פני משה/כתובות/ט/ז

פני משה כתובות ט ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הפוגמת כתובתה. כדמפרש ואזיל במתני' דלקמן:

לא תפרע אלא בשבועה. בבבלי מפרש טעמא משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן עליה שבועה כי היכי דתידוק:

עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. תקנת חכמים היא כדי להפיס דעתו של בעל:

מנכסים משועבדים. משום דאי הוי גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה ואנן טענינן בשביל לקוחות דילמא אי הות גבית מן הלוה הוה טעין אשתבע לי ובעית אשתבועי השתא נמי אשתבע ושבועות הללו אע"פ שתקנת חכמים הן אינן אלא כעין של תורה בנקיטת חפץ שכל שבועות שתקנו במשנה כעין של תורה הן:

גמ' כעין שבועת תורה ירדו להן. חכמים ירדו בתקנה זו כעין של תורה וכלומר דלא תימא דהוי כמודה מקצת שהוא אומר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא נתקבלתי אלא מנה ושבועה מדאורייתא היא קמ"ל דאינה אלא תקנת חכמים כדמפרש ואזיל. וה"ג כמו שהוא בשבועות. וכתובה לא הוחזקה בידה לגבות אלא כמי שגבת מיכן והילך והוא כתובעה עם השטר וכו' ושם כתוב נפרעת שלא בשבועה וטעות הוא והעיקר כמו שהגהתי כאן וה"פ דרבי זעירא מסיק למילתיה שאין כאן שבועה דאורייתא שהרי כתובה לא הוחזק בידה לגבות כלומר שעדיין לא גבתה ועכשיו נשבעת ונוטל' ואנן קי"ל דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הן ולא נשבעין ונוטלין:

אלא כמי שגבת. כלומר אלא שחכמים עשו אותה כמו שגבתה כבר ומיכאן והילך התביעה ביניהם שהוא תובעה עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים פרוע ובחנם היית גובה הכל והיא אומרת מנה ונמצא שהיא עכשיו כנשבעת ונפטרת והילכך לא תיפרע אלא בשבועה והיינו דקאמר שעשו אותה כעין שבועת תורה. וכגוונא דאמר בבבלי סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דמודה מקצת הויא ודחי לה רבא דמדאורייתא נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטל' אלא מדרבנן וכדפרישית במתני':

תני הפוגמת. דוקא פוגמת לא תפרע אלא בשבועה ולא הפוחתת שהיא נפרעת שלא בשבועה:

היתה כתובתה מאתים. והוא אומר התקבלת כתובתיך:

והיא אומרת מנה. לא התקבלתי כלום אלא שמודה אני שמתחלה לא היתה כתובתי אלא מנה:

פוגמת בא משא ומתן בנתיים. כלומר יש כאן עכ"פ הודאה במה שנשא ונתן לה במקצת וכמודה במקצת היא אבל פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים שהרי לדבריה לא נתן לה כלום אלא שפוחתת כתובתה מעיקרא היא:

כמה דאת אמר תמן. כמו דאמרינן במתני' עד אחד מעידה שהיא פרוע' לא תפרע אלא בשבועה ואימא נמי דכוותה בעד אחד מעידה שהיא פחותה דלא תפרע אלא בשבועה:

א"ר יוסי. שאני גבי פחותה דלא מהימן עד אחד לחייבה שבועה שהרי השטר לפנינו בשני עדים ובשעה שעד אחד מעיד שהיא פחותה הוי כהכחשה ואין עד אחד מכחיש את השנים אבל בפרעון לאו הכחשה היא:

הבן גובה שלא בשבועה. דהא דקי"ל אין אדם מוריש לבניו ממון שיש עליו שבועה דוקא בשהיה עליו שבועה מן הדין אבל בפוגם שטרו שהיא גופה אינה אלא מתקנת חכמים בכה"ג לא אמרי' אין אדם מוריש וכו' כדמסיק לקמן וכן אמרינן בבבלי שבועות דף מ"ח:

ונשבע שבועת יורש. אעפ"כ שבועת היורשין עליו שלא פקדנו וכו':

מתניתא דב"ש. בתמיה האי ברייתא לא אזלא אלא כב"ש דתנן בפ"ד דסוטה מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלת כתובה אע"פ שאינה שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וליכא ושמא זינתה ואין לה כתובה משום דקסברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסים בחזקת בעל השטר הן והבאים להוציא ממנה עליהם להביא ראיה וקס"ד דה"נ טעמא הוא הואיל והשטר בידו וכעומד ליגבות הוא:

אמר רבי יוסי. דלא דמי כלל דהתם טעמא דב"ש מפני שהיא אומרת הביאו לי בעלי ואני שותה שאני מוכנת ואין המניעה ממני אבל הכא טעמא אחרינא איכא וכ"ע מודים בה שהרי בדין היה שאפי' אביו לא ישבע אלא שתקנה תיקנו חכמים שישבע משום דפרע דייק וכו' ובו תיקנו ולא בבנו דכיון שמת וליכא טעמא דרמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק העמידוהו על דין תורה שגובה בלא שבועה:

נתחייב אביו שבועה בב"ד. בעלמא קאי כגון שמת לוה בחיי מלוה שכבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ומת איך בנו גובה כדמפרש טעמא דאם לא כן מה אנן אמרין ויש אדם מוריש שבועה לבנו בתמיה:

את אמרת. כלומר לדידך אפילו בפוגם שטרו בב"ד נמי אין בנו גובה דהא נתחייב שבועה בב"ד והיותר נראה דגרסינן זאת אומרת כלומר דקס"ד דרבי אבין דפוגם שטרו נמי בכלל:

רב חסדא בעא. על הא דרבי אבין וכי בשביל שהלך זה שני פסיעות אלו לב"ד יהא מפסיד בתמיה דבפוגם חוץ לב"ד ומת את אמר בנו גובה ומפני שפגמו בב"ד יהא נפסד אלא לא אמרו כלל בפוגם שטרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא במילי אחריני דוקא כדאמרן:

מנכסי יתומין וכו' אין פורעין מנכסי יתומין. אין ב"ד נזקקין לפרוע מנכסיהם אלא בשטר שהרבית אוכלת בו שהיה אביהם חייב לעכו"ם ברבית ומשום רווחא דיתמי וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל כדמוקי לה בערכין דף כ"ב:

אף לכתובת אשה. אם יש עליהן לפרוע כתובת אשה כדמפרש רבי ינאי טעמא מפני מזונות שכל זמן שאין פורעין לה הכתובה ניזונת היא מן הנכסים והוי נמי רווחא דיתמי:

מאן חש למזונות. כלומר שחוששין אנו בכל צדדי תקנות לפטור מזונות האשה מנכסי היתומים ר"ש היא:

דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי. לקמן פרק אלמנה ניזונת גבי אלמנה המוכרת למזונות קאמר ר"ש משגבתה כתובתה במקצת שוב אין לה מזונות:

מאי כדון. ומה טעם לרבנן דלא חשו כ"כ משום מזונות:

מפני חינה. שימצאו הנשים חן בעיני האנשים כדמפרש ואזיל מפני שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה אם יהיה לה ממון:

אף לגזילה ולנזקין. נפרעין מנכסי היתומי':

לגזילה מן הדא. דתנן בהגוזל בתרא שאם הניח להם אביהם נכסים שיש להן אחריות חייבין לשלם מהן גזילת אביהן:

לנזיקין מן הדא. דתנן בפרק הניזקין אין נפרעין כו' וכדמפרשינן התם כיני מתני' כן הוא הא דקאמר מן נכסי היתומים מן הזיבורית על נזיקין הוא דקאמר דאע"ג דדין הנזיקין מן העדית מנכסי יתומין אף הן אין נפרעין אלא מן הזיבורית:

והא תני עמד הבן תחת האב. לכל הדינין הבן עומד תחת האב לשלם לניזקין בעדית כו' אלמא אף מן היתומין גובין הנזיקין מעדית:

כאן ביתום גדול. מן העדית ביתום קטן מן הזיבורית. אבל בבבלי גיטין דנ"ט מסיק לה דבין מגדולי' בין מקטני' מן הזיבורית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף