ערך/ראש השנה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ראש השנה
שינה בראש השנהעריכה
הרמ"א (אורח חיים תקפג ב) כתב נוהגין שלא לישן ביום ראש השנה ומנהג נכון הוא. ומקור דבריו מהירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה.
טעם למנהג
ב"ח (תקצז) בשם ספר אבן שועב בשם הרמב"ן שתקיעת שופר רמז היא עורו ישנים מתרדמתכם ואם כן השעה צריכה הערה ולא שינה. ועוד ביאר ששינה מורה על עצלות כמו שנאמר מה לך נרדם. וכעין זה בספר מטה יהודה (תקפג ס"ק ז).
בספר כתר שם טוב (ו עמוד 271) בשם זקני ירושלים שמאחר שהוא יום הדין הרי כשאדם ישן מפקיד את נשמתו כמו שכתוב בידך אפקיד רוחי, וביום הדין ידונו אם כדאי להחזיר נשמתו ויש לחוש שיגברו עוונותיו ויאמרו שמאחר שהנשמה מופקדת בידינו אין צריך להחזירה, וכן כתב בספר נוהג כצאן יוסף (דף עד אות טו).
עוד כתב בספר נוהג כצאן יוסף (שם) שכיון שישן מזלו ישן ואינו יכול ללמד סנגוריה בשבילו.
יום טוב שני של ראש השנה בארץ ישראלעריכה
לשון הרי"ף (ריש מסכת ביצה):
אמר רבה, מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת ביום טוב שני של ראש השנה, דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. אמר ליה אביי, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה. ופריק, לא קשיא, הא לן והא להו. ואסיקנא, רבא אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה, מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש. אלמא קדושה אחת היא, וביצה אסורה בתרוייהו.
ושמעינן מיהא, דבני ארץ ישראל צריכי למעבד שני ימים טובים של ראש השנה.
וכתב הבעל המאור (שם) על דברי הרי"ף:
אין לנו שום ראיה מדברי רבא על מה שכתב (הרי"ף), שלא נאמרו דברי רבא אלא בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, אבל בדורות הללו, מאחר שהותקן סדר העיבור על פי המנהג שנהוג בידינו, הרי חזרה כל ארץ ישראל להיות כבית הועד שאין להם ספק בקדושת היום, ואינן חייבין לשמור כי אם יום אחד, בין בראש השנה בין בשאר ימים טובים, וכן נהגו לעשות בארץ ישראל כל הדורות שהיו לפנינו, עד עתה, חדשים מקרוב באו לשם, מחכמי פרובינציאה, והנהיגום לעשות שני ימים טובים בראש השנה על פי הלכות הרי"ף ז"ל.
וכן כתב ה"ר אפרים ז"ל כמו שכתבנו אנו.
ונמצא בשאלה למר רב נסים ז"ל, מלפני רבינו האיי גאון ז"ל. למה אמר אדונינו (רב האי גאון) כי בני ארץ ישראל תופסין ראש השנה שני ימים, הלא אנו רואים עד עתה שאין תופסין אלא יום אחד. והשיב (רב האי גאון), בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אין מקום הוועד עושין אלא יום אחד, אבל חוץ לתחום אותו מקום נוהגין שני ימים מקודם, ושולחין שלוחים לכל מקום לאיזה יום קדשו בית דין את החדש, וכל מקום ששלוחי תשרי מגיעין אין נוהגין את שאר המועדות אלא יום אחד. וזו היא ששנינו על ששה חדשים שלוחים יוצאין. ואשר אמרתם (רב ניסים גאון) בעבור בני ארץ ישראל ביום טוב של ראש השנה, כך אמרנו, בדין הוא שיעשו כמנהג הראשונים, ולא ישנו ממנהג אבותיהם נוחם עדן, אלו דברי גאון ז"ל.
ומכל מקום אתה למד, שלא היו נוהגין בכל ארץ ישראל לעשות אלא יום אחד בין בראש השנה בין בשאר ימים טובים.
והרא"ש כתב על דברי הרי"ף:
רבינו אפרים תלמידו (של הרי"ף) נחלק עליו, וכתב (רבינו אפרים) דהני מילי בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, אבל עכשיו שאנו סומכין על סוד העיבור, חזר כל ארץ ישראל להיות בית הוועד שאין להן ספק בקדושת היום ואין להם לשמור אלא יום אחד.
וכתב בעל המאור ז"ל, כדברי רבינו אפרים ז"ל.
ועוד כתב (בעל המאור), שכן נהגו בארץ ישראל כל הדורות שהיו לפנינו, עד עתה, חדשים מקרוב באו לשם, מחכמי פרובינצ"א, והנהיגום לעשות שני ימים טובים בראש השנה על פי הלכות רב אלפס ז"ל.
והביא (בעל המאור) ראיה שלא היו עושין מתחלה אלא יום אחד. משאלה ששאל רבינו נסים גאון, את רב האי גאון ז"ל. למה אמר אדונינו (רב האי גאון) שבני ארץ ישראל תופסין ראש השנה שני ימים, הלא אנו רואים עד עתה שאין תופסין אלא יום אחד. והשיב (רב האי גאון), בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אין מקום הוועד עושין אלא יום אחד, אבל חוץ לתחום אותו מקום נוהגין שני ימים, ושולחין שלוחים בכל מקום באיזה יום קדשו בית דין את החדש, ובכל מקום ששלוחי בית דין מגיעין אין נוהגין שאר המועדות אלא יום אחד. ואשר אמרתם (רב ניסים גאון) בעבור ארץ ישראל ביום טוב של ראש השנה, כך אמרנו, כדי שיעשו כמנהג הראשונים, לא ישנו ממנהג אבותיהם נוחי נפש.
עוד כתב הרא"ש שם:
ונראה לי כדברי הרב אלפס, דמדביצה אסורה, גם צריכין לעשות שני ימים דראש השנה, דחד טעמא לתרוייהו, דכלום אסר רבא ביצה אלא משום דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה סמוך לחשיכה שלא היה שהות ביום לקבל עדותן משלימין אותו היום קדש ולמחר מקבלין עדותן ועושין אותו היום קדש, והוי קדושה אריכתא, ומטעם זה נמי אנו צריכין לעשות שני ימים, וא"ת כיון דבקיאינן בסוד העיבור לעולם לא יארע לנו דבר זה שנצטרך לעשות שני ימים טובים ראש השנה, כי אנו בקיאין בסוד העיבור וקובעין ראש השנה על פי החשבון ביום שהעדים ראויין לבא, אם כן מהאי טעמא תהא ביצה מותרת, אלא ודאי מדאסר רבא ביצה לבני דורו שהיו בקיאין בסוד עיבור, אלמא טעמא דידיה מדביצה אסורה בזמן שמקדשין על פי הראיה מטעמא דקאמר גם בזמן שאין מקדשין נמי אסורה. כדאמרינן בשני ימים טובים של גליות, הזהרו במנהג אבותינו, דלמא גזרי גזירה ואתי לקלקולי. וזה הטעם עצמו שייך למימר בשני ימים טובים של ראש השנה בארץ ישראל.
דעת המחבר בהנ"ל:
הב"י (סימן תר"א) הביא כל דברי הראשונים הנ"ל. והוסיף, שהרמב"ם (בפרק ה' מהלכות קידוש החדש, ובפרק א' מהלכות יום טוב) כתב כדברי הרי"ף. והוסיף להעתיק דברי המ"מ על הרמב"ם שם, וז"ל המ"מ: "יש חולקין, ודברי ההלכות ורבינו עיקר, וכן נוהגין היום אף בארץ ישראל לעשות שני ימים ראש השנה", ע"כ לשון המ"מ. ועיין מה שפסק בשו"ע.
תענית בראש השנהעריכה
יש אומרים שראוי להתענות בהם ויש אומרים שאין ראוי להתענות. ועיין שו"ת מן השמים (סימן פו) שהאוסרים הביאו ראיה מט' באב שחל בשבת שנדה אף שהוא תענית חמורה, והשיבוהו לאסור תענית, ועי' בתשובות הגאונים (שערי תשובה, סימן סד)[1].
אכילת אגוזיםעריכה
הרמ"א (או"ח סימן תקפג ס"ב) הביא שהמנהג לא לאכול אגוזים. ונאמרו בדבר שני טעמים או שמרבה ליחה ויפריע בתפילה או ש'אגוז' בגימטריא 'חטא'. ויש שכתבו נפק"מ בין הטעמים באופן שמעורב בתבשיל אך ניכר טעמו, שהטעם הראשון אינו והטעם השני ישנו.
יש שכתבו שאם עירב אגוז בתוך תבשיל או עוגה, וטעמו ניכר קצת, מעיקר הדין יש להקל אך נהגו להחמיר (שו"ת באר משה ח"ג סימן צז).
חיוב שמחהעריכה
בטורי אבן (חגיגה ח:) כתב שאין מצות שמחה נוהג בראש השנה, אבל בספרו שאגת אריה (סי' קב) נשא ונתן בזה ומסיק שיש בו דין שמחת יום טוב כבשאר יום טוב אלא שאין בו קרבן שלמי שמחה.
יציאה יד"ח תפילה בשמיעת הש"ץ במוסף של ראש השנהעריכה
שו"ת מן השמים (מכת"י סימן עו) נסתפק אם אומרים בזה כשם שמוציא את שאינו יודע כך מוציא את שיודע, ואם עדיף לשמוע מהש"ץ לשמוע קול שופר על סדר הברכות, או שיתפלל לבד וישמע אח"כ התקיעות.
תקיעת שופרעריכה
ערך מורחב – תקיעת שופר
- ↑ ועי' חדש על ה(מ)דף (ראש השנה יט).