פני משה/יבמות/י/ז

פני משה יבמות י ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בן תשע שנים כו' פוסל על ידי אחין. אם בא עליה דביאתו ביאה וכן יש לו מאמר אבל אינו מאמר גמור כדלקמן:

אלא שהוא פוסל תחלה. בגמ' מפרש דאמאמר קאי:

והאחין פוסלין תחלה וסוף. דביאת בן תשע לא קניא לגמרי אלא כמאמר דעלמא וקי"ל דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר המאמר:

כיצד. בבבלי קאמר דחסורי מחסרא והכי קתני בד"א במאמר אבל בביאה פוסל תחלה וסוף כיצד בן ט' שנים ויום א' שבא כו':

ע"י אחים. שעשו בה מאמ' מתחלה והאי כיצד אבסוף קאי:

מתני' בן תשע שנים ויום א' שבא כו' פסל ע"י. דהוי ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתה עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

גמ' הא בסוף אינו פוסל. בתמיה דהא קי"ל ביאתו פוסל בסוף:

אלא לאחר מאמרו. הוא דאינו פוסל אלא בתחלה:

אבל לאחר ביאתו. כלו' לאחר שבא עליה פוסל אפילו בסוף אלא שהוא פוסל בסוף בדבר אחד בביאה:

והן פוסלין בד' דברים. בביאה ובמאמר ובגט ובחליצה:

כיצד כו' ואם לבנו ייעדנה. סוגיא זו כתובה לקמן פ"ק דקידושין הלכה ב' ואיידי דמקשי לקמן ממתני' מייתי לה הכא:

ואם לבנו. כתיב לבנו הוא מייעדה בכסף מקנתו ואין מייעדה לאחין:

ופריך אלא אם אמרת בבן. כלו' דאם בבן הוא מייעדה נימא דייעדנה לאחיו מק"ו כו':

ת"ל כו' ל"ג עד לקמן וכן הוא בקידושין:

שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. דהמקדיש שדה אחוזה ופדאה איש אחר יוצאה לכהנים ביובל ואם פדאה הוא עצמו אינה יוצאה לכהנים ואם פדאה בנו קם תחת אביו ואין יוצאה לכהנים כדתנן פ"ז דערכין:

הואיל ואינו כו' ת"ל כו'. ואע"ג דק"ו פריכא הוא ולמה לי קרא משום דאיכא למימר שדה אחוזה גופא תיפוק מק"ו דיבום דאחיו קם תחתיו והאי הואיל כו' ה"ק הואיל דאמ' משום שאין קם תחתיו הא ליתא דנילף שדה אחוזה וייעוד מק"ו דיבום:

אינו דין שייעדנה לו. בלשון בתמיה דאפ"ה דין הוא כדאמרן:

ת"ל ואם לבנו. והשתא דמעטי' קרא מיעוד הוי יעוד גופא פירכא לשדה אחוזה. ובבבלי קידושין י"ז וב"ב וערכין קאמ' פירכא אחריתא על ק"ו דשדה אחוזה דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן:

ואם לבנו. וכן דרשינן למעט בן הבן דאינו מייעד:

בפרשת נחלות את עבד בן הבן כבן. דבן הבן יורש במקום הבת כבן:

והכא. אמאי לית את עביד כו':

מאן דאמר לי. טעמא דהדא מילתא אני משקה לו כוס של יין קונדיטון:

והשיב ר' תנחום הרי פ' נחלות. כלו' דשאני נחלות דמצינו דעשיתה אח כבן כלו' דאפילו אח ושארי קרובים יורשין אם אין שם יורש היותר קרוב ועכ"פ מצינו דשייכי' בירושה אבל ביעוד אין שום יעוד בקרובים:

התיבון רבנן דקיסרין. על תשובת ר' תנחום דאין ראיה מזה דהרי פ' טומאה כו' דכהן מטמא לאחיו ולשארי קרובים האמורים בפרשה כמו שהוא מטמא לבן:

ואין כו'. ואפ"ה לא מטמא לבן הבן כבן:

אמר לו ר"ז הא אזיל קונדיטון. שהפסדת א"נ ר"ת בעצמו קאמר על שהשיבו לו:

לדעת. שצריך שיהיה היעוד מדעת:

ור' יוחנן פליג לית כאן לדעת. אין צריך מדעת ור"י לטעמיה דאמר לקמן מייעד אפי' לבנו הקטן:

אית כאן כר"י בר יהודה. כלו' הא דאמר דבעינן לדעת ר"י ברבי יהודה היא דאמר שם וכן בבלי שם דף י"ט דמעות הראשונים שקיבל האב בעד כסף מקנתה לאו לקידושין ניתנו ולפיכך צריך דעת שתקבל עליה וקס"ד דכמו דבעינן דעת דידה כן נמי לדעת דידיה:

וקאמר ר' שמואל עלה דלא היא דאפי' תימר כר' יוסי בר"י דוקא דעת דידה אבל לא דידיה:

לא קטן הוא. בתמיה לא משמעות הכתוב הוא דאפי' לבנו קטן מייעדה דהא לבנו סתמא כתיב וקטן מי אית ליה דעת:

אם כו'. מימרא אחריתא היא דמייתי פלוגתא דר"י ור"ל:

לדעת. דעת דידה א"נ אדידיה קאי ור"י פליג דמייעדה אפילו לבנו קטן וא"צ לדעת:

בלבד לדעת. כלו' דצריך לדעת ולפיכך אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד א"נ לדעת דידה נמי קאמר וכדר' ינאי בבבלי שם:

עושה אלמנה לכ"ג. כדמפרש לקמיה:

וקאמר הש"ס ע"ד דר' יוחנן. דאמר יש ייעוד לקטן ופתר לה הא דקאמר עושה אלמנה לכ"ג בייעודין שייעדה:

ניחא הוא ייעודין שיש לו בה קנין. והויא כאשתו ולפיכך עושה אלמנה אם ייעדה ומת הויא אלמנה לכ"ג כו':

אלא ע"ד דר"ל. דלית ליה ייעוד בקטן וע"כ פתר לה בנישואין בתמיה:

תהא פטורה כו' והתנינן. כלומר דאפילו פטורה מן החליצה ומן הייבום היא אשת קטן כדתנן הכא נשא אשה ומת פטורה ואת אמרת דעושה אלמנה לכ"ג:

אתייא דר"ל כר' יוסי בר' יהודה. דלקמן:

ותני כן. פלוגתייהו דרבנן ור"י בר' יהודה ולקמן מסיק לה הא דמוקי ר' אבין כר' יוסי בר"י:

בן תשע כו'. ברייתא פ' יוצא דופן דף מ"ו:

הרי זו שומא. בעלמא ולא הוו סימנין:

סימנין. וכדמפרש ר' יעקב:

והן. ודוקא שעמדו בו בשעת סימנין בשעה שהוא ראוי להביא סימנין דהיינו בשנת י"ב ויום אחד כדאמר שם ועודן בו דכשהגיע לי"ב לא נשרו:

עמדו בו בשעת סימנין. מי אמרינן למפרע נעשה איש ונ"מ אם קידש אשה לאחר שנראו בו או אם אכל חלב להביא חטאת:

או מיכאן ולבא. דוקא נעשה איש וקמ"ל דאותן שתי שערות כסימנין נחשבין אע"פ שהביא קודם זמן הואיל ועמדו בו בשעת סימנין:

וקאמר הש"ס דר' אבין ודאי פשיטא ליה דלמפרע נעשה איש וכ"ש להבא. וטעמא דאמרינן דפשיטא ליה:

די פתר הדא דר"ל כר"י בר"י. הואיל דחזינן דמוקי הא דר"ל כמותו ש"מ למפרע נעשה איש ומשכחת לה אליביה הא דאמר ר"ל לעיל דבן ט' עושה אלמנה לכ"ג דאם נולדו לו סימנין מאז וקידש אשה למפרע הוי איש:

ולמה לית כו'. ומ"ט לא מוקי ר' יוסי הכי:

וקאמר ר' מנא דהיא צריכה לי'. דהיא מספקא לי' כדבעי ר' יוסי כו' כלומר דהש"ס בעי הוי לי' לר' יוסי למיפשט אליבא דר' יוסי בר"י דלמפרע נעשה איש דאל"כ ר"ל כמאן אמרה לשמעתיה וקאמר ר' מנא דאפ"ה מספקא ליה אליביה והא דר"ל איכא למימ' לחומרא בעלמא קאמר ונ"מ דלענין קרבן לא אמרינן מספיקא להביא חולין לעזרה:

ניחא אלמנה. לר' יוחנן פריך דמוקמינן לעיל אליביה הא דבן ט' עושה אלמנה לכ"ג ע"י יעוד והילכך פריך הניחא אלמנה דעושה דביאתו ביאה והקנין ע"י יעוד מקרי קנין ושפיר אלמנה הויא:

וגרושה. בתמיה כלו' היכי משכחת לה דעביד גרושה הא גיטו ודאי אינו גט אפילו כי קני לה ע"י יעוד:

ומשני תיפתר שבא עליה משהגדיל. ואז נתן לה גט ולקמיה פריך אפי' פחות מט' נמי:

חליצה. היכי משכחת לה דעושה:

תיפתר שבא עליה כו'. ואע"ג דאשת בן ט' פטורה מן החליצה ומן היבום כדתנן הכא שאני התם דע"י קנין יעוד הוא והוי קנין:

ועל ידו. כלו' דלהכי קאמר עושה אע"פ שהוא אינו חולץ משום דע"י הוא מביא לה להיות חלוצה:

מעתה אפי' פחות מתשע. אגרושה קאי דלא משכחת לה אלא כשבא עליה כשהגדיל ונתן גט ואפ"ה קרית ליה בן ט' עושה גרושה דבתר מעיקרא אזלינן אי הכי אפי' פחות מט' בעלמא ולא ע"י יעוד ובא עליה משהגדיל לקנותה ונתן לה גט נמי:

וכיני. כן הוא באמת והא דקתני בן ט' בגין דתנא כולהון תשע גבי אלמנה וחלוצה דע"כ בן ט' דוקא דביאתו ביאה וקנין הוי ע"י יעוד תני אף גרושה עמהן:

מאחז למד ר' יוסי ברבי יהודה. לומר דבן ט' ביאתו ביאה שהרי מצינו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני כך:

דתני כו' והרן בן שש וכלב בן עשר. ובבבלי פ' בן סורר ומורה דף ס"ט גריס הרן בן שמונה וכן כלב כדחשיב שם מדכתיב ובצלאל בן אורי בן חור וחור בנו של כלב היה כדכתיב בד"ה ותלד לו את חור ובצלאל כשעשה המשכן בר תליסר הוי כדכתיב איש איש ממלאכתו וגו' וכתוב בכלב בן מ' שנה אנכי בשלח משה מרגלים אשתכח דהוי בצלאל בשנה שניה כשנשתלחו מרגלים בר ארביסר פשו להו עשרין ושית דל תרתי שני לתלת עיבורי אישתכח דכל חד לתמני אוליד. ולפי גי' דהכא צ"ל דכלב לבד הוליד בן עשר והאחרים בני שבע או הא' בן ח' והא' בן שש כדקאמ' הכא הרן הוליד בן שש דהא ע"כ בצלאל בן י"ג הי' כשעשה המשכן:

כמ"ד הוא כלב כו'. כדאמרינן בסוטה בן יפונה שפנה מעצת מרגלים דהאי קרא בן ארבעים שנה אנכי בכלב בן חצרון כתיב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף