וכותתין חטים לדייסא:

והגרוסות. העושין גריסין של פול:

ר' יוסי אומר הן. האומנין עצמן:

החמירו על עצמן. שלא לעשות כלל. ואין הלכה כר' יוסי:

גמ' כיני מתניתא מעבין. כן צריך למתני במתני' מעבין לת"ק ור' יהודה מחמיר הוא ולא כדתנינן לר' יהודה אף מעבין דא"כ ר' יהודה מיקל הוא והא שמעינן לר' יהודה דמחמיר הוא במועד כדאמרי' לעיל בהלכה א' לר' יהודה דאומר יאבד דבר מועט וכו' שלאיבוד דבר מועט לא עשו חכמי' תקנה להתיר במועד אלא לאיבוד דבר מרובה הוא דחששו וא"כ צריך לגרוס בהיפוך מעבין הקציעות בקש ר' יהודה אומר מחפין. א"נ ה"ק כיני מתני' מעבין גרסי' לר' יהודה ולא אף מעבין ולעולם ר' יהודה מחמיר הוא וכדמוכח מדלקמן:

אית מילין במועד. שהן קשים יותר מהלכות אהלות ונגעים שהן קשים אהדדי כדנקיט ואזיל:

תמן וכו'. לעיל בשבת פ"ד בהלכה ב' קאמר רב ירמיה בשם רב פורסין מחצלות ע"ג שיפוף בשבת שייפות ושורות של לבנים פורסין עליהן להגן מפני הגשמים ואע"ג דעומדות לבנין הן ומפני שראוין לישיבה ודעתיה עלייהו אלמא אפילו בשבת מותר לפרוס מחצלת:

והכא הוא אמר הכין. בתמיה דאף במועד אין מכסין בדבר דאית ביה טירחא כדקתני מחפין בדוקא:

לתולש מן הקרקע ביניהן. כלומר הכי הוא דמפרשינן לפלוגתייהו במתני' ולא קשיא מידי דרבנן אמרו והוא הת"ק דאפי' קוצר ותולש הקש מן הקרקע כדי לעבות זו ע"ג זו בחיפוי וכיסוי גמור ודקתני מחפין היינו בכל צד שיכול לחפות אותן ואפי' לתלוש הקש מן הקרקע ור' יהודה פליג לחומרא וקאמר לא יקצור בתחלה להקש אלא יעבה ויכסה אותן אם יש לו קש מוכן ולא גרסי' בדברי רבי יהודה אף מעבין אלא מעבין בלחוד וכדלעיל והשתא לא קשיא מהת"ק לרב דלעיל:

קיבלו עליהן חרמי טבריא וכו'. גרסינן להא לעיל בפ' מקום שנהגו בהלכה א':

אלו הצדים דגים בחרמות וברשתות בימה של טבריא ואלו העושין גרוסין בציפורי והכותשין דשושי חטים לדייסא בעכו קיבלו והחמירו על עצמן שלא לעשות מלאכתן במועד ואף על פי דמדינא מותר הוא כדתנינן במתני':

ניחא גרוסי צפורי ודשושי עכו. שהניחו להן חכמים במנהגן משום שיכולין לתקן זה מקודם המועד אלא חרמי טבריא קשיא וכי אינן ממעטין בשמחת הרגל ומשני צד הוא בחכה וכו'. דלא אוושא מילתא כל כך:

ופריך אפי' כן וכו'. דאינן יכולין לצוד הרבה בחכה ובמכמורת:

ר' אמי מיקל. מבזה אותן לאלו שנמנעו מלעשות מה שהוא לשמחת הרגל:

הדרן עלך פרק מי שהפך

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף